כל מה שרצית לדעת על תלת מימד… והעזת לשאול – חלק ב´

כולם מדברים עכשיו על המושג החם בקולנוע הביתי - תלת מימד (3D), אבל איך זה באמת עובד?מוטי כהן מסביר ומדגים.

7:00
  /  
04.05.2010
  
מאת: מוטי כהן
הפרדה לפי צבע

חלקו הראשון של המאמר התמקד בהבנת הראיה התלת ממדית ובשיטות הצילום הנחוצות להמחשת תמונה תלת ממדית. תמונה תלת ממדית מורכבת מזוג תמונות שצולמו כל אחת מזווית שונה בדיוק כמו תהליך הראייה של האדם. מבנה סרט תלת ממדי דומה בעיקרון למבנה של תמונה תלת ממדית אחת רק שבמקרה זה יש אוסף של זוגות תמונות מתחלפות במהירות.

החלק הקשה במנגנון התלת מימד הוא כיצד לדאוג שכל עין תראה רק את התמונה המתאימה לה. איך אפשר ליצור תמונה שמורכבת משתי תמונות אבל שכל עין תראה רק תמונה אחת בודדת.
לא פשוט.

העובדה שקיימות שיטות רבות לביצוע המשימה, מרמז שאין בנמצא שיטה אחת טובה שעולה על כולן ולכל שיטה יש את היתרונות והחסרונות שלה.

אחת השיטות להפרדה והובלת התמונה המתאימה לעין הנכונה נעשית בעזרת משקפיים. יש הרבה סוגי משקפיים לראיה תלת ממדית וכל זוג משקפיים פועל בדרך שונה כדי להעביר לצופה את תחושת התלת מימד.

פרק זה מתחיל בפרוט דרך פעולתם של סוגי המשקפיים שנועדו לצפייה בתמונות סטטיות או דינאמיות.

הפרדת תמונות בעזרת צבע

אחת השיטות הותיקות ביותר להפרדת התמונה לעין ימין ולעין שמאל היא שימוש בהפרדה צבעונית. השיטה מכונה Anaglyph והיא משתמשת בהפרדת תחום הראייה הספקטראלי של העין לשני אזורים.

הרעיון די פשוט. לצורך ההסבר נשתמש בתמונה תלת ממדית של לוגו האתר. כך זה נראה מהצד:

 

עכשיו נצלם את הלוגו מלפנים בעזרת שתי מצלמות כשהמרחק ביניהם הוא כ- 6 ס"מ ונקבל שתי תמונות  דומות. דומות אבל לא זהות.

התמונה הימנית היא התמונה שרואה עין ימין, והתמונה השמאלית זאת התמונה שרואה עין שמאל.

הכתובת 3D רחוקה מבחינת המצלמה (או העין) ולכן נראית במיקום זהה בשתי התמונות. לעומת הרקע, אפשר להבחין שהעיגול של הלוגו לא נמצא במיקום זהה בשתי התמונות. בדיוק בהבדלים הקטנים האלו בין התמונות מסתתרת הראייה התלת ממדית.

המטרה הסופית של התהליך המתואר בהמשך הוא לגרום לעין ימין לראות רק את התמונה הימנית ולעין שמאל לראות רק את התמונה השמאלית.

לצורך פישוט ההסבר וכדי שהתוצאה הסופית תהיה יותר ברורה, נהפוך את התמונות לתמונת שחור-לבן.

 

נסיר מהתמונה של עין ימין כל מרכיב של צבע אדום. הגוונים שנשארו הם לבן פחות אדום שזה הציאן (צבע הדומה לכחול-ירוק). בתמונה של עין שמאל נבצע תהליך הפוך. נסיר כל תחום צבע פרט לאדום.

התוצאה: תמונה ימנית בצבע ציאן ותמונה שמאלית בצבע אדום.

כל תמונה בנויה מחלק אחר של תחום ספקטרום הצבע. חיבור של התמונות יניב בחזרה את תמונת השחור-לבן המקורית אבל, וזה האבל הגדול, כיוון שאין חפיפה מושלמת בין התמונות תוצאת החיבור תראה כך:

 

החלק הרחוק בתמונה, כתב ה- 3D, נראה לבן כי שתי התמונות המחוברות משלימות זו את זו. בלוגו, שהוא החלק הקרוב יותר, אין חפיפה מושלמת והתמונה נראית צבעונית ומפוצלת.

על משטח אחד מסוכמות שתי תמונות. אחת בצבע אדום והשנייה בצבע ציאן. אם נלביש על עין שמאל מסנן בצבע אדום, נגרום לכך שלעין השמאלית תגיע רק התמונה האדומה. על עין ימין נלביש מסנן בצבע ציאן ובכך נגרום רק לצבע זה להגיע לעין ימין. או במילים אחרות, נשתמש במשקפיים בעלת עדשה אחת אדומה ועדשה שנייה בציאן:

למרות ששתי העיניים מתבוננות בתמונה אחת, המשקפיים מפרידות את הנמצא על התמונה לשתי תמונות שונות. עין ימין תראה תמונה אדומה שזו התמונה שצולמה במצלמה הימנית ועין שמאל תראה את תמונת הציאן שצולמה במצלמה השמאלית.

כמו בחיים, המוח מחבר את שתי התמונות לתמונה אחת עם תחושת העומק ששאפנו להרגיש. מי שיתבונן בתמונה המורכבת בעזרת משקפי תלת מימד אדום-ציאן יבחין בברור בלוגו של האתר צף באוויר ומרחף וירטואלית בין המסך לבין לצופה.

האם ניתן לבצע תהליך דומה של הפרדת צבעים גם בתמונות צבעוניות? בוודאי.

למי שסקרן לדעת, כך תראה אותה תמונת לוגו צבעונית אחרי שעברה תהליך זהה של הפרדת צבעים אבל ללא התמרה מוקדמת לשחור-לבן:

משקפיי האדום-ציאן או האדום-כחול הן המשקפיים הנפוצות ביותר לצפייה בתוכן תלת מימדי. הן נמכרות  במסגרת קרטון גמיש עם מסננים צבעוניים פשוטים באיכות נמוכה או במסגרת פלסטיק חזקה עם מסננים קשיחים ומלוטשים לצפייה באיכות מרבית.

 

פרט למשקפיים עצמם, יש גם משקפיים עם מהדק שמאפשר הלבשת המשקפיים הצבעוניות על גבי משקפי הראייה.

השיטה של הפרדת הצבעים לצפייה בתוכן תלת מימדי עובדת גם בתמונות קבועות וגם בסרטים. בגלל המחיר הנמוך של המשקפיים, משתמשים בשיטה זו באלבומים, כרזות, סרטי קולנוע ולפעמים בסרטי טלוויזיה.

בהקרנת סרטי תלת מימד בבתי הקולנוע החדישים, שיטת ההתמרה שונה מהמתואר עד עתה. סרטי תלת מימד שהוקרנו בשיטות שיפורטו בהמשך, עברו הסבה לתלת מימד בשיטת הפרדת הצבעים כדי לאפשר צפייה בכותרי DVD בשיטת ה- 3D גם במסכי טלוויזיה בבית. לצורך כך השתמשו בהרכב צבעים שונה עם משקפיים ומסננים בצבע מגנטה והצבע המשלים, ירוק.

 

 

גם משקפיים אלו אפשר לרכוש במבנה קרטון פשוט וגם עם מהדק ומסננים באיכות גבוהה.

אז אם זה כל כך טוב, למה צריך לחפש שיטות אחרות?

שחזור תמונה תלת ממדית

לתהליך הצפייה בשיטת הפרדת הצבע יש הרבה יתרונות. התהליך עובד על תמונה מודפסת וגם על תמונה מוקרנת במחשב ללא צורך במתקנים מיוחדים. הוא פועל גם בסרט קולנוע וגם מאפשר צפייה תלת ממדית במערכות וידאו. המשקפיים זמינים, מחירם נמוך והם לא זקוקים לתחזוקה או תיקון כל שהוא. אבל לתהליך זה יש גם הרבה חסרונות.

אם ננסה לתמצת במילה אחת את הנדרש ממערכת תלת מימד טובה נשתמש במילה ניגוד (Contrast). הכוונה לא להבדל בין החלק הכהה לחלק הבהיר בתמונה כי אם ליכולת ההפרדה של תמונת עין ימין מהתמונה של עין שמאל ולהפך. המושג הוא רוח (Ghost). כמה מידע של עין אחת דולף לעין השנייה. על זה תיפול ותקום יעילות מערכת התלת מימד.

אם נחזור למשקפיים הצבעוניות ונדקדק בפרטים, נראה שכדי להשיג הפרדה טובה בין התמונות צריך לדאוג למסננים בעלי רווית צבע חזקה בתחום ספקטרום הצבעים. שימוש במסנן אדום לא חוסם לחלוטין את מעבר צבע הציאן. גם מסנן הציאן לא חוסם לחלוטין את מעבר הצבע האדום.

האיור הבא מנסה להמחיש מה מגיע לעין דרך המסנן האדום. התמונה האדומה עוברת כמעט בשלמות אבל חלק קטן מתמונת הציאן גם הוא מחלחל דרך המסנן האדום ומקלקל את טוהר התמונה האדומה. הדבר נכון גם במסנן הציאן.

 

למעשה, כל עין רואה את התמונה המתאימה לה, אבל גם קצת מהתמונה שאמורה להגיע רק לעין השנייה. מצב זה מבלבל למוח את מאזן התלת מימד והתחושה המתקבלת לא מושלמת. אפשר לומר שהקונטראסט בין מה שאמור להגיע לעין שמאל לבין מה שבאמת מגיע, נפגם.

ההשקעה העיקרית במבנה המשקפיים ובכל מערך תלת מימדי היא הדרך כיצד להשיג הפרדה מוחצת בין התמונות. שוב נחזור למשפט המפתח: "נחוצה הפרדה כך שכל עין תראה רק את המתאים לה" וככול שההפרדה גבוהה יותר, תחושת העומק אמיתית יותר.

בהפרדה צבעונית כמו שהוסבר עד עכשיו, ההפרדה די נמוכה. כדי לשפר את ההפרדה יש צורך להכהות את המסננים דבר הפוגם בכמות האור העוברת לעין והתמונות יראו יותר חשוכות. בהפרדה צבעונית צריך לתאם את צבעי התמונה המודפסת או המוקרנת לצבעי המשקפיים. כל סטייה בדיוק הצבע תגרום לזליגה גדולה יותר של תמונת עין שמאל לעין ימין ולהפך. שימוש בשיטה זו במערכות וידאו יותר מסובך כי דיוק הצבע במערכות אלו לא גבוה, משתנה עם הזמן ולכן יצריך כיול תקופתי. עוד חסרון בהפרדה צבעונית היא העובדה שכל עין מקבלת חצי אחר של ספקטרום האור והמוח מתקשה לסכם את שתי התמונות לתמונה אחת צבעונית אמיתית דבר שגורם לצפייה מעייפת לאורך זמן.

שיטת ההקרנה בהפרדה צבעונית לא ממש טובה ומטבע הדברים חיפשו דרך אחרת להקרנה תלת ממדית משופרת – היא שיטת הקיטוב.

קיטוב

הפרדת תמונות בעזרת קיטוב

להפרדת התמונות בעזרת צבעים יש יתרונות אבל גם חסרונות גדולים.

  1. החלשת עוצמת האור כשהוא עובר דרך המסננים.
  2. כל עין מקבלת רק חלק מהצבעים.
  3. הפרדה נמוכה בין התמונות (Ghost).
  4. הצורך בדיוק גבוה של צבעי התמונה.

שיטת הקיטוב (Polarize) באה לשפר את כל הנ"ל ונחשבת לשיטת הצפייה הטובה ביותר במערכות להקרנת תמונות ולהקרנת סרטים. הדגש הוא על המילה הקרנה.

עד להמצאת משקפי התלת מימד של חברת דולבי, משקפיי הקיטוב היו המשקפיים הנפוצים ביותר בהקרנת סרטי תלת מימד. הפטנט של חברת Dolby יוסבר בהמשך ויובהר למה בתי קולנוע רבים משתמשים בשיטה החדשה למרות ששיטת ההפרדה בעזרת קיטוב היא השיטה הטובה ביותר.

משקפי התלת מימד המקוטבות נראות כך:

 

 

רק מהתבוננות במשקפיים אפשר להסיק כמה מסקנות:

  1. המסננים לא צבעוניים ומעבירים את כל תחום תדר האור ולכן שתי העיניים מקבלות את כל ספקטרום הצבעים.
  2. מכיוון ששני המסננים ניטראליים מבחינת צבעים, אין חשיבות לדיוק הצבע של התמונה הנצפית.
  3. המסננים פחות כהים מהמסננים הצבעוניים ולכן יותר אור עובר דרכם.

אבל כיצד הם יוצרים את ההפרדה בין התמונה של עין ימין לעין שמאל? גם כאן כמו במסכי LCD הכול מבוסס על עיקרון קיטוב של גלי האור.

אבל מה זה אור מקוטב ואיך זה משתלב עם כל נושא התלת מימד? בדוגמה הבאה ננסה להמחיש כיצד הופכים אור רגיל לאור מקוטב אפשר לראות שאור הנע בזוויות שונות פוגע במסנן מיוחד דמוי מחסום, כזה שמעביר דרכו רק חלק מסוים מגל האור.

המסנן עשוי מחומר שמעביר גל אור שנע רק אנכית. פרט לגל האור שנע אנכית, כל שאר הגלים נחסמים וביציאה מהמסנן מתקבל גל אור הנע בחזית אחידה.

גל אור זה מוגדר כאור מקוטב. אם נוסיף, נאמר שהאור מקוטב אנכית.

אפשר בקלות לסובב את המסנן ב 90 מעלות, קווי הקיטוב היו הופכים להיות אופקיים והאור שהיה עובר את המסנן היה אופקי. במקרה הזה אפשר לומר שהאור מקוטב אופקית.

את האנימציה הנ"ל בניתי רק כדי להקל על ההבנה של "מה זה אור מקוטב".  העיקרון בהדמיה נכון. אור שנע בזוויות אקראיות עובר את המסנן ובמוצא המסנן האור יוצא בחזית אחת ונע תמיד בכיוון זהה.

חשוב להבין שיש נקודה אחת לא נכונה בהסבר המופשט והיא תהליך חסימת האור של המסנן. זה לא עובד בפיזיקה של "חריצי אור". למי שרוצה להתעמק, ההסבר הנכון קצת פחות פשטני:

אור הוא גל אלקטרו מגנטי וכמו כל גל אלקטרו מגנטי הוא מתנדנד ומתקדם במרחב. כיוון הנדנוד שלו יכול להיות למעלה ולמטה, ימינה שמאלה או בכל זווית אחרת. מקור אור רגיל כמו נורת חשמל, פלואורסצנט, נר ואפילו תאורה החוזרת ממשטח בהיר יוצרת ערב רב של גלי אור שנעים בזוויות שונות ואפילו בסיבובים דוגמת ספיראלה.

המסנן בנוי מפלסטיק שקוף שמטמיעים בו פסים דקים וצפופים של חומר מוליך (מתכת). הפסים יכולים להיות אנכיים אופקיים או כל זווית אחרת. גם גל אור בהיותו גל אלקטרו-מגנטי כפוף לחוקי הגלים ויוצר שדה אלקטרו-מגנטי. כשהשדה האלקטרומגנטי של גל האור נתקל בפס המוליך שבתוך המסנן, הוא נבלע בתוכו ע"י שחרור אנרגיה בצורת יצירת זרם במוליך. בדיוק כמו שגל רדיו יוצר זרם באנטנה.

האיור הבא מראה מסנן הבנוי עם פסים מוליכים בצורה אופקית ומנסה לתאר את הקשר בין זווית הגל לבין עצמת האור שיוצאת מהמסנן. גל עם שדה מקביל לפסים מאבד את האנרגיה שלו בחומר המוליך וכמות אור שעוברת את המסנן שואפת לאפס. גל עם שדה ניצב לפסים לא מעורר זרם כל שהוא, לא מאבד אנרגיה וכמות האור שעוברת היא מרבית.

גל עם שדה בזווית כל שהיא לפסים מפורק לשני וקטורים, אנכי ואופקי. הווקטור האופקי נחסם במעבר דרך המסנן ורק הווקטור האנכי עובר. עוצמתו של הווקטור האנכי נמוכה ולכן עצמת האור ביציאה מהמסנן נמוכה מעוצמת האור הכניסה. עד כאן ההסבר היותר מדויק.

לסיכום וזה החלק החשוב ביותר, כל הגלים שיוצאים מהמסנן מופיעים בחזית אחידה. אם הפסים במסנן אופקיים יוצאים ממנו רק גלים במופע אנכי. אם הפסים במסנן אנכיים יוצאים ממנו רק גלים במופע אופקי. כאמור, אור (גל) בעל מופע קבוע מוגדר כגל מקוטב. מכיוון שהמסנן מעביר רק חלק מהאור המסנן לא נראה שקוף לחלוטין.

אם כבר הגענו להבנה על תפקידו של המסנן המקטב, נשאלת השאלה מה קורה כשהאור עובר דרך שני מסננים? התשובה: "תלוי באיזה קיטוב נמצא כל מסנן". אור מקוטב אנכית עובר דרך מסנן שגם הוא מקוטב אנכית. אור שמקוטב אנכית לא מצליח לעבור דרך מסנן עם קיטוב אופקי. ואם נתרגם את מה שכתוב בלוח בכתב רש"י נקבל:

  • כששני מסננים נמצאים בקיטוב זהה אפשר לראות דרכם.
  • כששני המסננים נמצאים בקיטוב שונה עוצמת האור דרכם נחלשת.
  • כששני המסננים נמצאים בקיטוב של 90 מעלות אחד כלפי השני, האור נחסם לחלוטין.

 

זה העיקרון של כל מערכת לצפייה בתלת מימד בתהליך של קיטוב האור. העין תמיד רואה את התמונה המוקרנת דרך שני מסננים. מסנן אחד נמצא על מכשיר ההקרנה ומסנן שני נמצא על העין. המסנן השני זה כמובן המשקפיים.

טכנולוגית מסכי LCD מבוססת על קיטוב אור והתמונה המוקרנת ממסך זה היא תמונה של אור מקוטב. משקפי פולרואיד הם משקפיים מקטבים. התבוננות במסך LCD דרך משקפי פולרואיד וסיבוב המשקפיים ממחיש את התופעה – במצב אנכי או אופקי של המשקפיים התמונה במסך מחשיכה לחלוטין. מכיוון ששיטת הקיטוב מחייבת מעבר דרך שני מסננים, להבדיל משיטת הפרדת הצבעים, חווית התלת מימד במקרה זה לא יכולה להתרחש בהסתכלות על תמונה, פוסטר או כל דבר אחר מודפס. התהליך מחייב שני מצבים: החלק של הקרנת שתי התמונות והחלק של ההתבוננות בהן. הרעיון של הקרנה בעזרת קיטוב הוא רעיון ותיק ונמצא בשימוש במספר בתי קולנוע שנבנו במיוחד למטרה זו וכמובן נמצא במצגות השקפים והסרטונים ב 3D בפרקי השעשועים בכל העולם. גם שיטת ההקרנה של חברת IMAX מבוססת על תהליך של קיטוב האור.

חלקו הראשון של המאמר התייחס לצילום תמונה תלת ממדית. כל תמונה מורכבת למעשה משתי תמונות שצולמו בזווית שונה. בצילום והקרנת סרט קולנוע בסרט צילום רגיל (Film), משתמשים במצלמה כפולה והתוצאה – רצף של שתי תמונות מקבילות.

בחדר ההקרנה משתמשים בשני מקרנים מתואמים שמקרינים על המסך בו זמנית שתי תמונות. לפני שהאור שיוצא מהמקרן עוזב את חדר ההקרנה, הוא עובר דרך מסנן מקטב. אור של מקרנה אחת עובר דרך מסנן מקטב בקיטוב אנכי והאור של המקרנה השנייה עובר דרך מסנן מקטב בקיטוב אופקי.  על המסך מוקרנות שתי תמונות, אחת בקיטוב אנכי והשנייה בקיטוב אופקי.

 

מכיוון שכל תמונה שונה במקצת, כשמסתכלים על המסך ללא אמצעי עזר כמו המשקפיים, רואים את שתי התמונות אחת על השנייה והתוצאה: ערבוב תמונות שנותן תחושה של מסך מטושטש. עצמים רחוקים, כמו העצים, הענן והשמיים בדרך כלל מתלכדים ונראים די ברור לעומתם עצמים קרובים כמו הפרה שבתמונה נראים מרוחים אחד על השני.

כדי להפריד את התמונות מרכיבים משקפיים מקטבים. צד שמאל של המשקפיים מצויד במסנן מקוטב אנכית. צד ימין של המשקפיים מצויד במסנן מקוטב אופקית. הקיטוב חייב להיות זהה לזווית הקיטוב של מקרן הסרט. התמונה המוקרנת בקיטוב אנכי עוברת את המסנן השמאלי שבמשקפיים כי גם הוא מקוטב אנכית. התמונה המקוטבת אופקית לא עוברת את המסנן השמאלי ולכן עין שמאל רואה רק תמונה אחת, זאת שהמוקרנת מהמקרן השמאלי. עין ימין כנ"ל, רואה רק את התמונה שהוקרנה במקרן הימני.

לצורך ההסבר השתמשתי בתיאור של קיטוב אנכי וקיטוב אופקי. בפועל, במערכות הקרנה משתמשים בזוויות קיטוב שונות. עין אחת בקיטוב של +45 ועין שנייה בקיטוב של -45 מעלות. כאמור לשיטת הקיטוב יש הרבה יתרונות ופרט לאלו שכבר נמנו נדגיש עוד כמה:

  1. מחיר המשקפיים זול ולכן מתאים לשימוש המוני.
  2. אין צורך בתחזוקת המשקפיים.
  3. החשוב ביותר, הפרדה מעולה בין תמונת עין ימין לתמונת עין לשמאל. כמעט ולא רואים Ghost.

אבל כמו כל דבר בטבע לשיטה יש גם חסרונות:

  1. השיטה עובדת רק בתהליך של הקרנת תמונה.
  2. הצורך בשני מקרנים.
  3. איכות התמונה תלויה בזוית המשקפיים. הטיית הראש משנה את זווית הקיטוב וגורמת לתמונה הלא רצויה לדלוף לעין השנייה.
  4. הצורך במסך מיוחד.

חסרונות אלו הם למעשה הגורמים העיקריים שמנעו מבתי הקולנוע במשך השנים להפוך לבתי קולנוע לתלת מימד. על הצורך בשני מקרנים הצליחו להתגבר ע"י דחיסת שתי התמונות במסגרת אחת (Frame) ושימוש בעדשות כפולות מתקנות עיוות כדוגמת עדשות הסינמסקופ. הקטנת שטח התמונה לחצי, פגעה באיכות התמונה והגבילה את יכולת ההקרנה למסכים קטנים בלבד.

החלק המסובך ביותר הוא המסך. מכיוון שעל המסך מוקרנות שתי תמונות מקוטבות, המסך חייב להיות כזה שלא מבטל קיטוב. כמעט כל חומר שמחזיר אור משבש קיטוב. האור מהמקרנה שמוחזר מהמסך הלבן הרגיל שיש באולמות הקולנוע מאבד את "הסדר" של חזית הגל, חוזר לעין כאור מעורבב רגיל והקשר בינו לבין אור מקוטב כבר מיקרי לחלוטין.

אור שחוזר מחומר מתכתי שומר על קיטוב ולכן בתי הקולנוע שרוצים להקרין בתלת מימד בשיטה של קיטוב אור חייבים להחליף את המסך למסך מיוחד שבנוי משכבות של מתכת. בלי השקעה כספית נכבדה בהחלפת מסך הקולנוע למסך שלא מבטל קיטוב, כל מערכת הצפייה בתלת מימד תתמוטט. ה IMAX ושאר בתי הקולנוע הבודדים שנועדו מראש להקרנה בשיטת ה 3D מצוידים בכל הנחוץ לצפייה בשיטה הזאת.

החלפת המסך, הוספת מקרנים ושאר החסרונות של מנגנון הקיטוב, מנעה מבתי הקולנוע הרגילים לעבור לתלת מימד, מנעה יכולת הפצה מסיבית של סרטים בכל מקום בעולם וגרמה למפיקי הסרטים להימנע מהשקעה בסרטי 3D.  חוסר בסרטים יצר חוסר בבתי קולנוע וחוזר חלילה.

המעבר למקרנים דיגיטאליים והשיפור שנעשה במערכות ה Real-D כולל ההמצאה של חברת Dolby, פתרו כמה מהחסרונות הנ"ל והעלו את כל נושא ה 3D על דרך המלך.

כל זה ועל עוד כמה סוגי משקפיים מיוחדים לתלת מימד בחלק הבא של המאמר.

להמשך דיון בנושא המאמר: כל מה שרצית לדעת על תלת מימד… והעזת לשאול, לחץ כאן.


7:00
  /  
4.5.2010
  
מאת: מוטי כהן

1