טכנולוגיית המסכים בשנתיים הקרובות

רבים שואלים אותנו מה הדבר הבא - תלת מימד? עם משקפיים, בלי משקפיים? מה לגבי מסכי LED LCD, האם הגענו ...

10:00
  /  
07.10.2010
  
מאת: עפר לאור
דו מימד

דו מימד

בדו מימד אכן אין הרבה לאן ללכת. זו אחת הסיבות שבאמת אנחנו רואים שמרבית היצרנים זזים במהירות לנישה של תלת מימד – שם הם יכולים להביע את עצמם ולבדל את עצמם בקלות רבה יותר, וכמובן שהמחיר הגבוה מותיר לכל ערוצי השיווק יותר רווח בכיס. כל זה ישולב בהמשך המגמה של מסכים דקים יותר ומעוצבים יותר לפי אופנה ואפילו עם יותר אפשרויות התאמה של הצרכן לדקורציה והעיצוב שלו בבית. 

ב-IFA ראינו כבר מספר חברות, כגון פיליפס ולווה שנתנו אפשרויות התאמה ועיצוב של המסך, ניתן לקבוע את גוון הפאנל ואפילו את העיצוב של השלט שיגיע עם המסך.

בתחום הפלזמה נראה יחס ניגודיות גבוה יותר, ב-LCD נראה מעבר כמעט מלא ל-LED. בשנה האחרונה ראינו מספר נסיונות לשלב תאורת LED צידית (במסגרת) עם תאורת LED אחורית. המעבר ל-NANO LED, כפי שחברת LG הציגה השנה, יוביל מהפכה שסופה לדעתי מעבר לתאורה אחורית חכמה ומקומית. הקרב בשנים הבאות יהיה על עוצמת האור, ועל מספר איזורי התאורה. כיום טושיבה מובילה את הקרב עם 512 איזורים שונים, אך אני מצפה לחברה אחת לפחות שתציג מספר רב יותר של איזורי תאורה כבר ב-CES הקרוב בתחילת 2011.

העתיד של מסכים – סקירת וידאו

מגמת החיבוריות הביתית תמשיך ונראה יותר מסכים שתומכים בפורמטים שהם לא רק DLNA אלא הרחבות של DLNA, כגון תאימות ל-AirPlay של אפל.

גם בתחום הזרמת תוכן מהאינטרנט, ניראה יותר ויותר חברות משקיעות בזה. סוני בינתיים נראית על הגל של התחום החיבוריות עם Qriocity שלהם, שירות סרטים ותכנים שהיא מפתחת ומרחיבה כל הזמן. העובדה שחברת אלקטרוניקה גדולה כל כך מחזיקה אולפני סרטים בהחלט לא מזיקה לסוני לנסות ולכבוש נתח שוק כאן. סוני גם תציג בקרוב מאוד שילוב של Google TV לתוך מסכים שלה.

גופי השידור הפעילים במרחב הזה הוא עצום. כיום יש עשרות גופים שמשדרים באופן עצמאי או שמרכזים תכנים של אחרים (HULU, Netflix) בחינם או בעבור תשלום קבוע בכל חודש. גופים אלה כבר כיום נגישים לצופים במסכים או בציוד ספציפי.

בסופו של תהליך, בשנתיים הקרובות נקבל מסכים שרק צריך לחבר אותם לרשת ויקבלו כבר מראש מאגר תכנים (חלק בתשלום וחלק בחינם) שלא יביישו חברת כבלים בינונית. הבעיה כיום היא שמרבית התכנים הללו זמינים בארה"ב ולא ממש ברור האם תשתיות האינטרנט בארה"ב יכולות לעמוד בכמויות התכנים שצפויות לעבור ברשת ואיך גופי השידור ירוויחו מהם. כפי שהמודל של HULU מצביע, ניתן להרוויח לא מעט על ידי הצבת פרסומות במהלך התוכנית (כאלה שאי אפשר לקפוץ מעליהם). משמעות הדבר היא שה-DVR, המקליט הכל יכול שמאפשר לנו לקפוץ מעל הפרסומות, עלול בעצם להיעלם מכיוון שאין בו צורך יותר – הכל יהיה זמין מהגוף המשדר בתצורת VOD עם פרסומות.

מה הדבר יעשה לערוצי השידור המקומיים? הם לא ימותו, אבל בהחלט יתכווצו משמעותית. 

עוד שאלה גדולה היא איך אירופה ושאר העולם (מתברר שיש עולם מחוץ לארה"ב) יתמודדו עם השינוי הדרמטי הזה.

מה שכן ברור הוא שיהיה פרגמנטציה נוראית בשנתיים הקרובות, כלומר, טלויזיה של יצרן א´ תוכל לקבל תכנים מגופי שידור מסויימים בלבד, בעוד שטלויזיה של יצרן ב´ יקבלו תכנים שחלקם יהיו חופפים וחלקם שונים לחלוטין. באלגן.

העתיד של הטלויזיות המחוברות לאינטרנט – CONNECTED TV – סקירת וידאו
תלת מימד

תלת מימד

שאלו אדם מהישוב האם הוא בכלל מעוניין בתלת מימד, ורוב הסיכויים שהוא יענה שזה בלבול מח ומי צריך את זה בכלל. זו גם הגישה שאיפיינה את HDTV בשנים הראשונות של חייו. בארה"ב, עד היום יש רבים שאין להם מסך HDTV והמעבר הוא איטי ומתיש. 

מצד שני, בתצורה של היום – כאבי עיניים, איומים על בעיות ראיה בצעירים, ומגוון תכנים עלוב למדי, באמת תלת מימד בצרה לא קטנה.

אבל, רוצים או לא רוצים, תלת מימד כבר כאן. תקציבי הפיתוח של כל חברות האלקטרוניקה הבידורית מופנות לתלת מימד. לכן, יש לצפות לשיפורים דרמטיים בתחום הזה בשנים הקרובות. 

תנו לאוהד ספורט לראות את הקבוצה שלו ב-HDTV בתלת מימד כאילו הוא רץ על המגרש, ותראו כיצד הוא אץ רץ לרכוש מסך חדש עם תלת מימד. כמובן שזה יקח זמן, הוא באמת צריך יהיה לקבל את השידור הזה, לא מספיקה רק ההבטחה…

כיום מרבית המסכים די דומים – יש לנו משקפיים אקטיביים כבדים ולא הכי נוחים, ובהתאם ליצרן, בעלות בעיות כאלה או אחרות (Crosstalk או בעיות זוית צפיה). 

אז מה צפוי לנו בשנתיים הקרובות? משקפיים נוחים יותר,קלים יותר ומסכים איכותיים יותר.

בשנתיים הקרובות צפוי המעבר ממשקפיים אקטיביות לפסיביות. סביר להניח שנראה LCD עם רזולוציות גבוהות שמאפשר שידור במקביל של FULL HD נפרד לכל עין באופן פסיבי או תמונה בעלת רזולוציית 2FHD למי שאינו מעוניין בתלת מימד.

משקפיים פסיביות יורידו דרמטית את עלויות הכניסה לתלת מימד, יוזילו מאוד ויורידו מאוד מהמשקל והתחכום של המשקפיים. מעלות של 150 דולר לזוג, אפשר יהיה בקלות לרדת לעשרות דולרים ואפילו לדולרים בודדים לכל זוג.

חברות כמו RealD כבר הציגו טכנולוגיה שמניחים לפני הפאנל אשר מאפשר להפוך מסך דק למקוטב פולארית, מה שיפתור גם את נושא ה-Crosstalk ואיכות התמונה. אפשרות נוספת שעדיין לא הוצגה היא שימוש בטכנולוגיה של Dolby Labs אשר מהווה סוג של פילטר לפי תדר (גוון צבע) ללא פגיעה באיכות התמונה. על ידי שימוש בשני סטים של LED מצומצמי רוחב פס תדרי, ניתן ליצור זאת גם במסכים דקים. הבעיה היא כמובן שימוש בתאורת LED אחורית מתוחכמת בהרבה, אך הדבר בהחלט פרקטי גם בטכנולוגיה של היום.

במקרנים, אנו צפויים לראות מקרנים עם התאמה גם של Dolby (כגון גלגל DLP מתוחכם) או משקפיים אקטיביות תוך שימוש בהבהוב מתוחכם ומסונכרן. גם טכנולוגיה של תלת מימד פסיבי ניתן לביצוע על ידי הצבת משנה קוטביות לאחר גוף התאורה, כך שגם כאן צפויה המהפכה בקרוב.

תלת מימד ללא משקפיים

כפי שכולם חוזרים ואומרים, הבעיה בתלת מימד זה המשקפיים. אנחנו לא רוצים לחבוש משקפיים, הם מציקים באף ולמי שכבר יש זוג על האף, זוג שני בהחלט לא יוסיף לו חן והדר.

לכן, כולם אומרים שהם מעוניינים במסכי תלת מימד ללא משקפיים. 

יש מספר טכנולוגיות שיכולות לספק את הסחורה, כולל היום, אך מרבית היצרנים כיום פונים לשיטה בשם Parallax Barrier. שיטה זו גורמת על ידי שיטות אופטיות, לכך שפיקסל מסויים ניתן יהיה לצפיה ממקום מסויים, אך לא ממקום אחר. למי שזוכר את הגלויות היפות עם החספוס הקל על גבן שכאשר מזיזים אותן ניתן לראות תמונה נוספת – זו השיטה בדיוק.

בשיטה הקלסית, פסים אנכיים היו מפרידים בין שני פיקסלים שונים, באופן כזה שבמרחק אופייני בין שתי העיניים (כ-7 ס"מ) כל עין תראה תמונה נפרדת.

PARALLAX מקרוב

החסרון הבולט של השיטה היא בכך שהיא מוגבלת לגבי מספר הנקודות והמיקומים של האנשים שיכולים לצפות בתמונה. כלומר, לכל מרחק ומיקום של אדם, צריך מערך Parallax Barrier מעט שונה. ככל שמספר נקודות הצפיה (מספר ה-PARALLAXI) גדול יותר, כך נזדקק לרזולוציית מקור גבוהה יותר, ושכבת האופטיקה, זו שיושבת לאחר הפאנל וגורמת לכל העסק לעבוד, הופכת למסובכת יותר לייצור ולתכנון.

כבר ראינו מספר רב של פתרונות Parallax, בעיקר לתחום המקצועי/תעשייתי – כגון מסך שיאפשר פרסומות תלת מימדיות בתחנות רכבת או מקומות ציבוריים אחרים. שם לא צריך לדייק וגם פחות קריטי נושא הרזולוציה של המסך. האפקט חזק מכל זה.

טושיבה הציגה בתערוכת CREATEC יפן מסכים בייצור ראשון שאינם למימוש תעשייתי, ולכן הם מוגדרים "ביתיים". יש להם 9 נקודות צפיה (PARALLAX) שזה הרבה מאוד, אך רזולוציה נמוכה למדי. בגודל 20" מדובר על מסך 720P לכל היותר. גם העלות לא קטנה, ההערכה בשוק היא שבישראל מסך כזה יעלה כ-25 אלף ש"ח, לא מעט בכלל.

ככל שהטכנולוגיה הזו תשתפר, כך ניתן יהיה להגביר גם את הרזולוציה וגם את התכנון של השכבה האופטית – מערך מיקרו עדשות מתוחכם להפליא שניתן כיום לתכנן רק בעזרת מחשבי על ותהליך הייצור שלהם גם הוא מסובך וקשה מאוד. בעתיד ניתן על ידי טכנולוגיות דומות לעיצוב צ´יפים (ETCHING) ליצור נאנו עדשות מתאימות לטכנולוגיה, מה שישפר ויעלה את התחכום של הטכנולוגיה. בעזרת פיתוחים נוספים, כגון זיהוי מיקום האנשים בחדר, ניתן יהיה להדליק רק את הפיקסלים הרלוונטים אליהם, אם כי הסיבוכיות של החישובים הללו מאוד כבדים למעבדים שקיימים כיום.

עוד טריק שראינו לאחרונה הוא שניתן לקחת מסך Parallax Barrier פשוט ולהרחיק אותו (על ידי החזרי אור) מהצופה ובכך לגרום להקטנת הדרישה למספר נקודות צפיה שונות. בהדגמה יפה שראינו ב-IFA, הציבו מסך Parallax במיקום שהיה מאחורי הצופה, בעוד שמה שהצופה ראה בפועל היה החזר אור של התמונה על גבי זכוכית שקופה. האפקט היה של ה-Parallax Barrier (קרי תלת מימדי), אך כזה שבזכות ההקרנה של הזכוכית, נראה כאילו הוא מרחף בתוך קוביית זכוכית ריקה. לצורך מימוש כזה היה צריך המון שטח, וכן עוצמות אור חזקות במיוחד, אך האפקט היה מאוד חללי ומדהים למראה, למרות שלא היה משמעותית שונה מתרגילים של קוסם מתחיל…

המרה לתלת מימד


עפר מצלם את עצמו על גבי מסך שהופך אותו אוטומטית לתלת מימדי…

מרבית התוכן שמצולם כיום הוא דו מימדי, ולמרות השיפורים והירידה בעלות צילום תלת מימדי, אין צפי שהנושא הזה ישתפר בקרוב.

לפיכך, כל יצרני המסכים התלת מימדיים, יאלצו להשקיע לא מעט אנרגיה בהפיכת התוכן הדו מימדי שהם קולטים לתלת מימדי באופן מלאכותי.

יש לא מעט טכניקות שמאפשרות זאת, תחילה העובדה שדברים מחוץ לפוקוס הם לרוב רחוקים מאיתנו. כמו כן, נהוג ששמיים וכו´ יהיו בגוונים ידועים ושהם לרוב בחלקו העליון של המסך… דברים שהם בפוקוס או בחלקו התחתון של המסך לרוב קרובים אלינו יותר. 

כמובן שזו הפשטה שלא תמיד עובדת. אם ניתח את זה שלב יותר מתוחכם ניתן על ידי ניתוח תנועת המצלמה (אפילו מיקרו תנועות) להגיע למסקנות לגבי עומק התמונה. הרי העיניים שלנו מרוחקות זו מזו ומאפשרות לנו זיהוי עומק. למצלמה יש רק עין אחת, כך שאין לה זיהוי עומק, אך כאשר היא זזה, ניתן לזהות את ההתנהגות של תזוזת האובייקטים על גבי התמונה וכך לתת לכל אחד את מיפוי העומק הנכון שלו. זה לא מדוייק, אבל זה עובד.

מנגנונים מהדור הראשון כבר הפתיעו אותנו באיכותם (ע"ע סמסונג) ומנגנוני הדור הבא (כפי שהציגה טושיבה ב-IFA ברלין) צפויים להגיע לאיכות גבוהה אף יותר. הצפי הוא שבשנתיים הקרובות נוכל להגיע לאיכות מצויינת בתחום הזה, כפי שגם מנגנוני העיבוד FI (החלקת תנועה) הגיעו כבר לסוג של נירוונה שנראית ממש טוב במסכי HIGH END.

מסכים ווליומטרים

בניגוד למסכים שעל ידי תרגילים אופטיים גורמים לנו להרגיש שהתמונה היא תלת מימדית, מסכים ווליומטריים הם תלת מימדיים לכל דבר. ניתן ליצור צורות תלת מימדיות בטכנולוגיות שונות, של הקרנה, גופים תלת מימדיים או על ידי הקרנה מסונכרנת על גופים מסתובבים, צורות שהן בפועל תלת מימדיות.

בהדגמה פרטית שעברתי לפני מספר שנים, ניתן היה לראות את הגרעין של הרעיון.

הבעיה באותה תקופה היתה שיצירת תוכן תלת מימדי כזה שלא רק יכסה תמונה תלת מימדית כפי שאנחנו רוצים שהצופה יראה, אלא תמונה תלת מימדית אמיתית (שגם תכסה את חלקו האחורי של האולפן ובעצם כל נקודה בו) דורשת שיטות צילום וטכנולוגיית עיבוד תמונה ועריכה שמעולם לא נעשו בעולם האמיתי.

כלומר, ניתן לייצר תוכן כזה באופן מלאכותי (אנימציה ממוחשבת), אך תוכן אמיתי מסובך מדי לעיבוד לתוך שיטת תצוגה בסגנון STAR WARS.

יש מספר פתרונות לנושא זה:

  • צילום על ידי מספר רב של מצלמות שיחברו את המקטעים. טכנולוגיה בסגנון FI תחבר את הנקודות שחסרות ותמפה אותן בדרך דומה ש-MRI ממפה גוף באופן תלת מימדי על ידי מצלמה שמסתובבת סביב הגוף הנסרק.
  • צילום על ידי מספר קטן של מצלמות אשר משולבות במודל תלת מימדי. בפועל כל הסצינה תהיה ממוחשבת (CGI) והמצלמות ישמשו למיפוי טקסטורות וזיהוי תנועות השחקנים על גבי המשטח התלת מימדי הממוחשב. כלומר, לא יהיו יותר תכנים שלא יהיו אנימציה ממוחשבת…
טכנולוגיה

נייחים

בשנתיים הקרובות לא נראה טכנולוגיה חדשה שפורצת דרך ותחליף בזריזות את המוביל הטכנולוגי הנוכחי (LED + LCD). השילוב של LED + LCD ימשיך לנקר בשאר הטכנולוגיות וימשיך לרדת במחיר ולעלות באיכות התמונה.

כלכלת השוק תגרום לכך שהאלמנטים היקרים (במקרה הזה, גופי התאורה LED) יהפכו לפופולריים יותר ולכן זולים יותר ויותר לייצור. כבר די ברור לנו שהעתיד של התאורה באופן כללי לאנושות, נמצאת באותו שילוב מופלא של מוליכים למחצה שנדלקים כאשר מעבירים בהם זרם…

ההבטחה הגדולה של OLED הולכת ומתפוגגת לעיתה. למרות שמדובר בטכנולוגיה לא פחות מופלאה מ-LED ואשר איכותית וחסכונית מכל טכנולוגית תצוגה אחרת, יש לה המון חסרונות שלא מצליחים להעלם. אורך חיים קצר, עוצמות אור חלשות וצריבה אינם הבעיה המרכזית של הטכנולוגיה – העלות של הייצור שלה הוא בכמה סדרי גודל יקרים יותר מכל טכנולוגיה אחרת שקיימת כיום…

לכן, OLED ימשיך להיות נישה ובמקרה הטוב יצליח במקומות שבהם יש יתרונות דווקא לחייו הקצרים (סלולרי) או ליכולתו המופלאה להיות מוצב על גבי שטחים גמישים (תצוגה קדמית לרכב על גבי השמשה או על גבי קסדת טייס/אופנוען).

ניידים

בתחום הניידים, המצב סבוך יותר. LED + LCD, הקומבינציה שכרגע קיימת במרבית המכשירים פשוט לא מספקת את הסחורה. זה בזבזן אנרגיה נוראי, לא רואים טוב בשמש (OLED בכלל לא רואים בשמש…). בקיצור, בעיה.

הפתרון היפה ביותר שראינו עד כה לנושא התאורה הוא E-INK, פתרון שכרגע מוגבל ברזולוציה, במספר הגוונים, וגרוע ביותר – במהירות ההחלפה שלו. מצד שני, הקונטרסט שלו בחוץ הוא מדהים, הוא מבוסס על גולות קטנות אשר יכולות להיות מוצבות במצב מסויים ולהיות בהירות, או במצב אחר ולהיות כהות. האנרגיה הדרושה בכדי לשמר את המצב שלהן היא מזערית ולכן ניתן להשתמש בהספקים נמוכים במיוחד בשביל להחזיק מסך EINK בפעולה. מצד שני, העולם הפך מסטטי (עיתונים) לדינמי (אתרים) וקשה מאוד כיום לקיים תעשיה שתסתפק בספר סטטי עם תמונות שחור לבן. זה היה כמובן להיט בכמה אלפי השנים האחרונות, אבל בעשור האחרון, האנושות ירדה מעגלת הדפוס ועלתה על מטוס סילון של המדיה האינטרקטיבית.

שתי טכנולוגיות פוטנציאליות לקחת מ-LCD את המושכות בתחום הסלולרי והנייד:

 

MIRASOL – מבוססת על תאורה חכמה רפלקטיבית ומבוססת על MEMS. למי שלא מכיר, MEMS זה שם מסגרת למספר טכנולוגיות כגון DLP ו-LCOS אשר בעיקר בשימוש כיום במקרנים. הרעיון הוא ליצור מראה שעל ידי זרם חשמלי משנה את עוצמות החזרי האור ממנה…

ב-LCD, על ידי זרם חשמלי, ניתן לשנות את השקיפות ולכן יש בעיות של קונטרסט וזקוקים למקור אור אחורי. דווקא ב-MEMS הניגודיות גבוהה יותר, ואין צורך בתאורה אחורית, אלא קדמית. הדבר הופך את המסך לדקיק ביותר (אפשר להוריד את עוביו לחלקי מילימטרים). הצרה היא שזקוקים לתאורה קדמית. 

תאורה זו ניתן או לייצר (על ידי סוג חדש של פיזור אור צידי) או פשוט לנצל את העובדה שבמרבית שעות היום אנחנו נמצאים באיזור מואר – על ידי שמש או על ידי תאורה ביתית כלשהי.

MIRASOL מיוצרת על ידי QUALCOMM, אחת החברות הטכנולוגיות המובילות כיום, וזה בהחלט פונטציאל עצום לשינוי בשנתיים הקרובות של מכשירים סלולריים, מחשוב נייד ואפילו מדיה (לשעבר עיתונות…).


PIXEL QI מול אייפד בחוץ

המתחרה הגדולה של MIRASOL היא PIXEL QI (מבטאים את זה פיסקל צ´י) שמשלבתE INK עם LCD. זו שיטה שמשלבת את היכולות של שתי הטכנולוגיות באופן כזה שבו בתוך הבית יש לנו LCD רגיל לכל דבר, וכאשר נצא לתאורה חיצונית החלק של ה-LCD הופך לשקוף וה-EINK הופך למובלט. החיסרון הגדול של PIXEL QI הוא בהיותו שחור לבן (למרות ש-EINK יכול להיות צבעוני, אך זה דורש שיפורים טכנולוגיים בעיקר בתחום הרזולוציה ובהקטנת הפיקסלים) וכזה שאינו מותאם כלל לוידאו כאשר אנחנו נמצאים בחוץ.

לחובבי הסלולר שיוצאים החוצה ומנסים למצוא פינה חשוכה בכדי לנסות ולקרוא משהו על האייפון שלהם, זה בהחלט יהיה פתרון מבורך.

להמשך הדיון על מה צפוי לנו בתחום המסכים בשנתיים הקרובות.


10:00
  /  
7.10.2010
  
מאת: עפר לאור

1