מגבלות רוחב סרט באינטרנט – האם העתיד של הוידאו ברשת בסכנה?

אין שום עוררין על כך שמהפכת הוידאו באינטרנט סוחפת תעשייה שלמה.בארה"ב ניתן כיום להוריד סרטים וסדרות דרך אין ספור שירותים, ...

7:00
  /  
26.04.2009
  
מאת: עפר לאור

הקדמה

 

לפני כמה שנים רק יכולנו לחלום על צפיה בטלויזיה באיכות סבירה דרך האינטרנט. לכל היותר, ניתן היה להוריד סרטים ותכנים בפורמט DIVX הבינוני ולצפות בהם על גבי המחשב או על גבי נגן נייד או DVD בעל תמיכה ב-DIVX.

בשנתיים האחרונות, התחום השתנה לחלוטין ובארה"ב כיום קיימות עשרות חברות שמתמחות בשירותי הורדה, צפיה והזרמת תוכן דרך האינטרנט.

ראויה לציון בתחום זה היא חברת NETFLIX שבנתה מודל חדש של הורדות סרטים ובכך שברה את המודל המדהים הקודם שלה והקדימה את המתחרות שלה והציבה את הנגן שלה בכל דבר זז, החל מ-STB של VUDU, נגני בלוריי, תוכנות מחשב, נגנים ניידים ומסכי טלויזיה. התשלום על הסרטים תלוי באיכות ההורדה שנבחרת וזולה טיפה מהשכרת סרט בשיטה הישנה של NETFLIX (קבלת חבילה בדואר והחזרת הסרטים הישנים גם הם דרך הדואר).

 גם AMAZON ואפל מציעות כיום אין ספור סדרות וסרטים דרך החנויות שלהם במחירים סבירים לחלוטין ובאיכויות של SDTV ו-HDTV (ברמות שונות) ובדרגה לא מבוטלת של הצלחה.

בנוסף אליה, גם HULU המצויין של NBC מאפשר צפיה באין ספור סדרות ישנות וחדשות של הרשת הפופולרית בחינם וצוברת הצלחה לא קטנה. הצלחה זו מגיעה מתוך תפיסה שצפיה בתוכנית שפספסת או בפרקים ישנים יכולה לעורר עניין בסדרות מדשדשות ולמנוע נטישת צופים (וההיפך) ובמקביל מביאה הכנסה חדשה בדמות פרסומות אינטרנטיות.

בדומה לתחנות הזרמת האודיו באינטרנט כיום  (פנדורה, LAST.FM וכו´), חנויות אלה חוסמות העברת התכנים שלהם מחוץ למדינות המערב הגדולות (בעיקר בארה"ב) ומתמקדות כיום בצפון אמריקה בלבד.

כזכור, הרקע לשביתת התסריטאים של שנה שעברה היתה על רקע ההבנה שהאינטרנט הולך והופך למדיום לא פחות חשוב מכבלים או לויין, ולכן התעשייה נאבקה קשות על כל נושא זכויות היוצרים ותמלוגים בשיטות השידור החדשות.

היסטוריה

 

התשתית הרעיונית מאחורי כל התפיסה הזו היא שבעצם עבור תשלום קבוע בכל חודש אנחנו יכולים להוריד כל כמות של תוכן שנרצה. לכן, העלות הסופית למשתמש עבור צפיה בסרט דרך האינטרנט יכולה להיות זולה בהרבה מאשר השכרת הסרט הפיזי בבלוקבסטר שליד הבית.

אם נלך מעט אחורה יותר, נגלה שבעצם הסיבה שאנחנו מקבלים את האינטרנט שלנו בחינם ללא קשר לכמות התעבורה שלנו, קשורה יותר לשיווק מאשר להגיון כלכלי כלשהו. בימים הראשונים של האינטרנט היו בהחלט מגבלות לא רק על מהירות האינטרנט אלא גם על כמות התעבורה שעוברת דרך חיבור כלשהו.

המגבלות הללו הוסרו לאחר שהתגלה שמרבית האנשים לא ממש מנצלים אחוז ניכר של החיבור שלהם. כל החברות החלו OVERSELLING, כלומר על כל מגהביט של תעבורה שהחברה מסוגלת להעביר, הם לרוב היו מוכרים פי 10 ועד 20 (ואפילו יותר) ללקוחות. הרעיון פשוט, לא כולם עובדים באותן שעות ובו זמנית ולכן אין בעיה ש-10 אנשים ישתמשו באותו קו מים, ואם במקרה כולם מתרחצים בו זמנית, הזרם שיקבל כל אחד יהיה זרזיף ביחס למה שציפה.

המצב הזה השתנה בשנים האחרונות בשל השימוש הגובר והולך ברשתות השיתוף. רשתות אלה מנסות לנצל את מלוא רוחב הסרט של המשתמש גם אם הוא נמצא מול המחשב ובעיקר כשהוא אינו שם…

הדבר גורם לתעבורה פר-לקוח להיות גבוהה בהרבה מהצפי המקורי של החברות וגורם להן להרגיש איטיות בהרבה מכפי שהיו בעבר. היחס בין משתמשים לבין רוחב סרט ככל הנראה לא השתנה דרמטית, אך הצורך של משתמשים ברוחב הסרט הזה לאורך כל שעות היום התגברה מאוד.

בארץ ניתן לראות את התגובה של החברות ביצירת חשבונות שונים בשם "חשבונות גיימרים". כלומר, חשבונות יקרים יותר למשתמשים כבדים (השימוש במונח גיימרים נועד למנוע קונוטציות לא נעימות למרות שהחברות מודעות שמדובר לרוב במשתמשים שהם מורידים כבדים של סרטים ותכנים אחרים שהשקט טוב להם).

חשבונות אלה מקבלים עדיפות ביחס לחשבונות הרגילים ביחס לכמות המשתמשים על רוחב הפס שלהם. מעבר לחשבונות אלה נמצאים חשבונות עסקיים שמראש מיועדים לשימוש לשרתים או קבוצות משתמשים אשר זקוקים למהירות ורוחב פס (עולה ויורד) גבוהים ביחס למשתמש ביתי רגיל.

כלומר, המשתמש הביתי הישראלי כבר כיום נמצא בעמדה של אזרח סוג ג´ באינטרנט הישראלי (שלא לדבר על אזרח סוג ז´ באינטרנט העולמי בשל החסימה הגוברת והולכת של תכנים מעניינים שמיועדים לשוק האמריקאי בלבד).

המצב בארה"ב

 

כל זה עוד סביר מכיוון שמקור התכנים הוא לרוב בארה"ב וגם אם לוקח לנו יותר זמן או כסף להוריד את התוכן, עדיין סביר להניח שהדבר לא יפגע מהותית בכל המודל.

עם זאת, יש כמה דברים שמתקרבים אלינו שיכולים לשנות מהותית את כל התמונה.

אם נביט על חברות כגון TIME WARNER נראה שהן נפגעות מהמצב פעמיים.  מצד אחד הן מחזיקות ברשתות כבלים (תוכן וחברות כבלים פיזיים) אשר מקבלות פחות אחוזי רייטינג ופחות צפיה בגלל שהמשתמשים שלהם מתחילים לזלוג לאינטרנט. למה לשלם 50-100 דולר לחודש על ערוצי כבלים כשאפשר לראות את מרבית התוכן שלכם באופן חוקי וחינמי דרך האינטרנט מאותן רשתות בדיוק?!

מצד שני, אותה חברה מחזיקה גם תשתית אינטרנטית כבדה אשר סובלת מאיטיות יתר ועומסים בגלל שאותם משתמשים מנצלים אותה יותר ויותר לצורך תעבורת  אותם תכנים חינמיים (או אפילו בתשלום, אך הכסף הולך ל-NETFLIX, אמאזון ודומיהם, ולא ל-TIME WARNER…). 

כלומר, המשתמשים משלמים פחות, רואים יותר ומנצלים יותר רוחב פס יקר שדורש מ-TIME WARNER לשדרג תשתיות כל הזמן.

להערכתי משוואה שכזו לא יכולה להחזיק זמן רב. TIME WARNER כבר זמן רב מדברים על CAPS. רמות שונות של מגבלות רוחב סרט מהסגנון שאנחנו רגילים מרשתות הסלולר בנוגע לתעבורת הרשת שלנו. מעבר לגבול מסויים (כ-5G) התשלום יהיה גבוה יותר וכך הלאה עד שחברות כגון TIME WARNER לא רק שיכסו את העלויות הגבוהות אלא אפילו ירוויחו יותר מכפי שהם מרוויחות כיום.

מן הסתם, הרמת רשתות עם תשתית כזו יקרה משמעותית מהרמת תשתית הכבלים הרגילה שקיימת כיום. בעוד שתשתית כבלים שכזו היא MULTICAST (כלומר, כל אחד מהערוצים שמשודר בה עובר ברשת כמו שהוא) ברשת אינטרנטית בעצם כל אחד רואה מה שהוא רוצה, מה שאומר שדרישות רוחב הסרט לרשת שכזו גבוהות באופן דרמטי.

לכל הערכות בשוק, בכדי שחברה כמו TIME WARNER תוכל לוותר למשתמשים שלה על הובלת ערוצי כבלים ולויין, היא צריכה לקבל מכל לקוח כ-150$ לחודש (למעלה מ-600 ש"ח). סכום יקר מהותית ממה שהם משלמים כיום לאינטרנט וכבלים בו זמנית, מה שעלול לגרום ללא מעט בעיות כלכליות.

חיבור כזה לרוב יהיה דרך חיבור כבלים או FIOS (פייבר אופטי אישי לבית) כאשר הצפי הוא שמדובר יהיה על כ-50Mbps קצב הורדה אמיתי ו-5Mbps קצב העלאה. חשבון כזה עלול לכלול כבר את כל שירותי התוכן (לא כולל שירותים בתשלום כגון NETFLIX ודומיו).

התשתית

 

ללא שינוי מהותי בדרך שמקבלים האמריקאים את האינטרנט שלהם, החברות צופות ל-BROWN OUTS (כלומר, הפסקות יזומות של אינטרנט) החל מ-2010 ודרך 2011 באיזורים שונים של העולם ובעיקר בארה"ב.

חברות רבות כגון ROADRUNNER של TIME WARNER כבר הכריזו על מדיניות CAPS שיגבילו את התעבורה ללקוחות פרטיים – ויותר מדאיג יגבירו מאוד את הפיקוח על כמויות המידע שעובר על ידי כל לקוח.

בעוד שהדבר יגרום להתגברות של פיקוח וזיהוי של ספאמרים, הדבר גם עלול לגרום לזיהוי קל הרבה יותר של NET ABUSERS וקבוצות העלאת תכנים בשל כמויות התעבורה שלהם.

סביר הרבה יותר שהדבר יגרום להקטנה דרמטית של תעבורות רשתות השיתוף הגדולות, ובראשן EMULE ו-BIT TORRENT כאשר בעליהן יבינו שהשיתוף שלהם עולה להם לא מעט כסף בסוף החודש.

כאשר התשלומים יהפכו ראליים יותר, שירותים בזבזניים ברוחב סרט יעלמו או ירדו משמעותית. קשה להאמין שספאם ירד (לספאמרים יש הרבה כסף) אבל שירותים שמסתמכים על טוב ליבם של אנשים או על צפיה בזבזנית (בסגנון YOUTUBE) ללא חשבון לגבי רוחב הסרט, תרד משמעותית.

נכון, ישארו לא מעט אנשים שישלמו את הסכומים הללו. אך בדיוק כמו עם כביש 6, העובדה שיש מסלול נפרד שדורש תשלום גבוה יותר עבור נסיעה פחות פקוקה, עלולה לסדוק את העתיד של הוידאו ברשת ועלולה להאיט מהותית את ההתפתחות הטבעית של האינטרנט בשנים הקרובות.

עדכון טרי מהתנור

כאמור,הדיבורים על CAPS כבר קיימים זמן רב, אך הדיבורים התגברו מאוד לאחרונה בעקבות הכוונה של ROADRUNNER, חברה גדולה מאוד בארה"ב שתכננה כבר להכניס אותם "לניסוי" בכמה שווקים בארה"ב (כגון סאן אנטוניו). החברה, שהיא חברת התשתיות של TIME WARNER, קיבלה אין ספור תלונות ודיווחים מאוד לא מחמיאים בתקשורת כתוצאה ממהלך זה.

הדיווח האחרון היה מלפני מספר ימים שבו החברה עדכנה שמדובר היה רק בניסוי ושכרגע הוא נדחה לרבעון האחרון (כלומר, לקראת אוקטובר) ושהחברה "תשקול מחדש" את הנושא.

הספין שהחברה מנסה לעשות הוא שהדבר יוזיל את עלות האינטרנט של הצרכנים שלהם ושמדובר בניסוי לבדוק עד כמה זה ראלי.

דבר מעניין נוסף שההודעה לעיתונות כללה, היה שהחברה תעדכן באופן שוטף את הלקוחות שלה לגבי צריכת רוחב הסרט ובכך תמנע מצב שבו הם ישלמו הון עתק בסוף החודש בגלל שאחד מבני הבית השתולל או השתמש בשיתוף קבצים ובעל החשבון לא ידע על כך (תופעה מאוד נפוצה בבתים שיש בהם בני עשרה).

ככל הנראה מדובר על אתר שיציג גרף של שימוש ברוחב הסרט לאורך החודש האחרון ועדכוני EMAIL קבועים.

עם זאת, אין ספק שמדובר בפעולות שידרשו יותר אדמיניסטרציה ופיקוח מצד ההורים ולא מעט נדנדוד ביורוקרטי.

מה העתיד?

אין ספק, דירוג של חשבונות לפי רמת הצריכה שלהם היא לא רק ראלית אלא הכרחית. אנשים כמו אמא שלי שמשתמשת באינטרנט בעיקר בשביל לקרוא דואל, לראות פה ושם יוטיוב ולדבר עם משפחה בחו"ל דרך סקייפ לא צריכה לשלם כמו צרכנים כבדים שמורידים כל היום וכל הלילה סרטים וסדרות ללא גבול.

התעשיה בישראל עושה טעות הבנתית שבמקום להעלות את המחירים לחיבורים מהירים (כלומר 2M ומעלה) ולהפיכתם למחירים ראליים יותר, הם משתמשים במונחים מכובסים בסגנון של "חשבון גיימרים" אשר  רק מסתירים את הבעיה, בדומה למצוקת המים בישראל… כמו המחסור במים בישראל, צריך שיהיה ברור לכולם שיש מחסור בתשתיות אינטרנטיות ושמי שמשתמש בהרבה מים לגן המפואר שלו צריך לשלם יותר מאשר מי שצריך אך ורק מים לשתיה…

אפשרות חכמה יותר תדבר על כך שבכלל לא צריך לקחת כסף לפי מהירות הקו (שיטת "תנו 5M לכולם") אלא לדרג לפי צריכה בלבד ולא לפי מהירות.

בעוד שיש סימנים של הבנה בשוק הישראלי, החשש הגדול הוא האימפקט שיהיה למשבר זה על התשתית העולמית ובעיקר הצפון אמריקאית. אם האמריקאים ירגישו בבצורת לא רק שרמת השיתוף תרד אלא שכל התעשייה האינטרנטית העולמית הבנויה על חדשנות ועושר תכני וגרפי, עלולה לרדת לטמיון.

בארה"ב מדברים על יוזמה חדשה שתביא BROADBAND לכל אזרח אמריקאי במחיר מצחיק תוך טכנולוגיות כגון שימוש בתדרי הטלויזיה האנלוגית (שבקרוב מאוד יתפנו סופית). דבר זה רק יגרום למצוקה גדולה יותר מכיוון שאותם אנשים לא יוכלו להשתמש ברשת בצורה שאנחנו משתמשים בה כיום בגלל מצוקת ה-BACKBONE והעלויות הגבוהות של תחזוקות הרשת והמשמעויות הכלכליות של החברות שכיום מוכרות כבלים ולויין לאותם אנשים ושהחיבור לאינטרנט עלול לעודד אותם להתנתק.

מעניין יהיה לראות כיצד יס והוט יתמודדו עם אתגרים דומים. המשבר של הוט יהיה המעניין יותר בעיקר מכיוון שהאופי שלה דומה יותר לאופי של חברה כגון TIME WARNER עם השקעות בתשתית אינטרנטית במקביל לשידורי האינטרנט ואשר תחייב אותה לחדש ולשנות טקטיקה ביחס לדרך שהיא עובדת כיום.

לתגובות בפורומים לחצו כאן.


7:00
  /  
26.4.2009
  
מאת: עפר לאור

1