כיול לבנים – באיזה גוון אתה מעדיף את הלבן שלך?

הקדמה

כשאני מספר לאנשים שיש רק אמת וידאופילית אחת (בניגוד לאמיתות אודיופיליות רבות) אנשים רבים מרימים גבה.

"ואם אני מעדיף את הצבע בעוצמה או גוון מעט אחר?".

ליגיטימי, אבל תקן יש רק אחד. היופי בתקני הוידאו הם עד כמה הם עקביים, מדידים וכמה קל יחסית להגיע אליהם. אולם בכל זאת, אתם רק צריכים להיכנס לחנויות קולנוע ביתי או רשתות החשמל ולראות מיד שכל מסך שם נראה מעט שונה. יש מסכים אדמדמים מעט יותר, בעל עוצמת אור חזקה, כחולים יותר או בעלי גוון סגלגל יותר.

אם מה שאני טוען הוא נכון, אז איזה אחד מהמסכים מציג תמונה "נכונה" יותר ולמה כל אחד מהם נראה כל כך שונה?

מה זה תמונה נכונה?

בעוד שבאודיו קשה בדיוק להגדיר איפה נקודת ההשוואה הנכונה (האם הצליל "הנכון" זהה למה שנשמע באולפן, או אחרי תהליך המיקס והעריכה, או פשוט מה שנמצא על הדיסק עצמו) בוידאו זה דווקא מוגדר באופן מאוד קשיח. התמונה הנכונה היא זו שרואה העורך (לרוב גם הבמאי) על גבי המוניטורים של חדרי העריכה.

בכדי לוודא שמה שנמצא על גבי הפילם זהה למה שרואה העורך, תהליך העריכה נעזר בציוד שמכוייל באופן מדוייק יותר ממה שנמצא בביתנו. בעצם שני מוניטורים צריכים לתת את אותה תוצאה בדיוק, למעט הבדלי עוצמות אור שנבדלים בין סוגי מוניטורים שונים.

תחילה מוגדר באופן מאוד מדוייק טווח הצבעים האפשרי בתמונה (ה-COLOR GAMUT). התקנים הפופולריים כיום הם REC601 ו-REC709 אשר מהווים משולש צבעים על גבי גרף הנקרא CIE1931 (אשר נוצר בשנת 1931 בכדי להגדיר את כל הגוונים שהעין האנושית מזהה).

REC601 מוגדר כתקן מחייב עבור SDTV בעוד ש-REC709 מעט שונה במיקום שלו ומיועד ל-HDTV בלבד. התקן של REC601 נקבע בעצם על בסיס היכולות של מסכים צבעוניים (בעיקר ה-SONY TRINITRON המפורסמת), אך היא רחוקה למדי מהיכולות של העין האנושית ולכן חברות מנסות למצוא דרכים לשבור את המגבלה של המשולש הסטנדרטי – שיטות כמו XVYCC הם שיטה אחת לשבור את מגבלות המשולש או להשתמש בו "כעוגן" אך בכל זאת להתרחב החוצה בלי לצאת מהתקן).

אי דיוק בטווח הצבעים בד"כ מתרחש כאשר אחד מששת העוגנים של משולש ה-GAMUT (שלוש פינות המשולש הם ה-PRIMARIES, ומרכז כל אחד מהצלעות הוא נקודת ה-SECONDARIES). כאשר אחד מנקודות המשולש אינו מכוון כראוי, הדבר גורם למשולש להתעוות ובכך לעוות את כל הגוונים ולגרום לנטיה לגוון כזה או אחר. מרבית היצרנים מנסים לכוון בערך לנקודות הנכונות בתחום הזה, אך יש בהחלט מסכים רבים עם חוסר בגוון אחד או יותר. לרוב כיוון זה נעשה כפשרה בגלל התאורה האחורית או הפאנל ולכן אין הרבה מה לעשות לגביו בשטח.

חוץ מטווח הצבעים, יש כמובן גם את הדיוק של הצבעים עצמם. שיטה פשוטה למדידה של צבעים היא מדידת הגוון האפור. גוון אפור נע משחור (חוסר של אור) ועד ללבן, אך הייחוד שלו הוא בכך שבשביל להגיע לצבע לבן "אמיתי" צריך עוצמות זהות של שלושת צבעי היסוד: כחול, ירוק ואדום.

מדידה אחת חשובה במיוחד היא GRAYSCALE שבעצם עוברת על גווני האפור כאשר במינימום חשוב יהיה שהאפורים בגוונים השונים יהיו בעל גוון דומה (זה לא רעיון טוב שאפור כהה יהיה בעל נטיה אדומה בעוד שאפור בהיר יהיה בעל גוון כחלחל).

לשם כך הומצא תקן ה-WHITE POINT אשר בעצם כולל כמה נקודות בסיס. במחשבים נהוג לכוון לבנים ל-5400 מעלות קלווין, בעוד שבוידאו התקן החשוב ביותר מדבר על 6500 מעלות קלווין. במזרח הרחוק נהוג לדבר על בן 9000-11,000 מעלות קלווין.

מי זה קלווין בכלל?

קלווין זה מדד טמפרטורה (כמו מעלות צלסיוס). בעוד שמעלות צלסיוס נקבעו על בסיס מים (0 מעלות מוגדר כטמפרטורת קפיאה, ו-100 מעלות זה טמפרטורת רתיחה) מעלות קלווין נקבעו על ידי טמפרטורת האפס המוחלט – הטמפרטורה הנמוכה ביותר האפשרית – זה שקיימת בחלל החיצון.

אחד מהתופעות המעניינות בטבע הוא ש"גוף שחור" (בד"כ מוגדר כווריאציה על פחם) מפיק אור כאשר הטמפרטורה שלו משתנה. צבע הגוף משתנה על פי הטמפרטורה שלו. טווח הצבעים שגוף שחור יכול להפיק נראה כמסלול מעט אלכסוני החוצה את מרחב משולש טווח הצבעים.

קו זה חוצה את האיזור הלבן שבמרכז המשולש ועל גביו נמדדות טמפרטורות הצבע השונות.

בתמונה הבאה – הקו המעוגל הוא קו הטמפ´ כאשר טמפרטורות מסויימות מצויינות על גביו וכאשר D65 מסומן במרכז צלב הקוים המקווקים.

מה זה לבן בכלל?

כאשר אנחנו מבקשים להגדיר צבע לבן (או אפור) בעצם יש קושי מסויים. יש המון גוונים שנראים כמו לבן. קחו כמה סוגים של ניירות לבנים ושימו זה לצד זה. שימו לצידם גם חולצת T SHIRT לבנה בוהקת ושימו את כל הסיפור הזה מתחת למסך LCD שמציג צבע לבן. לכל אחד מהלבנים הללו יש גוון אחר. אחת התופעות המעניינות הן שהעין האנושית "מעגלת פינות" ומשהו שנראה לבן בעצם נראה כחלחל או אדמדם כאשר מציבים לידו לבן בגוון אחר.

אז מה זה הלבן האמיתי? אין כזה דבר. לבן הוא לא צבע אמיתי בטבע (בניגוד לצבעי יסוד כגון כחול, אדום וירוק). הדבר הקרוב ביותר ללבן הוא צבעו של אור יום. יתכן שזה בגלל המיקום על גבי כדור הארץ, או בגלל נטיות גנטיות, אך התקן שנקבע בארה"ב ואשר מרבית העולם עוקב אחריו מדבר על 6500 מעלות קלווין (או מה שנקרא DAYLIGHT). נקודת היעד במקרה זה שאליו אנחנו מכוונים בכל עוצמות האור (כלומר בכל גווני האפור) היא לא אחרת מאשר נקודת D65 – שם הקיצור ל- DAYLIGHT 6500K.

מדוע כל מסך נראה שונה?

אם הכל ידוע וברור אז מדוע כל מסך נראה שונה כל כך מהמסכים שסביבו בחנות החשמל?

כל יצרן רוצה למצב את עצמו כייחודי. הדבר הגרוע ביותר שיכול היה לקרות הוא שתגיעו לחדר תצוגה וכל המסכים יראו בדיוק אותו דבר… איך תדעו במה לבחור?

פעמים רבות יצרנים בוחרים בתפיסה מסויימת והם אפילו מנכסים אותה אליהם. פיוניר מנכסים את השחורים (תמונה עם שחורים עמוקים), סמסונג מנכסים את הלבנים (התמונה הכי בהירה), טושיבה את התמונה הכי חדה, ו-LG לרוב נותנים תמונה "אנליטית" (בעלת טמפרטורת צבע גבוהה יותר וגוון כחלחל).

באופן כזה, כשאנחנו מביטים בקיר המסכים שלפננו יש לנו לפחות סיכוי סביר להמשך לאחד המסכים. כל אחד מהיצרנים מקווה שהעין שלנו תמשך לתמונה שלו…

כשנגיע הביתה, כמובן, יש לקוות שמיד נבטל את מצב ה-VIVID הארור או שכשהמסך ישאל אותנו נענה לו שאנחנו במצב "HOME" ולא "SHOWFLOOR" ואז אפשר לקוות שהוא יגזים טיפה פחות.

סרט כחול

מאפיין אחד יש לחנויות רבות: הן מלאות באור. זו גם הסיבה להצלחה הפנומנלית של LCD למרות החסרון באיכות התמונה (עד לאחרונה). בתאורה בהירה יש ל-LCD יתרון בולט, הוא גם לא מבריק וגם לרוב בהיר יותר ממסך פלזמה.

במצב כזה, העין נמשכת אוטומטית לתמונה בהירה. העין רגישה לצבעים כחולים ולרוב מקשרת אותם לתמונה בהירה יותר בגלל רגישות זו. בנוסף, תמונה בעל גוון כחול היא מחושבת יותר ומרגישה "מודרנית" יותר. בסקרים ובבדיקות הגיעו למסקנה שמרבית האוכלוסיה תעדיף מסך עם נטיה לכחול כאשר הם צריכים לבחור בין שני מסכים בחנות. זו הסיבה שמסכי LCD רבים מזיזים את טמפרטורת הצבע לגווני הכחול ותוך כדי זה מאבדים מפירוט הצבע בשאר התמונה. זה אומר שכאשר נקודה היא ירוקה, היא תהיה מעט כחולה יותר ולכן היא צריכה להיות ירוקה מאוד בכדי שנרגיש את הירקרקות שלה. נקודה בירוק בהיר תהיה בגוון אחר לחלוטין במצב כזה.

RED PUSH

יש בעיה. מצד אחד, העין נמשכת לתמונה בהירה, אבל יש טווח גוונים ספציפי שהעין מאוד רגישה אליו – גווני עור של אנשים. עור כחלחל בהחלט לא עושה לנו את זה ולכן המסכים עם טמפ´ צבע בעייתי בכחול ינסו לתקן זאת על ידי חיזוק עוצמות האדום בכדי לפצות על החוסר בגוון הזה בתווי הפנים של הדמויות.

אז במה לבחור?

חוק אצבע שימושי הוא שמכיוון שמרבית המסכים יכוונו את טמפרטורת הצבע שלהם כמה שיותר גבוה, עלינו להחזיר אותם לקרקע ולכוון כמה שיותר קרוב ל-D65. בד"כ כדאי ללכת על מצב CINEMA או מצב MOVIE.

בטמפרטורת הצבע כדאי לבחור 6500K, או WARM או LOW. כל אלה בעצם הם אותו דבר – ולרוב המסך יגיע במצב ההפוך (11K, COOL, או HIGH).

דבר נוסף שחשוב הוא שמסך לא ישתולל ובגוונים שונים יספק טמפרטורות צבע שונות.

למה התמונה מכויילת אדמדמה או חומה?

מיד אחרי כיול סביר להניח שתשאלו את עצמכם מדוע התמונה מרגישה חומה יותר או אדמדמה ביחס למה שאתם רגילים. לצערי יצרני המסכים כל כך השרישו את הנטיה הכחולה שלהם שאנחנו כבר מרגישים שזה טבעי לחלוטין ותמונה נכונה ומדוייקת מרגישה פתאום חומה או אדמדמה.

חשוב להרגיל את העיניים לדברים טובים. לא ניסיתי בעצמי, אבל אומרים לי שאם שותים מספיק קפה או תה בלי סוכר, אח"כ כל דבר הופך למתוק מדי. סף הרגישות עולה.

גם כאן, אם מתרגלים לתמונה נכונה, נרוויח טווח צבעים אופטימלי ותמונה שדומה למה שהתכוון המשורר, או במקרה הזה – העורך והבמאי של הסרט.

תודה מיוחדת לאלי מחברת דינגו שהעלה את הרעיון למאמר זה.

לתגובות בפורום לחצו כאן.