Room Correction – חלק א´

בזבזתם שעות להאזין ולהשוות, אבל כשהרמקולים נכנסים לחדר, מחלחלת תחושת אכזבה.כמו קוסם מגיע מנגנון ה- RC ומעלים בהינף יד את החדר ...

7:00
  /  
04.10.2009
  
מאת: מוטי כהן
חלק א´

חלק א´

בשנת 1970 החליטו בחברת פיליפס לצאת מהקופסה ולתכנן יחידת רמקול חריגה ושונה מכל הידוע עד אז. הרעיון היה די פשוט אבל מהפכני לאותה תקופה: לשתף את המגבר במידע על האות האקוסטי שיוצא מהרמקול ולתקן אות זה מיידית.

התכנון היה לגרום למגבר להוציא אות מעוות הפוך למה שיוצא מהרמקול ובכך להגיע לאות אקוסטי מדויק ושווה למקור.

איך יודעים מה מוציא הרמקול?
לשם כך הרכיבו על הממבראנה של הרמקול יחידה קטנה שבודקת את מהירות התנועה ונותנת מתח בהתאם לתנועת הממבראנה, מעיין מיקרופון זעיר שמודבק על הממבראנה. את מתח המיקרופון הכניסו למגבר כמשוב ומכאן בא השם שהדביקו ליחידת הרמקול הזאת – Motional Feedback.

חיישן התנועה הוא סוג של רכיב אלקטרו-מכני שכמו כל הרכיבים האלקטרו מכאניים, סובל גם הוא מעקום היענות לא שווה בכל התדרים ובעיקר בתחום התדרים של יחידת הבאס. על מנת לתקן את האי דיוק שלו, הוכנס מעגל מתאם לחיישן שהיה מעיין מסנן אנלוגי שתפקידו העיקרי היה לתקן את התכונות הפיסיקאליות של החיישן.

כמובן שמגבר ההספק, מתאם החיישן וכל שאר המעגלים כולל ספק הכוח, הוכנסו כולם לתיבת הרמקול בדומה ליחידות הסאב של היום.

התוצאה הייתה מעולה. המשווה השווה בין האות שיוצא מהרמקול לבין אות הכניסה הנכון, וכל סטייה קטנה שהתחילה להיווצר ברמקול יחסית לאות המקור התגלתה וגרמה למשווה להוציא אות מתקן שהוכנס למגבר ההספק שחזר לרמקול. הרמקול בתיבה היה בגודל של 8 אינטש. ותחום התדרים שהופק בתיבה קטנה יחסית לתיבות המוניטורים של היום היה מדהים והגיע לתדר של 20 הרץ ללא ירידה בעוצמה. לא פחות מדהים היה השיפור בעיוותי הרמקול בעיקר בתדרים הנמוכים.

למרות הכל, הרמקול לא המריא בקרב הציבור וכמעט לא נמכר, מחירו היה יקר והיו צריכים לחבר כל תיבה לרשת החשמל. מי שקפץ על המציאה היו דווקא חובבי הבניה העצמית שרכשו רק את יחידת הרמקול הכוללת חיישן והכניסו יחידה זו לתיבות שונות ומשונות. כל תיבה הכילה יחידת רמקול אחת או יותר ומסביב תוכננו ונבנו מעגלים אלקטרוניים כיד הדמיון היוצרת של החובבים.

הרמקול הקדים את זמנו אבל היה הבסיס לרעיון של שיפור התהליך האלקטרו – מכאני –  אקוסטי, שבעזרת למידה והיזון חוזר ושימוש באלקטרוניקה, אפשר לתקן ולשפר דרמטית את הצליל המוקרן לחלל החדר.

פתח דבר

מנגנון ה Room Correction (ייקרא RC לנוחות במאמר הנוכחי) הוא מנגנון שעוזר לתקן מערכות אקוסטיות ע"י למידה של האותות המתקבלים ממקור האות (הרמקול) ומהחזרות הצליל (הקירות וגופים מוצקים אחרים). מנגנון ה RC הוכנס בתחילה למערכות בימתיות כדי לתקן אקוסטיקה מסובכת שקיימת במופעים ולאחר מכן הוכנס גם למגברים ורסיברים מרובי רמקולים.

אם ננתח שוב את תהליך השיפור ברמקול פיליפס המיוחד, נראה שתיאורטית לא היו חייבים להטמיע בכל רמקול את החיישן המיוחד. בהנחה שכל הרמקולים הנ"ל זהים ומתנהגים דומה, היה אפשר פעם אחת ללמוד בזמן תכנון הרמקול את הסטייה בתדר של כל סידרת הרמקולים ולהכניס אותה למגבר כתחליף למנגנון המשווה. כלומר, לבצע תיקון קבוע של הרמקול בעזרת מערכת שזוכרת את חוסר השלמות של הרמקול כשהוא כבר בתיבה נתונה.

תיקון קבוע של הרמקול הוא פיתרון טוב אבל נשאר רק בתיאוריה. הטכנולוגיה של פעם לא הייתה מסוגלת לשמור בזיכרון כמות גדולה של מידע לתיקון ולכן לא היה ניתן לבנות סוג כזה של מנגנון, היה צורך במודד (החיישן) בכל רמקול ורמקול.

העולם המתין שהטכנולוגיה תתפתח לרמה מספיק גבוהה כדי שאפשר יהיה לנתח את האות הנכנס למגבר בדיוק גבוה. היה צורך למדוד את תכונות הרמקול בשילוב התיבה, לזכור את התוצאה ולבצע חישובי פילטרים מדויקים כדי לאפשר למגבר להכניס לרמקול תחום אותות שיתקן את מה שהרמקול מפספס.

כיום מנגנון ה RC שהוכנס למערכות השמע יודע לבצע תהליך לימודי של תגובת הרמקולים ובזמן ההשמעה לתקן אותם בהתאם. מנגנון ה RC אפילו משוכלל יותר, במקביל לתגובת הרמקול הוא גם לומד את תגובת החדר ומנסה לתקן את כל מכלול האקוסטיקה בתחום מרחב השמיעה.

ה RC הוא מערך עם תפיסה שונה מהמקובל.
לא עוד אוסף של רכיבים או יחידות שמע בודדות שכל אחד מהם עומד בפני עצמו בלי קשר לאחרים, אלא תפיסה שהמגבר הרמקול והחדר הינם חטיבה אחת. חטיבה שאמורה לפעול בהרמוניה מושלמת כדי להפיק בסיכומו של דבר את הצליל המדויק ביותר האפשרי בנקודת האזנה.

החדר

אחת התכונות החיוביות של גל הקול היא יכולת ההחזרה. יכולת זו מאפשרת לצליל לשנות את הכיוון כשהוא נתקל בעצם כל שהוא, ובכך מאפשרת לשמוע גם כשאין קשר ישיר עם מקור הקול. תכונה זו גם מאפשרת בעקיפין לרכז את הצליל לצורך כיווניות והגברה.

תכונה חיובית זאת הופכת די מהר לתכונה שלילית כשרוצים לשמוע את הצליל המקורי בלבד ללא תוספות שמגיעות מכיוונים לא ידועים, בעוצמה לא קבועה ובמיוחד בזמן שונה. רוב מערכות השמע מנוגנות בחדרי מגורים מרובי חפצים ולמעשה תכונת ההחזרה של הצליל הופכת להיות האויב הגדול ביותר של המאזין, בייחוד לזה השואף לשלמות.

את תופעת ההחזרה שיש בחדר אפשר לראות בהמחשה הבאה:

גל קול שנע מהרמקול לחלל החדר מגיע לאוזן המאזין בדרך כלל בצורה ישירה. זה האות העיקרי והנקי שכל מאזין שואף לשמוע. אבל גל הקול מתפזר גם לצדדים, במקרה של ההמחשה הנ"ל הוא פוגע בקיר צידי. גל קול שפוגע בעצם מוצק משנה זווית וחוזר לכיוון השומע. אמנם עוצמתו קטנה יותר מהגל הראשי אבל בכל זאת הוא לא מבוטל ומשפיע על השמע.

אם נעצור את הזמן בשתי נקודות קריטיות זה יראה כך:


כשגל הקול הישיר פוגע באוזן, ההחזר מהקיר עדיין לא הגיע אליה כי הדרך שעבר הצליל מהרמקול לאוזן היא הדרך הקצרה ביותר האפשרית.


הצליל שחזר מהקיר לכיוון האוזן עבר דרך ארוכה יותר ולכן הגיע לאוזן מאוחר יותר מהגל הקודם, כך שלאחר זמן קצר, מאד קצר, מגיע לאוזן צליל נוסף שחזר מהקיר.

אם ההפרש בזמן בין גל אחד לגל השני היה ארוך, כרבע שנייה ויותר – המצב היה סביר. במקרה שהצליל הוא סוג של מוזיקה, המוח היה מבחין באוסף רציף של תווים שחוזרים על עצמם ובמקרה של שיחה המוח היה מצליח לאבחן מילה שלמה חוזרת על עצמה. המינוח שניתן לסוג כזה של שמע הוא הד. אם השמע חוזר על עצמו כמה פעמים מכיוונים שונים ובעוצמות יורדות מתקבלת תחושה של הד דועך ונעלם.

המצב שקיים בחדר רגיל או אפילו בחדר גדול הוא שונה. כאן הפרש הזמן בין גל אחד לשני הוא קצר מאד, אבל לא מספיק קצר שהאוזן תתעלם ממנו.

כדי להמחיש את התופעה הבעייתית נתקרב למאזין ונבחן את הגלים שמגיעים לאוזנו.

כדי להמחיש ביתר קלות מה מתרחש כשגלי קול נפגשים בזמנים שונים, נניח שהמאזין יושב כשיש מאחוריו קיר במרחק של מטר. גל הקול מגיע מהרמקול ישירות למאזין, ממשיך בדרכו ופוגע בקיר מאחורי המאזין. הגל שפוגע בקיר חוזר חזרה למאזין. המאזין שומע את גל הקול הישיר שמגיע מהרמקול ועוד גל נוסף שמגיע מהקיר האחורי.

ברור שהגל האחורי מגיע לאוזן בהשהיה יחסית לגל הישיר , השאלה איזו השהיה?

קל לחשב. הפרש הזמן של הצליל החוזר הוא מטר מהמאזין לקיר ומטר בחזרה למאזין, כלומר 2 מטרים. חישוב מהיר לפי מהירות התפשטות הקול נותן זמן של כ- 6 מילי שנייה. 6 מילי שנייה נשמע כזמן קצר ואולי זניח, האומנם?

לפני שנמשיך להתייחס ל 6 מילי שניות, נחזור לאנימציה נוספת שמנסה להמחיש את ההחזרות מהקיר האחורי בטון יחיד שיוצא מהרמקול. הגל שחוזר בדרך כלל חוזר בעוצמה נמוכה יותר מהגל הישיר אבל באנימציה, כדי לפשט ולהמחיש את התופעה, הגל החוזר מוצג בעוצמה זהה כמו הגל הישיר.

כדי לחוש ולהבין את התופעה יש צורך להתעלם מכל הגל ולהתרכז רק באזורי השמיעה הקריטיים.

אזור A הוא אזור שבו הצליל הוא החזק ביותר. אם נתרכז בשני הגלים באזור זה נראה שתמיד שני הגלים הם באותה עצמה ובאותו כיוון. כשאחד עולה גם השני עולה. אם האוזן הייתה נמצאת בדיוק בנקודה הזאת, היא תקבל שני גלים בעוצמה ובמופע (כיוון) שווה, עור התוף באוזן יקבל לחץ אקוסטי כפול והצליל ישמע יותר חזק.

אזור B הוא אזור שבו הצליל הוא החלש ביותר. אם נתרכז בשני הגלים באזור זה נראה שתמיד שני הגלים בכיוון הפוך. כשאחד עולה השני יורד ולהפך. אם האוזן הייתה נמצאת בדיוק בנקודה הזאת, היא תקבל שני גלים הפוכים שמבטלים אחד את השני והצליל ישמע יותר חלש.

כמה יותר חלש? תלוי בכמות האות שחוזרת. ככל שכמות האות שחוזרת תגדל, כך הצליל באזור זה ישמע יותר חלש.

כאן נשאלת השאלה: מה הוא המרחק הפיזי בין נקודת השיא ונקודת השפל?
אם נתבונן היטב נראה שהמרחק בין נקודת השיא לנקודת השפל מתקיים ברבע ממחזור הגל, מה שיוצר את הקשר בין מרחק לתדר.

אם נשלב בנוסחה את מהירות התפשטות הגל באוויר, את תדר הצליל ואת העובדה שהבעיה מתרחשת ברבע מזמן המחזור של הגל נקבל שהמרחק בין נקודת השיא לנקודת השפל הוא: (330/4)/f כש f הוא תדר הצליל.
או בקיצור: מרחק (במטרים) =  82.5/f
אם התדר הוא 100 הרץ, המרחק הוא – 82 ס"מ.
אם התדר הוא 1000 הרץ, המרחק הוא – 8 ס"מ. 8 ס"מ בלבד. כל תזוזה בראש תשפיע על הצליל.

למזלנו, ככל שהתדר עולה כך דועך הצליל החוזר והשפעתו יורדת,. אין ספק שבתדרים היותר נמוכים השפעת ההחזרות דרמטית ומשנה לחלוטין את תחום הצלילים הנקי והחלק שמוציא הרמקול היקר שכל כך השקענו בו.

נחזור ל 6 מילי שנייה. במרחק של מטר מהקיר ובחישוב זמן ההתפשטות של 6 מילי שניות שהיא ההשהיה בין הצליל הישיר למוחזר, נקבל שהמאזין יפסיד כל תדר בסביבות 40 הרץ. אם המאזין יושב יותר קרוב לקיר, לדוגמה חצי מטר, הוא יפסיד תדרים בתחום של 80 הרץ וכו´.

בגלל שהצליל החוזר מתעכב רק זמן קצר שקרוב לזמן התפשטותו במרחב, הוא משפיע על הגורם שיצר אותו לפני שגורם זה הספיק להעלם.

למעשה בחדר ממוצע ישנן הרבה החזרות קול מהקירות, התקרה, הרהיטים ושאר החפצים שלא מצופים בחומר בולע צליל.

אם נשתמש במיקרופון שמוצב בנקודת האזנה הוא ימדוד סוג של תגובת תדר כמו שרואים בגרף. חלק מהתדרים יודגשו בנקודת האזנה אחת ובנקודה שנייה עלולים לדעוך.

הצליל "מטייל" בחדר, פוגע בחפץ, חוזר לחפץ אחר ומתחבר לצליל המקורי שמגיע ישירות מהרמקול.

כשהמרחקים קטנים זמני ההשהיה נמוכים ולכן חלקי טון משנים את עוצמתם בתלות מיקום הרמקולים, מיקום הישיבה והאביזרים בחדר. 

מכיוון שהרמקולים כבר לא נשמעים כמו שהם תוכננו נבדקו ונשמעו לפני שהתמקמו אחר כבוד במקומם בבית, מגיע מנגנון ה Room Correction שמתיימר לאבחן וללמוד את הבעיות האקוסטיות של החדר ולנסות לתקן בעיות אלו כראוי.  

מנגנון ה Room Correction

מנגנון ה Room Correction

אתגר ה RC בהחלט לא פשוט.
תיקון התופעות הלא רצויות בחדר הוא גדול ומורכב ולמרות שה RC לא יכול לפתור את כולן הוא לפחות מנסה לתקן את חלקן. התהליך הוא תהליך של כיול שמורכב מהרבה אלקטרוניקה והרבה חישובים אבל הוא די פשוט לביצוע מזווית ההפעלה של המאזין.

ישנן כמה שיטות לתהליך הלימוד והתיקון. ריבוי השיטות מרמז שאין שיטה אחת שפותרת את כל המצבים. כל חברה משתמשת בתהליך ואלגוריתם סודי משלה וטוענת כמובן שהאלגוריתם שלה הוא הטוב ביותר. בחוות דעת שנתנו מאזינים לאחר כיול מערכת בתהליך ה RC, חלקם לא היו לגמרי שבעי רצון מהתוצאה ובלי קשר לחברה שתכננה את מנגנון ה RC הם הוסיפו תיקונים קלים ידניים כדי להגיע לצליל שהם אוהבים.

הכיול אמנם לא תמיד מושלם, אבל החלק החשוב הוא שהתהליך מספיק טוב כך שהתוצאה הסופית המתקבלת ברוב המקרים משופרת בהשוואה למצב של ללא כיול.

מערכת ה RC יכולה להופיע כיחידה נפרדת שמתווספת למערך מגברי השמע שקיים או מוטמעת בתוך רסיבר הקולנוע הביתי הרגיל.

הרעיון הבסיסי די פשוט.
עם כל מערך כיול מגיע מיקרופון. בתחתיתו של כל מיקרופון קיימת הברגה סטנדרטית המאפשרת להרכיב אותו על חצובה. את החצובה מניחים בחדר בנקודת השמיעה שאותה רוצים לאפס. מכוונים את גובה החצובה כך שמיקום המיקרופון יחליף את מיקום הראש. המיקרופון מחובר לרסיבר בכניסה המיועדת.

בדרך כלל הרסיבר מזהה את חיבור המיקרופון ועובר למצב כוננות כשעל הצג שלו, וגם על צג הטלוויזיה, מופיע תפריט הקשור למנגנון הכיול. כל מה שצריך לעשות מרגע זה הוא להשתמש בשלט הרסיבר, להקיש את הפקודה Start (או שם דומה) ולצאת מהחדר.

מרגע זה הרסיבר הופך ליחידה עצמאית. הרסיבר משמיע צלילים שונים שעוברים מרמקול אחד לשני בצורה מסודרת ועקבית. המיקרופון קולט את הצלילים המשתנים, מעביר אותם למחשב ברסיבר וזה שומר אותם בזיכרון. בדרך כלל בסיום תהליך השמעת הצלילים ההמשך די פשוט והמאזין רק מאשר לרסיבר לבצע חישובים בהתאם למידע שאגור לו בזיכרון ולאחר מספר דקות, הרסיבר המכויל מוכן לפעולה. מה שנשאר זה לנתק את המיקרופון ולשמור אותו לצורך כיול עתידי.

סוג הצלילים שמפיק הרסיבר שונה מחברה לחברה. יש המשמיעים צליל יחיד בעל תדר משתנה ויש המכניסים רעש ורוד כדי לקבל תחום תדרים נרחב בו זמנית. מבחינה מעשית, כיול החדר ברמה של דיוק טוב נעשה בעיקר עד תדר של כ- 300 הרץ. מעבר לתדר זה מידע המיקרופון על ההחזרות והתפשטות הגל בחדר לא מספיק מהימן בגלל אורך הגל הקצר וכל תזוזת ראש המאזין בסנטימטרים ספורים עשויה לשנות את הגבוהים בצורה דרמטית.

למרות שהרסיבר מכייל אוטומטית בעצמת צליל גבוהה, רצוי בזמן תהליך הכיול לדאוג לשקט מוחלט בחדר ובסביבתו כדי לא לבלבל את המכייל. ביחידת הסאבוופר רצוי להעביר את וסת התדר למקסימום (ללא סינון) ואת וסת העוצמה למרכז.

ישנם רסיברים עם כיול בסיסי בלבד. בכיול זה ה RC לא נוגע בתחום התדר של המגבר. כל תדר יעבור הגברה והשהייה זהה מהכניסה ועד ליציאה לרמקול. המכייל רק בודק אילו רמקולים מחוברים במערכת השמע, מכייל את העוצמה הכללית ואת המופע היחסי של כל ערוץ במערכת. למעשה הוא חוסך את הגדרת מבנה המערכת בצורה ידנית בתוספת מד עוצמה לכיוון מדויק יותר של העוצמת הממוצעת של הרמקולים. הכיול מזהה אם כבל הרמקול מחובר הפוך ומונע את הצורך לבדוק את כיוון חיבור הכבלים.

למרות שגם רסיבר כזה מתהדר בתווית של מכייל הוא לא בדיוק מה שנצפה ממנגנון Room Correction.

רסיבר עם כיול יותר מתקדם, כזה שכן נכנס להגדרה של Room Correction, מתקן לא רק את העוצמה הכללית של כל ערוץ אלה גם את השינויים שיש בכל ערוץ בתחום התדר כתלות ברמקול וכתלות באקוסטיקה של החדר. הכיול מאתר מה רמת התדרים הנמוכים שהרמקול מסוגל להפיק ומכניס מסנן בהתאם (Large or Small speaker). תוצאת הכיול היא הדגשה או הנחתה של תדרים בעיתיים ושינוי זמן התפשטות של תדרים אלו (או אחרים) בהתאם למיקום הרמקול יחסית למיקרופון.

למעשה זה המינימום שנדרוש ממערכת RC סבירה.

באנימציה רואים את המיקרופון מוצב על חצובה שמונחת על הספה בנקודה המוגדרת כנקודת ההאזנה ראשית. עם קצת תשומת לב לתוכן החדר אפשר לראות שגם בכזה שנחשב "נקי" מרהיטים, כמות החפצים, הקירות והתקרה מהווים מקור לא מבוטל של החזרות שגורמות להתאבכות צליל די מטרידה בכל נקודה מדידה.

נקודת הישיבה (המיקרופון), לא תמיד נמצא במרכז הגיאומטרי של הרמקולים ועל מערכת הכיול להתחשב בסטייה הנ"ל ובסטיות אחרות ולקזז אותן.

מה היינו מצפים ממנגנון כיול טוב:

  1. מנגנון הכיול יזהה כל רמקול שמחובר למערכת ויגדיר אותו ברסיבר בהתאם.
  2. מנגנון הכיול יאתר אם רמקול מחובר בפאזה הפוכה ויתקן בהתאם, גם כשמחוברת יחידת סאבוופר.
  3. מנגנון הכיול יבחין מה תחום תדר העבודה של כל רמקול ויעביר אליו רק תחום תדר זה.
  4. מנגנון הכיול ימדוד את המרחק בין כל רמקול לאוזן המאזין ויקבע את ההשהיה הנחוצה בהתאם למרחק.
  5. מנגנון הכיול ימדוד את העוצמה הכללית של כל רמקול ויכוון את ההגברה הממוצעת של כל ערוץ כך שהמאזין ישמע את כל הרמקולים בעוצמה שווה.
  6. מנגנון הכיול יבחין בהדגשות או בהנחתות של תדרים יוצאי דופן עקב התאבכות תדרים בחדר ויקזז אותן.
  7. מנגנון הכיול יצליח לתקן את תחום התדר לא רק בנקודת האזנה אחת.
  8. מנגנון הכיול יצליח להבחין בין תיקון אקוסטי של החדר לבין תיקון הענות הרמקול.
  9. מנגנון הכיול יציג מידע מפורט בסיום הכיול ויאפשר התערבות לביצוע תיקונים ידניים קלים לאחר הכיול.
  10. מנגנון הכיול יאפשר שמירה בזיכרון של יותר מסוג כיול אחד בלבד.

מעשית אין מערכת אחת שמבצעת את כל האמור אבל כולן מנסות להתקרב לרשימה הנ"ל.

חברות שונות מוסיפות מערכות עיבוד אותות שמתקנות את תחום הענות התדר לא רק לפי התדר, כי אם גם בהתאם לעוצמתו. במכיילים מסוימים הוסיפו מנגנון שמשנה את תחום הענות המגבר גם בהתאם לעוצמת השמע כדי לתקן את הרגישות המשתנה של האוזן בהתאם לעוצמה.

מידת דיוק התיקון תלויה גם בסוג הכיול, גם בחברה המייצרת את הציוד וגם ברמת מחירו.

הכיול שנעשה ברמקול פיליפס (בפתח מאמר זה) שונה עקרונית מכיול ה RC הקיים היום. בפיליפס המגבר מגיב ומתקן דינאמית תוך כדי התנועה של הרמקול. לעומתו, מנגנון ה RC לא בודק את תכונות הצליל בזמן אמת הוא פועל מתוך זיכרון קודם ומעביר למגבר את צורות הגלים מתוך מידע כיול שכבר יש לו. כל שינוי בחדר שנעשה לאחר הכיול לא נמדד ולכן גם לא יתוקן , עד הכיול הבא.

ההבדל הבסיסי בין שני הכיולים קשור לאקוסטיקה. בעוד הראשון מתקן את הרמקול בלבד בכל עוצמת שמע, השני, ה RC, מתקן גם את הרמקול וגם את האקוסטיקה בחדר ללא קשר לעצמה.

אחד החסרונות הבולטים של מנגנון הכיול במערכות החדשות שהוא אמנם מתקן את ההדגשות וההנחתות בחדר אבל עלול לשנות גם את אופי הצליל של הרמקול כי קשה לו להבחין בין עקום הענות "לקוי" שנובע מבעיית חדר או שנובע מרמקול לא מדויק.

לצורך תיקון, מנגנון הכיול נעזר במסננים דיגיטאליים  – לטוב ולרע. כיול ה RC הוא כיול דיגיטלי טהור שמופיע ברמות דיוק שונות ותלוי לא רק בחברה שתכננה אותו כי אם גם ברמת מחירו של הציוד המכייל. צלילים שעברו במסלול הכיול ברסיבר חייבים לעבור תהליך של דיגיטציה. על הרסיבר לדגום את אות הכניסה ולהפוך אותו למידע דיגיטאלי ורק לאחר מכן להעביר אותו את נוסחאות הכיול.

לא כל המכשירים מכיילים כל מה שניתן לכיול ולא באותה רמת כיול.

שלושת קוסמי ה- Room Correction ששולטים בשוק הקולנוע הביתי וטוענים באדיקות ליכולת מושלמת של העלמת החדר וכל החפצים שבו, הם שלושה במספר.

  1. MCACC שמותקן במערכות של חברת Pioneer.
  2. YPAO של חברת Yamaha.
  3.  Audyssey שמותקן במערכות Denon ובמערכות Onkyo.

ישנן עוד חברות עם מערכות תיקון כמו ARC של חברת Anthem ו dARTS של חברת Phase Technology.

כל אחד טוען כמובן לכתר המכייל הטוב ביותר וכל אחד מנסה לשכנע שצורת הביצוע והמתמטיקה שלו היא החכמה מכולם והכי מתאימה לטיפול בתחלואי חדר האזנה המסובך שבביתנו.

בכל המערכות, הדרך לתיקון וכיול ברסיבר הוא ע"י הכנסת מסננים (Filters) מתאימים במסלול האות. מסננים אנלוגיים ומסננים דיגיטאליים, חלקם קבועים וחלקם משתנים, אבל כל זאת בחלק הבא.

להמשך דיון בפורום בנושא : Room Correction – חלק א´, לחץ כאן.


7:00
  /  
4.10.2009
  
מאת: מוטי כהן

1