Chord Electronics Chordette Gem :DAC

ממיר קטן וממזר של חברת Chord Electronics האנגלית מוכיח לנו שממירים אפשר לעשות גם אחרת. בסוף העשור הראשון של המילניום ...

7:00
  /  
03.05.2009
  
מאת: מתן עופר
מבוא

מבוא

פעם חשבו שהרבה קופסאות זה טוב. גם היום חושבים ככה, אבל קצת פחות. פעם חשבו שזה נכון יותר לפצל רכיב הגברה לשתי קופסאות (במקרה הטוב) – קדם מגבר ומגבר כוח. גם היום חושבים ככה, אבל קצת פחות. מה זאת אומרת? זאת אומרת שאפשר לראות היום מגברים משולבים יקרים ואיכותיים מאד ועדיין – בקופסה אחת. חברת פליניוס, למשל, השיקה לפני כמה חודשים מגבר חדש הנקרא HIATO המציע שדרוג משמעותי ל- 9200 שהיה עד לפניו המשולב הבכיר. ה- HIATO מתהדר בתג מחיר של $10,000. והוא לא היחיד.

פעם חשבו שלפצל נגן CD לשתי קופסאות, טרנספורט וממיר – זה טוב. אבל דווקא בזירת הנגנים, המגמה הזאת הלכה ונחלשה ככל שהתקדמנו לתוך האלף הנוכחי. בשנות ה- 2000 ניתן למצוא מגוון רחב מאד של נגני CD משולבים. עושה רושם שגם ברמות הגבוהות ביותר החברות אינן בוחרות בהכרח באופציה הדו-קופסאית. אז למה בנגנים שמים פחות דגש על ביזור קופסאות? התשובה לא ממש חשובה לענייננו. כנראה שהיתרונות הגלומים בביזור קופסאות משמעותיים יותר ברכיבי הגברה ופחות בנגנים. אם כך, למה מייצרים כ"כ הרבה ממירים בזמן האחרון? האם, בדומה לפדלפון של שנות ה- 70 (מכנסיים, רבותיי, לא רכיב סטראו), חוזרות אלינו בכל זאת הקופסאות?

מסתבר שלא. ישנם הרבה מאד ממירים חדשים, אבל מעט מאד טרנספורטים חדשים. אז למה בעצם?

מקורות

סטרימרים, טלפונים ניידים, נגני MP3, שרתי מדיה, מחשבי HTPC. כל מכשיר שיש לו יכולות איחסון או שידור של קבצים יכול לנגן מוסיקה. אבל באיזו איכות? מסתבר שלא גבוהה במיוחד. או לפחות כך חושבות כל יצרניות הממירים למיניהם.

לפני 10 שנים, נגן תקליטורים בעלות של $500-$1000, היה אמור לעשות את עבודתו ברמה גבוהה, קרי, באיכות צליל טובה. לא יעלה על דעתו של אדם לקנות  CD ב- $1000 שיהיה רק יפה, מהבהב ויכין קפה, עליו לעשות מוסיקה. לעומת זאת, בסוף העשור הראשון של האלף השני, אנחנו מוציאים יותר ויותר כסף על טכנולוגיות מזדמנות, על גדאג´טים בשלבים אבולוציוניים שונים, חלקם בשלים יותר וחלקם פחות. אך עושה רושם שנושא איכות הסאונד מקבל חשיבות משנית לעומת ממשק משתמש, חדשנות טכנולוגית, מזעור וקריטריונים נוספים. הטכנולוגיה החדשה יצרה חיה חדשה שכמוהה לא הכירו עד לפני שנים ספורות בלבד: סטרימרים.

אבן פינה משמעותית בהיווצרות הדרישה לממירים איכותיים הונחה בעקבות הצלחתם המסחררת של סטרימריי האודיו הראשונים, וביניהם ה- SQUEEZEBOX  הפופולארי. מכשירים אלו, שהיוו קפיצת דרך טכנולוגית בכל הקשור לדרך שבה אנחנו צורכים מוזיקה בביתינו, עדין היו מוגבלים מאד מבחינת האיכות המוזיקלית שהם יכולים לייצר. כשתג המחיר המקסימלי למכשיר הוא כ- $500 קשה לקרוא להם יותר מצעצועים, בכל הנוגע להקפדה על איכות הצליל וכאן נכנסים הממירים לתמונה, כשהם כובשים תהילה חדשה/ישנה, והפעם – בחיבור לשלל טרנספורטים – לאו דווקא אלה שמסובבים דיסקים.

הממירים של Chord Electronics

חברת Chord Electronics הבריטית ידועה כיצרנית מוצרי היי אנד רציניים וממוצבת גבוה בתג המחיר, גם בשביל אודיופילים "מנוסים". החברה מתרכזת בפיתוח מוצרים בתחום ההגברה והדיגיטל, כאשר עיצוב מתוחכם ועתידני מסמל את החדשנות והיצירתיות הטכנולוגית של החברה. כשקוראים את החומר השיווקי שיש באתר של Chord, מקבלים מסר מאד ברור של שאיפה לחדשנות ופיתוח – המצאה של טכנולוגיות. נשמע נדוש? לאו דווקא. בתחום שבו חברות רבות חורטות על דגלן מסרים שונים לחלוטין, כגון שמרנות, פיוריסטיות,  פשטות וכו´, הצהרה על המצאות טכנולוגיות היא יותר נועזת מאשר טריוויאלית.

QBD76בשנת 2002 השיקה החברה מכשיר שנחשב מהפכני ומתקדם מאד לזמנו, ה- DAC64, עם תג מחיר של $3000. הממיר היכה גלים והיה מאד פופולארי, בייחוד באנגליה. בסוף 2008 שיחררה החברה את מחליפו, ה- QBD76. מכשיר יקר וכבד בעל עיצוב עוד יותר איזוטרי וטכנולוגיה מודרנית וחדשנית. לא אפרט כאן על טכנולוגיית ההמרה עצמה, כי בסופו של דבר – באיכות המוצר אנחנו עוסקים, ולא בקרביו. הקטע הכי מגניב במכשיר הזה הוא שיש לו מקלט Bluetooth. למה, לכל הרוחות, אנחנו שואלים? כדי להוציא סאונד טוב ממכשירים ניידים, מסתבר. צעד אסטרטגי מעניין, במבט ראשון. חברה שממצבת את עצמה כ"כ גבוה בסולם היוקרה האודיופילי, מוציאה מוצר יקר מאד המיועד, בין השאר, להוציא את המקסימום ממכשירים ניידים התומכים ב- Bluetooth. הצהרה אמיצה, לדעתי, כזו ששוברת מוסכמות. למרות זאת, לא כל גאגד´טיונר טיפוסי יוציא סכום היסטרי של 3000 פאונד על ממיר שישדרג לו את הנוקיה. אז בכל זאת פונים לקהל יעד צעיר, טכנולוגי ורחב יותר? מוציאים גירסה עממית של אותו המוצר אך במחיר שפוי בהרבה. איך קוראים לו?

  

Chordette Gem

Chordette Gem

ה- Chordette הוא אחיו הקטן והחמוד של ה- Q BD76. בעלות של 300 פאונד בלבד בארץ מוצאו, ה- Chordette מציע חבילה קומפקטית, מתומצתת וממוקדת של אחיו הגדול ומיועד לקהל יעד שונה מזה של שאר מוצרי החברה. עושה רושם שדרך מכשיר זה שואפת החברה להגיע לתודעה של אנשים רבים שלא היתה מגיעה אליהם בשום דרך אחרת. אם לא גאונית, זו היא טקטיקה מעניינת לכל הפחות!

מראה חיצוני

קופסת אלומיניום מוברש מלבנית קטנה, לא בגודל סטנדרטי של ציוד אודיו, וגם לא חצי גודל. מצד שני,  קשה למצוא מוצר של Chord שעונה לסטנדרט כלשהו.

        

שלא באופן מפתיע, יורש המוצר קווים עיצוביים רבים מאחיו הגדול ומשאר מוצרי החברה: חלון עגול בתקרת המכשיר המאפשר הצצה מוארת לתוך הקרביים, משקל מפתיע יחסית לגודלו ואיכות בניה גבוהה. המכשיר מרגיש מוצק, כבד, ובנוי לתלפיות, למרות מחירו הצנוע. מאפיין בולט המייחד את ה- Chordette מכל שאר מוצרי החברה הוא היכולת לקנות אותו באחד מחמישה צבעים "מרהיבים" – ורוד, שחור, כחול, כסף וצהוב. כבר אמרנו שקהל היעד הוא שונה?

אנטנת Bluetooth שחורה בצד המכשיר משווה לו מראה לא קונבנציונלי שמותיר את הצופה מגרד את פדחתו כשהוא שואל את עצמו: "מה זה עושה?"

חיבורים

גם כאן, הצהרה נועזת. מבט חטוף בישבנו של המכשיר מגלה כניסה אחת בודדת של USB, בנוסף לאנטנת ה- Bluetooth. כלומר, את הממיר ניתן להזין בשתי דרכים – USB ו- Bluetooth. זהו! אין כניסת SPDIF קואסקיאלית, אין כניסה אופטית. רק USB. מפתיע? במחשבה שניה אולי לא כ"כ. עושה רושם שהחבר´ה ב- Chord יודעים מה הם עושים, מייעדים מוצר מסויים לצורך מאד מסויים ולא מתפתים להתפזר על חשבון מכשיר יקר יותר. אותי המינימליסיטיות מאד הרשימה. כאילו אמרו לנו: "אנחנו יודעים למה בנינו אותו. לא רצינו להכניס סתם דברים שיגרמו לו לעלות יותר, רק בשביל להשיג עוד כמה לקוחות". בקיצור, המכשיר מיועד להתקני Bluetooth ומחשבים. אם תרצו לחבר אותו לטרנספורט CD האהוב עליכם – תשכחו מזה.

סאונד

לעניות דעתי, יש ערך מועט בתיאור תכונות הצליל של רכיב סטראו ללא התייחסות השוואתית למכשיר מקביל. היות והיצע ה- DAC-ים בארץ בתחום מחירים זה הוא דל, לא היה בידי מקור להשוואה. לכן החלטתי להשוות את ה- Chordette למושא השידרוג שלו; במקרה שלי: היציאה האנלוגית של כרטיס הקול ה- OnBoard של המחשב.

התחלתי האזנה עם קטע ג´אז ידוע של ריקי לי ג´ונס בשם DAT DERE. גיטרה אקוסטית (או קלאסית, יסלחו לי המוזיקאים), קול מוביל וקולות רקע של תינוקות. הקלטה נפלאה ומאתגרת. לאחר האזנה דרך כרטיס הקול, חיברתי את הממיר ולחצתי על כפתור ה- Play שוב, באמצעות המקלדת האלחוטית.ההבדלים היו יותר מניכרים לאוזן, כמעט בכל תחום שאני יכול לחשוב עליו כשעושים מבחן השוואתי, היה שיפור רב: פרטים רבים שלא שמעתי קודם צצו לפתע – למיתרים נוספו גוף ובשר, התינוקות ברקע היו ברורים יותר וקולה של הזמרת היה צלול יותר. הבמה גדלה לצדדים וקיבלה נפח ועומק – דומה היה שהכלים מסודרים יותר במרחב, והזמרת עומדת "בול" באמצע. המקצב כאילו האט ונהיה מסודר יותר, ה- Attackוה- Release של המיתרים היה ברור ומהיר יותר. בקיצור, הכל היה טוב יותר. המשכתי בסגנונות אחרים, הכוללים קצת רוק אלטרנטיבי (Mad Season – Long Gone Day ו- Pearl Jam – Black), קצת בלוז משובח – פיטר גרין, גארי מור, סטיב ריי ואהאן (איך אפשר בלי) ועוד רבים וטובים.

היות ואני מכיר היטב את כל השירים שהאזנתי להם עם ה- Chordette, יכולתי להבחין בשינוי בינו לבין כרטיס הקול יחסית בקלות. ההבדלים ששמעתי בהאזנה ראשונית חזרו על עצמם  בכל השירים. עם זאת, לאחר האזנה ממושכת, שמתי לב למאפיין בולט נוסף ב"אופי הצליל" של המכשיר. נדמה היה שהצליל המונפק ממנו שואף להיות כמה שיותר נייטרלי. כמה שפחות לצבוע את הצליל וליפות אותו. לאחר שעת האזנה ארוכה ורצופה, הרגשתי שכל מעבר ל- Chordette מקנה לי סאונד מאוזן ו"שטוח" לחלוטין, כאילו אני מאזין בציוד אולפני. בשלב מסויים התחלתי להתגעגע למתיקות מסויימת, למשהו שימשוך אותי ויגרום לי לרצות להאזין עוד, אבל היה קשה למצוא אותו. הצליל לא היה מעייף או חריף. נהפוך הוא. הוא היה מדויק, נעים ונייטרלי. אבל עם כל זאת, היה חסר לי משהו. אני מניח שאפשר להשוות את זה להרגשה שמרגיש אודיופיל המורגל בציוד מנורות, כשהוא שומע Krell.

חיברתי את ה- Red Wine Audio Isabellina האהוב שלי (ממיר שמחירו בחו"ל הוא כמעט פי 6 מזה של ה- Chordette) והכמיהה סופקה מיידית. אבל בהוצאה של כ- $2500, חסר לה שלא תבוא על סיפוקה. זו לא השוואה הוגנת.

ניסיוני הקודם בהחלפת רכיבים במערכת האישית שלי לימד אותי שלא כל מכשיר טוב נותן *אצלי* תוצאה מושלמת מייד. סאונד טוב הוא תוצאה של תהליך אופטימיזציה, לעיתים ממושך, אשר מטרתו היא למצוא את הסינרגיה המושלמת בין הרכיבים. לפיכך, בעוד שה- Chordette הוא ללא ספק מכשיר מצויין, הייתי צריך להשקיע עוד עבודה על מנת להוציא ממנו את המירב (כבלי כוח / אינטרקונקטים מתאימים, הרצה ארוכה יותר – ברייק קין, ועוד).

Bluetooth

סקרנותי גברה עלי והייתי חייב לראות איך הממיר מתמודד עם התקני Bluetooth. התהליך היה מפתיע בפשטותו. כל שהיה צריך לעשות הוא להעביר את מתג בורר ה"כניסות" למצב Bluetooth ואז לזהות את הממיר באמצעות הטלפון הנייד שברשותי. ניווט בטלפון הסלולרי לתקייית המדיה, בחירה בקובץ מדיה ולחיצה על לחצן ה- Play. הפלא ופלא, המוסיקה נשמעה באיכות מרשימה דרך מערכת הסטראו.

אם כך, בשביל הפרוטוקול, הציון לפונקציית ה- Bluetooth: טוב מאד+.

  

סיכום

ה- Chordette הוא USB DAC קטן, חמוד ומגניב, שנותן תמורה נהדרת למחירו (300 פאונד באנגליה). הממיר תוכנן על מנת לתת מענה לאלו המעוניינים לשדרג את הסאונד היוצא מהמחשב האישי שלהם או ממכשיר נייד כלשהו (טלפון, PDA ועוד). בין אם אתם רוצים להרכיב מקור מבוסס מחשב למערכת הביתית, או מעוניינים לשדרג את הסאונד במשרד בשביל לשמוע טוב יותר באוזניות- אל תרכשו ממיר לפני שנתתם סיכוי ל- Chordette.

להמשך דיון בנושא הביקורת לחץ כאן.

תודה לעולם הדיגיטלי על השאלת המוצר לביקורת.


7:00
  /  
3.5.2009
  
מאת: מתן עופר

1