נגן PrimaLuna Prologue Eight :CD

בחינה מוזיקלית של נגן ה CD החדש מבית PrimaLuna, ה Prologue Eight.

7:00
  /  
30.07.2009
  
מאת: שמעון בוזגלו
הקדמה ובחינה

הקדמה

אני משער שלקוראים אחדים יהיה זה מוזר שדווקא איש אנלוגי כמוני יבקר נגן תקליטורים. אני יכול להבין אותם. עם זאת, אם יורשה לי לקפוץ לרגע לעולם האישי שלי – אני מוצא שהמבקרים המעניינים ביותר של שירתי אינם המשוררים, אלא יוצרים מתחומי אמנות אחרים. במילה "מעניינים" אני מתכוון לנקודת מבט ששמה פחות דגש על מוסכמות שיריות ומתמקדת יותר בהקשבה מופשטת לצורה, מצלול ותוכן. אם כן, בהקבלה לשירה, אני מוצא שביקורת על נגן תקליטורים מידיו של איש אנלוגי עשויה להאיר צד או שניים שכבר התקבלו כמובן מאליו בעולם הדיגיטלי.

את דעתי המסויגת בעניין הדיגיטלי השמעתי כבר בצורה מרוכזת ברשימה "מהגיגיו של איש אנלוגי" שפורסמה כאן בשלהי אפריל ופה ושם, בצורה קצת פחות ממוקדת, בביקורות שלי על ציוד, אבל הואיל ואני משתוקק להקשיב למוזיקה מעבר לתחום המוגבל שמאפשרים לי התקליטים (כלומר, למוזיקה שהוקלטה אחרי אמצע שנות השמונים), אני נוטה לבדוק מפעם לפעם נגן תקליטורים כזה או אחר, בתקווה למצוא פתרון כלשהו למצוקה האמורה.

בביקור שערכתי אצל עופר שחורי מ"מאסטרו אודיו", יצא לי לשמוע נגן תקליטורים שמשך לרגע את תשומת לבי. הואיל וזה לא דבר של מה בכך, ביקשתי ממנו לקבל לביקורת את הנגן. מדובר במכשיר הנראה שונה מכל נגן תקליטורים שראיתי: הוא ממש זהה בצורתו למגבר קודם שלי – PrimaLuna Prologue Two ואכן, זהו נגן חדש של חברת PrimaLuna. הוא מסדרת Prologue ודגם Eight. המחיר למתעניינים, 2250 יורו. בת זוגי חשבה שהחזרתי הביתה את המגבר האבוד, אבל רק כשביקשתי ממנה להביט בו מקרוב, זיהתה את פתח יציאת המגש בחזית והבינה שמדובר ביצור כלאיים מסקרן, עם רעמת שפופרות.

לפני שאמשיך, הרשו לי "רגע של עברית". רבים נוהגים לקרוא לשפופרות בשם "מנורות", וכך אנחנו שומעים "מגבר מנורות", "פְּרה מנורות" וכיו"ב. זו טעות! מנורה בעברית, לפי מילון אבן שושן, היא "מכשיר למאור… בית קיבול [לנורות]". מכאן ששפופרת איננה מנורה, אלא "נורה". ולכן צריך לומר "מגבר נורות", "קדם נורות", וכיו"ב  ואם אנחנו כבר בענייני שפה ו"נורות" – אודיופיל ניו יורקי שיבקר בלונדון ויבקש מעמיתו לשמוע את ה-"Tube amp" החדש שלו, ייאלץ להצביע על המכשיר, או לשמוע הערה מנומסת בזו הלשון: "My dear fellow, I believe you are referring to that valve amp, aren´t you?" (ההערה באנגלית באדיבותו של עמיתי הירושלמי היקר, רענן אילון).

ה- Prologue Eight הוא כאמור, "נגן נורות" (2x12AX7, 2x12AU7), דואל מונו, הכולל אפילו שתי מיישרות (2x5AR4). שפופרת נוספת, קטנטנה (Mini Triode), אחראית לשעון הדיגיטלי וכך יש לנו 7 (שבע!) שפופרות בנגן אחד. אחרי שהקשבתי לנגן יומיים-שלושה עם השפופרות המקוריות (תוצרת Shuguang, כנראה), החלפתי אותן במה שמצאתי אצלי בבית: את ה-12AU7 החלפתי ב-RCA Clear Top, ואת ה-12AX7 ב-Sovtek LPS שעברו תהליך Cryo וכך, עם השפופרות האלה, הקשבתי למכשיר בשאר תקופת הביקורת (Dick Olsher, בביקורת שלו על הנגן ב-Absolute Sound, מצא שהתוצאות הרצויות ביותר מבחינתו הן שפופרות 5751 – גרסת 12AX7 עם Gain מופחת – של Sylvania עם פינים מוזהבים ו-Mullard CV4003, הגרסה הצבאית האנגלית ל-12AU7. אותי היה מעניין לבדוק את המכשיר עם שפופרות 12AX7 המדהימות של EAT, שהשגתי איתן תוצאות מרהיבות בפונוסטייג´ שלי. Olsher לא בדק מיישרות, אבל אני מאמין שהמיישרות של Mullard תעשינה, כרגיל, עבודה מצוינת).

אשר לפרטים הקשורים ללב הדיגיטלי של המכשיר, לא אתעכב עליהם, פשוט אינני מבין בהם (מה גם שאפשר למצוא שפע נתונים באתר החברה ובאתר היבואן). PrimaLuna מציעה שדרוג ליחידת ה-Op Amp בנגן (150 יורו בחו"ל, אבל היבואן בארץ מציע את זה ב-120 יורו בלבד, ועל כך מגיע לו מכולנו "כל הכבוד!") וניתן לבצע אותו במפעל, לפני הרכישה, או מאוחר יותר (באופן עצמאי או במעבדת שירות), כשהתקציב מאפשר. המכשיר שקיבלתי כלל כבר את השדרוג הזה, כך שאינני יודע איך נשמע המכשיר לפני כן. ההתרשמות שלי, על סמך קריאת ביקורות שונות ברשת האינטרנט, היא שהשדרוג הוא בגדר הכרח! כרגיל במוצרי PrimaLuna, רמת הגימור של הנגן מצוינת מכל בחינה, כולל שלט רחוק כבד ויעיל ממתכת.

במשך תקופת הביקורת הקשבתי לנגן כשלעצמו וכן בהשוואה לנגן אחר: Sony X555ES משנת1992/1991 בערך, נגן בן שלושה-עשר קילוגרמים מפוארים, הנשמע מוזיקלי יותר מהרבה נגני Budget המיוצרים בימינו. ההשוואה הזאת נערכה מפני שמחיר הנגן הזה עלה בזמנו בחו"ל $1000, מבחינת כוח הקנייה הוא שווה פחות או יותר למחירו של הנגן בביקורת ולכן זה נראה לי בסיס הוגן לבדיקה איך התקדם המכשור הדיגיטלי בשני העשורים האחרונים. כמו כן השוויתי בין הנגן לפטפון שלי בהקלטות זהות על גבי תקליט ותקליטור.

כל נגן זקוק להעמדה טובה, קל וחומר נגן שפופרתי. הנחתי אותו אפוא על משטח הפלאים של SRA, כשבינו לבין המשטח חצצה שלישיית ספייקים של BDR. חיברתי אותו למגבר עם אינטרקונקט יוצא מן הכלל מתוצרת HiDimond, והחשמל הגיע דרך כבל של Acoustic Zen Tsunami Plus.

איך שומעים

המוזיקה
בעיקר מוזיקה "קלסית", לרוב מתקופת הברוק, ומעט ג´ז קלסי (משנות החמישים והשישים).

חדר ההאזנה
סלון ביתי, לא סימטרי, בשטח 22 מ"ר בערך, עמוס ריהוט וספרים. גובה תקרה 260 ס"מ.

המערכת
מקור אנלוגי: פטפון Michell GyroDec עם ספק הכוח המשודרג (HR), זרוע TecnoArm, וראש Shelter 901. פונוסטייג´: EAR834P עם שפופרות משודרגות.
מקור דיגיטלי: מתחלף.
הגברה: Mystere IA21.
רמקולים: Coincident Victory, Duevel Planets.
כבלים: לרמקולים: HiDiamond Power+1, אינטרקונקטים: HiDiamond Reference Black Gold.
חשמל: כבלים: Acoustic Zen Tsunami Plus, מפצל חשמל: Transparent Bank 6,שקעי חשמל: SINE.
בידוד: ארונית מבנייה עצמית בסגנון RoomTune, עם משטחי SRA מתחת לפטיפון ולפונו סטייג´. המגבר מונח מחוץ לארונית על בלוק עץ מסיבי בעובי 10 ס"מ. כל הציוד, כולל הרמקולים, מונח על ספייקים של BDR. כל הכבלים, כולל מפצל החשמל, מונחים על ספוגים אקוסטיים של Auralex (בתקופת הביקורת נבחנה המערכת עם Apparatus Feet של Entreq).

טוב, נעבור למנה העיקרית, למוזיקה. התחלתי מן הקל לכבד, פתחתי במוזיקת ג´ז קולי, לרוב שקטה, מתוך האסופה המענגת בשלושה תקליטורים, Unforgettable – Helicon, 2002-1999. מרשים! אילו זה היה סגנון המוזיקה היחיד האהוב עליי, הייתי ממסמר את הנגן הזה לארונית שלי. הצליל היה מלא, חם וגדול, אינטימי כשצריך ולרגעים כמעט מוחשי. סידור הכלים ברור ומוגדר, עם קצב ודינמיקה נינוחים – כיאה לסוג המוזיקה הזה. משם עברתי לג´ז כלי מורכב יותר, ואחרי כן למוזיקה הקלסית, המהווה את התפריט המוזיקלי הראשי שלי. למען האמת, סוג מוזיקה כגון Unforgettable עובר בצורה מניחה את הדעת (פחות או יותר) בהרבה נגנים מרמה סבירה ומעלה, אבל ב-Prologue Eight הוא נשמע יותר מזה, הוא נשמע "מרפה אברים", אם לשאול דימוי מקטע שיר של ארכילוכוס, המשורר היווני בן המאה השביעית לפנה"ס: "אבל תשוקה מְרַפַּת אֵיבָרִים, חבר,/ מכניעה אותי".

לבדיקת מוזיקה קצת יותר מורכבת ודינמית הכנסתי לנגן את התקליטור Mingus Mingus Mingus Mingus Mingus – Impulse! IMPD-170 עם (נו, באמת…) Charles Mingus וההרכב המצוין שלו. בכל נגן שהבאתי אי פעם לביתי נשמע התקליטור הזה חד, צורח ושטוח. לא כך עם Prologue Eight, הכלים קיבלו נפח נאה, עם במה רחבה ואוורירית, הבס של מינגוס נשמע מלא, ברגע מסוים ברצועה 4 נשמע הקלרינט ממש בחדר וסוף סוף הבנתי מה אומר מינגוס (?) ברצועה 8. עם זאת, הבס לא ירד נמוך מאוד ועמוק והקצב והדינאמיקה שהיו נכונים ל-Unforgettable נשמעו כאן מעט איטיים.

נעבור למוזיקה הקלסית, שהיא כאמור התפריט העיקרי שלי. המוזיקה הזאת מגוונת מאוד ובהכללה כללית למדי נוטה להיות עשירה, מורכבת, דינמית ומלאת גוני צבע. קשה, קשה מאוד לנגני התקליטורים להתמודד עם התכונות האלה ובייחוד קשה להם עם גוני צבע. למען האמת, זהו המקום שבו קרסו, עוד לפני שהספיקו לשמוט את לשונם, כל נגני התקליטורים ששמעו אי פעם אוזני כותב שורות אלה. הצליל נשמע פשוט בעל גון מוגבל להטריד, כמעט חד-גוני או שטוח, Flat, כפי שנהוג לקרוא לזה. ואולי הבעיה איננה בנגני התקליטורים, אלא במדיה הדיגיטלית – אינני יודע. יש כאלה שיקראו ל"גוני צבע" במילים "מרקם טונלי", "מרקם צלילי", "עומק/עושר צליל", "Timbre", "דקויות", "Shadings", וכיו"ב, וכולם מתכוונים ככל הנראה לאותו הדבר.

אז איך מתמודד Prologue Eight עם מוזיקה קלסית, אתם שואלים? המ… נתחיל בדברים הטובים. קודם כל בבמה. פריקים של עומק במה לא יפסיקו לחייך עם הנגן הזה. כן, עומק ורוחב במה כאלה, וכל כך הרבה אוויר, ואני מתכוון להמון אוויר, לא שמעתי כמעט עם שום נגן תקליטורים, ולצורך העניין – כן, אני אומר את זה – גם לא עם כל פטפון. צריך מערכת אנלוגית יותר מבסיסית, כדי לקבל במה כל כך עמוקה ורחבה, המשתרעת הרבה מעבר לצדי ולאחורי הרמקולים. אבל במה ענקית זה לא מספיק, צריך גם סדר בבמה, ועם ה-Prologue Eight הבמה מסודרת כמו גני ורסאי. הכניסו למשל לנגן את Laetatus sum a 7 של Biber apex 2564 62031-2, כדי להבין על מה אני מדבר.

יש כמה כלי תזמורת שלא יכולתי לעמוד בעיוות הנורא שגרמו להם נגנים שונים ששמעתי ואני מתכוון לכינור, לאבוב ולכלי אהוב עלי במיוחד: צ´מבלו ובכן, לא עוד. בתקליטור של Biber שהזכרתי לעיל (רצועה אחרונה) יש סונטה לכינור בליווי קל של ויולה דה גמבה וצ´מבלו. הכינור (כינור ברוק המכוון חצי טון מעל כינור רגיל) נשמע בהרבה נגנים אחרים כמו פקיד ממשלתי צרפתי: דקיק,  צרחני ומעצבן. ב-Prologue Eight הפקיד עלה כבר כמה שלבים בסולם הדרגות, השמין, השביח את לבושו ואפילו הזליף על עצמו מעט בושם קל ונעים. בקצרה, כינור ברוק ולא עינוי לראש. לנגנים רבים ששמעתי יש נטייה תמוהה, בלשון המעטה, להפוך את הצ´מבלו לכלי בגודל מנדולינה (תופעת "המזעור" הזאת במדיה הדיגיטלית נכונה לכל כלי מוזיקלי). ה-Prologue Eight הוא הנגן היחד שאני שמעתי המציג את הצ´מבלו בגודלו הטבעי, כלי מקלדת קצת יותר קטן מפסנתר ומעניק לו צליל שאיננו מצרצר ובכלל, ה-Prologue Eight אינו לוקה בשום רמז קל שבקלים באותו נגע ידוע המכונה "דיגיטיטיס", אפילו לא עם התקליטורים המקומפרסים והמזוויעים ביותר שלי.

עם זאת, כשמשווים, למשל, בין "וריאציות גולדברג" על תקליט ועל אותו הביצוע במהדורה הדיגיטלית (עם Walcha בצ´מבלו), נשמע הצ´מבלו בשני הפורמטים בעל גודל זהה, אבל כאן פחות או יותר נגמר הדמיון. אמנם, כפי שכתבתי מקודם, הצ´מבלו בתקליטור אינו נשמע מצרצר (וזה כבר חשוב!), אבל הוא פחות דינמי, פחות מפורט, פחות שקט בין הצלילים ומסביב, המורכבות והדרמה לא חושפות את כל פרצופן, הקלידים פחות בשרניים, וגוני הצבע עשירים כמו ציור בחושך. מרוב הבחינות האלה זהה ה-Prologue Eight לכל נגן תקליטורים ששמעתי אי פעם, אבל אם נחזור למסגרת היכולות הדיגיטליות וניגע קצת ביצירות כליות וקוליות גדולות (בדקתי בעיקר קונצ´רטי לכלים שונים מתקופת הברוק וקנטטות של בך), ה-Prologue Eight מתמודד בצורה מרשימה עם המורכבות, הסחף הדינמי, המעברים (Transients), הדרמה ותמונת הבמה שדורשות יצירות בהיקפים כאלה. ביצירות האלה ניכרת הבנייה המתקדמת של המעגל השפופרתי ב-Prologue Eight, המעניק למוזיקה לוח צבעים לא אחיד (ושוב, במסגרת היכולות הדיגיטליות). אם בשנות התשעים נועדו השפופרות בנגני התקליטורים למלא ולעגל את הצליל הרזה ובדרך הוסיפו גם תופעות לוואי כגון איטיות משמימה, פירוט בחופשה, קטימה אכזרית בקצות התדרים וכיו"ב או בשתי מילים, "מריחה הגונה" – ה-Prologue Eight נמצא כבר במקום אחר לגמרי. המעגל השפופרתי בו מתוכנן לסחוט את המרב מן הטכנולוגיה הזאת: שקיפות נפלאה, דעיכה (Decay) מרשימה, פרטים קטנטנים, צליל חלק, זורם, מלא, נטול חספוס ולא יבש. עם זאת, כמו במדיום ה"נורתי" בכללותו, מי שנפגע מכך הם בעיקר קצות התדרים ומן הבחינה הזאת ה-Prologue Eight אינו חריג. אין לו בסים הופכי קרביים וגבוהים דקים ומנצנצים כמו שערה של אפרודיטה, אבל הוא מפצה במיד היי (Mid hi) ובמיד בס (Mid bass) עמוקים, נחושים ועשירים.   

סיכום 

סיכום

מכל הנגנים ששמעתי, ה-Prologue Eight של PrimaLuna הוא הקרוב ביותר לחוויה האנלוגית מבחינת אפס תסמיני "דיגיטיטיס" ודווקא בגלל זה, דווקא מפני שהוא כל כך קרוב, הוא גרם לי לתסכול רב ביותר. קצת יותר והוא היה יכול להיות פטפון: קצת יותר גוני צבע, עושר טונלי ומרקם צלילי, קצת יותר פירוט ודינמיקה, קצת יותר "סלם" (Slam) ו"דזינג" (אם אתם יורדים לסוף דעתי), קצת יותר קצות תדרים, קצת יותר שקט מהדהד (אותו שקט אמיתי של פטפון טוב), קצת יותר קצב מנענע. אבל אין לי ספק, כמו שיודע כל מי שמתעסק קצת ב"נורות", ששפופרות משובחות מתאימות תקרבנה אותו בכמה רמות לדבר המיוחל, לצערי, לא הזדמן לי לבדוק את זה. מכל מקום, האפשרות לשדרג את לוח ה-Op Amp ואת השפופרות מוצאת חן בעיניי מאוד, מפני שזו איננה חבילה בצירוף התג "זה מה שיש ותסתדר עם זה"; לא! כאן – בדיוק כמו בפטפון – אתה יכול לשחק עם הנגן עצמו, ו"לתפור" אותו בהתאם לטעם, לתקציב, ולמערכת שלך.

בהשוואה לנגן של סוני עברה המדיה הדיגיטלית מרחק ניכר. ה-Prologue Eight טוב יותר מן הסוני בכל פקטור אפשרי – ובמידה משמעותית. הוא מצטיין בעיקר בבמה מדהימה, צליל מלא, נעים, מעודן, נטול קצוות דיגיטליים, ולחלוטין לא יבש או מעייף. גם האיזון בין התדרים די מרשים, אם כי הוא משתרע בעיקר בין המיד היי למיד בס. בהשוואה למערכת אנלוגית (פטפון, זרוע, ראש, פונוסטייג´) במחיר זהה המרחק (חוץ מן העושר הטונלי) די קטן, ומבחינות מסוימות, כגון עומק במה וסידור בחלל, ה-Prologue Eight עשוי להיות זהה לפטפון או אפילו לעלות עליו קלות (בעומק וברוחב, אבל לא בגובה).

הייתי שמח אילו ה-Prologue Eight היה מונח דרך קבע בארונית שלי, מתחת לפטפון. הנגן הזה הוא ברירה מניחה את הדעת (והרבה יותר מכך – במוזיקת ג´ז קולי שקטה) לכל איש אנלוגי המבקש לשמוע מוזיקה שלא הוקלטה על תקליטים ו/או הוקלטה אבל כבר אי אפשר למצוא אותה.

לאלה מכם, שהתרגלו לשמוע מוזיקה רק דרך נגן תקליטורים, צפויה הצצה קרובה, די קרובה, לעולם האמיתי שהתרחקתם ממנו.

מחיר הנגן: 2250 יורו (כולל מע"מ).
לעמוד המוצר באתר היצרן לחץ כאן.

להמשך דיון בנושא הביקורת לחץ כאן.

תודה ליבואן מאסטרו אודיו על השאלת ה PrimaLuna Prologue Eight לטובת הביקורת.


7:00
  /  
30.7.2009
  
מאת: שמעון בוזגלו

1