כבלים שוויצרים לרמקולים VOXVOX

הקדמה

הקדמה

VOVOX הינו מותג שוויצרי המפתח שלושה סוגי מוצרים: כבילה המיועדת לאולפנים וכלי נגינה, ציוד אלקטרוני לאולפנים על פי דרישה וכבילת אודיו איכותית. היצרן אשר ממוקם בעיר בלוצרן אשר בשוויץ, משקיע מאמצים רבים במוצרים איכותיים וחדשניים עבור "הולכת מוסיקה", Sound Conductors, דבר המהווה בסיס לתפיסת החברה. החברה גם מתייחסת למוצרים מתוצרתה בראש ובראשונה לעצם הפונקציונליות שלהם: הולכת מוסיקה ותפיסה זו עומדת במרכז מרעיון התכנון ועד לביצוע הסופי.

לחברה מגוון מוצרים כגון אינטרקונקטים, מוליכי מוסיקה לרמקולים, מפצלי חשמל איכותיים ואף ציוד לחיווט אולפנים וכבילה מקצועית, לעתים Tailer Made.

מתוך אתר היצרן: 

"VOVOX® sound conductors are highly specialized cables that set out to do one thing and one thing only: To transmit sound to the different components of an audio chain. The design and the materials are chosen and optimized to provide a signal flow with a minimal loss of sound information. VOVOX® offers innovative solutions for perfect sound transmission: from the musician´s instrument on stage or in the studio, to the loudspeakers at home

".."מוליכי הצליל של VOVOX, הם כבלים בעלי יחודיות רבה אשר כוונו לעשות דבר אחד, ודבר אחד בלבד: להעביר צליל מרכיב אחד למשנהו בשרשרת האודיו. העיצוב והחומרים נחברו בקפידה ועברו אופטמיזציה על מנת להעביר סיגנל תוך אובדן מינימלי של מידע בצליל. VOVOX מציעה פתרונות חדשניים להעברה מושלמת של צליל: מכלי הנגינה של הנגן על הבמה או באולפן לעבר הרמקולים בבית"..

החברה מתמקדת ב-2 סדרות של "מוליכי צליל" (כאמור, החברה נמנעת מלקרוא למוצרים שלה כבלים אלא בשם Sound Conductors), סדרת INITIO וסדרת TEXTURA. לכל סדרה, ליין מוצרים תואם הן מבחינה עיצובית, הן מבחינה תקציבית והן מבחינות נוספות.

לידיי הגיעו ארבעה מארזים הכוללים: כבל רמקולים כפול מסדרת TEXTURA, כבל רמקולים כפול מסדרת INITIO, כבל XLR אנלוגי כפול וכבל XLR דיגיטלי בודד. בסקירה זו אתמקד בכבילת הרמקולים ואף אבצע השוואה בין שני סוגי הכבלים כאשר כל סוג חובר למשך כשבועיים למערכת שלי, וכל זוג הושמע ונבדק בציר הזמן על מנת לבחון שינויים בתהליך "הולכת המוסיקה" באם היו כאלה.

הציוד בו השתמשתי לצורך הסקירה:

Sources
Analogue
Turntable: Linn LP12 equipped with Linn Ekos tonearm, Dynavector MC cartridge model XX-1L, Powered by Linn Lingo. Phono Amp.: Naim phonostage type Stageline which powered by Naim Flatcap2
Tape: Nakamichi DR-10
Tuner: Teac TH500
Digital
CD Player: Ayre Evolution Universal Stereo Player Type C-5XE

Amplifier
Ayre Evolution AX-7 integrated Amp. (Software and Hardware Upgraded by Ayre, USA, 2008)

Speakers
Naim Ariva. Speaker cables type NACA5 by Naim

Conductors
CD to Amp.: Coincident Extreme XLR Type 2
Phono to Phono Amp.: Linn Interconnects
Phono Amp. To Amplifier: Naim Line Interconnects
Tape to Amp.: Monster Cables Line Interconnects

Rack
Atacama Rack Type Equinox HIFI

הדגש היה על שמיעת מוסיקה מסוגים שונים בפורמט אנלוגי (תקליטי וויניל) ובפורמטים דיגיטליים כגון CDA ו SACD.

סדרת ה Textura

הסדרה כוללת אינטרקונקטים, כבלים לפטפון, כבל חשמל ומפצלי חשמל וכבל לרמקולים, עליהם נתמקד בסקירה.

בתוך קופסא שחורה, הדומה לקופסת תכשיטים, עליה לוגו החברה והדגם (טקסטורה, 2.5 מטרים, סינגל ווירינג דגם LS). מגולגלים להם שני זוגות באורך 2.5 מטר כל אחד, בעל סיומות בננה חלולות ומוזהבות, בקוטר 4 מ"מ, כאשר תווית הדומה לתווית של ג´ינס חדש שזה עתה נקנה, מסמלות למשתמש על כיווניות הכבל: הפלגים הקרובים לתווית הם הפלגים אשר אותם יש לחבר למגבר. מעבר לבידוד ולהלחמה האיכותית, מפריד בידוד רחב בין שני הכבלים, משהו הדומה למעין בד.

בתוך הקופסא, תעודת ביקורת איכות עם חתימתו של איש בקרת האיכות, מספר סיריאלי ותעודת אחריות. קיימת גם המלצה כי יש להשתמש לפחות כ-20 שעות ע"י העברת מוסיקה פעילה, בטרם תגיע לכלל מיצוי, הולכת הסאונד המיטבית.

ללא ספק מדובר במשהו לא סטנדרטי, משהו שלא רואים בכל יום, בעוד שהגיד עצמו צר יחסית, רוחב הכבל כמעט 30 מ"מ, הוא דק למדי וקל מאוד במשקלו וההתקנה ארכה לא יותר מ-2 דקות. המוליך עצמו עשוי מליבת נחושת קשיחה ורציפה, בתהליך יצור אשר ממעיט את מולקולות החמצן למינימום האפשרי, כאשר הבידוד בין שני הגידים הקשיחים, עשוי מפולימר טהור הדומה לבד ומיוצר בתהליך מיוחד אשר אינו כולל פיגמנטציה (צביעה) והיתוך פלסטי, תוך המלצה ברורה להשתמש במוליכים בעלי אורך שווה בין שני הרמקולים ותעדוף ברור לכבילה קצרה ככל שניתן.

מייד לאחר ההתקנה, הכנסתי לכונן התקליטורים את תקליטור הרפרנס שאני משתמש בו לא פעם בסקירותיי, פסקול הסרט "בלייראנר" של וונגליס משנת 1994. לאחרונה רכשתי מהדורה מיוחדת אשר ראתה אור במלאת 25 שנים לסרט הפולחן, הכוללת ספרון, את התקליטור המקורי, תקליטור שני כולל קטעים שמעולם לא ראו אור ותקליטור שלישי: מוסיקה חדשה של היוצר היווני Vangelis ובו מוסיקה בהשראת הסרט.

מידי מספר שעות נגינה חזרתי לפסקול זה, על מנת לבחון שינויים/שיפורים הסאונד בהתאם לציר הזמן אשר כלל למעלה מ-20 שעות נגינת מוסיקה פעילה לפחות. התוצאה הראשונית אכן היתה מעט עמומה שלא לומר מעט מאכזבת. הבמה היתה ממוצעת ומטה, רמת הפירוט לא הלהיבה ובאופן כללי הסאונד היה סגור מאוד.

ככל שהתקדמתי בציר הזמן, הסאונד הלך והשתפר באופן ניכר, הבמה השתפרה, רמת הפירוט ורזולוציית הצליל עלתה, הסאונד נעשה מעט רך יותר, השיפור הגדול ביותר ניכר בנמוכים ומעט במיד. בגבוהים השיפור היה מינורי לטעמי, אך הגבוהים היו מובלטים ממילא, גם בחיבור הראשוני. אומנם הכלים קיבלו ביטוי טוב יותר ומיקום טוב יותר בבמה הכללית וזו הלכה והתרחבה כל הזמן, אך גובהה ועומקה נותרו כמעט ללא שינוי. הדבר בלט ברצועה השנייה בתקליטור, במהלך השיחה של דקרד ורייצ´ל, היא מתקדמת לעברו ופוסעת כשלושה צעדים אך עדיין מיקומם בבמה היה בצד השמאלי מרכזי הגבוהה ולא ניכר מעבר שלה קדימה וימינה כפי שחויתי בסקירה הקודמת. עדיין באופן כללי, אהבתי את התוצאה הכללית וזו היתה מדוייקת, מאוזנת, נעימה ומפורטת.

קצרה היריעה מלספר מה שמעתי ושמעתי הרבה מאוד ובאופן כללי, בכלל זה אנספור תקליטים בסגנונות שונים, תקליטורים מגוונים מתחום הבלוז/פופ/רוק קלאסי/ני אייג´, בקיצור, מכל הבא ליד. התוצאה התקבעה לקראת סיום הסקירה למומנטום דומה מאוד ברוב המקרים, אך בכל זאת, ארצה לפרט מה שמעתי לגבי מספר אלבומים ספציפיים.

אלבום קלאסי אך לצערי, הקלטה רועשת ובינונית משנת 1969, הוא האלבום הקלאסי של King Crimson, "בחצרו של מלך הארגמן". בהקלטה נחשפים לא פעם "באגים" וליקויים שונים, אך בכדי לחוש בכך יש צורך בסט אפ מדוייק וכבילה (הולכה) מצויינת ומפורטת. לא זו בלבד שאלו לא נחשפו, לעתים אף נבלעו צלילים אותם אני מכיר זה מכבר ומייד אפרט.

בסך הכל התוצאה הכללית היתה טובה ונעימה לאוזן, בקטע I Talk To The Wind, נשמע כל צליל באופן מפורט, יש הבחנה ברורה כי מדובר בהכפלת קול הזמר (הוא נשמע פעמיים במכוון כל פעם במיקום מעט שונה אך סמוך אחד לשני), אך כאשר הגעתי לקטעים עמוסים בכלים, כמו למשל קטעים מסויימים ב-Epitaph, נשמע צליל עמוס מידי ורמת הפירוט פחתה ונראה היה כי כל "התזמורת" איבדה כיוון, שלא לומר שכאילו מעטה של עמימות כיסה את הסאונד כענן, וזה דבר בהחלט לא צפוי!

התופעה חזרה על עצמה גם ב-Kate Bush – The Kick Inside, אלבום מצויין המוקלט היטב. בקטעים מסויימים בשיר "אנקת גבהים", חשים בעומס ואובדן כיוון. לעומת זאת, בשיר The Man With The Child In His Eyes המועט בכלים, הבמה "מיישרת" קו, הצליל נשמע צלול, מפורט ומדוייק. אני לא יודע בשלב זה מדוע תופעת ה-Overload חוזרת על עצמה, לא נתקלתי בכך בכבילה אחרת.

Schiller – Sehnsucht, אלבום כפול ומצויין, של אומן הצי´ל-אמביינט-ני אייג´-טראנס הגרמני המצויין, עתיר באפקטים אלקטרוניים ומוסיקה שמימית מרחפת בליווי מקצבים וקיקים אלקטרוניים עזים.

הולכת המוסיקה כאן היתה טובה למדי. הנמוכים נשמעו נפלא! (ומדובר בבאסים די "עבים" היוצרים יחד עם הבייס דראם קיק מאוד "קשה"). "השטיחים" והרקע השמימי קיבל ביטוי מעולה הן מבחינת במת צליל רחבה ועומק רב והן מבחינת "המיקום" הלוגי שלהם בקונספט הכללי. מוזר. מוסיקה עמוסה בעלת אלמנטים "טראנסיים" כמעט ולא חשתי באפקט העומס העמום ששמעתי לפני כן בחלק מהאלבומים הקודמים. הווקאל נשמע מצמרר קר ורגוע במרכז הרחב של הבמה וכל צליל קיבל ביטוי יוצא דופן, דבר שאולי מביא אותי לשתי מסקנות אפשריות: או שהכבל הזה זקוק לזמן נוסף על מנת להגיע לביצועים מיטביים, או שייתכן והוא לא מגיב סינרגטית טוב עם המערכת או עם סגנונות מוסיקה מסויימים, הכוללים בעיקר כלים אקוסטיים ובעיקר כלי מיתר על כל סוגיהם (כולל גיטרות, כינורות וכו´). החלטתי להמשיך ולנסות ובחרתי בשני תקליטורים קלאסים המוקלטים היטב בפורמט SACD.

"קונצ´רטו לפסנתר מספר 2" של סרגיי רחמנינוב ו-"סימפוניה לעולם החדש" של אנטון דבורז´אק, שניהם בהוצאת Living Stereo של חברת RCA, ב-SACD, הקלטה שהיא בגדר אומנות של ממש. "העולם החדש" היא יצירה עמוסה יחסית וקיימת תחושת "עומס" קלה, אם כי סינרגטית הכבילה הזו מצויינת במוסיקה קלאסית. הרצועה השנייה השקטה יותר, נשמעת ברורה, ממוקדת וממוקמת היטב מבחינת במה. ככלל, קטע עמוס פחות בכלים ונמוך יותר מבחינת דציבלים והכבילה "נכנסת" לפעולה טובה הרבה יותר. גם במקרה של רחמנינוב, הכלי המרכזי, פסנתר המהווה מרכיב מרכזי ביצירה, נשמע מצויין, מדוייק וריאליסטי.

נשארתי עם אותם שני תקליטורים קלאסיים וחיברתי את זוג הכבלים מהסוג השני: Initio. בכוונה חיברתי את הכבל ונתתי לו "לעבוד" באופן מיידי כיוון שרציתי לבחון באופן קיצוני את ההבדל בין שני הכבלים, למרות שאחד עבר "פריצה" של 20 שעות וה-Initio נוגן "קר". הופתעתי למדי מהתוצאה: ה-Initio נשמע לי טוב יותר מכפי שה-Textura נשמע לי בראשית "דרכו" אצלי במערכת. כעת, כל שנותר לי הוא לתת זמן הרצה גם ל-Initio ולבחון בציר הזמן שינויים אם יש כאלו.

סדרת ה Initio

גם ה-Initio ארוז כמיטב המסורת, במעין קופסא הדומה לקופסת תכשיטים, כל כבל כולל זוג גידים מוזהבים ודקיקים היצוקים בתוך סרט פלסטי דק ורחב בצבע לבן, בעל כיווניות אשר ניתן לאתר בקלות לפי תווית הבד עם לוגו החברה (קרוב לצד המגבר), שני הכבלים היו מגלולגלים בתוך הקופסא כאשר חוצץ קרטון נתון בינהם.

במהלכו של אותו שבוע, שמעתי המון המון מוסיקה עם ה-Initio. בין יתר הדברים:

• Led Zeppelin IV ויניל 180 גרם.
•  Genesis – Selling England by the Pound ויניל 200 גרם.
• Colin Towns – Full Circle בויניל סטנדרטי.
• לילי אלן החדש (2009) בויניל חדש דנדש סטנדרטי.
• Pocket Symphony הצבעוני, KING CRIMSON בחצרו של מלך הארגמן (CD סטנדרטי), KATE BUSH עם THE KICK INSIDE (CD סטנדרטי), רוברטה פלאק עם THE FIRST TIME EVER I SAW YOUR FACE המצויין (ב-CD סטנדרטי), VANGELIS עם בלייד ראנר (איך לא?!), ואפילו THE WARRIOR של IPI N TOMBY (למי שזוכר בויניל סטנדרטי מקורי הדפסה 1975) ועוד שלל מוסיקה ממגוון סגנונות.

תופעת ה-"גודש", שהיתה מנת חלקו של ה-Textura, לא חזרה על עצמה במקרה זה, הבמה היתה טובה אך מפורטת פחות, גם כאשר התקדמתי בציר הזמן תמונת הצליל הכללית לא השתנתה באופן מהותי למעט שיפור בנמוכים ופחות מכך בגבוהים. אם הייתי מסכם את חווית השמע בכבל זה הייתי אומר שמדובר בסך הכל בכבל טוב במחיר מצויין אך באופן כללי התוצאה לא מרגשת! ייתכן והכבל היה צריך זמן נוסף או ייתכן שיש מעט חוסר סינרגיה עם המערכת והרמקולים. אומנם הכבל אינו מעייף, אך הוא לא מרשים באיכות הצליל. הנמוכים נשמעו טוב למדי הבמה סבירה, עומק סביר ללא גודש, מיקום הכלים סביר אך הכל נתון במעין מעטפת מעט "חונקת" ועצורה מידי, מעט מידי דינאמיות וריאליזם גרמו לכך שהתוצאה הכללית מעט מאכזבת, אולי כי ציפיותיי היו גבוהות.

עליי לציין שבנוסף לכבלי הרמקולים, קיבלתי לידיי זוג כבלי XLR אנלוגיים, אשר חיברתי ליציאות ה-Balanced במכשיר ה-CD שלי למגבר והאזנתי להם זמן קצר מבלי לאפשר להם לעבור Break In, כאשר התוצאה הכללית היתה בדומה ל-Initio, טובה אך לא "סוחפת". אולם, מכיוון שלא "איפשרתי" להם את פרק הזמן הדרוש, אומר רק כי הם מדוייקים, בעלי דינמיות טובה למדי ונדמה היה כי ה-GAIN שלהם נמוך ממה שאני מקבל מכבילת ה-XLR הקבועה שלי (מתוצרת Coincident).

סיכום

בדגם כבלי הרמקולים (מוליכי צליל) המוביל של VOXVOX, ה-Textura, התוצאה השתפרה מאוד בציר הזמן ומדובר בכבל איכותי, דינאמי בעל צביון יחודי אשר סבל לעתים מתחושת "גודש" במקרים מסויימים ובמקרים אחרים היה מדוייק להפליא בעל במת צליל רחבה ועמוקה. הכבל העביר את כל התחום הדינאמי בצורה טובה מאוד, אינו מעייף אך צריך להתרגל אליו בגלל אופי הצליל היחודי שלו.

ה-Initio השתפר לאורך ציר הזמן אך לא באופן אחיד בקשת התדרים, בעוד שהנמוכים הלכו והעמיקו את אחיזתם, הגבוהים שופרו מעט והמיד ריינג´ סבל מעט מאנמיות. גם במקרה זה הבמה טובה ועמוקה אך הוא לא מדוייק מאוד והתחושה כי קיים איזשהו מעטה ערפילי מעל התוצאה הסופית והוא פחות דינאמי מחד, אך אינו סובל כלל מגודש מצד שני.

Textura

• במה ועומק: 7
• נמוכים: 8
• מיד ריינג´: 7
• גבוהים: 6
• פירוט ושקיפות: 7
• טרמינציה: 9 ציפוי זהב מחוזק + בד שחור
• בידוד: 9
• גימור כללי ומארז: 9 כולל טופס QA מצורף
• ציון כללי: 7

Initio

• במה ועומק: 7
• נמוכים: 8
• מיד ריינג´: 7
• גבוהים: 7
• פירוט ושקיפות: 6
• טרמינציה: 7 ציפוי זהב יצוק בסרט פלסטי קשיח
• בידוד: 8
• גימור כללי ומארז: 8
• ציון כללי: 7

מחירים

• סדרת ה Textura עולה 960 יורו.
• סדרת ה Initio עולה 178 יורו.

מותג VOXVOX חסר כיום יבואן בארץ וניתן לרכוש את מוצריה ישירות מאתר היצרן.

להמשך דיון בנושא הביקורת לחץ כאן.

Special thanks to Suter Barbara from avimex.ch who supplied us with the sample units we used for this review.