מבחן אוזניות ה-High End הגדול

ביקורת ראש בראש של כל אוזניות הדגל של היצרנים המוכרים.

7:00
  /  
22.04.2010
  
מאת: איתי חזום
הקדמה

הקדמה

בעידן שבו נגני מוסיקה ניידים, טלפונים ניידים, מחשבים ומערכות קולנוע ביתי כבר נחשבים לדבר סטנדרטי בחייו של הצרכן המודרני "חובב הטכנולוגיה", הגיוני שאוזניות יהפכו לצעצוע נפוץ.

מתחילים עם אוזניות כפתור שמגיעות עם הנגן הנייד – מבינים שזה לא "זה". משדרגים לאוזניות נורמליות – מבינים שזה כן "זה". רעבים לעוד – רוכשים מגבר חיצוני. מבינים שרוצים את זה גם בבית – רוכשים אוזניות ביתיות גדולות. מבינים שהשקע אוזניות ברסיבר זה לא "זה" – משדרגים למגבר אוזניות יעודי. מרוצים ולכן רוצים עוד – משדרגים ל DAC נפרד. מבסוטים ולכן רוצים עוד – משדרגים לאוזניות High End. וזה ממשיך עוד כפי שאתם יודעים.

נהוג לומר (לא חקוק בסלע) שאוזניות טובות מסוגלות להפיק סאונד ברמה של רמקולים שעולים עשרות מונים יותר. מבחינה טכנית עומדים לרשות האוזניות מספר יתרונות חשובים, לדוגמא העובדה שכל הסאונד מגיע מדרייבר אחד (יחידת Full range). כלומר, אין מספר דרייברים ו-Crossover שמחלק ביניהם את התדרים (והבעיות שעלולות להתלוות לזה). הן מאד נצילות וזקוקות כולה לכמה עשרות מילי ואטים (בהתאם לדגם) והכי חשוב – הן אינן מושפעות מהאקוסטיקה של סביבת ההאזנה. תאזינו בחדר האזנה עם טיפול אקוסטי או בחדר העבודה שלכם, התוצאה תהיה זהה.

כמובן שלא הכל מושלם ואוזניות (כרגע בכל אופן) אינן מסוגלות לשחזר את תחושת "הבמה מלפנים" כמו רמקולים (כי אלו מונחים מקדימה ולא בצדדים) וגם לא את תחושת הבס בחזה שסאבוופר או רמקול טוב מסוגל לשחזר.

עולם האוזניות "בגודל מלא" עשיר למדי וכולל מבחר רחב של ציוד למטרה, החל ממגברים יעודים (Solid state, שפורפרות ומשולבים), דרך ממירי DAC, מגברים משולבי DAC ועד מגברים בשיטת Balanced. זה יכול להיות זול מאד וזה יכול להיות יקר מאד, בדיוק כמו בעולם ה-Hi Fi המוכר.

הכוכבות של המופע הן כמובן האוזניות. תוכלו לקבל אותן סגורות, חצי פתוחות או פתוחות – זה אגב לא רק עניין של "למי הרעש מהאוזניות עלול להפריע", אלא יש פה גם העדפות אישיות. תוכלו לקבל אותן כשהן יושבות על האוזן עצמה או מסביב לאפרכסת (הרוב מעדיף את הסוג השני מטעמי נוחות). תוכלו לקבל אותן עם דרייבר דינמי רגיל, דינמי מסוג "רדיאטור טבעתי", אלקטרוסטאטי ואורטודינמי (אל תשאלו אפילו).

לביקורת היום ריכזנו מבחר של אוזניות יוקרתיות מהסוג הדינמי (סביר להניח שהן מהטובות בשוק) מיצרנים ידועים שכבר הרוויחו את המוניטין שלהם בתחום ובדיוק כמו ברמקולים, גם פה כל יצרן מנסה לעשות את אותו הדבר בדרכו שלו.

אוזניות אף פעם אינן מפיקות היענות "שטוחה". כל אחת מדגישה/מחסירה משהו בספקטרום שאנו שומעים, כל אחת מפיקה עיוותים באופן אחר, כל אחת יושבת על הראש מעט שונה וכל אחת בנויה אחרת. לכן כל אחת יוצרת לעצמה אופי מאד מסוים. במקרים כאלו לא נדיר שתהיה העדפה לאוזנייה אחת על פני השנייה בז´אנר מוסיקלי כזה או אחר, או לחילופין אוזנייה שקולעת יותר לטעמו האישי של המאזין – זה שחובב סאונד יותר בהיר, זה שאוהב סאונד יותר רגוע וזה שרוצה קצת מהכל. דבר מקובל אצל חובבי אוזניות זה פשוט לרכוש מספר אוזניות שכל אחת משרתת אותם למשהו אחר (בשונה מרמקולים אין פה בעיה של מקום).

עוד בתחום: In Ear Headphones – המבחן הגדול 

על היצרנים והדגמים


הנבחנות שלנו, מימין לשמאל. למעלה: ה-Sennheiser HD650 וה-Sennheiser HD800
למטה: ה-Ultrasone Pro 2500, ה-Grado PS1000 וה-Grado GS1000i

Sennheiser

סביר להניח שכשמדברים על אוזניות, השם סנהייזר קופץ די בהתחלה. היצרן הגרמני שהוקם ב-1945 על ידי פריץ סנהייזר, מאז ועד היום נמצא בבעלות פרטית של "המשפחה". היצרן מוכר בעיקר בזכות האוזניות והמיקרופונים שלו עם מבחר גם לשוק הביתי וגם לשוק המקצועי.

בכל הקשור לאוזניות, סנהייזר מכסים הכל – כפתור / IEM / ניידות / מתקפלות / בינוניות / גדולות / אלחוטיות. מי שמחפש אוזנייה למטרה מסוימת, ימצא אותה אצלם.

HD650: הדגם שהוצג עוד ב-2002 (ועדיין מיוצרות) היה עד לא מזמן ספינת הדגל של היצרן והאוזניות עדיין נמצאות ב-Top 10 של הרבה חובבים. במקור ה-650 היו אבולוציה של דגם ה-600 (אלו היו אבולוציה של דגם ה-580) ותמיד קיבלו מוניטין של אוזניות פחות בהירות וכאלו שעדיפות למי שאוהב מוסיקה ברגוע. קהל חובבי האוזניות אפילו נהגו לכנות את אופי הסאונד שלהן כ-"Sennheiser Veil" עד כדי כך שלפני כמה שנים היצרן הוציא לדגם עדכון עם מעט שינויים בדרייברים שהיו אמורים לשנות את האופי הזה (לביקורת הזו אני משתמש בגרסה שלפני העדכון והרשמים שלי בהתאם לגרסה הזו).


Sennheiser HD650: דגם פופולרי ואהוד

האוזניות מגיעות באריזה שמשמשת גם כקופסת אחסון עם בסיס מספוג ושקע שמתאים למבנה האוזנייה. מדובר על אוזניות גדולות שמקיפות את כל האוזן, מאד נוחות, בעלות מראה סולידי (מעט זול אפילו) אבל עם איכות הרכבה מצוינת. מתחת לכל אוזנייה ישנו כבל נתיק במידה ורוצים להחליף/לשדרג + מתאם 3.5 מ"מ.


Sennheiser HD650: מקיפות את כל האוזן ונוחות במיוחד

מפרט טכני:

  • מבנה: פתוחות – מסביב לאוזן
  • תחום תדרים: 10hz – 39.5khz (לא צוין באיזה tolerance)
  • נצילות: 103dB
  • עכבה: 300 ohm
  • אורך כבל: 3 מטר
  • משקל: 280 גרם
  • מחיר: 2460 ש"ח
  • אתר: http://www.sennheiser.com/

HD800: ספינת הדגל של היצרן. האוזניות הוצגו ב-2009, מהוות כבר יותר רבולוציה מאשר אבולוציה וכוללות מספר דברים אשר ייחודים להן. בראש ובראשונה הדרייברים – אלו עדיין דינאמיים אבל כעת עובדים בשיטת ה-Ring Radiator או רדיאטור טבעתי. במקום סליל המחובר לממברנה קונית הפוכה, ישנו סליל המחובר לממברנה טבעתית שנמצאת משני צידי הסליל אבל לא במרכזו (על אותו עיקרון אגב עובדים חלק מהטוויטרים של יצרני הדרייברים Vifa ו-Scan Speak). הדרייברים מותקנים בגוף האוזנייה כך שהם נמצאים טיפה יותר מלפנים ונוטים מעט בזווית על מנת להעניק סאונד יותר "קידמי". המעטפת שמפרידה בין הדרייבר לחלל החיצוני במבט ראשון נראית כאילו עשויה ממתכת, אבל מבט קרוב מראה שמדובר בחומר סיבי רך ומעט שקוף. בצד של האוזן כל העסק מכוסה בבד שחור שבמרכזו רקום הלוגו של היצרן (ניתן להסירו בקלות למטרת ניקוי) וכמובן מעל הקשת נמצא המספר הסידורי (שבעזרתו ניתן לקבל מסנהייזר תעודה עם עקומת ההיענות הספציפית לדגם שאצלכם). אלו הפרטים הקטנים שעושים את זה.


Sennheiser HD800: עיצוב נועז הלקוח מסרט מדע בדיוני

כבר מהרגע שהדגם יצא, החלו אנשים להכריז שה-800 נמצאות בפסגת השוק לאוזניות מסוגן, נעלמו להם כל הדיבורים על Veil כזה או אחר והחלו המון דיבורים על פתיחות ודינמיות.
הדגם מגיע באריזה דומה לזו של ה 650 אבל מבפנים הספוג מצופה בבד סאטן מבריק שנותן יותר תחושה של תכשיט ולא ציוד אודיו. מדובר על אוזניות מאד גדולות שמקיפות את כל האוזן ברמה כזו שגם מישהו עם אוזניים ממש גדולות, לא ירגיש אותן (ללא ספק האוזניות הנוחות ביותר שיצא לי להניח על הראש). בנוסף, ישנו כבל נתיק מתחת לכל אוזנייה למי שמעוניין להחליף/לשדרג. מתאם ל-3.5 מ"מ לא כלול בחבילה.


Sennheiser HD800: ארוז כמו תכשיט

סנהייזר גם הרחיקו לכת עם העיצוב. האוזניות נראות כמו משהו שנלקח מאיזה סרט מדע בדיוני עם הרבה צבע כסף/אפור מבריק ועיגולים שנשברים בזווית חדה. גם איכות הבניה מעולה החל ממבנה האוזנייה, דרך הכבל, ועד התקע המושקע למראה. ללא ספק מדובר על מוצר שלא רואים כל יום בשוק הזה.

מפרט טכני:

  • מבנה: פתוחות – מסביב לאוזן
  • תחום תדרים: 14hz – 44.1khz פלוס מינוס 3dB.
  • נצילות: 102dB
  • עכבה: 300 ohm
  • אורך כבל: 3 מטר
  • משקל: 260 גרם
  • מחיר: 5700 ש"ח
  • אתר: http://www.sennheiser.com/

Grado

החברה המשפחתית הוקמה לפני כמעט 50 שנה על ידי יוסף גראדו וממוקמת בברוקלין ניו יורק. הם מיצרים שני דברים – מחסניות Phono ואוזניות. לא צריך לנחש שהחברה ידועה בעיקר בזכות דגמי האוזניות שלה.
לחברה יש נכון לעכשיו כתשעה דגמים של אוזניות "גדולות" שכל אחת מהן מהווה שדרוג של השנייה כאשר לשוק הנייד ישנו דגם קטן ושתי IEM שהוצגו לא מזמן.

GS1000i: עד לא מזמן אוזניות הדגל של החברה. ה-gs1000i הינן אוזניות לא שגרתיות, עם גוף + "שרוול" פתוח מעץ מהגוני בעבודת יד, רשת ברזל מאסיבית שמכסה את החלק האחורי שלהן ופדים גדולים (הדגם הראשון שלהם עם פדים מהסוג הזה) שיושבים על/מסביב לאוזן.


Grado GS1000i: עיצוב רטרו המשלב מתכת עם עץ מהגוני

בהתאם לכל דגמי גראדו (אבל בקיצוניות נוספת), האוזניות בעלות מראה רטרו ייחודי אשר ימשוך תשומת לב מכל חובב אודיו, החל מגוף העץ דרך הקשת מצופת העור ועד למוטות (שמחזיקים את האוזניות) שנראים כמו זוג אנטנות. איכות הבניה מצוינת והאוזניות כוללות כבל מאסיבי קצר + כבל מאריך + כבל מתאם לשקע 3.5 מ"מ. האוזניות קלות יחסית ונוחות, אם כי להאזנות ארוכות העדפתי את ה-HD800 שבביקורת הזו. האוזניות אינן כוללות קופסת אחסון (ניתן לרכוש קופסה מעץ בנפרד) והאריזה איתה הן מגיעות נראית מאד זולה, אך אני מניח שהיצרן כנראה החליט להשקיע איפה שחשוב יותר.


Grado GS1000i: פדים גדולים היושבים מסביב לאוזן

מפרט טכני:

  • מבנה: פתוחות – מסביב/על האוזן
  • תחום תדרים: 8hz – 35khz (לא צוין באיזה tolerance)
  • נצילות: 98dB
  • עכבה: 32 ohm
  • אורך כבל: 1.8 מטר + מאריך 5 מטר.
  • משקל: 227 גרם
  • מחיר: 4950 ש"ח
  • אתר: http://www.gradolabs.com/

PS1000: ספינת הדגל הנוכחית של החברה. ה-ps1000 מהוות שדרוג של ה-gs1000i על ידי הפיכת האוזנייה לדגם "Hybrid" שכולל "שרוול" מאותו עץ מהגוני, אבל גוף חיצוני מסגסגת אלומיניום כסופה אשר מיועדת להוריד את ה-Coloration של חלקי העץ + שינוים קטנים שנעשו בדרייברים. כאשר מרימים אותן יודעים שמחזיקים משהו מיוחד ותודות לאותו גוף אלומיניום, האוזנייה שוקלת רבע ק"ג יותר מה-gs1000i – וזה משפיע. היה עוזר אם היו מתקינים משהו רך בקשת עצמה על מנת להפחית מעט את תחושת המשקל.


Grado PS1000: עיצוב מיוחד במשקל כבד

מפרט טכני:

  • מבנה: פתוחות – מסביב/על האוזן
  • תחום תדרים: 5hz – 50khz (לא צוין באיזה tolerance)
  • נצילות: 98dB
  • עכבה: 32 ohm
  • אורך כבל: 1.8 מטר + מאריך 5 מטר.
  • משקל: 447 גרם
  • מחיר: 7900 ש"ח
  • אתר: http://www.gradolabs.com/

Ultrasone

החברה השנייה בביקורת הזו שמקורה בגרמניה. נוסדה ב-1991 והיא היצרן היחידי בביקורת שהוא "ציבורי". אולטראסון מתמקדים אך ורק ביצור של אוזניות ואך ורק דגמים גדולים למגזר הביתי/מקצועי. בין היתר החברה מתגאה בכך שהאוזניות שלהם מורידות את רמת הפליטה המגנטית ב-98% יחסית לדגמים של חברות מתחרות. לטענתם אותן פליטות מגנטיות מהוות סיכון בריאותי, אך גורמים מדעיים וארגון הבריאות העולמי טוענים אחרת.

היצרן ידוע גם בזכות דגמי ה-"Edition" שמהווים את הטופ שבטופ שהם מציעים לצרכן הביתי.

Pro 2500: דגם זה שייך לסדרת האוזניות לשימוש "מקצועי" כמו אולפני הקלטות לדוגמא (אבל מתאימות כמובן גם לשימוש ביתי) והן היחידות בסדרה בעלות מבנה פתוח. אחד התכונות שהאוזנייה כוללת נקראת S-logic, בה הדרייבר מותקן מחוץ למרכז האוזנייה ועל ידי כך אמור להפיק במה עם סאונד שיותר מזכיר רמקולים יחסית לאוזניות של המתחרים.


Ultrasone Pro 2500: מבנה פתוח בו הדרייבר נמצא מחוץ למרכז האוזנייה

האוזניות מעוצבות בצורה סולידית "מקצועית", עם צירים שמאפשרים לקפל את האוזנייה לחצי מגודלה. האוזניות עצמן יושבות מסביב לאוזן, אבל היקף הפדים מעט קטן ונותן לאוזניים הרגשה מעט צפופה.

איכות הבנייה מצוינת ועל אף שהאוזניות מגיעות באריזה פשוטה למראה, מסתבר שמדובר בחבילה עשירה למדי: מקבלים נרתיק אחסון "נייד" עם לוגו החברה והדגם, כבל נתיק שמתחבר רק באוזנייה אחת, כבל נוסף מסולסל (נפוץ בשוק המקצועי), מתאם ל-3.5 מ"מ, זוג רפידות נוסף (צל"ש על זה), קטלוג של החברה ודיסק הדגמה של היצרן (כמה קטעים אגב שימשו אותי בהאזנות).


Ultrasone Pro 2500: היחידים שנותנים זוג רפידות נוסף

מפרט טכני:

  • מבנה: פתוחות – מסביב לאוזן
  • תחום תדרים: 8hz – 35khz (לא צוין באיזה tolerance)
  • נצילות: 94dB
  • עכבה: 40 ohm
  • אורך כבל: 3 מטר
  • משקל: 294 גרם
  • מחיר: 1990 ש"ח
  • אתר: http://www.ultrasone.com/
מבחני ההאזנה

מבחני ההאזנה

הציוד: לא שיש לי משהו נגד שקע האוזניות ברסיבר אבל לכוכבות שבביקורת הזו מגיע יותר. הציוד בו נעשה שימוש הוא ממיר DAC מתוצרת Cambridge דגם Dac Magic (למי שסקרן, לא נעשה שימוש בכניסת ה-USB שבו), שחובר למגבר אוזניות תוצרת Naim דגם Headline, שחובר לספק כוח חיצוני של אותו היצרן מדגם Napsc2.

דבר נוסף – לא כל אחד "שומע" אותו הדבר. אני בכל אופן בעל שמיעה רגישה למדי (טובה אני מניח) עד לרמה שבאולם קולנוע או הופעה חיה אני לפעמים נוהג לשים אטמי אוזניים, אז לקחת בחשבון שהרשמים שלי הם בהתאם לזה וכמובן מהווים את דעתי האישית בלבד. אציין גם שעל מנת לתאר במילים יפות את חווית ההאזנה שלי (הייתי שמח להוסיף מדידות, אבל אין ברשותי אמצעים מתאימים), קיים שימוש במונחים סובייקטיביים כמו בהיר/מלטף/חד/במה וכו´. אלו הם נתונים לפרשנות אישית ולכן אינם תמיד מתארים את מה שאתם חושבים שזה אומר.

מוסיקה: מכיוון שמדובר במבחן השוואתי, השתמשתי במבחר קטעים מהרבה ז´אנרים שונים על מנת לכסות כמה שיותר סגנונות מוסיקה ורמות שונות של הקלטות. למאמר צמצמתי את המבחר למספר קטעים מסוימים:

Chris jones – Long after your gone: שיר אקוסטי מאמן שאני כלל לא מכיר (השיר לקוח מדיסק הדגמה של יצרן רמקולים). הקול של הזמר והגיטרות מהווים את המטען העיקרי בשיר המצוין הזה כאשר בנוסף גם הבאסים מכובדים.

Guns & Roses – November rain: אחד הקטעים הכי מוכרים של להקת הרוק הותיקה (האמת היא שהרוב זוכרים את השיר בגלל הקליפ). אי אפשר להתעלם מסלאש הגיטריסט והסולו שלו לקראת סוף השיר. 

Howard Shore – Council of elrond: קטע שלקוח מפס הקול של טרילוגיית שר הטבעות. הקטע נשמע קסום במיוחד הודות לקולה של enya הזמרת האירית. 

Jean guillou – ballet of the chicks in their shells: קטע עוגב שמתחיל מאד אפל "ורע", יורד ונשמע רגוע באמצע, וממש הולך לישון לקראת הסוף.

Ultrasone – Choir: קטע הלקוח מדיסק ההדגמה של ultrasone וכולל מקהלה בביצוע מדהים ואוורירי.

Ultrasone – Drums: קטע שני מדיסק ההדגמה של ultrasone. מדובר על הקלטה של תיפוף נטו, מאוד דינמי ומאוד קצבי.

Sting – Saint agnes and the burning train: קטע מאלבומו השלישי של הזמר המוכר. מדובר על סולו גיטרה קצר אך מעולה. 

 Sting – Moon over bourbon street: שיר הלקוח מהופעה חיה של הזמר שנעשתה באחוזה שלו באיטליה. קטע ג´אזי הכולל בעיקר פסנתר, קונטרה, וחצוצרה. ההופעה אגב זכורה בעיקר כי היא הוקלטה ב 11 בספטמבר 2001… 

Seal – Whirlpool: שיר מאלבומו הראשון של סיל. מורכב בעיקר מקולו של הזמר עם סולו גיטרה. ההקלטה בעלת סאונד מאד "קריספי" (אולי אפילו מעט יותר מדי).

Sade – Pearls: שיר שקט מאלבומה השלישי של הזמרת המדהימה. בשונה מרוב השירים של הזמרת פה ישנו יותר דגש על השירה.

Ray Brown, John Clayton, Christian McBride – Brown Funk: קטע הלקוח מהאלבום Superbass בו השלישייה עושה דברים מענגים עם קונטרה באס.

Patricia Barber – Gotcha: קטע די מוכר לחובבי הזמרת. לקוח מהופעה שהוקלטה ב-2004. הקטע בעל אווירה מאד "גאז´ לאונג´ית", עם קול מלטף וקונטרה באס נמוך.

Lulu Rouge – Bless You: קטע אלקטרוני בז´אנר ה"מינימל". בהתאם לכך הסאונד מאוד אפל ומאוד רגוע.

Kerri Chandler – All I have is this feeling: קטע אלקטרוני עם סאונד אופייני לאמן ההאוס האמריקאי. במקרה הזה ישנם קלידים "חמים", גבוהים וחדים למדי.

Union Jack – Blink: קטע אלקטרוני מאלבומם האחרון של הרכב בריטי ותיק. בשונה משאר האלבום שכולל קטעים יותר אפלים, פה כבר מדובר על סאונד קליל עם באסים מצוינים.

Depeche Mode – One Caress: דפש מוד אמנם ידועים כלהקת אלטרו פופ בניצוחו הווקאלי של דייב גאהן (עם קול נמוך), אבל במקרה הזה מדובר על הקלטה עם תזמורת מלאה וביצוע ווקאלי של מרטין גור (עם קול גבוה), האיש מאחורי כמעט כל השירים של הלהקה.

Aziza Mustafa Zadeh – Scrapple From the Apple : קטע "סקטץ´" קצר של זמרת הג´אז (במקור מאזרבייג´ן). הקטע מאוד מהיר ואוורירי.

 

 

התוצאות

HD650: מדובר באוזניות מאד יבשות והתואר "Sennheiser Veil" לא ניתן להן סתם. בקטעים כמו של chris jones, sting ו-seal, הפריטה על הגיטרות לא היתה מספיק חדה והיתה יותר הרגשה של האזנה במטבח כשההופעה בסלון. בקטעי הקונטרה באס כמו brown funk או gotcha, הבאסים היו מספקים אבל שוב, הפריטה לא היתה מספיק חדה. מצד שני, קולה של patricia barber נשמע שלם וסקסי באותה מידה. גם השיר של dépêche mode (שבשיאו נשמע מעט בהיר) היתה מעין תחושה יותר רגועה והכלים ברקע פחות "קדחו" בראש מאשר עם דגמים אחרים במבחן. כמו כן, בקטע של sade קולה של הסולנית נשמע נעים וקטיפתי.


Sennheiser HD650: באסים טובים ושירה קטיפתית אך סאונד מעט יבש ובהיר

חתימת הסאונד של ה-650 באה לידי ביטוי חיובי במיוחד בקטע של kerri chandler בו הגבוהים כמעט "שורפים" את האוזניים ברגע שמרימים את הווליום. פה הכל נשמע יותר מאוזן וקצבי. גם הקטע של union jack היה מעט יותר מאוזן. לעומת זאת בקטע של Lulu Rouge התרחש אפקט מעט הפוך שכן הז´אנר של הקטע ידוע בסאונד מעט "אפלולי".

אני רק יכול לקוות שסנהייזר באמת טיפלו באופי של ה-650 עם שדרוג הדרייברים כי במקרה הזה די התאכזבתי. הסאונד רוב הזמן פשוט יותר מדי סגור ולא מספיק פתוח. דבר גורם לבמה להישמע לא מספיק רחבה לטעמי. אם נסתכל על חצי הכוס המלאה, אופיין של האוזניות בא לידי ביטוי חיובי בהקלטות בהירות או כאלו שאינן איכותיות במיוחד, שם ה-650 (בגירסה הזו בכל אופן) פחות חושפות את החסרונות שבהקלטה.

HD800: פה כבר מדובר על אוזניות שהינן כמעט היפוך גמור ל-650 הנ"ל. בקטעים של chris jones, sting ו Seal הפריטה היתה חדה כתער ובקטע של seal, קולו של הסולן נשמע אפילו חד מידי במיוחד כל פעם שהוא משתמש באות S (אחד הדברים שמאפיינים את הקול שלו).
Council of Elrond נשמע מאד אווירתי וקולה של enya היה מאד פתוח כמו קולה המהיר שלaziza mustafa, שנשמע פנטסטי. בשיר one caress, מרטין גור השתלב בצורה מושלמת עם התזמורת שברקע ונשמע כמו משהו שלקוח מאיזו אופרה. קולה של sade נשמע קטיפתי כמו ב-HD650 אבל הגבוהים נפתחו והעניקו לה פחות הרגשה של האזנה מאחורי ווילון (וגם לכלים ברקע).


Sennheiser HD800: דינאמי, מהיר וקריספי

קטע התיפוף בדיסק ההדגמה של ultrasone נשמע דינאמי, מהיר וקריספי באותה המידה לאורך כל הספקטרום. קטע המקהלה נשמע כמו ערב בכנסייה ישר מול הבמה בשורה הראשונה. קטע העוגב בביצועו של המאסטר jean guillou נשמע כאילו אני באמצע האולם וסופר את הקלידים יחד עם הקלידן (בסדר, נסחפתי קצת…). קריצה
קטע ההאוס של kerri chandler שהיה just right ב-HD650 היה פה בהיר יותר מדי ולא נתן לי חשק להרים את הווליום. Union jack נשמעו יותר טוב, חדים ופתוחים, אבל הנמוכים לא היו מספיקים. הסאונד האפלולי בקטע של lulu rouge קלע הרבה יותר טוב למסגרת ה-800, קצבי ונעים.

בכל הקשור לרוחב במה, אוזניות לעולם לא יעשו מה שרמקולים עושים, לא חשוב באיזה טריקים היצרן משתמש, אבל האוזנייה שעושה את זה הכי "פחות גרוע" זו ה-800. בקטע brown funk הרגשתי כאילו אני מול הבמה עם נגן אחד מימיני ואחד משמאלי (חלק מאפקט של הופעה "פרטית" שיש בהקלטה הזו). הקטע gotcha נשמע יותר ממול מאשר לצדדים אבל עדיין הרגשתי כאילו אני בשורה הראשונה (מי שאוהב להרגיש רחוק לא ייהנה מאוזניות במיוחד) עם patricia barber לוחשת לי באוזניים, שואלת אם אי פעם חשבתי שפסנתר ייפול לי על הראש (המבין יבין).

הקטע מההופעה של sting גם נתן הרגשה של שורה ראשונה, אבל ההקלטה נשמעה יותר "אינטימית" (מה שבערך היה בפועל), החצוצרה במהלך השיר נשמע מעולה במיוחד!
מעבר לרוק כמו בקטע העמוס של guns & roses לא שינה כלום, הסאונד היה דינאמי, סלאש סיפק את הסחורה, ושומעים כל כלי ללא קומפרסיה או עיוותים (חוץ ממה שבהקלטה עצמה).
עם אוזניות כמו ה-800 צריך להבין שפתיחות עלולה לבוא במחיר מסוים. כעת צריך לשים לב שההקלטה טובה מספיק ושהקידוד (במידה וזה לא על דיסק) גבוה מספיק. אם מקפידים על הכללים מצפה לכם חוויה אינטימית במיוחד עם אוזניות מהטובות ששמעתי.

Grado GS1000i & Grado PS1000: החלטתי לכתוב על שתי האוזניות ביחד מפאת הדמיון הטכני שביניהם. קטע התיפוף מדיסק ההדגמה של ultrasone נשמע מעולה על ה-GS והאיזון בין החלקים השונים של מערכת התופים קלע יפה לאופיו של הדגם. ה-PS נטו לתת יותר בנמוכים ופחות בגבוהים, מה שנתן לקטע צליל מעט פחות לפרצוף אך מעולה באותה מידה. קטע המקהלה מאותו הדיסק נתן ב-GS הרגשה של ישיבה ליד המקהלה בעוד שה-PS נתנו הרגשה של ישיבה ממול.

 
Grado GS1000i: יותר בנמוכים, פחות בגבוהים

בשיר של chris jones, ה-GS נתנו הרגשה של אוזן צמודה לגיטרה, תחושה שפחתה במעבר ל-PS, כאשר בשתיהן הנמוכים קלעו יפה לאופי ההקלטה. לגיטרה בשיר של seal היה כבר סאונד יותר מדי מתכתי וב-GS (האמת זו יותר "אשמה" של ההקלטה) ה-S-ים של סיל הרגישו כמו מחטים באוזניים… ב-PS העניינים נשמעו יותר מאוזן, יותר התאים להקלטה הזו לדעתי. בקטע הגיטרה של סטינג כל פריטה נשמעה דרך ה-GS באופן חד ונקי (אולי יותר מכפי שסטינג רצה שנשמע). ה-PS לטעמי יותר התאימו, הסאונד עדיין היה חד, נקי ופתוח אך בכמות המתאימה בדיוק.

בקטע של kerri chandler ה-GS נשמעו טוב בעוצמה נמוכה, אך בשנייה שהרמתי את הווליום, הסאונד הבהיר פשוט לא התאים והיה חד יותר מדי. ה-PS נתנו תוצאה עדיפה יותר אך עדיין מעט בהירה מדי. הקטע של union jack די התאים לאופי של ה-PS בעוד שה-GS היו שוב פעם עדיפות בעוצמה נמוכה ומעט יותר מדי לאוזניים שלי בווליום גבוה. בקטע של lulu rouge ה-GS כבר יותר התאימו עם סאונד קצבי ולא חד מדי, אך גם פה ה-PS היו עדיפות וגם עם בסים מעט יותר מוצלחים. בכלל בכל הקשור לנמוכים אגב, הבסים בשתי האוזניות האלו נותנים יותר בשר במיד בס בשונה לדוגמא מה-HD800 שמפיקות פחות מיד בס ומעט יותר עומק.

השיר המקסים בביצועו של מרטין גור מ-dépêche mode היה מעט יותר מדי לבלוע ב-GS. חזק מדי ובהיר מדי. בווליום נמוך זה נשמע just right, אבל בשנייה שהתחשק לי טיפה להגביר, זה כבר היה מוגזם. לעומת זאת, ה-PS שוב התאימו יותר, מאוזנות יותר והתזמורת השלימה את הסולן מאשר לקחה לו את ההצגה. קטע הסקטץ´ של aziza mustafa היה פנטסטי בשני הדגמים: אוורירי, מהיר, אינטימי, ולא העדפתי פה אחת על גבי השנייה. בקטע gotcha ה-PS נתנו את המנה הנכונה של "קטיפתיות", בסים, וגבוהים. ב-GS קולה של פטרישיה נשמע מעט יותר מדי חד, וכך גם חלק מהכלים. בהקלטה כמו brown funk, לעומת זאת, ה-GS היו המנצחות כאשר הן נתנו לשלישיית הבסיסטים את מה שמגיע להם עם קריספיות ודינאמיות במקומות הנכונים. ה-PS עשו גם עבודה מצוינת (אולי אפילו באותה המידה), אבל עדיין העדפתי במקרה הזה את ה-GS. הקלטת רוק כמו זו של guns & roses נשמעה שוב פעם יותר מדי בהירה ב-GS (גם פה חלק מהאשמה נופלת על ההקלטה) בעוד שה-PS היו יותר "סלחניות", הגיטרות והזמר לא צרבו יותר מדי, והקטע עדיין נשמע מלא ודינאמי.

קטעים יותר ווקאליים כמו council of Elrond ושל sade, היו יותר נעימים ורכים עם ה-PS. הזמרת enya נשמעה פשוט שמימית, ו-sade סקסית כתמיד. גם במקרה של הקטע מההופעה של sting, הקול של הזמר נשמע יותר טוב וחי ב-PS, אבל החצוצרה נשמעה פשוט מקסים ב-GS. העוגב בביצוע של jean guillou נשמע מעולה בשתי האוזניות, אבל אני אתן את הפוש ל-GS שנתנו יותר אוויר בחלקים השקטים.

לא היה לי קשה להסיק שה-gs1000i הן אוזניות בהירות למדי וגם לא היה לי קשה להסיק שהן דורשות הקלטות טובות על מנת להישמע במיטבן. הן מצטיינות במיוחד עם הקלטות אינסטרומנטליות, אבל פחות עם הקלטות ווקליות. מצד שני, הקלטות רגועות עם אופי מעט "סגור" , יכולות על ה-GS לקבל אופי חדש ולהיפתח. מי שחושב שעם השנים הוא איבד מעט מהשמיעה שלו, ה-GS יכולות "להחזיר" לו את מה שהוא מפסיד. בנוסף, מי שאוהב להאזין בעוצמה נמוכה עם מוסיקה יותר "ברקע" אך עדיין ברזולוציה גבוהה, ה-GS מתאימות כמו כפפה.
ה-PS הן אוזניות יותר סלחניות לרמת ההקלטה. האיזון שבין המיד/גבוהים לנמוכים נשמע בהן יותר "נכון" אבל בשום אופן לא רגוע או "אפל". גם אלו אוזניות יחסית בהירות וגם הן דורשות הקלטה ברמה גבוהה על מנת להפיק את הרזולוציה שהן מסוגלות לתת, אבל לא יקרה שום דבר אם אוסף המוסיקה שלכם לא כולל רק "פנינות".

PRO 2500: כבר על ההתחלה קיבלתי רושם של אוזניות שיותר הזכירו לי את ה-HD650 מאשר שאר הדגמים במבחן. הפריטה בשיר של chris jones נשמעה יותר חדה מה-650 אבל פחות משאר האוזניות. הנמוכים במקרה הזה היו המודגשים מכל הדגמים. הגיטרה בקטע של סטינג לא נשמעה חיה מספיק והייתה עמומה יותר מדי. בשיר של seal לעומת זאת התוצאה היתה בדיוק במקום, לא מכאיבה באוזן ועם נמוכים מספקים.


Ultrasone Pro 2500: באסים נהדרים וחזקים אך הצליל טיפה עמום

הקטע המעולה (אך קצר למדי) של aziza mustafa לא נשמע מתאים ל-2500, הזמרת נשמעה פשוט סגורה מדי. One caress של דפש מוד נשמע לא רע, מעט עמום, אך לא בהיר מדי כמו באוזניות הנ"ל. הקטע November rain של רובים ושושנים נשמע טוב, לא חד מדי, באסים טובים, אפשר להרים את הווליום בלי להתחרש, אבל סלאש לדעתי לא היה במיטבו.

בקטעים יותר ווקאליים כמו council of Elrond ו-pearls, ה-2500 נתנו לקולן של הזמרות מן אפקט "קטיפתי", אבל לא הייתי מתנגד למעט יותר פתיחות. גם בשיר gotcha קולה של patricia barber נשמע נעים וחם אבל הורגש מעט חוסר ב-sparkle. הקונטרה באס בכל אופן נשמע טוב ומלא. לעומת זאת בשיר brown funk, לקונטרות יש מעט יותר קריספיות שכלל לא באה פה לידי ביטוי מספק.

בקטע התיפוף מדיסק ההדגמה של היצרן ה-2500 הפיקו את הקיק באס בצורה הכי מוצלחת כאן, אבל שאר הקטע נשמע לא פתוח מספיק. כנ"ל בקטע המקהלה שם לא הורגשה מספיק אווריריות. היחס בין הנמוכים לגבוהים ב-2500 איפשר בקטע בביצועו של jean juillou להגביר את הווליום, לקבל נמוכים מספקים וגם לשמוע את הדקויות השקטות שלקראת הסוף.

האופי הרגוע התאים יותר לקטעים כמו של kerri chandler ו-union jack בהם פלוס נוסף היו נמוכים שהתאימו יותר לסגנון. בקטע של lulu rouge לעומת זאת, הייתי מעדיף סאונד מעט פתוח יותר. לגבי אפקט ה-S-logic, לא הרגשתי ב-2500 שום יתרון כזה או אחר ברוחב או מימדי הבמה יחסית לשאר האוזניות בביקורת.

ה-Pro 2500 הן אוזניות מאד "רגועות" בדומה ל-HD650. אין תפוקה מספיק טובה של הגבוהים ולכן הסאונד המתקבל אינו פתוח או אוורירי דיו. וכמו ב-HD650 ה-2500 עדיפות אם קיים שימוש בהקלטות בהירות או כאלו מאיכות נמוכה. בנוסף הן מומלצות למי שמעדיף מעט יותר דגש בנמוכים.

סרטים: לא, זה לא חילול קודש. אם חובב כבר השקיע באוזניות high end הגיוני שהוא ישתמש בהן לכל דבר שדורש אוזניות לא?

לא צריך לשבור את הראש כדי להבין שאוזניות שנשמעות טוב עם מוסיקה ישמעו טוב עם סרטים, אבל גם פה חלים אותם החוקים – קודם כל מקור באיכות גבוהה, כלומר מינימום פס קול איכותי דיו (בעדיפות מהפורמטים המתקדמים אשר קיימים מעל כותרי Blu-ray) ושימוש באוזנייה מתאימה. מה זאת אומרת? קודם כל נוחות. אתם הולכים לשבת עם אוזנייה שעתיים על הראש, אז לכו על דגם שנוח לכם איתו. דבר שני זה חתימת סאונד. לדוגמא: ניסיתי לבדוק איך ה-GS1000i נשמעות עם סרטי פעולה ואני חייב לציין שהן לא התאימו למטרה הזו. דבר שלישי, אם אתם מאזינים לסרטים עם אוזניות בגלל שאתם לא רוצים להפריע לבן הזוג שיושב לידכם, אתם לא רוצים להשתמש באוזניות פתוחות (כמו כל האוזניות במבחן הזה). דבר אחרון, לא להיסחף ולצפות מאוזניות להחליף את הסאבוופר. זהו בעצם. צפייה מהנה. רגוע

הגברה: מקור הגברה הוא דבר חשוב ולכן לא הופתעתי לגלות שהשקע אוזניות ברסיבר לא מספק את הסחורה ברמה של המגבר הייעודי (ולא רימיתי, השתמשתי באותו ה-DAC לשניהם).

הרסיבר לא העניק את אותה השליטה, את אותה הבמה והכי חשוב – את אותה הפתיחות שמגבר האוזניות סיפק (ותזכרו שפה השתמשתי במגבר אוזניות די Heavyweight).

ומה עם נגן נייד? קודם כל אני רוצה לתפוס פה מישהו שמסתובב ברחוב עם אוזניות שנראות ככה (וזה בלי להתייחס בכלל לעלות שלהן…) ואז נדבר. יש לכם חשק בשביל זה? אחרי סיבוב אחד אתם תוותרו שכן אלו אוזניות פתוחות לגמרי וכל הסאונד שבורח החוצה גם נכנס פנימה (ורחוב לא בדיוק נופל להגדרה המילונית של סביבה שקטה). פששש… אתם עדיין מתעקשים? טוב נו… בדקתי את האוזניות עם נגן נייד של iAudio (בסביבה השקטה בבית. לא, לא הסתובבתי איתן בחוץ) והאמת היא שדווקא הופתעתי מעוצמת ההאזנה. אפילו במקרה של הסנהייזרים שהם בעלי עכבה של 300ohm, העוצמה לא היתה ממש נמוכה. הבעיה היא שזה ממש גבולי ובשנייה שמעלים את הווליום, מגיעים לגבול של הנגן ועל זה מוסיפים עיוותים נוראיים (הנגן שלי לא חזק במיוחד, אבל גם נגן פי 2 יותר חזק לא יעשה כזה הבדל). העקשנים יכולים לרכוש מגבר נייד שעובד על סוללות ומיועד בדיוק למטרה הזו (לא חסר מוצרים טובים בסגנון). רק תעשו לי טובה תשתמשו באוזניות אחרות…

סיכום

אני לא הולך לרמוז שיש מנצחים ומפסידים במבחן הזה. שתי האוזניות שהכי פחות אהבתי היו ה-Sennheiser HD650 וה-Ultrasone pro 2500. מצד אחד האוזניות מפיקות סאונד יותר מדי יבש עם מחסור בתחום הגבוה, מצד שני תלוי איך מסתכלים על זה. קודם כל, ה-HD650 קיבלו עדכון שבהחלט יכול להיות שפתר את הנושא (לפי דיבורים ברשת בכל אופן), שתי האוזניות תפקדו מצוין עם הקלטות בהירות או פחות איכותיות ואם זו המטרה – הן קולעות בול. ה-HD650 יותר נוחות לטעמי, אבל ה-Pro 2500 יותר זולות ומגיעות עם חבילה יותר עשירה.

ה-Grado GS1000i כמו שציינתי מספקות סוג מסוים של צרכי האזנה. הן מאד בהירות ודורשות תמיד שימוש בהקלטה איכותית, הן נשמעות מעולה עם הקלטות אינסטרומנטליות (אלו שאני ניסיתי בכל אופן), אבל קצת "יותר מדי" עם קטעים ווקליים. הן נראות קלאסיות לגמרי ומאד נוחות (אך עדיין לא ברמה של ה HD800 לדעתי). מי שרוצה גם יכול לשדך להן ציוד בעל אופי מעט יותר מתאים ועל ידי כך לאזן את התוצאה סופית.

שתי המתחרות האחרונות הן בהחלט הטופ שיצא לי לשמוע בתחום (מלבד אוזניות שלא שמעתי ברצינות כמו אלקטרוסטאטיות וכדומה). ה-Grado PS1000 נראות ומרגישות כמו אוזניות שחרוט עליהן High End. הן מפיקות סאונד פתוח, דינאמי וברזולוציה גבוהה. הן יותר מאוזנות מה-GS1000i ולכן קולעות לדעתי לקהל רחב יותר של טעמים. הן מעט יותר סלחניות עם איכות ההקלטה (רק מעט) והדבר היחידי שבאמת הפריע לי זה המשקל שלהן שמשפיע ישירות על הנוחות.

ה-Sennheiser HD800 עשו הרבה רוח מאז שהן יצאו – ובצדק. אם הדגמים של Grado נראים קלאסיים, אלו כבר מקבלות מימד של High Tech. הן נשמעות מעולה אבל רק אם תתנו להן את מה שמגיע להן. בתמורה תקבלו סאונד עם במה גדולה (יחסית לאוזניות אחרות בכל אופן), חדות ודינמיות ברמה אחרת. כמו שכתבתי קודם, זה הפרטים הקטנים שעושים את זה, החל מקופסת איחסון מרשימה, דרך איכות בנייה, נוחות בלתי מנוצחת וכמובן איכות השמע.

לשרשור הדיון והתגובות למבחן אוזניות ה-High End הגדול, לחצו כאן.

 תודה ל"אבי יפה" על השאלת האוזניות

תודה ל"עולם הדיגיטלי" על השאלת ה-DAC

7:00
  /  
22.4.2010
  
מאת: איתי חזום

1