שאלות נפוצות
הקדמה
הקדמה
כמה מילות הבהרה על השקפתי בעניין ביקורת כתובה על ציוד שמע. הביקורת מנסה להעביר במלים חוויה מופשטת לחלוטין. האם ניתן לתמלל אותה בהצלחה ולקוות שהקורא ישחזר אותה תוך כדי קריאה? זו תקוות שווא לדעתי, אך עצם הקושי יצר עד כה כמה מדפי הטקסט היפים ביותר, פרי תוצאת המאמץ המוגבר של הכותבים המודעים לקושי העומד בפניהם. אני מנסה בכתיבתי להעביר לקורא תחושות אותן חוויתי במהלך ארבעה חודשים של חיים במחיצת מערכת שמע. מערכת שהורכבה בסלון ביתי "אאוט אוף דה בוקס" ללא הרצה ומטבע הדברים נפתחה ושיפרה את ביצועיה במהלך הזמן.
מילת הביקורת הכתובה היא שליח של רצון טוב המבקשת לשחזר תחושות וחוויות מצטברות בתקופה ארוכה של האזנה. מטרת הביקורת לטעמי לנסות ליצור היכרות עם הציוד ואיתי המבקר, כי אז יוכל הקורא להחליט אם יש טעם להישען על רשמיי, להיעזר בהם בהמשך דרכך ולסייע בבחירות העתידיות.
באופן אידיאלי, על מבקר מערכת להאזין לה מבלי לדעת מה מונח לפניו, עיניים עצומות, כך לא יפתח שום דעה מוקדמת, לא יסווג את המערכת בשום קטגורית מחיר או מבנה, ומכיוון שאינו יודע עליה דבר, לא יחליט מראש שלא ניתן לקבל ממנה ביצועי "היי אנד" מאחר והיא משתייכת לקטגוריות נמוכות יותר ולא יתארגן על הנחות מוקדמות כדוגמת "זה שטוח משהו מפני שזה אלקטרוסטאטי". מצב אידיאלי שכזה אינו בנמצא ואני מודע היטב למחירה של המערכת לה אני מאזין ולמבנה שלה. הידע הזה מחייב אותי לנסות ולהתעלם מכל הרעשים המוקדמים האלה ולהתאמץ להאזין כ"לוח חלק", קשה אך אפשרי אחרי שנים רבות של האזנה שיפוטית.
המגיע לאוזן הוא תוצר של איכות הביצוע, איכות ההקלטה, איכות המערכת והחלל בו היא מוצבת. מיקום המאזין חשוב גם הוא ומתכון הקסם של המרכיבים האלה הוא גיזת הזהב אליה עורגים האודיופילים האמיתיים. אשתדל בביקורתי להתייחס לכל המרכיבים האלה ותקוותי שאעזור לקורא להטעין את תרמילו בציוד עזר להשבחת מסעו המרתק בעולם המוסיקה המופלא.
אני נמנע מבדיקות ומגרפים, לא מצוי ברשותי הציוד המתחייב וממילא העיתונות המקצועית ודומיה ברשת מספקים אינפורמציה הכוללת מפרטים טכניים של מרכיבי המערכת השונים ותוצאות בדיקות. אני לעומת זאת, מתמקד בהאזנה וברשמיה.
נגן תקליטורים ROTEL RCD-1072
לנגן התקליטורים מראה עסקי המלווה בתחושת "יש על מי לסמוך". משטח התצוגה האנכי בגימור אלומיניום מאט בתוספת ידיות שחורות משני הצדדים מקנים תחושת אמינות. כפתור ההפעלה העגול נעים למגע ולחץ ההפעלה מרגיש נכון. לחצני ההפעלה מאורגנים על פני המשטח בסדר הגיוני ונעים לעין. לחצני התפעול השוטף ממוקמים מימין למגש ולוח התצוגה בעוד שלחצני התכנות נמצאים לשמאלם. בימים הראשונים נראו הלחצנים קטנים ועדינים משהו, אולם בהמשך למדתי לכבד את אמינותם ולהעריך את בחירת המעצבים במידות הקטנות. מי שברשותו כיום או התנסה בעבר עם כפתורי הפעלה בולטים ובעלי מידות גדולות, יודע מה הזמן והאבק מחוללים להם ומן הסתם יחוש ביתרון המידות הקטנות ובמראה הטרי והנקי של פני המשטח כאן. התפעול באמצעות השלט נעים ונוח למרות שמראהו לוקה ב"יש המון כאלה בשוק". מראה פלסטיקי זול משהו וחסר כל יחוד והשראה. אח צעיר וסורר של ציוד מכובד ובוגר…
מאות הפעלות של המגש הן ע"י לחצן הפתיחה והסגירה והן ע"י השלט נעדרו כל היסוס או צורך בלחיצות חוזרות ותפילות למוריד הגשם, תופעות שלצערי מופיעות לעתים בנגנים מקטגוריות מחיר גבוהות הרבה יותר. לוח התצוגה בהיר במידה הנכונה ואין בעיה להבחין במידע המופיע עליו גם בשעת השקיעות הים תיכוניות המופלאות בחלוננו או לשון אחר: שמש בעיניים. דגמתי את אופציות התכנות משמאל למגש ולמסך וכולן בצעו את המוטל עליהן (לאחר הבנת ההסבר התפעולי הפשוט בחוברת ההדרכה למשתמש).
מגבר סטריאו משולב ROTEL RA-1062
כל הנאמר לעיל על מראהו של נגן התקליטורים תקף גם לגבי המגבר שהרי שניהם מעוצבים באותו "לוק".
אולם אופי ההפעלה ותכונות המגבר מחייבות במקרה זה מתגי הפעלה עגולים ובולטים. לחצן ההפעלה משמיע צליל קוקייה עדין המעיד על כניסת הממסר לפעולה. מעניין ונעים. בוחר העוצמה נוח למגע ורגישותו נובעת מרמת חיכוך הולמת. פרט לבוחרי המצבים השונים מהנדסי רוטל מאפשרים שליטה באופיוני גרף השמע ע"י ארבעה מצבי פריסט. בעבר ניתן היה במגברים מסוימים לשלוט בבס ובטרבל ובחלק ממערכות זולות יכולת לטפל גם במיד. ארבעת מצבי הפריסט שרוטל מספקים מאפשרים לתמוך בהקלטות שחסרות איזון או לענות לטעם המאזין כתלות בחומרים האהובים עליו ואופי התוצר שמנעים את אוזניו. במצב OFF המעגלים נעקפים והמגבר מתפקד "טהור". במצב L-1 יש הגברה מתונה של הבס, כ 3db ב100 הרץ. במצב L-2 הגברת הבס משמעית יותר, כ 4 db ב 100 הרץ. מצב H מוסיף מתון לתדרים הגבוהים, כ 3 db ב10 קילוהרץ. מצב LH הוא חיבור של מצב L-2 ומצב H ומכולם מצאתי אותו כמשפר משמעי של הקלטות יבשות באופן מוגזם. השלט נראה כתאומו של שלט נגן התקליטורים מפני שרוטל ניסו לאפשר תפעול של שתי היחידות בשלט אחד והניסיון עלה יפה לדעתי. הבעיה היחידה בה נתקלתי ולא הצלחתי למצוא לה מזור היא הרגישות המוגזמת של מנגנון העוצמה לפקודות מהשלט. כל הניסיונות להפעיל את לחצני העוצמה שעל השלט בעדינות מופלגת גרמו להפחתה או הגברה בעוצמה הרבה מעבר למה שהתכוונתי במקור. מעט מטריד מפני שכמעט כל כוון עוצמה מחייב קימה וכוונון ידני של בוחר העוצמה.
רמקולים B&W 684
הרמקולים השחורים הורכבו על פלינט סיבית שחורה ומתחתם 4 חצאי כדור פלסטיק מוקשח. הגריל השחור אף הוא, מעוגל בשולי החזית ומרכך במשהו את המראה הרציני והמעט נזירי של הרמקול. המערכת הורכבה בדירתי "אאוט אוף דה בוקס" ובקשתי למקם את הרמקולים בהתאם להמלצות היצרן כפי שהן מופיעות בחוברת הוראות התפעול. ההמלצה היא לרווח של 1.5 עד 3 מטרים בין שתי היחידות ולמרחק שאינו קטן מ0.5 מטר מהקיר שמאחור ומקיר בצד הרמקול במקרה של הצבה קרוב לפינה. כמו כן מזכיר היצרן את המשולש שווה הצלעות שהרמקולים שניים מקודקודיו והמאזין הקודקוד השלישי. יש גם המלצה לבצע כוונים נוספים ע"י הזזות וכוון הרמקולים פנימה עד קבלת התוצאה הרצויה. 15 שעות הוא זמן ההרצה לפי היצרן או חודש זמן הסתגלות לפי הגדרתו.
מפרט טכני מלא של הרמקולים ניתן למצוא באתר היבואן.
חלל ההאזנה בדירתי אינו נראה מבטיח במבט ראשון, רצפה קראמית עם שטיח קטן ודק מתחת לשולחן הזכוכית המינימליסטי, שתי ספות עור זוגיות בעיצוב מודרני וקל, העדר כורסאות, קירות חשופים ושני פתחים אטומי זכוכית, אחד בין הרמקולים (חלון זכוכית גדול) והשני מאחורי המאזין (פתח יציאה למרפסת). בעייתי בעליל. ברם, מראה לחוד ומבחני האזנת אמת לחוד. אני חסיד גדול של מבחן ה"פלאטר" שמגלה אם שד ההד בבסים דייר משנה אצלך ורצוי להזמין מגרש שדים לפני שמתחילים בהאזנה: המבחן הזה פשוט להדהים וכל שנדרש הוא לעמוד במרכז החדר או עדיף על ציר המרכז בין שני הרמקולים אבל באמצע המרחק בין הקיר שמאחורי הרמקולים והקיר שמאחורי המאזין ולמחוא מחיאת כף נמרצת. התוצאה מספרת לך הכל. כדי להבין את עוצמתה של הבדיקה אני ממליץ לכל הסקרנים החרוצים שמסעותיהם בארץ מביאים אותם לחיפה לרחוב פנוראמה הידוע גם ובצדק בשמו העברי "יפה נוף", להתייצב מתחת למבנה בית הקפה העגול ה"רונדו" שלא ניתן לפספס אותו בגלל צורתו המזכירה חללית מהסרטים, למקם את עצמכם במרכז מתחת לתקרת הבטון תומכת הרצפה של בית הקפה ולבצע שם את מבחן הפלאטר. עשו טובה למטיילים בסביבה וודאו שאין בקרבתכם תינוקות מפני שההד החוזר ממחיאת הכף שלכם יגרום להם לבכות. זו כמובן הדגמה נפלאה של הד עוצמתי ומקוטב שחוזר מהכיפה שמעליכם ממש כמו קרן אור ברפלקטור מעולה. הדגמה דידקטית של השפעת המבנה, צורתו והחומרים שלו על הצליל המוחזר. מחיאת הכף בדירתי גרמה לי שמחה רבה מפני שההד העדין שנשמע התקרב ל"רוורב" המושלם של שנייה וחצי. עוצמתו ומשכו בשרו טובות ומלאו אותי תקווה לשנים ארוכות של האזנה מפנקת. הקיר שמאחורי המאזין ומימין לו משנה את כוונו וחוזר למרכז הסלון בזווית של כ60 מעלות. מאד ייתכן שהשבירה הזאת שכיסחה את מלבן הקופסה, אחראית לתכונות האקוסטיות הנעימות של החלל הזה שעל פניו נראה רע ולא הבטיח טובות.
לפני המעבר למבחן ההאזנה עצמו נותר עוד לציין שכבלי הרמקולים היו Z1R מסדרת Z של מונסטר קייבל והאינטרקונקטים M850I מסדרת M של אותו היצרן.
חלל ההאזנה עם המערכת בשלמותה.
מבחן ההאזנה
מבחן ההאזנה
מיד בשעות ההאזנה הראשונות כשהרמקולים היו מכוונים אלי בכינון ישיר הרגשתי דחיסות ואיבוד פרטים במרכז הבמה. התחלתי לחסל בשלבים את הToe In עד שאזור הצלקת הדחוסה התפוגג והסטייג´ היה מושלם. הפירוט כעת היה זהה לכל רוחב הבמה ולעמקה. כאן התעוררה בעיה חדשה, הרמקול השמאלי נשמע בעצמה גבוהה מידידו הימני. התופעה נבעה לדעתי ממיקומו של הרמקול השמאלי ליד הפינה בעוד שהימני מוצב לפני קיר ללא הפרעה. יכולתי להתגבר על התופעה בעזרת כפתור הBalance אבל אני תמיד מעדיף להשיג את התיקון בפיין טיונינג של מיקום הרמקולים ולא להעכיר את השמע בתיקונים אלקטרוניים. בעדינות ניסיתי לשנות את רמת ה"טו אין" של הרמקול השמאלי מבלי לשנות את מיקומו והימני נשאר עם "טו אין" של מעלה שתיים, עד שהסנטר הגיע למקומו במרכז שבין שני הרמקולים. לתוצאה הזאת הגעתי כשהרמקול השמאלי ב"טו אאוט" עדין של מעלה שתיים. ה"טו אאוט" הקטין את אפקט הפינה ויצר בלנס מושלם. האזנתי עם הגרילים על הרמקולים ובלעדיהם. אינני יכול להישבע ששמעתי הבדל אבל נראה לי שהאפקט הפסיכולוגי של הידיעה שדבר לא מפריע לסאונד בדרכו אל אוזניי עושה עבודה ונדמה ששומעים יותר טוב. סיבה מספקת להאזין בלי הגרילים מפני שהחזרתם לחזית הרמקולים יוצרת תוצאה הפוכה.
האזנתי למאות תקליטורים של מוסיקה קלאסית ואחלוק את רשמיי מהמערכת בעזרת שיבעה מהם. בחרתי בהם מפני שהם מייצגים יצירות מופת מרפרטואר המוסיקה וכל אחד מהם בדק יכולת מסוימת של המערכת. בעזרת הראשון בדקתי את אמינות ההפקה של צליל פסנתר סולו. בחרתי לעשות זאת עם הפסנתרן מאריי פראיה בביצועו המופלא לווריאציות גולדברג של י. ס. באך. פראיה מנגן על פסנתר סטאינוויי בעל צליל נעים והטכנאים של סוני בעזרת האולפן בשוויץ (שנת 2000) עושים עבודה נהדרת.
הרמקולים העבירו את צליל הפסנתר באובייקטיביות רבה ולא צבעו אותו בכל גוון מיותר כלשהו. השנתה שעל כפתור העצמה היתה בסביבות השעה תשע והתאימה לרוב התקליטורים האחרים. רק במקרים בודדים של הקלטות בעצמה נמוכה במיוחד מסיבות שאינן מובנות לי, הגברתי את העוצמה עד השעה אחת עשרה.
הבדיקה הבאה היתה של קול אדם ובמקרה זה לא בדיוק קול נפוץ אך הרשיתי לעצמי את החרות לדגום את קול הקונטרה טנור של אנדריאס שול, ממשיך דרכו של אלפרד דלר המהולל שעשה רבות להנחלת הרפרטואר לגוון קול זה. אגב, הסרט "פארינלי" תרם בשנים האחרונות להרחבת המודעות לנפלאותיו של סוג הקול הגברי הגבוה הזה ולרפרטואר שנכתב לו. עצמת הקול אינה גבוהה ונדרשת הפקה אמינה מאד על מנת לא לאבד את העידון והטוהר שכל כך מאפיינים את זמרתו של שול. תקליטור מופלא של הרמוניה מונדי בו חובר אל שול נגן הלאוטה ג´וליאן בר לוקח אותנו במנהרת הזמן אל אנגליה של תחילת המאה השבע עשרה ואל אסופה של שירים מאת ג´והן דאולנד, ויליאם ברד ואחרים בני זמנם. לתקליטור הזה האזנתי שוב ושוב מפני שאיכויותיו זכו לתמיכה נהדרת ע"י המערכת. איכויות ביצוע והקלטה מעולות שזורחות אל מול המאזין יוצרות שעות של הנאה צרופה. כמובן שהטווח הדינאמי המצומצם של החומר המוקלט ודלילותו הייחסית (זמר מלווה ע"י לאוטה) אינם מאתגרים את המערכת במיוחד אולם לו היתה כושלת כאן ודאי שלא יכלה להתמודד עם חומרים מורכבים יותר. התחלה מבשרת טובות.
את המבחן הבא ייחדתי לתזמורת קאמרית המלווה סולן המנגן באבוב. לאבוב צליל חודרני בעל גוון מיוחד ומלחינים רבים השתמשו בו ביצירות תזמורתיות ליצור פריצה של קשב מיוחד על רקע מצע מיתרים. נגן האבוב השוויצרי היינץ הוליגר, רכש לו מעריצים רבים ולא אהסס לקבוע בביטחון שהוא הגדול מכולם עד לגילויו של הבא אחריו כמתחייב מחלוף העתים. התקליטור כולל קונצ´רטי לאבוב ולתזמורת מאת מלחיני הברוק אלבינוני, מרצ´לו, וויוולדי,טלמן וי. ס. באך. הפרק החביב עלי במיוחד בגלל מופלאות ההלחנה, הוא הפרק האיטי האדאג´יו מהקונצ´רטו של אלסנדרו מרצ´לו, מוסיקה קורעת לב בפשטותה וביפי המלוס שלה, והוליגר מצטיין כאן במיוחד באופן בו הוא מניח את המשפטים המוסיקליים של מרצ´לו, בצלילו המיוחד ביופיו ובתחושה שהוא מקנה למאזין שהוא כמבצע התגבר על כל הקשיים הכרוכים בהפקת הצליל מהכלי הקשה הזה ואין למאזין אלא להתרווח בכורסתו ולהתמסר למוסיקה.
הקלישאה המוכרת והחבוטה כל כך של "רמקולים שקופים" או לא נוכחים, הציעה את עצמה כמסכמת את חוויית ההאזנה במקרה הזה. המנצחת איונה בראון ותזמורת "סיינט מרטין אין דה פילדס" מלווה בבטחון את הוליגר והמערכת העבירה את הבלאנס הנכון בין הסולן והתזמורת.
הגיעה העת להציב פסנתר כנף גדול בקדמת הבמה ולחבור אל תזמורת סימפונית מלאה ולאתגר את המערכת במבחני עוצמה ורקמה אינפורמטיבית דחוסה. אין מבחן מתאים יותר מהקונצ´רטו השני שכתב יוהאנס ברהמס הגרמני לפסנתר ולתזמורת. זהו קונצ´רטו רחב יריעה המורכב מארבעה פרקים ולא שלושה כמקובל בקונצ´רטי. הכתיבה של ברהמס לפסנתר (שהיה פסנתרן מחונן) הרואית ומציבה בפני הפסנתרן קשיים רבים. התזמורת המנהלת דיאלוג עם הפסנתר מציבה לו אתגרים מפני שברהמס אינו נרתע מלהשתמש בכל ההיצע הכלי העומד לרשותו ובעוצמות גבוהות. זו יצירה רומנטית רחבת יריעה שבקטעי "טוטי" כל התזמורת מנגנת וזהו בדיוק מבחנם האמיתי העליון של נגן תקליטורים, מגבר, רמקולים והכבלים המקשרים ביניהם. היכולת לשמור על בהירות, צלילות, במה ודינמיות, אמינות בהפקת אופיוני הצליל של הכלים השונים. שחזור מלא עד כמה שאפשר לחוויית ההאזנה באולם קונצרטים בעל תכונות אקוסטיות מעולות, לסולן במעלה הראשונה בלווי תזמורת ומנצח ברמתו. פירוש מוסיקאלי עמוק שחור שמשאיר חריץ עמוק בנשמתך. הביצוע אותו בחרתי היה בספרייתי כתקליט משנות הששים, בו הפסנתרן הרוסי הענק סוויאטוסלב ריכטר, ניגן את הקונצ´רטו המפרך הזה בלווי התזמורת הסימפונית של שיקאגו תחת שרביטו של אריך ליינסדורף. לימים הצטיידתי בתקליטור. ריכטר, מגיש ביצוע דמוני שנהפך במרוצת השנים למיתוס והווה השראה לפסנתרנים רבים וטובים בתקופתו ואחריו. היצירה נפתחת במשפט מקדים של קרן יער אליה מצטרף הפסנתר ומתפתח דו שיח מקסים ביניהם שלאחריו נכנסת התזמורת למבוא תצוגה ארוך. מצלילי הקרן הראשונים ומצליליו של ריכטר חשתי שלא אתאכזב. ככל שהתעבה המצלול התזמורתי עמדה המערכת בכבוד בפרמטרים הנבחנים. ה"אטאק" היה מעולה וכך גם הדעיכה וההערכות מחדש. הקלטה אנלוגית מ1960 שמזכירה לנו לאיזו רמה הגיעו טכנאי הקול עם הסנהייזרים והרווקסים שלהם. 47 דקות ו18 שניות של הנאה צרופה.
מי שנתמזל מזלו וזכה לשמוע קונצרט סימפוני באולם הקונצרטחבאו באמסטרדם, מבין מדוע האולם הזה נחשב לאחד מהטובים בעולם ואולי הטוב שבכולם בתכונותיו האקוסטיות. מערכת שמצליחה לשחזר את החוויה הנדירה הזו ראויה לכל המחמאות. המבחן שהצבתי בפניה הפעם היה הסימפוניה החמישית של גוסטאב מאהלר, בביצוע תזמורת הקונצרטחבאו המלכותית ובניצוחו של ריקארדו שאיי. (Chailly). מאהלר הלחין 9 סימפוניות (את העשירית לא זכה להשלים) שחלקן מוכרות וחלקן דורשות קשב מעמיק לצורך היכרות איתן ולהפנמתן. הסימפוניה החמישית של אמצע הדרך נגישה יחסית ומלאה בחומרים מלאי השראה. יצירה מתחילת המאה העשרים, מלאת הבעה ועשירה בכל הגוונים שתזמורת מלאה יכולה לספק. מאהלר הרבה להשתמש בכלי הנשיפה ממתכת ובקבוצות גדולות ואין כמעט חוויה צלילית מרתקת מההאזנה לחטיבות טרומבונים או חצוצרות במלוא עצמתם חודרים אל נשמת המאזין רכובים על הנושאים הכל כך מיוחדים של המלחין המיוסר הזה. ההקלטה באולם הקונצרטחבאו נערכה בשנת 1997 ושמחתי לקרוא בספרון הנלווה לתקליטור שהמוניטורים בהם השתמשו המקליטים היו של B&W. (מאיזה דגם בדיוק לא צוין שם). כבר מתרועת הפתיחה של החצוצרה מתבלטות תכונות הרוורב של האולם האידיאלי הנדיר הזה. כל מה שבא אחרי התרועה ובא המון וברוחב יריעה שאין קודם לו בספרות הסימפונית מרתק בשמיעה חוזרת כמעט כמו באולם. מאהלר מרבה להשתמש בכתיבתו בתופים ובתופי מצעדים צבאיים. דרדור התופים אינו קל להפקה בגלל הדרישה לרפטיציה דינמית כמעט בלתי אפשרית. חילופים מהירים ביותר בין עוצמות ונקישתיות יבשה. הכל עבר והגיע אלי כמעט ללא תווך. חשתי במעט יובש בכינורות אבל יתכן מאד שזו תוצאה של התערבות בזמן העריכה. האזנה מתגמלת ליצירה מהחשובות ברפרטואר, מבוצעת ע"י תזמורת מהקו הראשון, מנצח מהמובילים בעולם ואולם שאין כמותו.
מוסיקה קאמרית מתנהגת ליד מוסיקה סימפונית כמו מוניטורים ליד רמקולים מעולים ביותר. רביעיית המיתרים שומרת על גוון המצלול לאורך כל היצירה והשינויים היחידים הצפויים למאזין הם בתחום העוצמה והמקצב, כמובן כל זאת בצמוד לנושאים המוסיקליים והטיפול בהם. אני מתעלם במתכוון מניסיונות מודרניים לחפש מצלולים חדשים ולפרוץ גבולות בתחומי הרביעייה. אלה חומרים קשים להאזנה. ביקורת האזנה ליצירות כאלה דורשת בקיאות מופלגת בחומרים מאוד לא נגישים. בחרתי בשני תקליטורים, האחד כולל מוסיקה אנטיפונאלית (רב קולית המנצלת את אפקט ההד) של גבריאלי, מונטוורדי ובני תקופתם שנכתבה לכלי נשיפה בלבד. מוסיקה מסוף המאה ה16 ותחילת המאה ה17. הקנדייאן בראס בתגבור של מספר נשפנים מהפילהרמונית של ניו יורק והסימפונית של בוסטון, ביצועים מרתקים לתפארת הסטייג´ במערכת. מומלץ בחום, נהניתי ללא הסתייגויות.
התקליטור החותם את רשמת הניסקרים, מביא שתי רביעיות מיתרים קאמריות מראשית המאה העשרים: של קלוד דביוסי ושל מוריס רוול. שתי רביעיות מופת במסורת הרביעיות הקאמריות אך בסגנון אימפרסיוניסטי צרפתי שאינו מפסיק לחדש ולרענן, ביצועים מהודקים ומלאי חדווה של רביעיית אורלנדו. לאחר כל המבחנים עד עתה, נותר ליהנות מהמצלול של שני כנורות ויולה וצ´לו.
סיכום
לאחר שחשתי שהזיווג בין רוטל ובוורס אנד ווילקינס עלה יפה, פצחתי בחגיגת האזנה שכללה ג´ז על תקופותיו השונות, מוסיקת עולם, זהבה בן שרה ערבית ומה לא. גם תקליטורים באיכות בינונית ששיפצתי בעזרת מצבי הפריסט שבמגבר, נשמעו ראויים ברמקולים, הם התמודדו בכבוד עם כל סוג של חומר מוקלט שעבר דרכם ופרט לצמא מסויים לעתים רחוקות, למעט יותר לחות במיד העליון, נהניתי להאזין לכל חומר סגנוני שהוא. ככל שמספר הנגנים באנסמבל המוקלט יורד, הולכת איכות התוצר של הרמקולים ומשתבחת. גם בהרכבים הגדולים ביותר כמו בסימפוניה השמינית של מאהלר, שמרו הרמקולים על בהירות ואמינות בשחזור המיצלול, אך לא היה באפשרותם עקב מידותיהם הצנועות לשחזר את העוצמות הגבוהות ביותר, אותן עוצמות שהאזנה להן באולם טוב יוצרת חידודים בעור. בהרכבים הקטנים הפיקו הרמקולים איכות מעולה בכל המנעד הדינאמי ובכל טווח התדרים הנדרש.
אלו רמקולים מומלצים ביותר גם משיקולי עלות / תועלת. אין לי ספק שמי שיכלול את הרמקולים האלה כחלק ממערכת צפייה ביתית יתרום רבות לאמינות החוויה ולהעצמת חווית ההאזנה.
מחיר ה B&W 684 עומד על 7690 ש"ח.
להמשך דיון בנושא הביקורת לחץ כאן.
תודה רבה לחברת טופ אודיו על השאלת הציוד לטובת הביקורת.
חלק מהתכנים באתר כוללים מעת לעת קישורים לתוכניות שותפים, שעבורם האתר מקבל עמלה עם רכישה בפועל באמצעותם.
עמלה זו איננה מייקרת את עלות הרכישה של המוצרים.
