רגליות Entreq Apparatus

הפעם לפנינו רגליות גדולות במיוחד מתוצרת Entreq אשר אמורות לעשות פלאים מתחת (ומעל) לכל רכיב עליהם יוצמדו. האם אמת? בדקנו.

7:00
  /  
25.08.2009
  
מאת: שמעון בוזגלו

הקדמה

חברת Entreq השבדית יוצגה באתר בביקורת שכתבתי על כבלי האודיו האיכותיים שלה. ברשימה הזאת אתמקד בתחום נוסף שהחברה עוסקת בו ברצינות רבה: בידוד מכשירים. אני אומר "ברצינות רבה", מפני ש-Entreq אינה עוד "נגרייה" או "מסגרייה" שהחליטה לעשות קצת כסף על גבם או כיסם של האודיופילים כמו לא מעט יצרני "ריהוט ייעודי" למערכות סטריאו ובייחוד למערכות קולנוע ביתי, המבינים בתורת הבידוד, בתורת החומרים ובסטריאו בכלל, כמו שכולנו מבינים ממש לעומק אוזבקית עתיקה. רוב החברות האלה מציעות לשוק ריהוט שהוא אולי נאה אסתטית ומועיל לאחסון הרכיבים, אבל קטסטרופלי מבחינת ייעודו כציוד בידוד. שימוש במשטחי זכוכית ומתכת – חומרים "רעים" לאודיו, בדרך כלל – הוא בהחלט חזיון נפרץ בסוג המוצרים האלה.

הארונית המודולרית של Room Tune שימשה ומשמשת מודל חיקוי לאודיופילים רבים שידם קצרה מלקנות את המקור, או הבטוחים שיוכלו לעלות על המקור. אין ספק שהארונית הזאת טובה יותר ממוצריהן של אותן "נגריות" שהוזכרו לעיל, אבל גם היא רחוקה מלהיות מושלמת ובעיקר בגלל עמודי ההברגה ממתכת. הברגים הארוכים האלה מעבירים למשטחי העץ שלל תהודות ורעידות מרושעות והתוצאה בסופו של דבר אולי אינה קטלנית, אבל בוודאי אינה מועילה. לשם השקיפות, גם לי עצמי יש ארונית כזאת (קניתי במחיר מציאה) והתועלת היחידה שלה היא האפשרות לאחסן את המכשירים השונים ולפלס אותם. לשם בידוד אמיתי אני משתמש במשטחים של SRA ובספייקים של BDR. בכל אופן, מצאתי שיטה נהדרת לשיכוך הרעידות בעמודי ההברגה: עטפתי אותם ב- AC Wraps של Entreq (ראו בסוף הביקורת על כבלי החברה) והתוצאה היא צליל פחות מתכתי ויותר רגוע, מאוזן ונעים. אבל בסופו של דבר, ארונית הממלאת את תפקידה כהלכה – כלומר, אחסון המכשירים ובידודם כך שיפיקו את מרב יכולותיהם – היא פרי מחקר רציני באקוסטיקה, באלקטרוניקה ובעיקר בתורת החומרים, בליווי אינסוף האזנות והשוואות מתישות.


הארונית של Entreq.

לא "הקשבתי" לארונית של Entreq, אבל על סמך מוצרים אחרים של החברה, כמו גם על סמך מה שקראתי על הקונספט העומד מאחורי הארונית הזאת (בין השאר, אין בה שימוש במתכות), אין לי ספק שהיא ראויה לבדיקה. בכל אופן, הביקורת הזאת אינה על הארונית של החברה, אלא על הספייקים שלה, או נכון יותר, על הרגליות שלה.

הרגליות בבחינה

תקופת הביקורת
שלושה חודשים.

המוזיקה
בעיקר מוזיקה "קלסית", לרוב מתקופת הברוק ומעט ג´ז קלסי (משנות החמישים והשישים) ומוזיקה דרום-אמריקאית עממית.

חדר ההאזנה
סלון ביתי, לא סימטרי, בשטח 22 מ"ר בערך, עמוס ריהוט וספרים. גובה תקרה 260 ס"מ.

המערכת
מקור אנלוגי: פטפון Michell GyroDec עם ספק הכוח המשודרג (HR), זרוע TecnoArm וראש Shelter 901. פונוסטייג´: EAR834P עם שפופרות משודרגות.
מקור דיגיטלי: מתחלף.
הגברה: Mystère ia21.
רמקולים: Coincident Victory, Duevel Planets.
כבלים: לרמקולים: HiDiamond Power+1, Entreq Discovery. אינטרקונקטים: , HiDiamond Reference Black Gold Entreq Discovery. כבלי חשמל: Acoustic Zen Tsunami Plus; מפצל חשמל: Transparent Bank 6; שקעי החשמל הם של SINE.
בידוד: ארונית מבנייה עצמית בסגנון RoomTune, עם משטחי SRA מתחת לפטיפון ולפונו סטייג´. המגבר מונח מחוץ לארונית על בלוק עץ מסיבי בעובי 10 ס"מ. כל הציוד, כולל הרמקולים, מונח על ספייקים של BDR. כל הכבלים, כולל מפצל החשמל, מונחים על ספוגים אקוסטיים של Auralex.


כמו כל מוצר של החברה, גם המוצר הזה נראה שונה מן המקובל. מדובר על מעין שקיקי עור דמויי פטרייה, הממולאים חול ים דחוס, עם טבעת פלסטית בתחתיתם. קיבלתי לבדיקה רגליות בשני גדלים ובמחירים שונים:

  1. CatFoot – גובה: 6.5 ס"מ; קוטר: 8 ס"מ; מחיר לשלוש יחידות: 1500 כתרים שוודיים.
  2. LionFoot – גובה: 7.5; קוטר: 9.5; מחיר לשלוש יחידות: 1600 כתרים.

איך זה עובד? הנה הסבר מאתר החברה:

Vibrations in the foundation wander through the foot to a sand filled tunnel-construction where they are steered towards the sides and transformed into heat. Airborne vibrations and micro vibrations, which are produced by the electric equipment, are channelled down through the sand to the sides separately, so that they do not interfere with the vibrations from the foundation.

תרגום:
"הרעידות בבסיס נעות מבעד לרגלית למבנה דמוי תעלה הממולא חול, שם הן מוטות לצדדים והופכות לחום. רעידות הנגרמות מתנועת האוויר, ורעידות זעירות הנוצרות על-ידי הציוד החשמלי, מתועלות למטה מבעד לחול כלפי הצדדים, בנפרד, כך שאינן מתערבות ברעידות מן הבסיס".

ספייקים קונבנציונליים, יהיו טובים ככל שיהיו, מבודדים רק מן הרעידות מתחת להם – כלומר, מן המשטח שעליו הם מונחים. הם אינם "בולעים" את הרעידות הנוצרות מן המכשיר עצמו. הרגליות של Entreq מתיימרות, כפי שצוטט לעיל, לעשות את שתי הפעולות.

הרגליות היו אצלי למעלה משלושה חודשים וניסיתי אותן מתחת לכל המכשירים ששהו אצלי באותה תקופה. נתחיל מן ה"מכשיר" שנהנה מהן ביותר: הרמקולים. ובכן, שלישיית CatFoot מתחת לכל רמקול היא בפירוש בגדר הכרח למי שרוצה לסחוט כהוגן את הרמקולים שלו. הרמקולים שלי, Coincident Victory, מגיעים עם ספייקים סטנדרטיים ממתכת. הרבה יצרני רמקולים משקיעים רבות בתכנון הקופסה, היחידות, הקרוס-אובר והחיווט, אבל כשזה מגיע להעמדה של הרמקולים – עניין קריטי – הם פשוט יוצאים ידי חובה ומספקים ספייקים (אם אפשר לקרוא כך לברגים המחודדים האלה) "פּוּשטים" שונים ממתכת, או לכל היותר הם "מקשטים" את בסיסי הרמקולים שלהם בספייקים נובורישים מוזהבים או סתם בספייקים עבים, לכאורה מרשימים, המסברים אולי את העין, אבל לא את האוזן. כשקניתי את הרמקולים ואחרי זמן קצר שהקשבתי להם עם הספייקים המקוריים, החלפתי אותם בספייקים של BDR, והשינוי היה חריף (ראו בהמשך). למה רוב הרמקולים עד $10000 (ולפעמים אף הרבה יותר) אינם מטופלים כראוי מן הבחינה הזאת? למה ניכר שחברות רבות אינן מקדישות לכך מחשבה מעמיקה? האם הן מצפות מן הלקוח לעשות את העבודה שלהן? האם זו דרכן לחסוך כסף? האם זו אחת מאותן תחבולות זדוניות לסחוט את הלקוח ולהציע לו ספייקים "תואמים" בתשלום נוסף? תהיה מה שתהיה התשובה, זהו נושא מקומם שהלקוחות צריכים לשים את ליבם אליו, ולדרוש תשובה משביעת רצון.


ה Apparatus Feet מתחת לאינטגרייטד של KR VA880.

בכל מקרה, המעבר מן הספייקים של $20 מתוצרת BDR לרגליות של Entreq במחיר משולש, היה חריף כמעט כמו המעבר מן ה"מסמרים" הסטנדרטיים ל-BDR. בואו ניקח, לדוגמה, סונטה לאבוב (כלי לא קל למערכת) ולצ´מבלו של ויוולדי (ברה מג´ור, אופוס 13, מספר 2), בהקלטה טובה של ERATO, על גבי תקליט (באבוב – Pierre Pirlot, בצ´מבלו – Robert Veyron-Lacroix):

  • עם ה"מסמרים" המקוריים: האבוב דק וצווחני לכל אורך ההקלטה, חריפות מוגזמת וגרגריות (Graininess); הצ´מבלו נטול עומק צלילי ו"מצרצר" אפילו ברגיסטרים הנמוכים. לא נעים לשמוע!
  • עם BDR: האבוב דק, אבל לא צווח, החריפות והגרגריות מתמתנות, שומעים טוב יותר את נקישות ה"כפתורים", הנשיפה נשמעת רציפה ואחידה יותר וגם יותר חזקה, כאילו לחצו על "Boost"; הצ´מבלו נשמע רחב יותר ועם קצת יותר עומק צלילי, שיפור ניכר ברגיסטרים הנמוכים וב"פעמוניות" של הרגיסטרים הגבוהים.
  • עם הרגליות של Entreq: האבוב לובש גוון עשיר יותר (אם כי לא עצי – אחרי הכול, Pierlot מנגן על אבוב מודרני, לא על אבוב ברוק), החריפות "האלקטרונית" נעלמת לגמרי ונשארת רק החריפות הטבעית האופיינית לכלי הזה, נקישות ה"כפתורים" נשמעות כאילו הן בחדר; הצ´מבלו נשמע מלא, מפורט, עמוק ו"אנושי" יותר, בעיקר ברגיסטרים הנמוכים, שעכשיו הם ממש מלטפים (ועם זאת הדוקים!). ההקלטה נשמעת תלת ממדית יותר, צלולה, מלאת אוויר, רגועה ומוחשית יותר. תענוג לשמוע!

תוצאות דומות התקבלו גם עם הרמקולים של Duevell Planets. אמנם לטענת היצרן צריך להניח אותם על רגליות הגומי המקוריות, אבל אין לי ספק שהוא היה משנה את דעתו אילו שמע את הרמקולים שלו אחרי שהנחתי כל אחד מהם על שלוש רגליות של Entreq! מעבר לעובדה שהרמקול עומד ביציבות רבה יותר, הוא גם נשמע מלא יותר, הבסים נמוכים והדוקים יותר והבמה, שגם כך היא פנומנלית לרמקול במחיר כזה, הופכת להיות יותר עמוקה, ממוקדת וברורה.

אם כן, סיפור ההצלחה של הרגליות האלה – ביחס לרמקולים – נובע בדיוק בזכות השילוב בין יכולתן לבודד היטב את הרמקולים מרעדי הרצפה, לבין יכולתן הברורה לספוח אליהן את שפע הרעידות שהרמקול עצמו מייצר. נמצא שחברת Entreq מגשימה את מה שהתיימרה אליו. נעבור לשאר הציוד.


שימו לב לרגליות מתחת לרמקולים ולמשטח המגבר. שימו לב גם לרגלית על הפונו סטייג´ וכן ל-AC Wraps מסביב לעמודי ההברגה בארונית מבנייה עצמית בסגנון Room Tune.

במכשור האלקטרוני התוצאות היו פחות דרמטיות, אבל בהחלט מרשימות. מעניין מאוד שהתוצאות הטובות התקבלו דווקא – וזה בהחלט לא צפוי – עם ציוד טרנזיסטורי, לא שפופרתי. אבל אולי זה לא עד כדי כך מפליא, שכן ציוד השמע שהחברה הזאת משתמשת בו לבחינת המוצרים שלה הוא על טהרת הטרנזיסטור. כל מכשיר טרנזיסטורי שהנחתי על שלישייה של Entreq זכה להנחתה ניכרת במפלס הרעש, הפיק שקט רב יותר בין הצלילים, הציג במה שקופה וברורה יותר וכל זה עם צליל מלא, עמוק, מוגדר, ומפורט יותר. אינני יודע איך זה אפשרי, שכן צלילות ושקיפות באות לרוב על חשבון צליל מלא, אבל הרגליות של Entreq מוכיחות שזה אפשרי – בדיוק כמו בחיים.

לגבי מיכשור שפופרתי, המסקנה שהגעתי אליה היא שמכשור כזה "מעדיף" דווקא ספייקים בסגנון BDR. עם הרגליות של Entreq הוא עלול להישמע נפוח מדי, איטי ולא מוגדר. לפעמים התוצאות הטובות ביותר מתקבלות בתצורות "מעורבות": למשל, קיבלתי תוצאות מצוינות כאשר חצצתי עם שלישיית BDR בין המגבר השפופרתי שלי למשטח עץ עבה, ואת המשטח עצמו הנחתי על שלוש רגליות LionFoot.

לרגליות של Entreq מצאתי שימוש יעיל נוסף – בתור משככי רעידות: הנחתי את הפונוסטייג´ השפופרתי שלי על שלישיית BDR, ועל הפונוסטייג´ עצמו הנחתי רגלית אחת הפוכה של Entreq, דבר שנתן במה שקטה ומוגדרת יותר (אבל שקית נאה, ממולאת חול ים, תפיק תוצאות קרובות – ובחינם. מומלץ לכל מי שיש לו מכשיר עם גב "מזמזם"!).

סיכום  

הרגליות של Entreq נמצאות באמצע הדרך בין ספייקים יעילים וזולים, כגון BDR או Polycrystal, לבין המשטחים האולטימטיביים אבל אולטרה יקרים של SRA. הן שדרגו במידה מרהיבה את ביצועי הרמקולים שלי ובמחיר נמוך ביחס לתמורה. הן גם הפיקו תוצאות מרשימות עם ציוד טרנזיסטורי. עם ציוד שפופרתי הן עלולות להישמע נפוחות מדי, איטיות ולא מוגדרות. בסוג הציוד הזה, רקיחת תערובת מושכלת בין הרגליות של Entreq לספייקים של BDR עשויה להניב תוצאות מצוינות.

המלצתי החמה לבידוד משובח במחירי ביניים!

מחירים
1500 כתרים שוודיים עבור שלישיית CatFood.
1600 כתרים שוודים עבור שלישיית LionFoot.
(1 כתר שוודי שווה ל 0.54 לערך).

המוצג Entreq כיום חסר יבואן והמוצר ניתן לרכישה מאתר היצרן.

להמשך דיון בנושא הביקורת לחץ כאן.

Special thanks to Mr. Per-Olof Friberg from EntreQ who supplied us with the sample units we used for this review


7:00
  /  
25.8.2009
  
מאת: שמעון בוזגלו

1