רמקולים Cabasse Iroise 3 עם הגברה ומקור JoLida

אינטגרייטד JoLida 1501RC עם נגן התקליטורים התואם 100A, נפגשים עם הרמקולים Cabasse Iroise 3. כיצד הכל נשמע ביחד? הכנסו ותגלו.

7:00
  /  
17.01.2010
  
מאת: מאיר בן זאב

הקדמה

בקהילת האודיופילים קיימים בחיתוך גס ארבעה מחנות. המחנה האנלוגי, המחנה הדיגיטאלי, אוהבי המוסיקה והאחרון: כוהני הצליל המושלם. קיימות חפיפות בין האוכלוסיות אבל ניתן לזהות במפגש את שיוכו של הטוען, או ליתר דיוק, לאן נוטות דעותיו בגדול, למרות הוויתורים שהוא מוכן לעתים לעשות בחיים המעשיים. הרגשתי צורך להתייחס לפילוח הזה, מפני שלטעמי מערכות רבות מכוסחות על לא עוול בכפן רק מכיוון שאינן עונות מראש לדרישות הפלגים השונים. לדוגמא: מגבר פלוני פסול מראש עבור מחנה האנלוג מפני שהוא סוליד סטייט. רמקולים אלמוניים פסולים מפני שהם לא מצליחים להפיק בדיוק מושלם את צלילי הפסנתר במיד הנמוך. ויכולתי להוסיף דוגמאות למכביר וחלק מקוראי מנענעים את ראשיהם בהן מסכים, תודה. כל שאני מנסה לעשות הפעם הוא לוודא שסכין המנתחים של המבקרים לא תשכח אף פעם להתייחס לפרמטר החשוב ביותר בביקורת ציוד והוא – עד כמה התוצאה מוסיקאלית. האם רציתי לשמוע עוד ועוד. האם נקשרתי, האם זו התחלה של התאהבות. כן, מודה, אני אוהב מוסיקה, אני גם אוהב דיוק בהפקה, אני אוהב מוסיקה קלאסית מכל התקופות והסגנונות, ג´אז ומוסיקת עולם וכן, גם רוק אבל רק באותם מקרים שאינו גורם לי לחפש את המקלט הקרוב. ובוודאי ברור מן המבוא שעבורי בסופו של עניין, המרכיב החשוב ביותר במערכת הוא המוסיקאליות שלה.

נכיר את המשתתפים בכתבה זו.

נגן תקליטורים: JoLida Model JD 100A: Compact Disk Player

ג´ולידה מייצרים ציוד שפופרתי והיברידי מאז 1995. כיום הייצור בסין והפיקוח והבקרה הסופית נעשים במטה החברה במדינת מרילנד בחוף המזרחי של ארה"ב. בנגן הזה נעשה מאמץ מוצהר להגיע לתוצאה סונית קרובה עד כמה שאפשר לעושר ההרמוני המתוק המוכר והחביב כל כך על הנשבעים במסובב הויניל השחור. בכירי ג´ולידה ניסו לבדל את הנגן משאר גדודי נגני התקליטורים בצליל המתרפק במוצהר על תוצר השמע של פטיפונים מהרמה הגבוהה ביותר. לאחר שמבלים תקופה ארוכה עם נגן תקליטורים סוליד סטייט ומאזינים לפטיפון מעולה, מופתעים מהצבע השונה כל כך של התוצאה. תגובות אופייניות של מאזינים שנחשפו לחוויה המתקנת הזו הן: "צליל קטיפתי","החימום חזר לפעול", "לא יאומן איך התרגלנו לדיגיטאלי" ועוד מכתמים כגון אלה. ג´ולידה כוונו לחוויית הפטיפון.

חזותית הנגן צנוע, אלומיניום בשיוף חצי עדין חצי מבריק עם חמישה לחצני בקרה כדוריים מכסף מבריק בצד ימין של החזית. שקע אזניות בצד שמאל עם בוחר עוצמה סיבובי (ידית משוט שטוחה) ולחצן הפעלה מלווה באור אדום למצב המתנה ואור כחלחל נעים במצב מופעל. המגש מרגיש יציב ואמין ומייצר רחשי תנועה מינימאליים בפתיחה ובסגירה. השלט גדול ובמשקל של קרוב למחצית הקילוגרם, מעובד במתכת שחורה מאט עם כדורי מיסב בוהקים בצבע כסף. תענוג להתבונן, תענוג להחזיק ותענוג להפעיל. מעורר אימון אמיתי לאורך זמן ובמקרה ונשמט מהיד עדיף למשוך את כף הרגל לאחור בזריזות. עם בחירת ערוץ מועדף בשלט, הנגן משמיע אותו ללא הצורך בלחיצה נוספת על Play. התצוגה ברורה ונעימה.

קישור לדף המוצר באתר היצרן.

מגבר משולב: JoLida Model JD 1501RC: A Remote Control Integrated hybrid Amp

המגבר דומה בחזותו לנגן התקליטורים, אותם החומרים באותה רמת גימור. בוחר העוצמה גדול, נעים למגע ונימת כוונון העוצמה מוארת באור תכול נעים במיוחד. הנימה ממוקמת במגרעת אלכסונית משופעת באופן שהיא קרובה וויזואלית לפני המשטח. פרט עיצובי מושקע ומעניין. מכל זווית ובכל מרחק ורמת תאורה בסביבת ההאזנה, ניתן להבחין בבירור במיקום הנימה. יפה.

קישור לדף המוצר באתר היצרן.

רמקולים: Cabasse Iroise 3

רמקולים רצפתיים הדומים במבט על לקליע של רובה. הדפנות הצדדיות מתכנסות במפגש חד בגב הקופסא ולמעשה יש לכל מארז שלש דפנות. קדמית ישרה ושתי צדדיות קשתיות. זאת כדי למנוע היווצרות גלים עומדים. הטוויטר מורכב במרכז המיד ומתחת להם שני וופרים. הבס רפלקס מכוון בתוך המארז כך שהוא משדר אנכית מטה ותוצרתו מתפזרת במעגל מקביל לרצפה דרך הרווח בתחתית המארז.

הרמקולים שהותקנו בביתי היו בצבע שחור לק ממורט ומשויף ויכולתי להתגלח מולם. הגריל נצמד למקומו ע"י מספר מגנטים המוצנעים בלוח הקדמי כך שבהאזנה ללא הגרילים יש תחושת ניקיון עקב העדר שגמים, בליטות ומיני תפסים. קבאס טוענים שהנקיון הזה תורם לשיפור בצליל, אך מי יתקע לידנו שהמגנטים רבי העוצמה לטובת מיצוב הגריל נעדרי כל השפעה על הסאונד.

קישור לדף המוצר באתר היצרן.


ה Iroise 3 ללא הגרילים

ה Iroise 3 עם הגרילים

כבל הכוח למגבר- VINCENT.
אינטרקונקטים – AR.
כבלי רמקולים – KIMBER CABLE.

מבחן האזנה

כבר מדקות ההאזנה הראשונות בלטו במיוחד נצילותם הגבוהה של הרמקולים והגוון החם של התוצר המושמע. המוסיקאליות של המערכת הזו כבשה אותי מייד, אבל כיאה לצרפתיה הנתמכת בשני אמריקאים, חזקה עליה שהיא כמעט מצליחה להסתיר את פגמיה. נגן תקליטורים שחרט על דיגלו צליל בדומה לאנלוגי, מגבר היברידי ורמקולים עם צליל חם מייצרים תוצאה קטיפתית מאד. יפהפיה צרפתית יוצאת לצעידה בשאנס אליזה אז מה עם קרסוליה מעט עבים?

הפתיחה של הסימפוניה החמשית של מהלר עם תזמורת הקונצרטחבאו מאמסטרדם בניצוחו של ריקרדו שאיי, משמשת אותי כמבחן הסלקטור בכניסה למועדון. החצוצרה הפותחת צבטה בלב וכך עשו שאר כלי הנשיפה שהצטרפו אליה, אבל חטיבת המיתרים נשמעה עמומה משהו. גם התוף חסר מעט בהירות. סקרן אש עברתי לפינלנדיה של סיבליוס, אורגיה ידועה לכלי נשיפה ובאתי על סיפוקי המלא. בעזרת ניצוחו המופלא של הרברט פון קראיאן וטכנאי ההקלטה הנהדרים. המערכת העבירה אלי את כל מה שקודד לדיסק באמינות גבוהה ובמוסיקאליות עוטפת ומפנקת כמעט ללא צבע מיותר. לליטורגיות שכתב רחמנינוב למקהלת גברים ללא לווי כלי, אני אוהב להאזין בווליום נמוך במיוחד וזהו אחד המבחנים האכזריים למערכת כלשהי. לרמקולים לא היה קושי להעביר אלי חומר בעוצמה נמוכה ודומה שנגן התקליטורים והמגבר חברו יחדיו לתוצאה נדירה ביופייה. פרטים לא הלכו לאיבוד, הדינמיקה נשמרה גם בעוצמות הנמוכות ביותר ומקהלת הגברים הנהדרת הזו לא איבדה את הגוון הקולי המיוחד שלה ולרגע לא נשמעה ככלי בודד אלא כאוסף מלוטש של זמרים בעלי גוון אינדיווידואלי. אחידות כן, אבדן פרטים, לא.

גריגורי סוקולוב ניגן בקונצרט חי אטיודים לפסנתר של שופן ואיפשר לי לתהות אחר אמינות ההפקה של צליל הפסנתר במנעד רחב. ביצוע כובש והפקה נעימה ומרתקת למרות שבבס ובמיד התחתון גוון הפסנתר חרג במשהו משורת הדין. מכיוון שהמערכת והחדר חד המה, קשה מאד ללא החלפת רכיבים לקבוע מי אחראי לאבדן מה של פרטים בבס. הסבירות נותנת שנצילותם המופלאה של הקבאסים גורמת לוויתור מה בקטע הזה וזאת על מנת לזכות ב"אטאק" המופלא שלהם. אני משווה את הקבאסים וההענות המהירה והגמישה שלהם לדרישות החומר המופק, להאזנה באוזניות "ואן וויי" מעולות. היענות ואטאק מושלמים. אבל על חשבון טשטוש מה בפרטי הבס. יצירות שונות לעוגב פרי יצירתו של יוהאן סבאסטיאן באך מבוצעות בידיהם ורגליהם של ליונל רוג, פיטר הרפורד ומנוגנות על עוגבים שונים ברחבי אירופה נשמעו נפלא. כדי לחוות את עוצמתו של מלך כלי הנגינה הגברתי את הווליום לרמה גבוהה וזכיתי לחוויה כנסייתית משוחזרת על כל מרכיביה הסונוריים. איני משלה את עצמי שבעיית אבדן מה של פרטים בצלילים הנמוכים נעלמה, אבל במקרה של עוגבים שונים (שממילא אין לנו שום אפשרות להכיר בפרוטרוט מוגזם את צבעם המדוייק), החוויה עוברת ללא קמטים. הרוורב הכנסייתי מותיר אותי פעור פה וכל ההרמוניות המופלאות שהגה הגאון הגרמני בחלקה הראשון של המאה ה18 הדהדו בחדרי הצנוע בדיוק קרוב למדי כפי שהדהדו בכנסיות שם הוקלטו. זה הרגע לו אנו מייחלים במבחן האזנה, שהמערכת תהפוך לשקופה. שנשכח את נוכחותה ובעצימת עיניים נמצא את עצמנו למרגלות עוגב בכנסיה אירופית. רק יש להתלבש חם כי נורא קר שם…

האופרה פליאס ומליסנדה של המלחין הצרפתי קלוד דביסי אינה מושמעת כמעט והקלטות שלה נדירות. ברשותי הקלטת מונו משנת 1953 עם תזמורת למורה ומקהלה וסולנים צרפתיים בניצוחו של ז´אן פורנה. חובקן של שני דיסקים של פיליפס מ1993. העברה מעולה מהחומר האנלוגי הישן וחווית האזנה שגרמה לי להנאה מרובה. לא עשיתי שום הנחות לגיל ההקלטה וסכין המנתחים שלי בהק כתמיד.

מכירים את התופעה המוזרה של סטייג´ רחב בהקלטת מונו? חוויתי גם חוויתי. נכון שהרקמה התזמורתית והכלית אצל דביסי צנועה כיאה למלחין אימפרסיוניסטי המצייר גווני אפור עדינים ונמנע מרעמים וברקים. כאן המערכת הצטיינה.

לואי ואלה בביצוע מרטיט ל"סאמרטיים" האלמותי מתוך פורגי אנד בס של ג´ורג´ גרשווין מצליחים לרגש אותי מחדש למרות מספר הפעמים הרב ששמעתי אותם. הפעם, על המערכת הזו, זכו החצוצרה של לואי ארמסטרונג וקולו הצרוד בעל הגוון המיוחד ואלה פיצג´ראלד וחום קולה המאלתר לתמיכה נהדרת ולשיחזור מחמיא ביותר. מצמרר.  הגיטרה של דז´אנגו ריינהארדט נשמעה אינטימית ורעננה למרות האיכות הירודה של ההקלטות שברשותי. צ´אט בייקר חיצצר ושר בקולו הבלאדי המתנצל אצלי בסלון וגרם לי לחוש שקם לתחייה. הביג באנדס של קאונט בייסי ודיוק אלינגטון נשמעו נפלא בכלי הנשיפה ממתכת אבל המיתרים צופו בחום מעט עודף. לא ממש פגם בהנאה אבל הורגש.

עמליה רודריגז שרה פאדו, ברברה סטרייסנד, דין מרטין, ג´ו קוקר, זהבה בן ושרית חדד, כולם התארחו בסלון והנעימו את שעותיי.

סיכום

השפופרות בהחלט משיגות את האתגר שהוצב בפניהן. המערכת על שלשת מרכיביה נשמעת מאד מוסיקאלית ולא עייפה אותי אף לא פעם אחת. הייתי סקרן להצמיד את שתי הג´ולידות לרמקולים אובייקטיביים יותר או לחילופין להניע את הקבאסים בסוליד סטייט. הייתי מהמר על שתי מערכות נוספות מלאות מוסיקה ועניין.

מומלץ לאוהבי מוסיקה שמוכנים לוויתורים קלים מאד באדיקות ההפקה של הצליל המשוחזר.

המערכת מוצעת במחירים אלה:

נגן התקליטורים – 7100 ₪.
המגבר – 7300 ₪.
הרמקולים – 28500 ₪.

להמשך דיון בנושא הביקורת לחץ כאן.

תודה לאחוזת הסטריאו על השאלת המערכת לטובת הביקורת.

7:00
  /  
17.1.2010
  
מאת: מאיר בן זאב

1