שני סרטים לסוף השבוע: אני מספר 4 והתייר

סוף השבוע זהו הזמן שלנו לנוח מהעבודה וגם להספיק לראות סרט טוב. לסוף שבוע זה הבאנו לכם ביקורת על שניים ...

7:00
  /  
25.02.2011
  
מאת: אהוד צלטנר

הטרנד הירוק בהוליווד – ממחזרים סרטים

לאחרונה אנו עדים לתופעה מתגברת בהוליווד – מחזור סרטים. לעיתים זה בצורה של עיבוד קולנועי לסדרה טלוויזיונית \ סרט מעשורים קודמים \ סרט שאינו דובר אנגלית ולעיתים מדובר בסרט שפשוט נראה כמו חמישים אחרים שראינו לפניו. בביקורת זו אתמקד בשני סרטים שעלו לאחרונה על האקרנים בארץ, אשר ממשיכים את מגמת המחזור בהוליווד.


I Am number 4 – אני מספר 4

עלילה
הסרט נפתח מייד בסצינת מרדף, כאשר ה"מוגדורים" (נבלים מכוכב אחר שמישהו בטח חשב על מונוגוליאידים, כאשר בחר את שמם) מחסלים את "מספר 3". מייד לאחר מכן, אנו נחשפים לגיבור הסרט, "מספר 4", שמקבל אזהרה בדמות צריבה על העור שמעידה שהוא הבא בתור ברשימת החיסול של המוגודורים.

"מספר 4" הוא חייזר שנראה בדיוק כמונו (כלומר קצת יותר קוביות בבטן וגומות חן, אבל בהחלט נראה אנושי). הוא אחד מתשעה שורדים שהגיעו מכוכב "ליידון". ככל שיגדלו יגלו שיש להם כוחות על ושבאחריותם לשמור על כדור הארץ מהמוגודורים המרושעים שהשמידו את כוכב הבית שלהם. "מספר 4" מלווה על ידי הנרי, שומר הראש שלו, שאחרים חושבים שהוא אבא שלו (מה שמעיד על כך שתימותי אולפינט אמנם מתבגר בחן, אבל שהוא בהחלט מתבגר). הסרט הוא שילוב בין סרט נעורים (מקובלים/ שחקני פוטבול/חנון דחוי חברתית/החברה של הקוורטרבק/הבחור החדש…) לסרט חייזרים, כאשר "מספר 4", מתמרד בכך שאינו שומר על פרופיל נמוך, אלא מחפש להתחבר עם בני גילו ובייחוד עם בחורה מקסימה שמצא, למרות הסכנה הכרוכה בהיחשפותו.

שחקנים
את מספר 4 מגלם אלקס פטפייר והוא עושה עבודה בכלל לא רעה של לגלם בן טיפש עשרה שלא ממש יודע לאזן בין העובדה שהוא חייב תמיד להסתתר לבין הרצון שלו בקשר אמיתי עם בחורה ובכלל. אל תקבלו רושם מוטעה, זה לא משחק שמזכיר את ריבר פיניקס ב"אהבה במלכוד". אין פה רגישות / מנעד דרמטי יוצא דופן, אבל כן יש פה שחקן חביב שהזכיר לי את ראלף מאצ'יו בקרטה קיד הראשון. לצידו קאסט שברובו לא מוכר, כולל את דיאנה אגרון שלעתים נראית כמו ברבי סתומת הבעה ולעיתים יש בה ניצוץ אמיתי שמזכיר במעט את דמות הבחורה ב"אי אפשר לקנות אהבה". השחקן היחיד שמוכר הוא תימותי אולפינט אשר מוכר מסרטים כמו: The Perfect Gateway, The Girl Next Door, Die Hard 4 וגם מסדרת הטלוויזה Justified. בניגוד לרוב הסרטים שבהם יש לו חן רב, פה הוא בעיקר רציני ונטול חוש הומור לאורך הסרט.

 

הרעים נראים כמו הכלאה בין דארת' סידיוס מאימת הפנטום לבין דמות הגיבן שגילם רון פרלמן ב"שם הורד". מאוד "קריפי".

צילום ואפקטים
לגיבור יש אפשרות להוציא אור מהידיים שלו. קצת נראה כאילו שהוא מסתובב עם זוג פנסים מגוחכים ומתלהב עצמו. מצד שני לו גם כוח להעיף אנשים מקצה לקצה (שילוב בין ג'די לבין מגנטו מ- X-MEN). האפקטים נעים בין אבסורד לבין חביב, אבל לא משהו יוצא דופן.

סאונד ופס-קול
אין על מה לספר. לא סאונד שמייצר מתח או שתזכרו 5 דקות לאחר היציאה מהסרט.

סיכום

כשיצאנו מהאולם, חבר שעימו הלכתי לראות את הסרט, אמר לי "אתה יודע כמו מה זה בדיוק? כמו דמדומים. רק שבמקום ערפדים, יש חייזרים". מפיק הסרט הוא גם אחד ממפיקי "סמולוויל", הבימאי ביים פרקים בסמולוויל והסדרה ניכרת כהשפעה על הסרט. הדבר היחידי שרענן בסרט הוא השחקנים הראשיים ולטעמי הם גם הופכים את הסרט לצפייה מהנה, אבל לא כזו שצריך לרוץ לקולנוע בשבילה. מומלץ לצפייה במקרן כשיגיע ל- yes HD

ציון 7.5


ובהמשך למגמת המחזור נעבור לסרט מתח צרפתי מוצלח (אנתוני זימר) שהומר לסרט אמריקאי קומי עם הכוכבים הגדולים ביותר כיום.


The Tourist – התייר

עלילה
פושע שגנב סכום עתק מראש מאפיה עבר ניתוח לשינוי פנים. גופים משני צדי החוק תרים אחריו. הוא מורה לאהובתו (אנג'לינה ג'ולי) לעלות על רכבת, למצוא אומלל אחד שהוא בעל מבנה גוף ופנים דומה לשלו ולהוליך שולל את רודפיו שבחור אומלל זה, זה בעצם הוא כפי שהוא נראה לאחר הניתוח.

לאורך השהות המשותפת שלה ושל האומלל שנבחר למשימה (ג'וני דפ) הם מתחילים לפתח רגשות זה כלפי זה והעניינים לא נותרים פשוטים כמו בהתחלה. האם היא באמת יכולה להוביל אותו למוות בטוח בשביל אהוב שאותו לא ראתה למעלה משנה?

הייתי נותן לעלילה 9, רק שהמעבר מסרט מתח לקומדיה צ'יזית לא עושה חסד עם הסרט. אם בגרסה הצרפתית הפושע היה ראש מאפיה בעצמו, פה מדובר בדג רקק שגנב ממישהו שהוא ארכי פושע. גם התהליך של ההתקרבות בין השניים מוצלח יותר בסרט הצרפתי. שם הגיבור נראה שלומיאל מוחלט, פה מדובר בג'וני דפ, ברור מראש שלאורך הסרט אנג'לינה תתאהב בו.

שחקנים
את הגיבורה מגלמת אנג'ילנה ג'ולי שמרוב שניפחו לה פה את השיער שכחו לתת נפח לדמות עצמה. בגרסה הצרפתית יש את סופי מרסו שהיא הרבה יותר טבעית ומשכנעת בתפקיד ו..לטעמי גם יפה יותר.

ג'וני דפ עושה את עבודתו נאמנה. בין אם זה בגלל הפרסונה הקולנועית שלו או בזכות החן שלו בתפקיד, הקהל מריע לו לאורך הסרט. חבל שעיקרו את הדמות שלו ביחס לסרט המקורי, זה חסך מהסרט את אחת הסצינות הטובות ביותר שלו.

עוד בסרט פול בט'אני מנפלאות התבונה ווימבלדון בתפקיד נטול ברק, סטיבן ברקוף הנבל מאוקטופוסי (סרט ג'יימס בונד ישן וחביב) ו"השוטר מבברלי הילס" וגם תימותי דלתון (ג'יימס בונד לשעבר בעצמו) בהופעה קצרה ומרשימה שמעלה את השאלה – למה לא רואים אותו כבר בסרטים.

צילום ואפקטים
הסרט מצולם בכישרון ובאתרים מרשימים בונציה. ממתק לעיניים.

סאונד ופס-קול
מוזיקה שמדלגת (ולא תמיד באלגנטיות) בין הקליל והמרנין לבין המותח, אבל מבלי ממש "לתפוס" אותך וזאת למרות שמדובר במלחין מוכשר מאוד (ג'יימס ניוטון הווארד, לגעת ביהלום, האביר האפל, בלתי שביר…).

סיכום
אם בוחנים את הסרט בפני עצמו, אז מדובר בקומדיה קלילה ומבדרת, גם אם לא מאוד מצחיקה או מרשימה. אם מכירים את המקור ומבינים איזה עוול נעשה לו ואיזה פספוס היה פה, אי אפשר שלא לצאת בתחושת אכזבה.

חביב, אך מומלץ לראות את המקור הצרפתי (אנתוני זימר) גם אם זה ב-DVD.
אגב, במקרה הזה, אני בהחלט ממליץ לצפות קודם במקור ולא בחידוש, גם אם בכוונתכם לצפות בשניהם.
ציון 7

 



חומר למחשבה

 

לצד העובדה שאני בהחלט מאוכזב מרמת המיחזור הגבוהה בהוליווד ומהמיעוט ביצירות מקוריות, אני בחרתי ללכת לשני הסרטים הללו דווקא ולא ל"ברבור שחור" למשל. יכול להיות שבכך גם אני "תורם" את חלקי להמשך מחזור הסרטים שיוצאים לאקרנים. אז מה איתכם – הולכים לדרמות וליצירות יוצאות דופן או שבדרך כלל בוחרים לראות אותן שבלונות של סרטים?

להמשך דיון בנושא: שני סרטים לסוף שבוע: "אני מספר 4" ו"התייר".

תודה לספריית קינו עבור הסרט 'אנטוני זימר'

7:00
  /  
25.2.2011
  
מאת: אהוד צלטנר

1