משטחי הבידוד של SRA

האם משטחי הבידוד של SRA המיוצרים בארה"ב אכן "יסחטו את המיץ" מהציוד שלכם, כפי שהם מתיימרים ויפיקו ממנו את מלוא ...

7:00
  /  
01.03.2009
  
כתב: שמעון בוזגלו (אבטליון)
הקדמה

הקדמה

הרשו לי לדלג על המבואות המהורהרים של כמה כתבי אודיו, המלהגים להם במשך לא פחות מעמוד על הקשר בין כבלים לבודהיזם, ומוסיפים בדרך מילה או שתיים על ארוחה משותפת במסעדה יקרה במיוחד עם מתכנן רמקולים צנוע במיוחד. טוב, בואו נתחיל: יש חמישה תחומים שנוטים לזנוח לפחות אחד מהם בבניית המערכת:

  1. חשמל.
  2. חיווט.
  3. בידוד.
  4. שפופרות (אם יש רכיב שפופרתי במערכת).
  5. אקוסטיקה.

אני מקווה שאוכל לומר בעתיד כמה מילים על כל אחד מן התחומים האלה ואתחיל בבידוד דרך סקירת משטחי הבידוד של חברת SRA. חשוב לציין כאן שהרשימה הזאת תתרכז רק בבידוד מפני רעדים (Vibrations) ולא מפני קרינות מזיקות שונות, כגון הפרעות אלקטרו מגנטיות (EMI) או הפרעות רדיו (RFI) וכיו"ב.

מהו בידוד אידיאלי? זה המאפשר למכשיר שאותו הוא מבודד לפעול בצורה אופטימאלית. כל מכשיר – יהיה מושקע ככל שיהיה – יפיק תוצאות טובות יותר אם יונח על בידוד טוב (ובמילה "מכשיר" אני מתכוון אפילו למפצל חשמל או לספק כוח). מובן שבידוד של מכשירים רגישים יותר ייתן תוצאה יחסית טובה יותר. המכשירים הרגישים ביותר הם מקורות הצליל: פטיפון ונגן תקליטורים. אחריהם מגיע הציוד השפופרתי ואחר כך הטרנזיסטורי. גם הרמקולים רגישים מאוד, אולי אפילו ברמת מקור צליל. בידוד צריך להגן מפני שני סוגי רעדים עיקריים:

  1. הרעדים המופקים מן המכשיר עצמו (בעיקר מן השנאים ומחלקים מסתובבים).
  2. רעדים סביבתיים (ממכשירים אחרים, מגלי קול חוזרים, וכיו"ב).

האידיאל כמובן, הוא להפריד לגמרי בין מכשיר למכשיר, כך שכל מכשיר יונח על משטח אחר (לא באותה ארונית) ומוטב שהמשטח יצוף באוויר, רצוי בתנאי ואקום… וכן להפריד בצורה מוחלטת בין הציוד האלקטרוני לרמקולים – למשל, להניח אותם בשני חדרים נפרדים צמודים. כן, זה האידיאל, אבל בואו נחזור לכדור הארץ. בכדור הזה יש שתי דרכים עיקריות לבודד את המכשיר מן הסביבה:

  1. משטחי בידוד וארוניות.
  2. ספייקים למיניהם.

על הרעדים המופקים מן המכשיר עצמו, והדרך לשכך אותם, אתרכז ברשימה אחרת (מכל מקום, חשוב להזכיר כאן שהמשטחים של SRA, הואיל והם מספקים בידוד אקטיבי, מסייעים בהחלט גם בשיכוך סוג הרעדים הזה) ורק אזכיר כאן שני אמצעים יעילים: א. הנחת משקולות ייעודיות (מחומרים מרוכבים למיניהם, מפליז, ואפילו שקיות חול ים) על מקומות קריטיים במכשיר, כגון על שנאים, על גבי נגני תקליטורים, על מכסים דקים ורועדים וכיו"ב. ב. שימוש במשככי רעדים (Dampers) שונים מסביב לשפופרות במכשירים השפופרתיים. 

למען האמת, מי שרוצה לבודד היטב את הציוד שלו, יכול לעשות את זה בשקלים בודדים: שימוש בשק חול מתחת לכל מכשיר יכול בהחלט לעשות את העבודה…  נו, אבל לא כל אחד מוכן (או לפחות היא לא תאפשר לו) להניח את הציוד שלו על כמה מאות קילוגרמים של חול ים בשק יוטה ועוד באמצע הסלון. הפתרון המקובל הוא, כמובן, ארונית ייעודית (Rack), או בניסוח אחר, מעמד לציוד. ארונית משובחת – כלומר, כזו המצליחה לבודד ביעילות את ובין המכשירים השונים המונחים עליה – היא עסק יקר למדי (למשל, CRAZ REFERENCE של SRA, או הארוניות של GRAND PRIX AUDIO) ואילו הארוניות האחרות, ברובן המכריע, אינן משרתות באמת את הצורך בבידוד, אלא את הצורך באחסון בלבד. במילים אחרות: אם אין ברשותך ארונית-על, המשך לקרוא (ואם יש לך, תמיד יש מקום לשיפורים). 


שימו לב שגם הכבלים מופרדים מן הרצפה בעזרת ספוגים אקוסטיים של Auralex. הרמקולים מונחים על ספייקים של BDR; על המדף התחתון בארונית מונח ספק הכוח של הפטיפון.

לפני שאתמקד במשטחים של SRA – מוצר חלומי, אבל לא ממש זול – זה המקום לכמה עצות מועילות זולות מאוד :

  1. יש כמה חומרים המזיקים לכל רכיב אודיו, אם הם מונחים תחתיו במגע ישיר: בטון, שיש, זכוכית, ומתכת. לעומתם, החומרים המועילים הם: (א) עץ. (ב) חומרים מרוכבים שונים, וחומרים סינתטיים כגון פרספקס, קרבון, ויניל. (ג) חול ים. (ד) אוויר…
  2. אין להניח שום מכשיר ישירות על הרצפה (גם לא את ספק הכוח או מפצל החשמל), בין שתהיה עשויה מ"בלטות", שטיח, עץ וכל חומר אחר. זה נכון גם לגבי הכבלים השונים: רצוי לבודד אותם מן הרצפה.
  3. אין להניח מכשיר על מכשיר (כגון טרנספורט על ממיר או ספק, או מגבר על קדם), גם אם בחלקו העליון של המכשיר יש שקעים שנועדו לכאורה להכיל את הרגליות של המכשיר מעליו (והעניין הזה מקבל משנה תוקף כשמדובר במכשור שפופרתי).
  4. יש להסיר את הספייקים הפשוטים המגיעים עם רוב הרמקולים ולהחליף אותם בשלישיית ספייקים משובחים, כדוגמת BDR או POLYCRYSTAL, כלומר, בספייקים שהוקדשו להם מחשבה ואוזן (ספייקים רבים מיוצרים לצרכים אסתטיים בלבד, ולרוב יש להם השפעה שלילית על הצליל. יש להימנע גם מספייקים מ"ייצור עצמי" של כל מיני "גאונים" מקומיים מטעם עצמם). רצוי להשתמש בספייקים טובים מתחת לכל מכשיר (גם מתחת למכשור אלקטרוני המסופק כבר עם ספייקים, שכן ברוב המקרים אלה ספייקים שנועדו לסבר את העין, לא את האוזן).
  5. להפריד תמיד בין המגבר לשאר חלקי הציוד; כלומר, אין להציב את המגבר באותה ארונית עם שאר חלקי הציוד, אלא להניחו לצד הארונית (יש לעשות את זה גם אם המגבר קטן ונדמה שאינו מפיק רעדים ובוודאי אם הוא גדול ובעל שנאים גדולים).  

על SRA

לשמחתי הרבה ואני מניח שכך גם מרגישים אודיופילים רבים, יש כמה אנשים טובים בעולם שאינם אנשי מילה. כמו כותב מילים אלה, למשל. בעצם, להפך – הם מעדיפים שקט. או, אם לדייק, הם כל כך צנועים, עד שהם מעדיפים לתת את כל הבמה לזולת ולענייננו – למכשירי האודיו. כן, אני מדבר על אותם אנשים שהקימו את חברת SRA (Silent Running Audio), והגיעו לפתרונות קצת יותר מועילים, מתוחכמים ואסתטיים משקי חול ש"נלקחו בהשאלה" מאיזה מוצב נטוש. החברה שלהם, היושבת בלונג איילנד, ניו יורק, מתמחה בפיתוח משטחי בידוד אקטיביים ברמות שונות ומציעה גם דגם אחד של ארונית (שהוזכרה לעיל). משטחי הבידוד שהם מייצרים ממולאים בחומרי שיכוך שונים, שכל אחד מהם מבודד תחום תדרים שונה. הטכנולוגיה – לטענתם – נלקחה מפרויקט שפותח בשיתוף עם הצי האמריקאי, כדי לבודד בצוללות ציוד סונאר רגיש ביותר. יש לחברה שתי רמות משטחים:

  1. VR – ממחיר של 3690 ש"ח ועד ל 5250 ש"ח, תלוי בגודל.
  2. Ohio – ממחיר של 7180 ש"ח ועד ל 14450 ש"ח, תלוי בדגם (בסיסי, XL, XL Plus, XL Plus2).
    הגימור ברמה הראשונה הוא אפור מט, בשנייה הגימור מט או מבריק ובצבעים שונים, לפי בחירת הלקוח וללא תוספת תשלום.

 

המשטחים מיועדים למכשירים ספציפיים, כלומר, כל משטח נבנה לפי הנתונים של המכשיר שאותו רוצה הלקוח להניח על המשטח. לשם כך עובר הלקוח תחקור אינטנסיבי על נתוני המכשיר ואפילו על נתוני החדר שבו יפעל המכשיר. בדגמי VR יש גם משטחים אוניברסליים, לסוגי ציוד שונים: לפטיפונים בכלל, למגברים בכלל וכיו"ב. 

המבחן

המבחן

במבחן נבחנו שלושה משטחים:

  1. Ohio XL Plus (שנבנה במקורו לטרנספורט של Theta, אבל יכול לשמש בהחלט כל נגן תקליטורים). דרך אגב, משטח יפהפה!
  2. VR אוניברסלי לפטיפונים.
  3. VR אוניברסלי לציוד שפופרתי קל יחסית (כגון פונוסטייג´, קדם מגבר, וכיו"ב).


VR 2.0

המשטח הראשון הונח על ארונית של Room Tune ועל המשטח עצמו הונחו לחילופין שני נגני תקליטורים: אחד של EDGEואחד שפופרתי של EDGAR. גם ההגברה היתה של EDGE (טרנזיסטורית) והרמקולים של Duevell, מדגם Bella Luna. שני המשטחים האחרים הונחו על ארונית מבנייה עצמית ובסגנון Room Tune (אסתטית יותר, אבל ספק אם יעילה יותר). על המשטח האוניברסלי לפטיפונים הונח אחר כבוד הפטיפון שלי, Michell GyroDec SE ועל המשטח השני הונח הפונוסטייג´, EAR 834P. ההגברה היא Prima Luna Prologue Two (שפופרתית), והרמקולים – Coincident Victory
 
המוזיקה שאני מקשיב לה שייכת בעיקר לתקופת הברוק והמאה העשרים, מעט לתקופה הקלאסית ועוד פחות לרומנטית. אני גם מקשיב לפעמים לג´ז ולעתים רחוקות לסגנונות אחרים. תקליטים אני קונה לפי סדר החשיבות הבא: 1. היצירה. 2. איכות הביצוע. 3. איכות ההקלטה. כמעט אף פעם לא קניתי תקליט לפי השיקול השלישי בלבד (במילים אחרות, תקליט אודיופילי).    

איך שומעים

א. עם נגני תקליטורים

נתחיל מן המשטח הראשון (Ohio). לנגן של EDGE הוכנס תקליטור של ולדימיר אשכנזי המנגן ומנצח על הקונצ´רטו השלישי לפסנתר של בטהובן, אחת היצירות הבודדות שלו, המצליחות לרגש ולהפתיע לכל אורכן. כרגיל, הביצוע של אשכנזי פרווה – לא מחפיר, אבל גם לא מרגש. לא, זה ממש לא סרקין או מיכלאנג´לי! בכל מקרה, ההקלטה של DECCA טובה (גם אם לא מצוינת): במה עמוקה ורחבה, מיקום ברור וממוקד של חטיבות הכלים השונות, הכינורות שרים, הצ´לי נוהמים, והפסנתר מתפרץ בלי לאבד אף תו. טוב, עכשיו מוציאים את המשטח ומניחים את הנגן ישירות על הארונית. סליחה, זה אותו תקליטור? אותה מערכת? בבת אחת התכווצה הבמה עד כאב, האוקטבות הנמוכות הפכו למעורפלות ואבודות, כל הכלים נשמעו מחוספסים ולא ממוקדים, האוויר בין הנגנים הפך להיות מעין גרגרים לבנים, פזורים בעצלתיים – ניגוד גמור לאותו רקע שחור, עמוק ומוצק כמו מקודם. לא ייאמן! הנחתי שוב את המשטח מתחת לנגן – אח, שוב נשמתי לרווחה. התופעה הזאת חזרה בצורה מדויקת בכל התקליטורים ששמעתי אחר כך – ולא רק במוזיקה קלאסית, אלא גם בג´ז קולי. חשוב להדגיש כאן: הנגן של EDGE יפיק מוזיקה משובחת גם אם תניחו אותו ישירות על רצפת זכוכית עקומה או על עגלת תה בלי גלגל, אבל ברגע שתניחו אותו על המשטח של SRA פשוט תסרבו בכל תוקף לחזור לאחור. הסיפור חזר על עצמו במדויק גם עם הנגן השפופרתי של EDGAR. למען האמת, כשהנגן הזה מונח על ה-SRA הוא נשמע, במובנים אחדים, לא פחות טוב מן הנגן של EDGE המונח ישירות על הארונית. הואיל ומחיר הנגן של EDGAR הוא 15000 ₪, ומחיר ה-EDGE 29000 ₪, תהיתי ביני לבין עצמי האם אין זה פתרון די מוצלח לקנות נגן במחיר בינוני, להוסיף SRA במחיר 5000-4000 ₪, ולקבל נגן Hi-End אמיתי.


Ohio XL Plus

ב. עם פטיפון

אין צורך להכביר מילים: מערכת אנלוגית טובה היא הדבר האמיתי. גם אין צורך להוסיף שאין מכשיר אודיו רגיש מפטיפון. אם כן, מה ראוי יותר מפטיפון לבדוק את ה-SRA? הנחתי את המשטח (מדגם VR אוניברסלי לפטיפונים) מתחת ל-Michell שלי, פילסתי אותו ואת הפטיפון, והנחתי תקליט והנחתי תקליט. והנחתי תקליט. והנחתי… לא, זו לא שריטה בתקליט. זה חיוך ענק, זה לב משתובב, ותקליט אחרי תקליט עד ה-Wee hours of the morning. במילים אחרות: הבמה התרחבה וטיפה העמיקה, השקט בין הצלילים הפך עמוק יותר ונוסף קצת פירוט. אבל השיפורים הגדולים ביותר היו בתחום הבס והדינמיקה. היו לי כבר רמקולים שיורדים על הנייר קרוב ל-20hz, אבל אף אחד מהם לא נתן לי את האוקטבה הנמוכה בפסנתר בצורה כל כך משכנעת, עשירה, הדוקה ונשלטת כפי שקיבלתי עכשיו ברמקולים שלי, היורדים על הנייר ל-36hz. ובכלל, עם ה-SRA קל מאוד לעקוב אחרי ה-line של הבס, הצליל בכללותו נעשה טבעי, רב רובדי, וזורם יותר ובדרך השתפר מאוד גם האיזון הטונלי. בתחום הדינמיקה – אחד משניים-שלושה המאפיינים הבולטים ביותר של המוזיקה החיה – המשטח של SRA מזריק למוזיקה מנה מרוכזת של טסטוסטרון, עד שכל הגוף מתנועע "כמי שאחזתו עווית", אם להשתמש בלשונו של עגנון. אבל לעולם אין זו דינמיקה גסת רוח ואלימה (כמו זו הנפלטת, למשל, מכמה מגברים טרנזיסטוריים גדולים).


VR 3.0

השלב הבא היה להניח את הפונוסטייג´ השפופרתי על המשטח הנוסף של SRA (הואיל והפונוסטייג´ מגביר אות חלש מאוד, הרעדים משפיעים עליו יותר מאשר על מגברים אחרים, ובוודאי אם הוא שפופרתי). גם כאן התוצאה היתה מרשימה וניכרה בשקט עמוק יותר, בדינמיקה מתפרצת יותר, ובעיקר בקצב חי ואמיתי יותר, ובאותו דבר המכונה באנגלית palpability, מוחשות, "שם המוזיקאים, הושט היד וגע בם", היתה שרה בוודאי המשוררת.

סיכום

סיכום

המשטחים של SRA אינם אמצעים לכוונון עדין (Fine tuning) בלבד, מאותן זוטות שקונים לאחר שגמרת לבנות את המערכת. לא, בשום אופן לא! למען האמת, אני מאמין שהייתי חוסך לעצמי המון תסכולים, אכזבות וכסף אילו הייתי קונה את המערכת שלי בד בבד עם המשטחים של SRA, המשטחים האלה כמעט מייתרים את הצורך לשדרג את הציוד, כי מתברר פתאום שהציוד הרבה יותר טוב ממה שנדמה.

קיימות בשוק כל מיני חברות המייצרות משטחי בידוד – קונבנציונאליים ולא קונבנציונאליים, פניאומטיים, מגנטיים, Υou name it – וברור שניסיתי בביתי רק חלק זעיר מן המשטחים שלהן (משטחים שונים של Bright Star, Base, Room Tune, Target, Arcici, ועוד). מכל מקום, מעולם לא "שמעתי", לא בביתי ולא מחוצה לו, משטחי בידוד כל כך אפקטיביים, כל כך סוחטי יכולות ובלי שום מגרעות, כמו המשטחים של SRA. בעצם, יש מגרעת אחת: מחירם הגבוה. אם הכוונה היא להניח משטח מתחת לכל מכשיר ורמקול במערכת (כפי שאני שואף), זה כבר הופך להיות עניין לעשירים בלבד (ואני אינני כזה), אבל צריך להתחיל במשהו והצעתי היא להתחיל בפטיפון או בנגן התקליטורים. מומלץ ביותר. לא, בעצם – הכרחי!                        

היבואן בארץ: מאסטרו אודיו.

להמשך דיון בנושא הביקורת לחץ כאן.


7:00
  /  
1.3.2009
  
כתב: שמעון בוזגלו (אבטליון)

1