השוואת מטחנות Macap M4 מול Isomac Professional

עידו וזיוית מספרים על השוואת מטחנות, דוד (Isomac Professional) וגוליית (Macap M4)

7:00
  /  
24.02.2010
  
מאת: hosq ודעה_עכורה
הקדמה

הקדמה

על הבוקר קיבלתי סמס מזיוית (דעה_עכורה) בזו הלשון: "רוצה הרצה בטריפליקט, אותו משקל מנה וזמן שוט מדוד, אותה טמפ´, תערובת אחת, שתי מטחנות?"

אז אחרי שביררתי מה זה טריפליקט, שלוש מנות בתנאים זהים מכל מטחנה (זה לא מנהז´טואה למרות שזה נשמע דומה), אמרתי – יאללה. כבר הרבה זמן שאני מנסה לבדוק את הנושא הזה וללא הצלחה. אגב, הפעם זה הצליח. יש מסקנות.

הערה: ההשוואה כוללת מספר מינוחים טכניים מעולם המטחנות. מומלץ לקרוא את הפרק על מטחנות כאן. במידה ויש משהו לא ברור – אתם מוזמנים לשאול בפורום, או בשרשור על המאמר, כאן.

המטחנות

ההשוואה הזו מעניינת כי המטחנות שונות מכל הבחינות: מצד אחד מטחנה כמעט-אחות למשפחת הנמוקס לוקס – סכינים קוניות 38 מ"מ, מטחנה קטנה – אולי הביתית הקטנה ביותר, דוזרלס, ביתית במהותה, שלא בנויה לטחינת כמויות גדולות ועבודה קשה. מולה, המאקאפ עם מאפיינים כמעט מסחריים, סכינים שטוחות 58 מ"מ, גדולה ומאסיבית פי שתיים לפחות, יכולה בקלות לשמש עסק קטן, עם דוזר ומיכל פולים גדול וכל מה שצריך. יש מי שיגיד שהיא אוברקיל. אין ספק שהיא קרובה לכך. לטעמי היא גם נראית מצויין.

 

 מאקאפ מימין, איסומק משמאל, ומזרק על כל צרה שלא תהיה. שימו לב להבדל העצום בגודל!

ההשוואה

ההשוואה

נחתתי אצל זיוית עם האיסומק, והתחלנו בכיול המטחנה שלי עד לנקודה בה השוט לקח 25 שניות. זה היה באזור ה 17.5 גרם. התערובת היתה מקליה ביתית, יחסית כהה, טובה בבסיסה אבל עם איזשהו טעם לוואי נוכח. בינתיים התרשמנו שהאיסומק טוחנת די מהר וכמעט ללא גושים. חוצמזה, הסתבר שהסטפים די נוחים לשימוש ולא ממש רחוקים אחד מהשני. הדומובר, בהנהלת זיוית, הפציצה בשוטים משובחים ופוטוגניים אחד אחרי השני. רק שלא צילמנו.

אח"כ כיילנו את המאקאפ, תוך כדי בליסת בקלוות וכנאפה משובחות במיוחד. מזל שבמרכז קשה למצוא כאלה – הייתי מוסיף עוד כמה קילוגרמים כנראה. ואז התחלנו בבדיקה.

חוו"ד של עידו (hosq)

בכללי, היה הבדל בין המטחנות, ואפילו מוחשי. מה שכן, הקפה משתי המטחנות היה ברמה גבוהה מאוד. ההבדלים ביניהן מבחינת רמת הקפה קיימים אבל מדובר בליגת העל בשני המקרים, משהו שיעשה את ההבדל רק לפסיכים. כאלה שיקדישו שעתיים רק כדי להבין מהו, תוך סיכון ממשי להתקף לב (באמת שניסינו לירוק את הכל, אבל פה ושם יצא כל כך טעים שגנבנו לגימה…).

הקפה שהתקבל היה בבסיסו דומה כמובן, אבל הדגשים היו שונים בטעמים השונים. מדעי זה לא, והתחושות הן סובייקטיביות. ובכל זאת אנסה להסביר. מבחינת הבודי, לא הרגשנו הבדל. משתי המטחנות המכונה הפיקה קרם קפה משובח. אבל לקפה מהאיסומק היו פחות ניואנסים של טעם – לטוב ולרע. הטעמים הבסיסיים של הקפה היו מודגשים יותר, קיבלו יותר משקל בטעם הסופי. זיוית אמרה שהיא מרגישה יותר "בס" בטעם יחסית למאקאפ. במאקאפ הורגשו יותר טעמים. הבעיה היא שגם הטעמים הפחות טובים קיבלו פתאום במה. הקליה לא היתה מושלמת, וטעמי לוואי שעם האיסומק קצת הציקו, הפריעו במאקאפ. טוב או לא? בעיני המתבונן.

עוד עניין ששמנו אליו לב – משהו בזליגה היה שונה. בצורה עקבית, הקפה מהאיסומק התחיל בשתיים שלוש טיפות ואז זרימה חלקה. מהמאקאפ הזרימה היתה חלקה מהרגע הראשון. לדעתי זה קשור לפיזור ולדחיסה, מאוד יכול להיות שהדוזר עשה את ההבדל. מצד שני, מה שקובע זו התוצאה בכוס.

מבחינה שימושית, עבורי האיסומק לוקחת בגדול. הרבה יותר קטנה, מספיק מהירה, קלה מאוד לכיול, והדוזר של המאקאפ הרגיש לי פחות נוח לשימוש ביתי. אם ארכוש מטחנה, היא תהיה דוזרלס. אני חושב שדווקא למי שמתעניין פחות באיכות הקפה הדוזר יכול להיות נוח – מפעילים את המטחנה דקה ברצף ויש לך קפה לכל היום. עבור זיוית, הדוזר דוקא נוח לשימוש, וכמובן שהוא עוזר לפיזור מדוייק ללא גושים. ומבחינה פונקציונלית המאקאפ נוחה לה מאוד. עניין של הרגל.

אז בסופו של דבר, ולהפתעתי, אין כאן מבחינתי מנצחת. בסיבוב הזה לפחות – על מגבלותיו. זו פעם ראשונה שאני שותף להשוואה מאורגנת, ויכול להיות שיש דרכים נכונות יותר. חוצמזה, בדקנו רק עם מכונה אחת, ורק עם תערובת אחת. לכן קשה לתת מסקנה חד משמעית ולעמוד מאחוריה. מלבד מסקנה אחת – שמי שתכנן את המטחנות הקוניות הקטנות ידע מה הוא עושה. קטנות, מהירות, נאות ואמינות, ומנפקות קפה משובח. גם ל"כבדים", המטחנות האלה עושות את העבודה.

חוו"ד של  זיוית (דעה_עכורה)

החיך שלי, כמו זה של עידו, מביא לסיכום תוצאות דומה: האספרסו שנחלט לאחר טחינה באיסומק היה טעים ובעל גוף טוב.

אולם, באופן עקבי, שוט אחרי שוט, באספרסו שנחלט לאחר טחינה במאקאפ הופיעו טעמים נוספים, פירותיים עדינים, קרמליים ועוד כאלה שאיני יודעת לתאר. השוט, לטעמי, קיבל "חיות" ומורכבות.

החלק הפחות נעים במורכבות הזו, שבקפה המסוים הזה היה גם טעם לוואי שבא יותר לידי ביטוי לעומת השוטים שנטחנו באיסומק.

על אף ששני המשקאות היו טעימים, ההבדל ביניהם היה מובחן, ללא מאמץ.

 

זיוית משפרת את ביצועי ההוט-טופ עם מייבש שיער

מסקנות אישיות

מסקנות אישיות – עידו (hosq)

ועכשיו למסקנות האישיות שלי מהמבחן הזה.

המטחנות הקטנות האלה הן כנראה יותר סלחניות. מה ש-99 אחוז מהמשתמשים רוצים וצריכים. עוד 0.9 אחוז, ה"כבדים", ירכשו מטחנה בליגה של המאקאפ בשביל השדרוג והתחושה אבל לא בטוח שהם באמת צריכים את זה. לפחות לא כמסקנה ישירה של מה שניסיתי היום. ואז מגיעה האלפית שההבדל בין המטחנות בליגה הזו יהיה להם שימושי, כי הם באמת רוצים להבחין בטעם של גרגרי יער 72 שניות מסוף השלוק בחלק האחורי של הלשון.

מסקנה מעניינת נוספת מהסיפור, היא שאמנם מטחנה היא מרכיב חשוב, אבל לעומת מכונות שבהן תמיד יש מה לשפר ולשדרג, במטחנות זה יותר "כן מתאימה לאספרסו/לא מתאימה לאספרסו". זו נקודה חשובה שמדגישה את חשיבות המטחנה בכל סט שהוא, והבנה של נקודה זו יכולה לחסוך בעלויות. מטחנה ב-800 ש"ח המתאימה לאספרסו תעשה את העבודה ללא פשרות באיכות הקפה – נקודה. הפשרה, אם ישנה, היא יותר פונקציונלית.

לגבי תוצאות המבחן, אני וזיוית תמימי דעים. אך במסקנות אנחנו מעט חלוקים. זיוית טוענת שמי שנלהב ומוצא את התחביב מעניין, צריך לשאוף למטחנה בליגה של המאקאפ ולא "להסתפק" במטחנות אספרסו בדרגת כניסה. זאת למרות התוצאות המחמיאות, ולמרות ההפרש הגבוה במחיר.

אם ננסה לסכם, אין כאן נוקאאוט אבל הדקויות בתוצאה עשויות להצדיק את ההפרש מבחינתי. היטיב להסביר זאת בעלה של זיוית, ברגע שנכנס הביתה וראה מה אנחנו עושים:
– "יש כאן ריח מוכר"
– "כבר ניסית את התערובת הזאת?"
– "לא, לא בדיוק, לא ריח של קפה, זה ריח של… פלצנות".

מסקנות אישיות – זיוית (דעה_עכורה)

המסקנה האישית שלי היא שהאיסומק היא מטחנה טובה, למי שרוצה אספרסו טעים (ממטחנה שלא תופסת הרבה מקום-שיש), ופחות חשוב לו לחוות את מורכבות הטעם שיכולה להיות לקפה.

הקטנת טווח הטעמים, והדגשת טעמי בס, בסיסיים, עשויה להעניק סלחנות, אבל מונעת הנאה מקשת טעמים רחבה יותר.

אני לא יודעת אם אפשר להתייחס להפחתת טעם הלוואי כאל כלל במטחנה זו. אם התופעה מתרחשת בפגמי טעם דומים, זה מבורך, בעיקר במידה ומשתמשים לעיתים קרובות בקפה שעלול ללקות בכך.

ההעדפה שלי היא לשפר את איכות הקפה בו אני משתמשת, במקום להתאים את הציוד שלי לאיכות קפה משתנה.

למאקאפ יש יתרונות גם מבחינה פונקציונלית. כיוון הטחינה הרציף נוח ומאפשר שינויים עדינים בזמני השוט.  אני דווקא אוהבת לעבוד עם דוזר, והוא משמש עבורי "כלי" לפיזור אחיד של הגרגרים בסלסלה, כמו גם מפרק גושים. הדוזר של המאקאפ מאוד נקי בתום הגריפה, כך שהוא אוגר כמות זניחה של גרגרים ישנים.

לסיכום, רכישת מטחנה מהליגה של מאקאפ ומעלה, מהווה הרבה מעבר לגירוד דגדוג השדרוגיטיס.

הסיבה המרכזית לרכישת מטחנה כזו היא, בעיני, הבדל בטעם. הבדל בניואנסים, עדין ונוכח, שיכול לעשות את ההבדל בין קפה טוב מאוד לקפה מצוין.

 

להמשך דיון בהשוואה לחצו פה.


7:00
  /  
24.2.2010
  
מאת: hosq ודעה_עכורה

1