מפגש איפוס כוונות

עידו מספר על מפגש חברים, בו נבחנו תיאוריות שונות - מכונות, פולים, קולים ותערובות. וגם נרגילה היתה שם...!

7:00
  /  
02.02.2010
  
מאת: hosq
הקדמה

הקדמה

זמן רב זה היה באויר והנה זה הגיע – מפגש איפוס כוונות.

אני מניח שכולנו רצינו לבדוק זמן רב תיאוריות שונות. רעיונות שונים למבחנים נזרקו על ימין ועל שמאל, איזה מכונה יותר טובה? איזה קומבינציה עדיפה באיזה תקציב? ומה בכלל עדיף, מקינטה? מכונה זולה? פילטר ויאטנמי? ומה ההבדל בין מטחנה בסיסית ומספקת למטחנה ברמה תעשייתית? קליה בג´ין לעומת קלייה בהוט-טופ? וחביתוש? ועוד לא נגענו במי שאמור להיות מרכז העניינים – הקפה עצמו!

 

 

 

The Gathering

The Gathering 

התקבצנו כולנו בצהריים של יום שישי אחד למפגש מהנה במיוחד. הוחלט שכל אחד יביא את הציוד המעניין שברשותו, יחד עם ראש פתוח, ונזרום. וזה זרם ועוד איזה. המטבח של איתן התמלא בציודים שונים, יונתן שלף את המצלמה והכיף התחיל.

החלק המעניין – השוואת מכונות ברמות שונות

כל אחד סוחב איתו את התיאוריה הפרטית שלו על איזה מכונה טובה יותר ואיזה בכלל לא ראויה, ואם עדיף לרכוש בריקה ומטחנה חביבה או שמכונה זולה מאוד היא אופציה. לא קשה לראות זאת ברגע שנזרקת שאלה בסגנון "מה היית עושה עם 1500 שקל", מייד קמים להם אבירי הגאג´יה מול תומכי הכרומקס + מטחנה, והשלישי בכלל חושב שצריך להסתפק בבריקה ולחסוך למכונה טובה בהמשך. אז מה עושים? מביאים הרבה קפה טרי, מטחנה טובה, וארבע מכונות מארבע קטגוריות שונות:

  • כרומקס שמייצגת את הזול ביותר שיכול להיחשב כמכונת אספרסו אמיתית. 600 שח פלוס מינוס. למכונה הזו יש את כל הקללות שחובב אספרסו ימליץ להתרחק מהן – מגביר קרמה, תרמובלוק, ידית עם חיפויי פלסטיק ויכולת הקצפה מגוחכת. ועדיין, היא מפיקה אספרסו.
  • גאג´יה טבה שמייצגת את החברות באזור ה 1500 – 2000 שח. כאן כבר מדובר במכונה עם דוד קטן, 150 CC כמו רוב הגאג´יות הביתיות, ללא מגביר קרמה, מה שחובבי אספרסו יגדירו כרף כניסה.
  • סילביה שמייצגת את אזור ה 3000 שח עם דוד כפול משל הגאגיה, יכולת הקצפה טובה ובכלל מכונה ששמה הולך לפניה
  • בריקולטה – ראש E61 , מחליף חום, דוד גדול, משאבה וולומטרית – המכונה שמי שאין לו יגיד לך "כזה אני רוצה". כמעט הטופ של הטופ.
  
  

 קבלו אותן: משמאל למעלה ובכיוון השעון: כרומקס, גאג´יה טבה, סילביה והבריקולטה

מה שהיה טוב בכל העניין, זה שלכל מכונה היה צמוד מפעיל מנוסה, הבעלים עצמו. הדרך היתה פשוטה – קודם שתינו אייריש קרים ביתי מ-ד-ה-י-ם, אח"כ אכלנו גבינות צרפתיות משויבחות שיונתן סחב במיוחד מחו"ל, ואז נתי ניגש לכרומקס והכין אספרסו…המכונה במצב "מפעל", עם טמפר הפלסטיק וידית רגילה. המנה הראשונה טפטפה לאט מידי. אבל נתי הראה שהוא יודע מה הוא עושה, וזה מה שחשוב מסתבר – כי האספרסו יצא טעים בהחלט. הפתעת המפגש? תצמיד מטחנה לכרומקס פשוטה ותקבל אספרסו אמיתי וראוי! ואם בכל זאת מחפשים חסרונות, זה הבודי של האספרסו. התחושה בפה מימית, כנראה תוצר של מגביר הקרמה שמפרק את העוגיה לחלוטין בתוך הפילטר בזמן החליטה. גם דקויות של טעם תתקשו למצוא. אבל הבסיס קיים, וזה מה שחשוב. ואם הוכחנו כאן משהו, זה בעיקר שהמכונה היא הפרמטר הפחות משפיע: היד של המפעיל, איכות הקפה ומטחנה טובה הם הבסיס.

מכונות – המשך

מכונות – המשך

 

 יש לי חומר טוב

אח"כ לקח עופר, כבר לא כל כך דבוטאנט, את ההובלה, והדגים מה הסילביה מסוגלת לעשות. והיא מסוגלת ועוד איך. השיפור לעומת הכרומקס מורגש בהחלט, והקפה נתן פייט טוב לבריקולטה. קפה סמיך, מלא בטעמים, רמה גבוהה שבאמת הפתיעה. בכל זאת, מדובר במכונה ביתית סינגל בוילר. ברמות האלה כבר באמת קשה לדבר על יותר או פחות טוב, אבל אפשר לדבר על השוני בין המנות. כמו מערכות סטריאו יקרות, התוצאה בדרך כלל לא טובה יותר או פחות אלא אינדיבידואלית לכל אחד. מה שכן הורגש, הוא יתרון קלות השימוש בבריקולטה. הקצפה מיידית, עקביות וסלחנות, קל להוציא מנה ראויה. בסילביה צריך לעבוד: הפיזור, הדחיסה, הכמות, עובי הטחינה, תזמון החליטה לביצוע גלישת טמפרטורה מדויקת. ושוט כיור אחד או שניים (ירון עדיין מנסה להבין מה הסיבה…סה לה וי). מה שכן, הסילביה מקציפה ה-ר-ב-ה יותר טוב מהשתיים שמתחתיה. צהלות השמחה של יונתן – "תראו מה זה, מקציפה כמעט כמו הדומובר" – הדגימו זאת היטב.

 

 רק שהאישה לא תגלה

לבסוף הגענו לגאג´יה, שהפיקה משהו שונה. יש שאהבו, יש שפחות, אישית – אני חושב שהיא והקפה הספציפי שנבדק לא היו חברים טובים. הקפה עצמו היה חד זני קצת משונה, והגאג´יה לא הבליטה מספיק את הטוב שבו. ואולי היתה זו החליטה עצמה? כי כמו שראינו במפגש, לא היו שתי מנות זהות ואפילו לא ממש דומות, גם אם נעשו באותה המכונה ע"י אותו המפעיל והקפה. עד הודעה חדשה, זה חלק מהעניין, תרתי משמע. ובכל זאת, יש שאהבו.

 

גזרת המטחנות

גזרת המטחנות

  

המטחנות שנכחו יכלו לפרנס מבחן ראוי בעצמן, אבל לא הצלחנו לעשות משהו רציני בעניין זה, בעצם לא כל כך ניסינו, בהמשך תבינו למה. זיוית טרחה והביאה רוקי ומאקאפ M4 ביתית מקצועית למהדרין. ירון הביא נמוקס לוקס, ולאיתן יש איבריטל צא´לנג´ עם מנגנון דומה. 

גם זו לטובה

אז לא ממש בדקנו לעומק, אבל בכללי ניתן לומר, שככל שהמטחנה יקרה יותר – היא מרעישה פחות… הנמוקס נשמעת כמו אוטוביאנקי עם מפוח, אבל בהחלט מספקת את ירון מבחינת איכות הטחינה (בעלים גאה של לה-צימבלי מקצועית!). האיבריטל מאסיבית יותר אבל גם מרעישה מאוד וכנראה זהה מבחינת איכות הטחינה. יש לה טיימר, אני לא משתגע על הפטנט הזה. על איכות הרוקי אין צורך להוסיף מילה – נשבע לכם שמבפנים היא עשויה מבטון מזוין! והמאקאפ היא פשוט תענוג מכל בחינה שהיא, במיוחד עם הבונוס החביב של מחלק מנות, שמקל על הכנת מספר כוסות ברצף ושובר גושים על הדרך. היא גם מאוד יפה, דרך נפלאה לשכנע את אשתך שחייבים לשדרג. יוסי טוען שהיה קשה יותר להגיע לעובי הטחינה הנדרש עם הרוקי יחסית למאקאפ. מעבר לכך – לא ממש שמנו לב. אז החדשות הטובות הן שכולן עשו את העבודה ומתישהו נצטרך לחקור את העניין יותר לעומק.

 

הקפה ושאר ירקות

הקפה ושאר ירקות

אבל אם נחזור לכוונה המקורית, נזכור שלא היתה כאן השוואה מדעית. בעצם, ציוד מקטגוריות כל כך שונות אתה לא באמת משווה ברמה. אתה רק רוצה להבין – מה ההבדל? זו הייתה מהות המפגש הזה, ובינתיים, פה ושם הועברו מאחד לשני מנות מהבריקה עליה ירון לקח את הפיקוד, ומהפילטר הויאטנמי שעופר הביא. זה היה גם מגניב וגם קנה מידה לכוסות האספרסו שהתעופפו באויר. על דבר אחד לא היה ויכוח – בריקה או לא, קפה ממקינטה זה לא אספרסו. הטעם עצמו? זה כבר סיפור אחר. יש שהעדיפו על הכרומקס והגאג´יה. כמו שציינתי בהתחלה, מדעי זה לא, טעים זה כן – וזה מה שקובע. והפילטר? לך תסביר לעופר שזה פילטר לתיירים, כי פילטר ויאטנמי אמיתי עשוי מאלומיניום חד פעמי ועולה כמה אגורות. אבל יש להודות שגרסת התיירים עדיפה במבחן התוצאה.

 

 אבניירומיספריים

ומה עם הקפה? הקפה היה מצוין עד הזוי, חד זניים נדירים מסוגים שונים וברמות קלייה שונות. אחת הבעיות בארץ היא להשיג קפה ירוק איכותי. מי שקולה כמויות קטנות ומקפיד לברור, יודע על מה אני מדבר. לעומת מדינות אחרות או יותר נכון יבשות אחרות, כאן אין מספיק שוק לקפה ירוק גורמה, והקולים הביתיים נאלצים לחיות מ"שאריות" של בתי קלייה. חלקם מוכרים לך מתוך נחמדות נטו ולא בשביל הביזנס. אז אם כבר נפגשים, מי שהשיג זן מעניין מאיפשהו, יביא. אני תרמתי למפגש בעיקר בורקס ודוגמה חיה לקפה תימני מת. מי שלא זכר מה זה קפה שהקלייה שלו נדפקה, קיבל רענון. חבל. יוסי פיזר דוגמיות של הקפה אותו הוא קלה מבעוד מועד, תמיד זה משהו כהה מאוד מזן מוזר, משהו שלא ניסית בחיים שלך. זיוית הוסיפה את הזנים ההזויים שהזמינה מארה"ב, ואיתן – את תערובת הבית. לטעמי, התערובת של איתן האדיקטד היא ברמה גבוהה, פשוט מעולה. זו לא הפעם הראשונה שאני שותה את התערובות של איתן, הרמה תמיד גבוהה מאוד, ננסה לברר את העניין בפורום הקלייה הביתית – גם כדי שכולם ילמדו, וגם כי שכחתי במפגש עצמו…

 

 קידי קידודים השייח הסעודי

כי מכאן לשם התגלגלנו החוצה לנרגל מול הנוף המדהים שנשקף מביתו של איתן. זיוית חיברה את ההוט-טופ, מכשיר מדליק ביותר שלא מיובא לארץ – מיני קולה תוף ביתי. והדגימה קלייה.

  

ריח טוב מילא את האוויר. הנרגילה הייתה מצוינת והשיחות התגלגלו. כדאי לדעת – קשה מאוד לארגן מבחנים בכל הקשור לקפה. זה קצת כמו לארגן תחרות מטקות. נוגד את כל העיקרון שמאחורי העניין. קפה זה לא רק חמיצות, מרירות ושוקולדיות. קפה זה משהו שגורם לאינטראקציה, משהו שמרגיע מצד אחד ומעורר מצד שני. מבחנים? השוואות? תנו ליהנות! וככה אתה מוצא את עצמך מגיע מוכן לקרב ומבטיח לעצמך שהיום אתה מרביץ את המנה המושלמת. ופתאום אתה כבר בדרך לאיזה צימר ולא ממש זוכר מה בדיוק קרה שם, חוץ מזה שהיה ממש טוב, וטוב שנשאר משהו לפעם הבאה.

להמשך דיון במפגש נא לחצו כאן.


7:00
  /  
2.2.2010
  
מאת: hosq

1