Olive Opus 4

 תחום ה Hi End Audio אינו נשאר אדיש כלפי הקדמה ומביא עימו בשורות חדשות שכנראה ישנו את הרגלי ההאזנה שלנו.יובל ...

7:00
  /  
18.11.2009
  
מאת: יובל ברגר
הקדמה

הקדמה

החל מהשנייה הראשונה שהאזנתי למערכת אודיו טובה (סט-אפ של Quad), התאהבתי ברעיון ועם זאת הבנתי שלעולם לא אוכל לחזור ולהאזין יותר לציוד "רגיל". החוויה החושית היתה עצומה, המוזיקה התנגנה לה באופן כה ריאליסטי ואמיתי, הרגשתי שאני נמצא ביחד עם המוזיקאים באותו החלל שבוצעה ההקלטה. בעצם באותה שנייה התחיל התחביב הזה מבחינתי.

לאחר שהבנתי שבעצם זוהי הדרך להאזין למוזיקה, במהלך השנים האחרונות, הספקתי לרכוש לעצמי מערכת שתעביר לי תחושות דומות, בהתאם לתקציבי כמובן. בנוסף, השתדלתי להאזין לסט-אפים ממגוון סוגים ורמות מחיר בכל הזדמנות, זאת עקב הסקרנות הרבה והרצון להתרגש מהמוזיקה ובעיקר להבין מהו סאונד טוב באמת. כשאני מאזין למוזיקה, אני מרגיש כמו ילד קטן, נהנה, לומד ומתרגש בו זמנית. המערכת, שמדי פעם לוקחת אותי אל הופעת ג´אז ב Carnegie Hall של שנות ה-50, אל אולם לה-סקאלה במילאנו או בעצם אל כל מקום שהמוזיקה מאפשרת, מלמדת אותי רבות על היצירות ועוזרת לי להבין אותן טוב יותר.

לאורך השנים, נהגתי לאסוף מדיות שונות, כגון דיסקים ובעיקר תקליטי ויניל, שטומנים בחובם קסם מוזיקלי עצום. ההתעסקות עם המדיה הפיסית, רכישת האלבום, פתיחת עטיפת הצלופן והעלעול בחוברת המצורפת, תמיד עשו לי את זה בכל פעם מחדש. מעין משחק מקדים, שהכניס אותי לאווירה עוד בטרם ההאזנה ומבחינתי הינו חלק בלתי נפרד מהתחביב.

טקס החיזור הרומנטי שלנו אחרי המדיה מתחיל בבחירת התקליט עם התבוננות בכריכה המהודרת וממשיך עד ניגונו, הנחתו על הפלטה המסתובבת, ניקויו ולבסוף הורדת המחט על התקליט מהווה מבחינת המאזין איזושהי תחושה של "השתתפות" ביצירה, תוך נתינת כבוד רב למבצעיה ויוצריה.

אולם, בימים שבו כל טלפון סלולרי מסוגל לנגן מוזיקה מהאינטרנט, נשאלת השאלה האם נשארה כלל "נשמה" ורגש בתחום? כדי לענות על שאלה זו, בחנתי את אחד המכשירים המתקדמים כיום, זאת כדי להתקרב עד כמה שאפשר אל החוויה הדיגיטלית החדשה.

חדשה? האמנם? חלקינו ודאי מאזינים לקבצי מוזיקה דרך מחשב המחובר למערכת הסטריאו כבר שנים רבות, אך אפשרות זו עד היום, כידוע, לא צלחה את שוק ההיי-אנד כנראה מטעמי איכות סאונד מטעמי איכות ואסתטיקה.

היום, עם התפתחותם של מחשבי המדיה הסלוניים, הקטנים והשקטים, הקונספט הזה הצליח לפרוץ גם אל תחום האודיו היוקרתי ולהביא עימו גם איכויות מרשימות שלא יביישו אף מקור אודיופילי אחר.

מי שביקר בתערוכות לאחרונה, לבטח מצא עצמו מוקף במערכות ושאר ציוד יוקרה כאשר ה Source העיקרי שלהן הינו מחשב או סטרימר/iPod המחובר ל DAC איכותי. המגמה הזו בתחום האודיו, גרמה ליצרני התקליטים, להציע את מגוון מרכולתם בתצורה של קבצי אודיו הניתנים לרכישה מקוונת, במגוון רחב של רזולוציות ופורמטים.

אם לרגע נרשה לעצמנו לבחון את החידוש בעין אובייקטיבית, הרי שישנם יתרונות עצומים לעומת המדיה הפיסית, החסכון במנגנונים מכניים ובקריאה של הדיסק בכל פעם מחדש, החסכון בשטח אחסון פיזי מהווה יתרון אסתטי ברור, יכולת הדיפדוף, החיפוש והניהול הוירטואליים, קבלת המידע על השירים בקליק אחד, הזמינות והמיידיות וכל אלו מבלי לקום מהכסא. 

אז העולם צועד קדימה ועבר לרמה גבוהה יותר של חוויית משתמש. ומה איתנו? ובכן, לפני שאתם רצים למכור את נגן הדיסקים שלכם ולקנות מחשב, ממיר ואולי גם iPod או סטרימר, רציתי שתדעו כי קיימת אפשרות אחרת שתרכז עבורכם את כל מה שאתם צריכים תחת "קורת גג" אחת, כל מה שתהיו צריכים בנוסף הוא זוג כבלי אינטרקונקט המתאימים למערכת האודיו שלכם.

ה Opus 4 מבית Olive מתיימר להשיג בדיוק את המטרה הזו, לפי הסלוגן של החברה אנו נקבל את הHi-Fi Sound, ה Digital Access, ב No Compromises. או בעברית, "נוחות וסאונד ללא פשרות".

נשמע שהחבר´ה הפנימו את הדרישות הבסיסיות שלנו… אחרי הכל , מה כבר ביקשנו?

המכשיר מרכז את כל התכונות שצריך תחת "קורת  גג" אחת ולכן כל הדאגות שלנו מסתכמות בבחירת זוג אינטרקונקטים טובים, זהו סיימתם… Simple as that, ללא בעיות "סינרגיה" ותאימות כאשר יש ריבוי מכשירים.

תודו שזה נשמע מעניין…  

המוצר שבחנתי הינו בעל כונן קשיח מובנה של 1TB (קיים גם דגם בנפח של 2TB), על גוף המארז ניתן למצוא LCD Touch אשר מוטה בזווית כדי להגדיל את מרחב הצפייה במידה והוא ממוקם נמוך על המזנון. המכשיר בנוי באופן מסיבי והינו בעל גוף אלומיניום מוברש עם הדפסים לקישוט, החברה לא מפרסמת את סוגי הרכיבים הפנימיים אבל מדובר במכשיר עם לא מעט רכיבי Proprietary שתומך ב 192khz/24bit שאחראים על איכות הסאונד.

השלט בנוי ונראה יוקרתי, הוא פשוט ופונקציונלי, ממש כפי שהתרגלנו לראות במכשירים יקרים ו"קונה" אותך כבר מההתחלה, הוא אינו כולל תאורה כלשהי מה שיכול להקשות על השימוש בו בחדר חשוך.

ה Olive מסוגל להתחבר לרשת ה WiFi הביתית, לתפקד כמעין שרת מוזיקה למכשירים נוספים, או לנגן מוזיקה ממחשב אחר, בקיצור יכולות של "סטרימר" (יזהה תיקיות שיתוף ברשת הביתית וינגן מהם למשל ע"י SMB ו uPnP). בעל כונן CD-R של Panasonic ועובדה זו, חוץ מלתפקד כנגן CD רגיל, עוזרת לו לממש את אחד התכונות שהכי אהבתי בו והיא האפשרות לביצוע Ripping איכותי לדיסקים באופן איכותי ובקלות. מכניסים את הדיסק ולוחצים על REC, זהו. המכשיר כבר יוריד עבורכם את ה Artwork (עטיפות, תמונות, meta-data) ויקטלג עבורכם את האלבום ב Database הפנימי לפי מספר חתכים (אמן, אלבום, סוג מוזיקה וכו´…). המכשיר גם מציע ניווט ויזואלי בין העטיפות שב Artwork, ממש אפשר לדפדף בין עטיפות האלבומים… גאוני! 

לאחר שהעברתי במהירות מספר אלבומים למכשיר, התמקמתי לי ב Sweet-Spot והתחלתי להאזין.

בחינה

בחינה


מערכת הבחינה
רמקולים System audio SA1730
מגבר Exposure 2010s
חיווט: VDH – The Second,The Magnum hybrid, JPS Labs Superconductor.
כבלי חשמל: XLO, מפצל של BADA.
פטיפון: Thorens TD125mk1 LB.
חדר ייעודי 3X4 מטרים. מטופל מבחינה חשמלית.


Leonard Cohen – Live In London 2009
אלבום פנטסטי, הן מבחינה מוזיקלית והן מבחינת איכות הסאונד. זהו אלבום אהוב עליי, בעיקר לשעות הלילה המאוחרות.
התחלתי ב "Who By Fire", שפותח עם סולו גיטרה ספרדי נהדר של 2 דקות של Javier Mas. כבר מהתווים הראשונים, אני מרגיש כי יש משהו "צלול" ו"שקט" בפרזנטציה, הגיטרה מבודדת ונמצאת על הבמה מצד ימין ויש מסביבה המון אוויר, כל תו שמתנגן מקבל את תשומת הלב, ה"דעיכה" של התווים שמתערבלת לה בניחותא עם מה שמתנגן פשוט נותנת תחושה מאוד אמיתית ונכונה של כלי נגינה. מורגש גם כי הסאונד אינו צבוע או grainy, פשוט תענוג, לאונרד נכנס לאחר הסולו והוא עומד במרכז, הבמה עמוקה ורחבה וניתן לשמוע כל ניואנס בקולו. זמרות הליווי מצטרפות, עומדות מהצד, מופרדות אחת מהשנייה, פשוט תענוג. האימג´ינג שהמכשיר הזה נותן בסט-אפ שלי הוא פשוט מעולה, אפשר ממש "לצפות" בהופעה, הכל עובר אליי באופן מוחשי ומיידי. המשכתי ל "Hey That´s No Way To Say Goodbye" ופשוט שקעתי אל תוך המוזיקה, הסאונד ממש "נייטרלי" ומאוזן, מה שאיפשר לי להמשיך לשמוע את יתר האלבום מבלי לדלג על אף קטע. מעולה.

Miles Davis – Kind Of Blue
אלבום אגדי שנמצא אצלי קבוע ברשימת ההשמעה, אין ממש טעם בלהציג אותו מאחר ומדובר בקלאסיקת הג´אז אולי המפורסמת בכל הזמנים, יש לי אותו גם בויניל ולאחרונה יצאה מהדורה מהודרת 50th Anniversary שלו. פריטות הקונטרבאס של Chambers ב So What, נשמעות מפורטות ומדוייקות וחשפו low-level detail מעולה עם Authority מצויין. התופים מצטרפים ואני מקבל Slam מעולה, הנגן הזה יודע להיות דינאמי ותוקפני כשצריך, אך לעולם המוזיקה לא "תתנפל" עליך מה שעלול לעייף, למרות שזה בגדול עניין של טעם. עם זאת, למרות שהחוויה באמת כייפית כאן אני מרגיש שחסר לי "גודל" בפרזנטציה, שאותו שהתרגלתי לקבל מגרסת הויניל על הפטיפון שלי (Thorens TD125), הlow-mid ה"צבוע" משהו, שמעניק מן נפח, חיות ומשקל לכל כלי קצת נעלמו לי והפכו מהירים וקלילים יותר. הכלים נשמעים קצת חסרי גוף בקטע הזה.

ההפרדה בין החצוצרה של Miles לסקסופון של Coltrane מעולה והסקסופון המהיר של קולטריין עוברת יפה וממש ניתן לחוש כל ניואנס בנגינה ונטו להנות מאוסף הגאונים הללו ולשכוח מהכל.

נשארתי בג´אז, עברתי ל Herbie Hancock האהוב עליי עם Maiden Voyage וכך עבר לו ערב חורפי וגשום במיוחד (הולך מצויין עם מוזיקת ג´אז).

ריטה – רמזים
מצאתי את עצמי מאזין לאלבום מתחילתו ועד סופו ופחות מתעסק בסופרלטיבים אודיופיליים. הרגשתי שאני מאזין למוזיקה. מעט חסר לי נפח בקולה של ריטה אך ה Opus מפצה על כך בצלילות ופורש מולי במה ענקית תלת מימדית.

                                     

אחרי שלושת הקטעים הקודמים, כבר תיארתי לעצמי שאני הולך להנות ממנו מאוד במוזיקה קלאסית, ואכן, לא התבדתי. ההפרדה והפירוט המעולים מעניקים במה אינסופית ומרחב לכל כלי כך שממש ניתן להתעמק בכל רובד ביצירה, גם כאשר מדובר בסימפוניות מורכבות. התחושה היא שההקלטות מהוות את צוואר הבקבוק ולא המכשיר, תנו לו הקלטה טובה והוא יעשה ממנה מטעמים. האזנתי ל Beethoven Piano Concerto No.1 & 4  של Lang Lang בליוויה של ה Paris Orchestra בניצוחו של Eschenbach.

באלבום זה, שאגב הוקלט לא רע בכלל, ה Olive נשמע מאוזן, עם פוקוס מעולה והחוסר במשקל ובנפח שהיה חסר לי בג´אז, עכשיו משרת את המוזיקה נאמנה ומאפשר ממש להתמקד בכל כלי בסימפונייה ולא "למרוח" את הכלים, מן Trade-off שכזה.

בהפקה עמוסה במיוחד בדמותה של La Traviata של Verdi, קיבלתי ממקור זה חוויה באופן שטרם הכרתי. נכון שהיה נחמד לקבל עוד קצת גודל לסימפונייה, יותר "עציות" (Woodiness) מכלי המיתר ואולי קצת יותר משקל לפסנתר, אבל היכולת לשמור על פירוט ולא "להתבלבל" ביצירות המורכבות הזו הופכת את הטענות שלי למן טרוניות בגדר Nice to have ולא משהו שפוגם בחוויה הטובה מאוד בז´אנר הזה. עד היום, שום מקור דיגיטלי בסט-אפ שלי לא נתן לי את היכולת לפרוט (באם ארצה) כל כלי וכלי בתזמורת.

Eric Clapton – Cocaine
זהו טרק חביב עליי ואני מכיר את הטרק הזה מצויין גם בגרסת הויניל. ה Olive מעביר אותו בנאמנות מוחלטת למה שקיים על הדיסק. במקרה שלי, אני מעדיף את גרסת הויניל מאחר והיא חיה יותר, פחות סינתטית וכייפית יותר להאזנה. למרות זאת, התמלאתי הערכה ל Opus שלא ניסה "לעבוד" עליי, ממש הרגשתי שהוא מתנצל בפניי ואומר: "תראה, אלו הם החסרונות של העברת האנלוג לדיגיטל, אני הוא רק השליח שעושה עבודתו נאמנה!". מבחינתי, המקור הזה מהווה דוגמא מצויינת למונח שאני לא ממש מתחבר אליו, שהוא ה"נאמנות למקור", אבל אם הייתי נדרש להגדירו, הייתי נותן את הדוגמא של ה Opus.

מ"חווית המשתמש" לעומת זאת, אפשר לומר שנהניתי פחות, בטח ביחס לעלות המכשיר ציפיתי לחוויה "חלקה" ללא תפריטים שנתקעים לעיתים וניווט נוח ומהיר יותר בין הקטעים.

כאמור למכשיר, צג מגע, כשמו כן הוא, דורש מגע מצידו של המשתמש, אך אם המשתמש נמצא במרחק 3 מטר זה הופך קצת בעייתי ואולי אפילו מציק, מה שמרמז על כוונת החברה שהמכשיר ימוקם בקרבת המאזין. הייתי מגדיר זאת כדרישה "לגיטימית" יותר אם המכשיר היה מצוייד בכניסת XLR אשר מתגברת על הבעיות של חיבורים ארוכים (נניח RCA יסבול מניחות על הקו, מה שיפגע באיכות וייצור בעית Hum) לכן העדפתי להמנע מתצורה זו ולמקמו על הסטנד הייעודי של המערכת.

הבעיה, שלמרות שהיה לי שלט רחוק, המרחק היה רב מכדי לראות את התפריטים, תרגילי המתיחות וההתכופפויות שעשיתי כדי לראות משהו לא התקבלו בברכה ע"י אישתי שחשבה שהשגעון שלי לתחביב כבר שובר שיאים. בהחלט היה ניתן לצפות שמכשיר ברמה הזו יכבד את בעליו בשלט עם צג LCD (רצוי עם touch), משהו בסגנון ה Squeezebox Duet, או אולי אפשרות לחיבור מסך חיצוני כאשר עובדים עם השלט. היבואן המקומי ציין שבקרוב תהיה אפליקציית iPhone להורדה שתוכל לשלוט על המכשיר. לדעתי, אם החברה כיוונה לנוחות, אז עד הסוף.

למכשיר יכולות uPnP אשר מאפשרות לו לזהות uPnP Servers ברשת ולנגן מהם את האלבומים. המכשיר זיהה את Tversity שהותקנה על מחשב ה XP וגם את mediatomb שהותקנה על Ubuntu, אולם, גם בשיטה זו, נתקלתי פה ושם במקרים שהמכשיר לא זיהה את התיקיות על השרת.

התרשמתי באופן כללי מהתוכנה, שהיא לא יציבה לגמרי, פה ושם נתקעים תפריטים, המכשיר יוצא ממצב המתנה, לפעמים הוא "מקפיץ" תפריטים מבלי שהתבקש, הוא לא מזהה תמיד את השיתופים ברשת. כמו כן, היה אפשר לתת למשתמש אפשרות מהירה יותר לדפדף בין קטעי האלבום כאשר האלבום מתנגן.

אולם, החדשות הטובות הן, שיש לו חיבור רשת ולכן כאשר יצאו עדכוני תוכנה למכשיר, יהיה ניתן לבצע אותם בקלות (בלחיצת כפתור מהמכשיר, מבלי להסתבך עם חיבור RS-232). אוסיף כי ניסיתי לעדכן את התוכנה ע"י בחירה באופציה הזו בתפריט המכשיר ולא ממש קרה משהו, גם דרך האתר שלהם לא מצאתי אופציה כזו, כנראה שעדיין עדכוני קושחה לא היו זמינים בעת הבחינה. עם זאת, אני די בטוח שלאורך זמן נראה גרסאות שונות וחווית המשתמש תשתפר מאוד ותהפוך יציבה יותר.

הערה: מאחר שקיבלתי מכשיר עם צג מגע שהיה תקול, מאוד יכול להיות שבמכשירים אחרים זה לא קורה ואולי זה מסביר חלק מהתופעות שציינתי.

סיכום

מדובר במקור ברמה גבוהה, אשר נענה לכל סוג של אתגר, אין לו בעיה להתמודד עם המורכבת שבסימפוניות, הוא עושה זאת בקלות ושומר על במה יציבה ופוקוס מדהים גם כאשר הוא נדרש להעביר יצירות גדולות.

בגדול אפשר לומר שהוא פשוט עושה מוזיקה והוא בעל צליל מאוזן עם רזולוציה מעולה, הוא מעביר את כל מה שקיים בדיסק בפירוט רב אך מבלי להתאמץ ואינו מפר את האיזון. הגוון שלו הוא נייטרלי-בהיר אך מבלי להשמע חריף או צווחן, מה שאפשר לי לשבת שעות ארוכות ומהנות מול המכשיר מבלי להתעייף.

ה Opus לא יהיה סלחן כלפי הקלטות ולא יוסיף נפח שלא היה קיים שם קודם, מה שהופך אותו עבורי לדוגמא מעולה ל"נאמנות למקור". עם קצת שיפורים של החברה ב User Interface והפיכתו למעט יותר אינטואיטיבי, נוח ובעל זמן תגובה מהיר יותר, הוא יספק חוויה מעולה גם באספקט הזה.

לדעתי, המכשיר הזה מבשר על מהפכה של ממש בתחום האודיו, כזו שתמצא את מקומה בסלונו של כל חובב מוזיקה. לראשונה יש מישהו שמשרת את המוזיקה במקומנו והופך אותה לזמינה ונגישה יותר עבורנו וזאת גם עבור האודיופילים בעלי הדרישות הכי גבוהות. הקדמה מבשרת על נוחות ממכרת וכנראה שאלו שיאמצו אותה, לא יביטו עוד לאחור.

מחיר ה Olive Opus 4 הינו 13900 ש"ח עבור גרסת ה 1.5TB וניתן לרכישה דרך היבואן המקומי, Live Sound.

להמשך דיון בנושא הביקורת לחץ כאן.

תודה ליבואן Live Sound על השאלת המכשיר לטובת הביקורת.

 


7:00
  /  
18.11.2009
  
מאת: יובל ברגר

1