הבהובי מחשבות: הדלתות מנחשות אותי (?!)

´הדלתות מנחשות אותי ונפתחות לי מעצמן´ טען מאיר אריאל בשירו האלמותי טרמינל לומינלט ואנחנו הורגלנו שזה אכן המצב. הדלתות מנחשות, הברזים ...

8:00
  /  
08.07.2010
  
מאת: מעין קמחי
אוטומטיזציה כלל רוחבית

אוטומיזציה רוחבית

כשמאיר אריאל כתב על אותן דלתות מנחשות, ספק אם הוא שיער כי יבוא יום בו רוב המכשירים החשמליים שלנו ינחשו אותנו, ולא רק הדלתות. הניחושים וההשערות התפרשו להם רוחבית לכל תחומי החיים. הברזים בשירותים הציבוריים, מייבשי השיער במכון הכושר, הניאגרות בבתי הקולנוע, המדרגות הנעות במרכזים המסחריים, קערות המים של הכלבים שלנו, והרשימה יכולה להימשך ולהתארך. 

הסממן הראשון ניצפה כבר במאה שעברה ללא צבע, במונוכרומטי – בסרטו של צ´פלין זמנים מודרניים. שם ניסתה מכונת האכלה עתידנית לנחש את הבחור המשופם ולספק את צרכיו כמעט עד אבדן חושים (חושיו). מאז, התרגלנו שאת הפעולות הפשוטות והרוטיניות, המכשירים שלנו מבצעים עבורנו. במקומות ציבוריים כבר מזמן אין ידיות על הדלתות ואלו פשוט נפתחות מעצמן למראה עובר אורח אקראי. גם אם הנ"ל כלל לא מתכוון לעבור דרכן. מתמסרות בקלות. ועל כך, סיפורינו להיום. בעמוד הבא, לצמאות הידע שביניכן, הסבר קצר על איך זה בדיוק עובד וגם: סרטוני-רשת על דברים אוטומטיים. כאלו שעובדים וכאלו שפחות. 

התעמלות בוקר

בשבוע שעבר הגעתי בעוונתי למרכז הרפואי איכילוב ע"ש סוראסקי בתל אביב. כמו בכל מקום שמכבד את עצמו גם שם דלתות הכניסה לבניין אוטומטיות. החיישנים ניצבים בגאון מעל הדלת וכל מה שנותר לך לעשות הוא להתייצב. להראות את עצמך. ´הנני כאן´. הן כבר יתנו לך את הכבוד המגיע לך. האמנם?

מסיבה שעודנה בגדר תעלומה, באותו הבוקר הדלתות סרבו להתמסר. או אולי היו אלו החיישנים שאינם טיפוסים של בוקר. לא משנה הסיבה, התוצאה היתה דלתות סגורות.

לא מדובר בחידוש וידוע, כאמור, שבשביל לעבור בדלתות אוטומטיות כל מה שצריך לעשות הוא להתייצב. להראות נוכחות. על כן אנשים התחילו להפגין את עצמם בפרהסיה, בזה אחר זו נעמדו מתחת לחיישנים, נופפו, זזו ימינה ושמאלה כמחכים לגאולה. אבל הדלתות בשלהן, אין סימן לתזוזה.

מבחוץ – פשוטי העם, המעוניינים להיכנס לקבל טיפול רפואי. מסבירים אחד לשני באדיבות ישראלית טיפוסית שהדלתות מקולקלות ומאשימים את כל אנשי הממשל באשר הם בבעיה. מבפנים – אנשי הצוות הרפואי עם מדי חדר ניתוח וסטטוסקופים (שלא הועילו לפתרון המצב) מחכים לצאת להפסקת הסיגריה המיוחלת (ושמשרד הבריאות יזהיר לו אזהרות במקום אחר). אותם לא שמעתי (הרי הדלתות סגורות) אבל ניכר בשפת גופם כי האדיבות הישראלית שוררת גם שם.

בחורה צעירה ואסרטיבית, מאנשי החוץ, החליטה לנסות לקפוץ אל החיישנים, הרי לא מן הנמנע שאלו הפכו לחישני-מגע בעידן האייפון המוכר לכולנו. כמובן שהדלתות המשיכו בעמדתן העיקשת והנסיון הנואש רק הביא את אנשי הפנים לצחקק ואת אותה בחורה לעקם את הקרסול. הריקודים הפגאניים אל אלוהי החישה נמשכו דקות ארוכות. שאר הדלתות לבניין היו רחוקות ועל כן ההתעקשות. הרי איזה ישראלי יסכים להלך חצי רחוב בשמש יולי המצתהבת רק בשביל להיכנס לבניין, כשמולו, מרחק נגיעה ממש, ניצבות דלתות? 

חרש חרש, תוך ליחשושי נאצה בדבר המצב המתדרדר של הכלכלה וחלקו של ביבי בעניין, היאוש השתלט על היציע בשני צידי הדלת. רופאים מיואשים בדקו את הזימוניות שלהם מדי 3.5 שניות, כאילו כדי להצביע לאלוהי-החישה על דחיפות העניין. חולים מרותקים לכיסאות גלגלים נאנחו בכאב מדומה ומרטיט. הרי לא ייתכן שימנע מהם טיפול רק בשל כשל טכנולוגי. רק ג´ינג´ית קטנה כבת 6, אוחזת גלידה חצי נוזלית, נראתה מרוצה מהחיים. בפנים, בחוץ, העיקר שיש גלידה. 

כשהילולת הריקוד והתזוזות האקראיות שככו מעט, כשהקהל כמעט ואמר נואש מהפארודיה הלוקה בחסר שהמחיזו בעצמם. זו שאמורה היתה לגרום לדלתות לנחש אותם. הגיע למקום גברת מבוגרת,שניכר עליה כי עברה לא מעט בחיים. אפשר לטעון שהיתה בעלת כיעור רחוב. לא כזה שנולדים איתו, אלא כזה שהזמן מביא איתו. הגברת הביטה מספר שניות במחזה האווילי של ישראלים-נלחמים-בדלתות-רוח. חייכה מעט עם זוית שמאל של פיה. התקדמה אל עבר הדלתות העיקשות בנחישות. דחפה את ידה בין שתי הדלתות והזיזה אותן, זו ימינה וזו שמאלה. מכאניות נקודתית. כאותו משה שפער את היאור אי שם במדבר.

מאית שנייה של השתהות בקרב הקהל המזועזע מהפשטות שבעניין והישראלים חזרו לסורם. שוב חברת החשמל היא שאשמה, והנהלת בית החולים עם השחיתות המתפרצת, שלא לדבר על חלקה של תורכיה בכל הסיפור. אך הפעם תוך כדי הליכה, לתוך הבניין ומחוצה לו והמצתים כבר נדלקים מול הסיגריות (מה משרד הבריאות כבר מבין בזה).

הדלתות פתוחות.

האדם ניצח את המכונה. 

להמשך דיון בפורום יוזרית על ניחושי הדלתות, לחצי כאן. 

איך דלתות אוטומטיות עובדות

הסבר פשטני – איך זה עובד

דלתות אוטומטיות אכן מנחשות אתכן כשאתן מגיעות. הן מורכבות מחיישן שאחראי לגלות מתי את מעוניינת לעבור בדלת וממנגנון חשמלי ומכני, שאחראים על פתיחתן וסגירתן של הדלתות (נלקח מ – how stuff works).

חיישנים (אלוהי החישה)

כיאה לעידן הטכנולוגיה, ישנם כמובן סוגים שונים של חיישנים, ובהם חיישן תנועה שמזהה כשאת מתייצבת, בדומה לדלתות באיכילוב מהסיפור בעמוד הקודם; או חיישן עומס שבעצם מרגיש את משקלך כשאת נעמדת עליו (אכן חבל שהוא לא מספק גם פידבק על העניין הזה "ואוו!! הורדת שתי קילו! לכבוד זה אני אפתח לך את הדלת היום! כל הכבוד!");יש גם חיישן אינפרא-אדום/מיקרו-גלים, בדומה לזה שמותקן במעליות ומונע מהדלתות להיסגר עלייך, ובעצם מורכב משני רכיבים – משדר ומקלט, כאשר המקלט לא קולט את הקרן הנשלחת על ידי המשדר הוא מניח שעומד שם אדם ועל כן נפתחות הדלתות.

מנגנון פתיחה/סגירה

החיישן, באשר הוא, מחובר לרוב למנגנון חשמלי שמפעיל בתורו את התזוזה המכנית של הדלתות – ימינה ושמאלה, למעלה למטה ואפילו בסיבוב. 

כשלים במערכת כזאת יכולים לנבוע, כפי שבוודאי כבר הבנתן, במקומות רבים. בחיישן, בקשר שבין החיישן למנגנון, במנגנון ואפילו סתם על ידי הפסקת חשמל אקראית שעלולה לשבש את העניין. חשוב לזכור, אם כן, שדלתות יכולות להיפתח גם בעזרת הידיים שלנו. למעט דלתות אש שנסגרות אוטומטית ללא אפשרות פתיחה ידנית, כדי למנוע התפשטות של שריפה, ובמקרה הזה – שיהיה לכן בהצלחה.  

קצת סרטים, בשביל האופטימיות

צ´רלי צ´פלין, זמנים מודרניים, נצחון המכונה על האדם:

חי או מת! אני עובר (או: איך משתמשים בדלתות אוטומטיות): 

גם לכלבות ריקודים פאגאנים משלהם לאור הטכנולוגיה:

להמשך דיון בפורום יוזרית על ניחושי הדלתות.

תודה למרכז הרפואי סוראסקי, שהעביר לי בוקר של כיף והרהורים פילוסופיים

8:00
  /  
8.7.2010
  
מאת: מעין קמחי

1