הגברה של Parasound ורמקולים Aerial Acoustics – מערכת מבית ארדן

חתונה אמריקאית - רמקולים של Aerial Acoustics משודכים לאלקטרוניקה של Parasound ועל הכל מנצח ישראלי קטן וממזר בשם TeddyDac וגם ...

7:00
  /  
20.10.2010
  
מאת: אריה דומנין
הקדמה

הקדמה

רושם ראשוני ודעות קדומות, שני היבטים של נפש האדם אשר מנהלים אותנו בחיים, בעיקר לצרכי שמירה על שפיות דעתנו והבנת העולם מסביבנו.

קורה לי, כמו לרבים אחרים, שדעות קדומות ואמונות שעוזרות לנו להבין ולקטלג את העולם, מטעות ומתעתעות. הרושם הראשוני שלי ממערכת הסטראו שהגיעה אלי היתה של כאב-גב בן שבוע ופאניקה שמנעה ממני לחבר אותה במשך יומיים. למה כאב גב? כי האיש הנחמד שהביא את המערכת לא היה בשיא אונו ונאלצתי לסחוב שני מונוליטים שחורים במעלה המדרגות כמעט לבדי. למה פאניקה? כי יש דעה קדומה ומאוד מושרשת בתחום האודיו שרמקולים גדולים נשמעים זוועה בחללים קטנים. הסלון שלנו בינוני וממש לא מתאים לרמקולים האלה. למה הסכמתי לביקורת הזאת? מה לעשות? להחזיר אותם כלעומת שבאו? תבוסתני. לחבר אותם ולכתוב ביקורת? לא פייר כלפי היבואן. דילמה.

 

חיברתי את המערכת והתחלתי להאזין. איפה הבס המהדהד, הגבוהים הצורמים, בימת הסאונד המבולבלת? נאדה. את האמת, שום דבר לא ממש קפץ לי לראש בשעות הראשונות שיכל להפיק התרשמות ראשונה, אבל זה בדיוק סוד הקסם שלהם כפי שהתברר לי אחרי כחודש. למען הסר ספק ובזכות תקופת החגים שאיפשרה למערכת לשהות במחיצתי כחודש, נתתי לרמקולים "לרוץ" כשבוע לפני שהתחלתי לבקר אותם.

 

המערכת

אז במה מדובר? רמקולים רצפתיים מדגם 7B של חברת Aerial Acoustics, קדם מגבר P7 ומגבר כח A23 מסדרת העילית HALO של חברת Parasound. (אשר יקראו להלן הרמקולים, הפרה והמגבר).


Aerial Acoustics Model 7B

 


Parasound P7 – Preamplifier
Parasound A23 – Amplifier

נתחיל ברמקולים. Aerial Acoustics הינה חברה מארה"ב שמיצרת את הרמקולים בבית. היא מציעה מגוון רמקולים, החל ממדפיים עם שתי יחידות ועד רצפתיים מגודלי מידות במשקל 115 ק"ג עם טויטרים ריבונים ומערכת רמקולים לקולנוע ביתי שהיתה מביישת את מיטב בתי הקולנוע בארץ.

הרמקול הנבחן נמצא במקום השני מלמטה בסדרת הרצפתיים. עם שתי יחידות 7" לתחום התחתון, מיד 5" וטויטר טיטאניום 1". הרמקול מתנשא לגובה של מטר ובעל משקל מכובד של 43 ק"ג (את כאבי הגב כבר הזכרתי?).

 

 

התיבה מרגישה מאסיבית וניטראלית לחלוטין. בשל המשקל המכובד, אני מעריך שמדובר על עובי דפנות לא שגרתי עם חיזוקים נרחבים. הרמקול בעל נצילות של 86dB ועכבה נומינאלית של 6 אוהם שיורדת עד 4 אוהם. הרמקול הגיע ללא המעמד האופציונאלי, כאשר הוא מונח על ארבע רגליות גומי פשוטות שממש עשו לי את המוות במציאת המיקום האידאלי להאזנה. למי שאין רצפה ישרה כמו פלס, הסטנד האופציונאלי הופך לממש הכרח. הגימור מאוד איכותי, למעשה הטוב ביותר שנתקלתי בו בקטגוריית ה- Black Ash. אולם ברם, זה הגימור היחיד בו מוצע הרמקול. חבל, אני סאקר של דובדבן כהה.

 

 

 

אינני מכיר את החברה ואף פעם לא שמעתי רמקולים מתוצרתה, ושמחתי להתרשם מהם לראשונה. עיצובי הרמקולים מאוד מאופקים ואין אמירות פלצניות באתר שלה לגבי התכונות הסוניות של מוצריה. עד כמה שמרנית? הדגם הנבחן מיוצר משנות התשעים של המאה הקודמת עם שינוי לטויטר טיטאניום אי שם במהלך הדרך. אני מעריך חברות שיודעות לשמור על סוסים מנצחים ולא לשחוט אותם בלחץ אנשי השיווק שתמיד רוצים "חדש". כנראה שיש שם בעל בית שיודע מה הוא עושה.

הפרה והמגבר של חברת Parasound המכובדת והותיקה מארה"ב, מגיעים בגימור כסוף ומנצנץ, מעט צעקני לטעמי. אני יותר איש של קופסאות שחורות עם כמה שפחות לדים כחולים שמסנוורים בחושך, אבל זה כבר ענין של טעם.

החברה לא ממש נפוצה בארץ והמעט שיצא לי לשמוע היה בתקופה שגרתי בארה"ב. זכור לי לטובה סטאפ של פארסאונד עם רמקולים רצפתיים של פארדיים ששמעתי אצל חבר בבוסטון לפני כעשר שנים.

 

הפרה ממש לא קונבציונאלי ומאוד גמיש בשילוב מערכת קולנוע ביתי ומוזיקה רב ערוצית בהפרדה גבוהה. מלבד שבע כניסות רגילות, כניסת סטראו מאוזנת, כניסה לפאטיפון MM/MC וכניסת Theater Bypass, לפרה יש שני סטים של כניסות 7.1 שמאפשרות לדוגמא לחבר פרוססור או רסיבר קולנוע ביתי ונגן SACD במקביל ולהנות מסטריאו דו ערוצי טהור. מלבד יציאה סטראופונית רגילה ומאוזנת, יש גם 7.1 יציאות רגילות ומאוזנות!

לפרה יציאת סאב-וופר הנשלטת אנאלוגית על ידו, מה שמאפשר לשלב סאב במערכת דו-ערוצית ולא להסתמך על הקרוס של הסאב (כל האודיופילים המצקצקים כרגע, נא להירגע).

יש לו בקרת טון של גבוהים ונמוכים ואיזון שמאל/ימין שניתן להפעיל ולכבות בלחיצת כפתור מהשלט. למעשה, כל הבקרה נעשית דיגיטאלית וניתן לשלוט בהכל מהשלט הנוח. כמו כן, כניסות ויציאות בקרה 12v שמאפשרות לפרה לשלוט במגבר כוח ולהשלט על ידי, לדוגמא פרוססור חיצוני. האמת, לא ראיתי גמישות שכזאת בפרה שמיועד לשמע דו ערוצי. מרשים.

 

 

המגבר מגיע באותו גימור כסוף עם עין הציקלופ האדומה בראשו. באתר החברה נטען שהוא תוכנן על ידי ג´ון קורל האגדי (למי שזה אומר משהו, מגניב) ומגיע עם שלל כניסות ויציאות מרשים לא פחות מהפרה.

 

 

המגבר מספק 125 וואט לערוץ בהתנגדות 8 אוהם ו- 225 וואט ב- 4 אוהם. ניתן להשתמש בו כמגבר מונו ולקבל 400 וואט. יש לו כניסת בקרה להדלקה וחיישן כניסה שמדליק את המגבר כאשר מוזן לתוכו אות מהפרה. על הניר, הנתונים שלו מרשימים וניתן לראותם במלוא הדרם באתר החברה.

 

 

במבחן

איך נשמע?

קודם כל, נציג את המערכת שלי.

  • קדם מגבר: Parasound P7.
  • מגבר: Parasound A23.
  • רמקולים: Aerial Acoustics Model 7B.
  • מקור: נגן דיסקים Rotel RCD-02, נגן SB3.
  • ממיר: TeddyDAC.
  • אינטרקונקטים – Oehlbach XXL Series II.
  • כבל רמקול –  VDH CS-122.

כאשר שלושת הסעיפים הראשונים למעלה אשר מודגשים, מהווים את הרכיבים אשר עומדים למבחן.

כמו שציינתי מוקדם יותר, היה לי קשה למקם את הרמקולים (לא בגלל 43 הק"ג חס וחלילה) בגלל מגבלת הרגליות. לא הייתי מוכן שהרמקול יתנדנד גם אם מצאתי מיקום טוב בחדר. בשעה טובה לאחר כמה ימים של הזזות טרחניות, מצאתי להם את המקום המושלם שנתן לי בימה טובה ומפוקסת. אני חייב לציין שהרמקולים נשמעו טוב מאוד במיקומים שונים ולא היו רגישים לקרבה לקיר למרות הפורט האחורי, עוד מיתוס שהתפוצץ לי בפרצוף.

לאחר האזנה ממושכת לרמקולים, הבנתי למה לא הצלחתי לגבש עליהם דעה בהתחלה, הם פשוט כל כך ניטראלים ומאוזנים ששום דבר לא קופץ מהם בהתחלה. יש המון רמקולים שהיצרן מכוון את הטונאליות שלהם להרשים בחדר התצוגה. מיד שמתפרץ לפנים, גבוהים שמושכים תשומת לב לעצמם, באסים בשרניים וכו´. הרמקולים האלה חפים מכל שוויץ חדרי תצוגה, הבאס שנשמע לי מעט יבש בהתחלה (אני רגיל לבאס שמנוני מהסאב) התגלה כהדוק ובעל רזולוציה שקשה לתאר. הגבוהים שלא משכו תשומת לב בהתחלה, גם כן התגלו אוריריים מדויקים ונעימים עד כדי מתיקות. הכל פשוט נשמע כל כך נכון ואמיתי.

כדי לבדוק עד כמה המערכת שקופה, חיברתי נגן דיסקים מכובד של רוטל וסטרימר SB3 דרך DAC של תדי פארדו. ההבדלים בין המקורות היו מורגשים מאוד וחד משמעיים. לא אציין את ההבדלים כי הם לא נושא הביקורת, רק אומר שאת ההמשך עשיתי עם הממיר של תדי.

 

הדבר הראשון שאני מחפש בסטאפ הוא האיזון הטונאלי. מונח אחד שכולל בתוכו הכל – אלקטרוניקה, רמקול וחלל האזנה. אי אפשר להפריד אחד מהשני וכל אחד משפיע בצורה ברורה על האיזון הטונאלי של המערכת. החוליה החלשה בביקורת הזאת היא חלל ההאזנה וזה בא לידי ביטוי בגודל ועומק בימת הצליל שהסטאפ הצליח לייצר.אפשר גם להגיד שבימת הצליל שיכת למשפחת ה- Laid Back.

מה שכן, בזכות שלל פרטים אדריכליים בחדר שמשמשים מעין דיפיוזרים, אף תדר לא ממש קפץ החוצה או עומעם כמו שקורה בהרבה סלונים סימטריים וערומי קירות. דוגמא מצוינת לכמה הכל נשמע אמיתי ומאוזן מגיע דווקא ממערכת הקשר ברצועה השניה מהדיסק Lemon Jelly – Lost Horizons . הרגשתי כאילו אני יושב בחדר הבקרה ביוסטון ומשוחח עם האסטרונאוט אלן בין אשר מתאר בקשר את הזריחה שעולה לאט מהאופק. שמעתי את הדיסק הזה אין ספור פעמים וזו הפעם הראשונה שהשיחה נשמעת כאילו יש לי מכשיר קשר בחדר. הפסנתר שמלווה את ההקלטה בקשר נשמע ענק, מפורט ונעים וכאשר מגיעה האורגזמה הויזואלית של הבחור המקפץ על הירח, התופים נכנסו בתורה כל כך דינאמית ומהירה, שהם פשוט נשמעים אמיתיים, כאשר הפסנתר ממשיך בלופ שלו ונשמע מדויק ללא איבוד פרטים בשל הכלים האחרים שהצטרפו. כיף טהור!

יש מוזיקה שבמערכות בינוניות ומטה נשמעת דיס-הרמונית וקקפונית, אבל כשמאזינים לה בסטאפ טוב, היא עושה "שכל". זה המקרה עם הדיסק Hefner – Residue ברצועה הראשונה. הפרדת הכלים היתה מדהימה וכל הלמת תוף וליטוף מצילה נשמעו אמיתיים וחיים. אני רגיל לשמוע יותר משתי האוקטבות הנמוכות בטרק הזה ולמרות שהפירוט בבאס היה פנומנאלי, היה חסר לי קמצוץ בשרניות בתחום הזה. אבל מה לעשות, בשביל זה צריך חלל גדול יותר וכנראה מגבר הרבה יותר חזק שיוכל לשלוט בשני הוופרים של האריאלס כמו שצריך.

איזה כיף להשתמש בקלישאה הנדושה – שמעתי פרטים במוזיקה שמעולם לא היו שם. כן, אחד הדברים שמרגשים אותי הוא לגלות רבדים חדשים במוזיקה שלא שמעתי מעולם. זה כמו לקנות אופנוע חדש, ולגלות שזריקת הזנב הקטנה בסיבוב המוכר בירידה לאיילון שאתה עושה עם שלל אופנועים אחרים בעשר השנים האחרונות, פשוט לא קיימת יותר. בדיסק הדגמה של בורמסטר ברצועה 15 Another Brick In The Wall בדקה 03:30, יש את הצעקות הפסיכותיות של המורה וברקע מה שנשמע כמו תלמידים משתוללים. הייתי מופתע לגלות שאני יכול לדלות שבבי מילים מהצעקות של הילדים ולהבין מה הם אומרים. משהו שעד היום לא קרה לי. בנגינת הפסנתר ברצועה, שמעתי רזולוציה נוספת שלא היכרתי אשר תרמה לראליסטיות של המוזיקה.

איך אפשר בלי Depeche Mode שמלווים אותי מגיל 15 ומסרבים להשכח כמו רבים וטובים שנשארו בטייפ הקסטות (שאבא שלי הבריח מלבנון במלחמה הראשונה) בסובארו DL שנת 1979 שלי מהתיכון. המוזיקה של דפש מלאה בעוויתות אלקטרוניות צורמניות שגרמו לי ללא מעט כאבי ראש אצל חברים שהתברכו במערכות מנסרות אזניים, ואפילו שלחו בעבר יבואן מכובד בריצת אמוק לעבר המערכת שלו כשלחצתי Play בדיסק Songs Of Faith And Devotion. הוא היה בטוח שמשהו איום ונורא קרה לנגן הדיסקים שלו.

במקרה הזה דפש מעולם לא נשמעה טוב יותר. כל כך נהנתי ששמעתי את כל הדיסקים שיש לי כולל אלבום כפול בפורמט DTS 96/24 רב ערוצי בעל מיקס מדהים, שאילץ אותי לחבר את הרסיבר למגבר (כן, שרשרת ארוכה ומאוד לא אודיופילית) ונשמע, איך כבר אמרתי, כל כך נכון וטוב שבא לבכות על אובדן הנעורים.

במהלך החודש שמעתי המון מוזיקה. לא כי הייתי צריך, אלא בגלל שרציתי. רציתי לחוות את שלל הדיסקים שאני מכיר כל כך טוב בסטאפ הנהדר הזה. מצאתי אותו סלחן במידה כלפי הקלטות גרועות שממש אי אפשר לשמוע בסטאפים "אודיופילים" ומבריק ומהנה בהקלטות טובות, ברמה של ילד שאוכל ארטיק לימון באמצע אוגוסט בחוף מציצים.

מבחינתי זה מדד למערכת טובה. מה לעשות, לא כל המוזיקה שאני אוהב מוקלטת אוידיופילית במרתפים חשוכים של גורואים ומערכות אולטרה יקרות שלא ניתן לשמוע בהם את המוזיקה שאני אוהב, לא שוות מבחינתי אפילו שקל. היה חסר לי מעט אימפקט בבאס, גם כי אני רגיל לשמוע עם סאב וגם כי לפעמים בא לי להרגיש את הטחול קופץ לצלילי הקיק דראם.

אני מניח שאלקטרוניקה טובה יותר רק תעשה טוב לרמקולים. אני בטוח שהם יוכלו לצעוד עם המשדרג האובססיבי יד ביד כעוגן יציב שמחזיק אלקטרוניקה יקרה ממנו בהרבה.

כחובב DIY מושבע ובונה רמקולים מתחיל (כעשר שנים), אני יודע שגם אם יש לך את מוצרי היסוד הטובים ביותר, להגיע לרמקול כל כך מפורט ומאוזן צריך המון ידע, כשרון ונסיון. הבחינה הזו תפסה אותי במהלך חזרה בתשובה למערכת שמע נורמאלית, אחרי שהילד נרגע עם האובססיה שלו לשיטוח טויטרים והחרבת וופרים. אם היה לי סלון גדול יותר, לא הייתי מהסס לשבור איזו תוכנית חסכון ולהשאיר את האריאלים קרובים אלי (אחרי שהייתי משכנע את היצרן לעשות לי זוג בדובדבן כהה כמובן). חבל שלא ניתן לשמוע את הרמקולים האלה בחנויות סטראו ברחבי הארץ, אני בטוח שהם היו זוכים לקהל מעריצים לא קטן.

דעות קדומות אמנם עוזרות לנו להבין את העולם, אבל במקרה הנדון, הן פשוט מטעות וכמעט שגרמו לי לוותר על התענוג שבאירוח המערכת הנהדרת הזאת בביתי.

מחיר מומלץ לצרכן (ללא מע"מ):

  • מגבר: Parasound A23 – מחיר של 4000 ש"ח.
  • קדם מגבר: Parasound P7 – מחיר של 9000 ש"ח.
  • רמקולים: Aerial Acoustics Model 7B – מחיר של 21000 ש"ח.

 

להמשך דיון על הגברה של Parasound ורמקולים Aerial Acoustics – מערכת מבית ארדן.

 

תודה לחברת Ardan Smart Home על השאלת המוצרים לטובת הביקורת

תודה לעולם הדיגיטלי על השאלת נגן דיסקים Rotel RCD-02.

תודה למאסטרו אודיו על השאלת הממיר Teddy DAC.


7:00
  /  
20.10.2010
  
מאת: אריה דומנין

1