כנס: מו"פ מיקרוסופט מצעידה אתכן קדימה, THINK NEXT 2011

השבוע קיים מרכז המו"פ של מיקרוסופט ישראל שני אירועים-האחד כללי והשני לנשים בלבד. האם באמת יש צורך בשניהם בשנת 2011? למה ...

21:40
  /  
24.03.2011
  
מאת: מעין קמחי
Microsoft think next 2011

שניים במחיר אחד

בשבוע החולף קיים מרכז המו"פ של מיקרוסופט ישראל שני אירועי ראווה – האחד, THINK NEXT 2011 – הארוע הכללי, התקיים בערב יום ראשון, 20.3.2011 בהאנגר 11 בצפון הנמל בתל אביב והשני – WOMAN THINK NEXT 2011 – לנשים בלבד, התקיים בבוקר יום שלישי, 22.3.2011 באוהל אירועים שהוקם ליד מרכז המו"פ של החברה בהרצליה פיתוח. ואני, סטארטאפיסטית בפוטנציה, החלטתי להפגין נוכחות בשניהם. התרשתות התרשתות התרשתות (טוב נו, באנגלית זה נשמע יותר טוב). 

                  

לפני שאתן קוראות איך ומה, חשוב לי שתבינו עליי כמה דברים – פמיניסטית אני לא, אבל גם ממש לא שוביניסטית. לשני האירועים הגעתי בדעה מגובשת שאין שום סיבה להפרדה המלאכותית הזאת – נשים לחוד גברים לחוד (אולי רק בשירותים). מעולם, בכל 29 שנותיי, לא הרגשתי 'שונה' או 'פחותה' או 'לא שווה כמו…'. אני, בניגוד למארגני הכנס (זו המחשבה שאיתה התחלתי את יום ראשון) פשוט לא גדלתי בתחילת המאה הקודמת אלא הנוכחית, זה הכל. מימשתי את זכות ההצבעה כמו חבריי הבנים בשנייה שהיא ניתנה לי, הוצאתי רישיון, כמו חבריי הבנים, כמה שנים לפני שכדאי היה (אבל כי החוק מרשה) ועשיתי בגרות במתמטיקה, מחשבים רובוטיקה וגם בקולנוע ותקשורת – כי אם אפשר אז למה לא. 

תחשוב קדימה 2011, האירוע הכללי

הכנס חולק לשני חלקים – בראשון: אוכל, שתיה (גבר אישה) ודוכני תצוגת תכלית של סטארטאפים ישראלים. בשני: מליאה וכמה אנשים שאוהבים לדבר עם מיקרופון ביד. 

חלק ראשון

ובו יסופר על ניצוצות בעיניים וסטארטאפיסטים צעירים 

הארגון היה מרשים בהחלט, האוכל היה טעים, הסחלב היה חם והשתיה היתה רטובה. 

35 חברות הציגו בגאווה רבה את הישגיהם עד כה. ביניהם גם Soluto הידועה (ובצדק) ו-Tic Tac Ti שנבחרו השנה להיות חלק מקבוצת חברות שמיקרוסופט משקיעה בהן את זמנה ומרצה, כחלק מפרוייקט: BizSpark ONE. מדובר בקבוצה נבחרת של עד כ-100 חברות בשנה מתוך כל חברות הביז-ספארק (כ-35,000 בעולם כולו). משה ליכטמן, נשיא המו"פ במיקרוסופט ישראל וסגן נשיא מיקרוסופט העולמית, סיפר כי לישראל יש את מספר החברות הרב ביותר בקבוצה אקסקלוסיבית זו לאחר צפון אמריקה. לא סתם קוראים לנו startup nation. 

הסטארטאפיסטים שהציגו את מרכולתם ללא ספק הרטיטו אצלי איזה מיתר אחד או שניים. ולא רק בגלל שאני מקווה לדבר על הסטארטאפ שלי באותה ההתלהבות בעוד שנה, אלא גם בגלל ההערכה האינסופית שיש לי לאנשים שחיים את חייהם עם תשוקה. סטארטאפים או לא, השורה התחתונה היא שמדובר בחנונים. גיקים של מחשבים שעומדים מאחורי דוכנים ומפרפרים מהתרגשות. ובכל זאת, אין ספק שהם חיים את זה. נושמים את זה. ישנים את זה. התשוקה שם מדבקת. מודה אני שבחצי מהמקרים לא הצלחתי להבין את ה'גאונות' שמאחורי המוצר/אפליקציה/שירות/אתר אבל זה לא היה משנה. הם אהבו את מה שהם עושים, ואני אהבתי אותם בזכות זה. 

מיועד לבנים? לבנות? בינתיים, לא ראיתי הבדל ניכר. עם זאת, החלטתי לשחק איתכן משחק קצר – קראתי לו – "מצאי את הבחורה" בתמונות האווירה הבאות (לחצי על התמונה להגדלה):

              

חלק שני

ובו נפגוש את חושחש הבלש בגרסת דוד הליקופטר 

את הערב הנחה משה ליכטמן בעזרת מצגת פאוור פוינט שהוקרנה מאחוריו. ללא ספק מדובר בנאמנות למוצר. ליכטמן נמצא עם החברה כבר משנת 1991. באותה השנה בדיוק אני למדתי חילוק ארוך והווה-מתקדם באנגלית, כך שאני יכולה להבין את הקשר הרגשי העמוק שיש לו לחברת הענק. אחריו דיבר בלייז אגורה (Blaise Aguera), סטארטאפיסט שנקנה על ידי מיקרוסופט אי שם ב-2006 ומאז מקדם את ה-Virtual Earth. יותר מעניין משניהם היה ד"ר גיא הופמן (Guy Hoffman) שמשחק הרבה עם רובוטים וגרם לי לרחם על אחד פרוותי כזה שלימדו אותו לפחד מ'כרובי'. יצור מתכתי עם תנועות אנושיות ביותר. ואני בכלל לא ידעתי שיש בי אמפתיה.

כמעט לסיום עלה הבמה ג'ורג' הרפר (George W. Harper) עם ז'קט עמוס כיסים וכל טוב. הרפר הוא ללא ספק על תקן הדוד מחו"ל שמגיע עם המתנות, ואנחנו בקהל היינו על תקן הילדים פעורי הפה שלא מאמינים למה שמייצרים שם בארצות הברית של אמריקה. והיה לו שם הכל. ה-כ-ל. גם דברים שעוד אין, היו לו. וגם כאלו שפעם היו. וכאלו שעוד יהיו יום אחד. הכל. ואת הכל אני רציתי. וכלום מזה אין לי. אבל ככה זה בחיים. לפחות יש לי דוד באמריקה. 

ג'ורג' הרפר מעלה לאויר את ההליקופטר-מצלמה באמצעות האייפד2 שלו. אצל גאדג'טולוג בנשמה כל הצעצועים מתחברים אחד לשני.

חוץ ממחשבים ונאומים השכילו מארגני הכנס להביא גם קצת תרבות. לטובת העניין הגיעו כמה מחברי להקת 'מיומנה' שניסו להסביר על התהליך היצירתי אבל עדיף לא לדווח על זה כאן (אני רק אומר במאמר מוסגר שהיתה התייחסות "לכנס ההוא בלאס וגאס, איך קוראים לו…") והראו קטע מתוך 'מומנטום', המופע הנוכחי שלהם. את המופע כולו ראיתי במקרה אי שם בדרום לפני כמה חודשים ואני ממליצה עליו בחום גם לחובבות הטכנולוגיה שלא מתחברות לאמנות וגם לאלו שמתחברות לאמנות אבל דווקא לטכנולוגיה לא. תנסו. לא יזיק לכן.

אחרי זריקת המרץ הזו ולסיום סיומת, עלה לבמה קי-לו (Qi-Li)  נשיא חטיבת האון-ליין של מיקרוסופט העולמית. הוא בעיקר ניסה לשכנע אותנו ש'מיקרוסופט היא אחת החברות, אם לא "ה" '. גם משה ליכטמן עשה את זה לפניו. אני השתכנעתי שהם באמת מאמינים בזה. וגם גיליתי שיש מנוע חיפוש שקוראים לו bing.

ומה עם הבנות? מיד מגיעות…

Woman THINK NEXT 2011 

תחשבי קדימה, לנשים בלבד (?)

יומיים לאחר הכנס הכלל-ג'נדרי התכנסו להן כ-500 בחורות טכנולוגיות יותר ופחות, מפה ומשם (HP, NICE, COMVERSE וחבריהם) באוהל רחב ידיים בהרצליה פיתוח. גם פה האירוע חולק לשני חלקים – הראשון: אוכל שתיה (אישה ואישה), חלוקה של כרטיסי ביקור אישיים וזמן להתרשתות עצמאית. בשני: מליאה ובה אנשות שאוהבות לעשות ואז גם לדבר על זה עם מיקרופון ביד.

חלוקת כרטיסי הביקור. במקרה הזה, הבחור הוא חלק מצוות ההפקה

חלק שלישי

ובו יסופר על קפאין לפנות בוקר 

הפעם באתי מצוידת בחברות מהבית ובזמן הנטוורקינג בעיקר עמדתי בתור לקפה (בכל זאת, 9 לפנות בוקר זו לא משימה קלה לסטארטאפיסטית מתחילה שמבלה את לילותיה מול המסך). זוהי ללא ספק שעה קשה בשבילי, והדבר ניכר. עם הקוראות הסליחה. 

חלק רביעי

ובו ירד האסימון, יכול להיות שאני תמימה?

את המליאה הנחתה עורכת דה-מארקר סיון קלינגבייל שפתחה בשאלות סטטיסטיקה גורפות – מי כאן למדה מחשבים (בתיכון, זה נחשב?)? מי מתכנתת? מי מגדירה את עצמה כיזמית? (פה, הצבעתי) ועוד. אני תמיד מרגישה יותר שייכת כשיש עוד המון צייתן סביבי שמרים את הידיים באותן קטגוריות כמוני. מסתבר שיש לפחות כ-500 נשים בארץ-ההיי טק המתוקשרת. אז על אילו הבדלים בדיוק מדובר? ולמה כנס נפרד?

משה ליכטמן (ההוא מהכנס ביום ראשון) פתח ואמר שהוא לא חשב שיש מקום לכנס נפרד לנשים ובכל זאת נערך אחד. בהמשך מסוייג לאמירה הפותחת גם הוא ביקש מאיתנו להצביע אם היינו בכנס הכללי ביום ראשון. גם הפעם הצבעתי בצייתנות, גאה להיות חלק מהכלל, אבל הפעם רק עוד כ-10% מהקהל הצביעו. מסתבר שנשים לא נוטות להגיע לכנסים כלליים. מוכח סטטיסטית לטענת ליכטמן. בהמשך הוא גם ביקש מאיתנו להצביע אם שמענו פעם על Kinect. אז הצבעתי. ועוד 2 אחרות הצביעו. שלושתנו, מתוך כל ה-500 נשים. מסתבר שטכנולוגיה, גם אם היא זורמת לבחורה בעורקים, היא מאוד ספציפית ומכוונת מטרה. אז הן ידעו מה זה net. ואיך לדלוור מוצר ללקוח אבל הובכתי להרים את היד כמעט לבדי כששאלו על המוצר שמכר יותר מאייפד2 בחודש האחרון (!). ליכטמן ציין כי "אחוז הנשים בפקולטות למדעים מדויקים עומד על 32%, בשעה שייצוגן בקרב עובדי היי טק עומד על 20% בלבד" ותהה לאן נעלמו 12 האחוז הנותרים. כאן, הספק התחיל לבצבץ. אולי עדיין יש פער? 

אחריו עלתה לבמה ראש עיריית הרצליה יעל גרמן, נשים כמוה קשה שלא לאהוד. כשהיא עלתה לבמה נראה היה כאילו עלו איתה שדה חרציות וכמה ציפורי שיר מצייצות. החיוביות והאופטימיות קורנות לה מהפנים. ועם פארק היי-טק כמו הרצליה פיתוח בעיר שלך, איך אפשר שלא בעצם. אולי לא בחורה טכנולוגית, אבל ללא ספק מרשימה.

מימן לשמאל: משה ליכטמן, יעל גרמן וקריסטן רובי דימלו. צילום: רובי קנטור.

אורחת הכבוד, קריסטן רובי דימלו (Kristen Roby Dimlow) מנכ"לית משאבי אנוש של חטיבת שירותי האונליין במיקרוסופט העולמית הציגה את נקודת המבט שלה על כל עניין הנשים ועולם ההיי טק. כעובדת 'דיסני' בעבר, טענה דימלו כי יש חסרון מורגש של נשים בתחום ההיי טק בעולם, אם כי פרטנית בתחום משאבי האנוש המצב דווקא הפוך. לדבריה, "למרות שכמות המשרות בתחום ה- IT גדלה בהתמדה, מספר הנשים המצטרפות לעולם ההיי טק מצטמצם מדי שנה". נתון מעניין נוסף מראה כי למרות ש- 74% מהנשים העובדות בחברות טכנולוגיה מצהירות כי הן "אוהבות את העבודה שלהן" (וזה המון!), אחוז השחיקה בקרב נשים גבוה: 41% מהנשים עוזבות את עבודתן לאחר 10 שנות עבודה לעומת 17% בלבד מהגברים.

מתוך כלל הדברים במצגת שלה היא בחרה להציג מחקר אחד שהגדיל את הספק המבצבץ בליבי, המחקר על היידי והווארד רוזן. לשתי קבוצות סטודנטים הוצג ניתוח-מקרה בו מוצגת דרך ההתקדמות המקצועית של יזם לשעבר ואיש VC בהווה, ההבדל היחיד בין המקרים שהוצגו הוא האדם המדובר. לקבוצה אחת הוצג המקרה ובו מככבת אישה – היידי, ובמקרה השני כיכב גבר – הווארד. הממצאים אולי לא מפתיעים אבל מדאיגים בהחלט, הסטודנטים נשאלו כמה אמיתי/ת, נעים/ה, מוכוון/ת מטרה, רודף/ת שליטה היידי/הווארד רוזן. בעיני הקוראים הווארד הוא ללא ספק מקצוען ושאפתן בעוד היידי (שעושה את אותם הדברים) היא תאוות בצע ושליטה. שניהם אגב נתפסו כמקצועיים, ואפקטיביים במידה זהה אבל לשאלה האם היתם שוכרים אותו/ה לעבודה והאם נעים לעבוד איתו/ה היה פער גדול בין תשובות הסטודנטים. הווה אומר שהווארד נתפס כגבר גבר, בעוד היידי נתפסה ללא ספק כביצ'ית. אותו סיפור, אותם מעשים, מין שונה. זה הכל. היידי רוזן אגב, היא אדם אמיתי.

              

צילומים מתוך המצגת של דימלו, גרפים המציגים את תוצאות המחקר, לחצי על התמונה להגדלה

לקינוח, שלוש סטארטאפיסטיות עלו לבמה כדי להציג את הבייבי שלהן – הילה אוביל ברנר, ממקימות WhiteSmoke, אילנית הלוי יריב, ממקימות microSteps ונילי שוחט ממקימות Yubitech. והנה הפער חזר והיטשטש – הניצוץ בעיניים, בחור או בחורה, זהה. התשוקה קיימת. גם הן חיות את זה. נושמות את זה. ישנות את זה. גם פה התשוקה היתה מדבקת. ואיך זה מסתדר עם הבית, הבעל, הילדים? בין נאום לנאום ציינה קלינגבייל שעוד בלידה הראשונה סיכמו היא ובעלה לחיות את חייהם כגרושים כדי להצליח לגדל את הילדים. פתרון מעולה לדעתי לאנשי קריירה באשר הם. הרי כשמתגרשים, גם האמא וגם האבא מצליחים לצאת בשלוש כדי לקחת את הילד מהגן, לא?

צילום:קובי קנטור

מימין לשמאל: נילי שוחט, הילה אוביל ברנר ואילנית הלוי יריב

צילום: קובי קנטורואחריהן עלו לבמה שתי בחורות תזזיתיות ומלאות עשייה –ד"ר לימור לחיאני, מהנדסת תוכנה וחן פיטוסי, מנהלת מוצר Bing Mobile Israel במרכז המו"פ של מיקרוסופט בישראל. השתיים הציגו תהליך מוצר בחמישה חודשים, ולי, סטארטאפיסטית מתחילה נשאר רק לקנא. אפילו בחברת ענק אפשר להרים מיני-סטארטאפים. 

ומה היה לקהל לומר על כל המאורע? חלקן היו מופתעות מהנתונים, חלקן שמחו על ההזדמנות למפגש, חלקן התלוננו על הכיבוד הגברי מלא הפחמימות ודל הירקות, חלקן התרשמו מהשירותים הכימיים שכללו גם מסך פלזמה קטן (זה מרשים, תודו) וחלקן… חלקן מיהרו הביתה לתלות כביסה. לידיעת הקוראת עידית שוהם – מולטיטסקינג זה אכן שם המשחק.

הייתי שמחה לסכם ולומר שאין פה בעצם על מה לכתוב, שזו הכתבה האחרונה בנושא ואולי בעצם כל הסיפור אפילו מייתר את האתר הזה, יוזרית – טכנולוגיה לבחורות, כי מה ההבדל בעצם? אבל בפועל, בתוך תוכי, בנבכי נשמתי המגודג'טת ברור לי שזה לא נכון. הסטטיסטיקות מציינות אחרות. ובעצם גם הניסיון האישי שלי. בתור ילדה הייתי בכיתה שהיו בה רק חמש בנות, את הבגרות ברובוטיקה עשיתי בעיקר עם בנים, ובהמשך, את הצבא התחלתי  באוהל אחד של בנות בתוך גדודים שלמים של בחורים מיוזעים בקורס קרבי. זה לא היה מורגש מבחינתי אבל זה היה המצב. אלו היו הבחירות שלי, כי אני לא ראיתי שם הבדל. מסתבר, בדיעבד, שאני במיעוט.

הבחורות הצביעו עם הרגליים והגיעו לכנס הנשים בשלישי אבל לא לכנס הכללי בראשון. אולי השיווק היה צריך להיות שונה, אולי בהתחלה צריכה להיות פנייה אישית יותר לקהל שלנו שעדיין לא מרגיש בנוח להגיע למקומות שמצטיירים כ'גבריים' ואולי רק צריך לתת לזה עוד קצת זמן. הזמן כבר יעשה את שלו.

בינתיים, אני אמשיך להרגיש שווה, כי מעולם לא הרגשתי אחרת.

להמשך דיון על הפער ההולך ונעלם ועל ארועי מיקרוסופט Think NEXT 2011 בפורום יוזרית, לחצי כאן

קישורים

 תודה לדיגיביי, חברת אחות של אלודה, על השאלת מצלמת CASIO EXILIM EX-Z2000 לצורך צילום האירוע

21:40
  /  
24.3.2011
  
מאת: מעין קמחי

1