מבחן רסיברי על, פרק ב´ – ימהה RX-Z11

איתי בכר ממשיך את הסקירה שלו על רסיברי  העל.הפעם על הפרק ספינת הדגל של יאמהה, ה-RX-Z11 המפורסם.

7:00
  /  
19.10.2008
  
כתב: איתי בכר
הקדמה 

הקדמה

לפני כמה שנים הייתי באחת מחנויות האודיו וידאו בתל אביב, ומאחד החדרים נשמעו קולות נפץ מרשימים ושאון חלליות חולפות. כמובן שנשאבתי לחדר כמו זומבי שהריח עובר אורח תמים… בעודי בוהה במסך ההקרנה בחדר מוצף הסאונד, שאלתי את המוכר "איזה מכשיר מנגן?".  מקריאת שפתיו הצלחתי לפענח את המילה הבאה:  "י-מ-ה-ה-!".
ימהה?? לא ציפיתי לתשובה הזו… "מה קרה לך?, זה ה Z9 שלהם, עולם אחר" היה ההסבר שלו, ורשמתי לעצמי את האות Z לציון לשבח.

אחרי 4 שנות שלטון של ה 9 ועם הוספת העדכונים האחרונים בתחום הוידאו ופורמטי האודיו החדשים, ימהה משחררים לציבור ספינת דגל חדשה, בדמות ה Z11. סקרן להכיר את פאר היצירה האחרון של ימהה, נקבע דייט.

עיצוב, איכות גימור ונתונים

עם פתיחת האריזה, התגלה רסיבר אלגנטי בצבע שמפנייה (למה לא קולה?), בן 35 ק"ג מבטיחים, בעל עיצוב קלאסי, שמרני משהו יש לומר. אין כאן משטחים מעוגלים, זויות מתחכמות או מראות שחורות. ה Z משדר סולידיות מוחלטת.  אחרי שסיימתי לבהות בו ולגבש עמדה ראשונית, הנפתי את המפלצת מהשטיח לעבר מקום מושבה בחודש הקרוב, מזנון האיקאה שלי, ששיחק אותה פעם נוספת, ולא התמוטט תחת המשקל.

הימהה הזה בנוי לתפארת, ולמרות עיצובו השיגרתי משהו, איכות הבנייה והגימור שלו הם מהסוג ששמור לציוד היי-אנד. הדלת הקידמית, אחרי שהבנתי שצריך לגעת באיזור התחתון שלה, גולשת למטה ברכות ואיטיות מעוררת יראה, ושני הכפתורים שבחזית, ווליום ובורר כניסות, הם מהסוג האיכותי, המשוכך.

ימהה השתמשו בטכנולוגיית E Core לתצורת ספק הכוח והמספרים היבשים מדווחים על צריכת חשמל של 15 אמפר, שני קבלים של uF27,000/v75  לשבעת הערוצים הראשיים ועוד שניים צנועים יותר ל 4 ערוצי ה presence של ימהה, והספק של 140 וואט ל 7 הראשיים ועוד 80 לארבעת ערוצי הנוכחות. רבותי, 11 ערוצי הגברה במכשיר אחד! את זה לא רואים כל יום. שני מאווררים חרישיים בתחתית המכשיר, דואגים שישאר בטמפרטורה סבירה, די חשוב למכשיר שמתהדר בתקן THX Ultra 2 Plus.

יתרונות ה Z11 על ה Z9:

  • תקן HDMI 1.3a
  • HDMI Upconvert
  • קידוד Dolby Digital Plus / TrueHD and DTS HD
  • תמיכה במוזיקה מהרשת ואייפוד

פאנל אחורי

באחורי המכשיר הזה תגלו את אחד הפאנלים היותר עמוסים, אך המסודרים וברורים שיש. 11 חיבורי רמקולים, 2 יציאות סאבוופר, שני טריגרים למכשירים נוספים, שתי יציאות חשמל, 5 כניסות HDMI (אחת מהן בפאנל הקידמי, נחמד למצלמות ווידאו מודרניות), 2 יציאות HDMI (ושתי קומפוננט, למי שעוד לא הצטרף להמפיכה הדיגיטלית), 8 כניסות אודיו דיגיטליות, חיבור ל DOCK יעודי של ימהה לאייפוד, 5 כניסות S-Video וקומפוזיט, וארבע כניסות קומפוננט.

בדורנו אנו, הייתי בא ואומר, יצרני רסיברים יקרים, אני לעולם, אבל לעולם, לא הולך לחבר משהו בקומפוזיט, ואולי, ממש אולי, איזשהו חיבור ב S-Video . הגיע הזמן לקחת אומץ, ולדלל את מגוון החיבורים ההיסטוריים שאתם מציעים, ולתת יותר מהסוג החדש. אני כמובן בונה על זה שלפחות חלק מהאוכלוסיה ביפן לוקחים שיעורי עברית ביסודי.

כיול

כיול המערכת

סטאפ ראשוני:

טוב, הרסיבר הונח על המזנון, ערימת הכבלים מאחוריו חוברה מחדש באורך פלא, ואני מתישב בעמדת הכבוד, לעבוד קצת. הממשק, או ה GUI בשפת אזרחי ההייטק  (Graphical User Interface) מעוצב בפשטות יתרה, יתרה מאד יש לציין. שלב אחד מעל DOS. נו באמת ימהה, לא היה אף מעצב פנוי בטוקיו ב 4 שנים האחרונות? טוב, ממשק יפה הרי לא משפר את הסאונד, ואף מעורר חשד אם הוא יפה מדי, אז המשכתי בדרכי, ובחרתי את כל הבחירות הדרושות, כדי שהכל יזרום כמצופה. יש לציין שהממשק נהיר מאד וקל להבנה ללא קריאת הוראות.
כמו בכל רסיבר שמכבד את עצמו, גם בימהה ניתן לקבוע איזה מקור הולך לאיזה כפתור בשלט, ניתן לכייל את עוצמת הווליום לכל כניסה, (למרבה הצער ה lip sync גלובלי לכל הכניסות), אפשר לקבוע שם לכניסה ולבחור ברירת מחדל לקידוד האודיו.

כיול סאונד:

ימהה פיתחה לעצמה את מערכת "תיקון החדר", ובחרה לקרוא לו בשם המעניין – YPAO. כמו כל בעל רסיבר מתורבת, חיברתי את המיקרופון, סגרתי את החלונות, כיביתי את המזגן ונתתי למערכת לעשות את שלה. ברסיבר Z11, ימהה מאפשרים למשתמש לבחור מה הוא רוצה שהמערכת תכייל אוטומטית. כמה מושבים (1-8), כמות וחיבור רמקולים, מרחק, גודל רמקול, אקולייזר, עוצמה, גלים עומדים וזוית רמקול. כל אלה ניתנים לבחירה וניתוק לקראת הכיול. כלומר, תוכלו לעשות את הכיול בשנית, רק כדי לבדוק גלים עומדים, למשל. נחמד מאד. למערכת 10 זכרונות, כך שתוכלו לשמור את מצבי תיקון/כיול שלכם, שימושי מאד לחובבי השליטה ביננו.

מערכת ה YPAO בודקת תדרים נמוכים עד 32HZ, זה לא נמוך כמו ה 15HZ שהוולודין D15 שלי מסוגל למדוד את עצמו, אבל זה מספיק נמוך כדי לכייל בהצלחה את המערכת. ה YPAO מאד מפורטת ונותנת למשתמש לכוון ולכייל ידנית את התוצאה בכל דרך שיחפוץ.  אחרי סיום המדידות והחישובים, ב 3 דקות מהירות (למושב אחד), המערכת נותנת לבחור מ 5 ברירות מחדל ראשוניות של צליל, שאותן אפשר לכוון עוד, באופן ידני גרפי וקל.

Flat – מתימר לתת תוצאה שטוחה לחלוטין של הגרף, ואכן נשמע כך. שטוח ודל. לא השתמשתי במצב זה.

Through – למעשה, האקולייזר מנוטרל, והרמקולים מקבלים את האות המקורי. גיליתי שהבאסים לעיתים קרובות מדי יוצרים קקופוניה שעדיף להמנע ממנה, לכן ביליתי מעט במצב זה. (רק במוזיקה למעשה).

Natural – תיקון עדין, בעיקר לבאס וקצת לטרבל, מצאתי שמצב זה נותן את התוצאה הטובה ביותר רוב הזמן.

Front – להרבה אנשים אין מערכת עם 5-7 רמקולים זהים, וימהה נותנים כאן אפשרות שהמערכת תנסה להתאים את הצליל של הרמקולים השונים, לאלה של הקדמיים. לא אהבתי את התוצאה כאן, רמקול לא יכול להיות משהו שהוא לא, לכן לא השתמשתי במצב זה.

Manual – זה המצב שבו מצאתי את התוצאה הטובה ביותר, למעשה, התחלתי עם מצב Natural, החזרתי קצת באס, ויצרתי לעצמי 2-3 כיולים שונים ששמרתי בזכרון, ועברתי בינהם במקרה הצורך. אחרי שבועיים שלושה של משחקים ושמיעת הרבה מקורות שונים, למדתי לעבוד עם ה YPAO, להכיר את התגובה של הרמקולים שלי לשינויים, והגעתי לסטאפ מוצלח למדי.  

ימהה הכניסו לפני כמה שנים את נושא ערוצי הנוכחות, presence channels, שזה סוג של תוספת, על ערוצי הסאונד הקיימים. לצערי, לא היו לי בנמצא עוד 4 רמקולים (גם לא עוד 2), ודרך להתקינם בגובה המומלץ, לכן לא הצלחתי לחוות את הפלא. אני מניח שחלק יאהבו את התוספת, וחלק, יתכן בני משפחתם, עלולים לסמפט את ארבעת הרמקולים הנוספים, התלויים באוויר (אמרנו נוכחות, לא?) אפילו קצת פחות. זו אכן תוספת שמתאימה להתקנה בחדר קולנוע יעודי.

ימהה מאפשרים למשתמש לבחור בין 8 ל 6 אוהם לרמקולים, ובין 40 ל 200HZ לחיתוך הבאס, לכל זוג ערוצים.
ישנה אפשרות לכוון את הפאזה של הסאבוופרים מהתפריט, קביעה שונה לכל אחד משני הסאבים, וסה"כ, מדובר על רסיבר שנותן שליטה יפה מאד על כל הפרמטרים.

תכונות נוספות

תמונה:

ה Z11 מצויד בתקן HDMI 1.3a, התומך ב 30/36 ביט Deep Color,  קצבי ווידאו של 24Hz ו 120Hz וליפ-סינק אוטמטי. ה Z11 יודע לקחת את אותות הוידאו שתכניסו לו, לעשות להם deinterlace אם צריך, ולהגדילם לרזולוציה שתבחרו, במקרה שלי, בחרתי ב 720P.  ב Z11 אי אפשר לבחור לעבד כניסת וידאו מסוימת, אם תרצו נניח להוריד רעשים בכניסת ה S-Video של יס, ולעזוב לנפשם את הכניסות האחרות, נניח את נגן הבלוריי שלכם, שלא צריך שום טיפול. 
 ימהה מספקים למשתמש אופציית פעיל/לא פעיל למצב עיבוד הוידאו, ואין כאן אפשרות לכוון את עצמת החדות, הורדת רעשים וכדומה. גישה קצת בסיסית לרסיבר דגל, אך סה"כ מצאתי שהרסיבר שומר על איכות החומרים בצורה יפה.

תכונות נוספות:

ימהה מאפשרים למשתמש לבחור ולחלק את ההגברה לכל ארבעת האיזורים, או לחלקם, כולל אפשרות ל Bi-Amping. כמובן שדבר בא אחד על חשבון השני, אבל במסגרת 11 הערוצים, תוכלו לשחק בקלות. אם אתם דייריו של בית חכם, הימהה ישתלב היטב עם ארבעת איזוריו, ויתן לכם לעבוד במצב Party, שמנגן את המקור שלכם בכל חלקי הבית. רק בשביל זה כדאי לעבור לווילה.

ימהה מתיחסים לנושא המוזיקה ברשת ברצינות, והם יצאו עם שרת מוזיקה משלהם,  MusicCAST MCX-2000. אפשר כמובן להתחבר לרשת הביתית הרגילה שלכם, ובעזרת תוכנת שיתוף כגון Tversity, הימהה יראה את ספריית המוזיקה שלכם, וינגן קבצי MP3, FLAC ו DTS.  אפשר גם לנגן קבצי מוזיקה מדיסק USB, כמו גם להאזין לרדיו אינטרנטי. הדגם הישראלי של ה Z11 נטול אופציית הרדיו HD/XM.
ימהה החליטו שאיכות החומרים ב MP3 הנפוץ היום עלולה להיות לא מספקת, והם הוסיפו DSP שנקרא Enhancer, המתיימר לשפר את איכות החומרים הנחותים האלה.

גם ברסיבר זה אפשר לשלוט ממחשב שעל הרשת הביתית, בעזרת דפדפן וממשק פשוט, ואפשר, לא ניסיתי, לשלוט בו ממכשיר אייפון. יצרני הרסיברים עדיין לא שמעו על WIFI, אבל ימהה השכילו לעדכן, בעדכון הקושחה האחרון, את הרסיברים שלהם ביכולות הזרמת מדיה בעזרת ממשק Bluetooth יחודי שלהם. העדכון, שנעשה בעזרת דיסק USB, כולל גם ניגון קבצי רדיו בפורמט WMA, שיפורים בחיבור ה HDMI ויציבות ניגון פורמטי האודיו החדשים. יש לציין שעידכון הקושחה קל ונהיר לביצוע.

כיאה לרסיבר המתהדר בחתימה האישית של ג´ורג´ לוקאס (THX), ניתן לבחור במצב THX Loudness Plus, שדואג לדחיסת הטווח הדינאמי לכזו שתאפשר לכם לשמוע סרט בלי להעיר את הילדים של השכנים. ב Z11 יש מערכת דומה של ימהה עצמם, הנקראת Adaptive DRC, ואף אופצייה נוספת לכיוון עצמת ה LFE בלבד.

 

הפעלה

שלט רחוק

ימהה מספקים שני שלטים, אחד קטן לאזורי המשנה, ואחד גדול יותר, לאיזור הראשי. השלט יחסית קומפקטי לרסיבר כה משוכלל, והמגרעה העיקרית שלו, שהתאורה האחורית חלקית בלבד. את איזור כפתורי בחירת ה DSP ימהה החליטו להשאיר ללא תאורה, ובזמן צפייה בחדר חשוך, יקשה עליכם לבחור או לשנות קידוד. אם באמצע סרט תרצו לשנות, למשל, מדולבי דיגיטל ל THX, תצטרכו לגשש ולספור 3 כפתורים מלמטה וכדומה.
שינוי עצמת הווליום בימהה מאד איטי, אם החלפתם לערוץ רועש, תדרש מכם לחיצה ארוכה כאורך הגלות להורדת הווליום. בכל התקופה של שהות הרסיבר אצלי, לא התרגלתי לאיטיות של הווליום וראיתי בזה חסרון די מעיק.
ל Z11 שתי יציאות HDMI, וימהה השכילו לתת לנו כפתור בשלט המיועד לברור בינהן. ההחלפה עצמה מהירה.

כמו בכל רסיבר עם HDMI שפגשתי עד היום, גם בימהה לוקח לתמונה כ 3 שניות להופיע חזרה, אחרי כניסה או יציאה מהתפריטים, ובעת החלפת מקור. החריג כאן הוא חיבור הלווין שלי, שמחובר ב S-Video, שלא סובל  מהעלמות התמונה בכניסה לתפריטים. הבעיה נעוצה בתופעת ה Hdmi hand shake (או EDID בעברית), אין כנראה טוב בלי רע, וכיום תמונה דיגיטאלית המוצגת אחד לאחד כמו המקור, סובלת מ 3 שניות השהיית הנעלות.

תצוגה

תצוגה קידמית ברסיברים זה לא משהו לכתוב עליו הביתה, והימהה לא שונה מהותית ממה שאנחנו מכירים. התצוגה קטנה, וקשה להבנה מ 3.5 מטר והלאה. משום מה בימהה התצוגה לא מראה את שם המקור הבחור, אלא את הקידוד DSP. כלומר, במקום שהתצוגה תראה TV כשאתם צופים בטלבזיה, היא מראה דולבי פרולוג´יק, נניח.
חסרון נוסף ברסיבר דגל זה, הוא חוסר תצוגת מסך (OSD overlay) במצב HDMI. ימהה לא פתרו את מחלת הילדות הזו, ואני אישית די התרגלתי לראות את שינוי הווליום, סוג הקידוד וכו´ ע"ג המסך בזמן הצפייה בסרט. כניסה ל GUI כמובן מתאפשרת ב HDMI, פשוט תאבדו את התמונה, אך הסאונד ישאר. חסרון זה לא משפיע כמובן על איכות הסאונד, אך ברסיבר אני מוצא את עצמי נדרש לשינויים תכופים עקב המקורות השונים, והסרבול של חוסר תצוגה במקביל לתמונה קצת פוגם בחוויה.

נקודה מסורבלת משהו נוספת בימהה, היא הכניסה ההכרחית לתפריט ה GUI המלא בכל שינוי קטן שרוצים לעשות. להזכירכם, כל כניסה ל GUI גורמת להפסקת הסאונד לכשנייה, והעלמות של התמונה, ויציאה חזרה מהתפריט, מלווה בהשהייה נוספת של כ 3 שניות עד שהתמונה חוזרת.  בימהה אי אפשר לפשפש בתפריטים מהתצוגה הקדמית בלבד, כמו ברסיברים אחרים, חייבים לחכות שה GUI יעלה. אם תרצו לעמעם את עוצמת התאורה הקידמית למשל, ניתן לעשות זאת רק ע"י ניווט מיגע ב GUI.
ניגון מוזיקה מהרשת גם הוא מצריך הדלקת מסך, כי הניווט ברשת נעשה אך ורק בעזרת התפריטים, מה שמוריד קצת את השימושיות של ניגון קבצי המוזיקה שלכם. כשתבחרו בכניסת ה NET, הימהה יתחיל לנגן את הקובץ האחרון שנוגן.

 

מוזיקה

מוזיקה

עם יריית הפתיחה, הבחינו אוזניי בצליל גדול וחגיגי. בניגוד לאונקיו 905 שהפגין ביישנות מה בתחום הדו-ערוצי, ה Z11 הוא הילד הרעשן של הכיתה (אבל בצורה טובה, הוא במקהלה). המכונה הגדולה מפיקה מספיק אנרגייה נקייה וצלולה כדי לחשמל את זוג רמקולי הדובל יופיטר שלי ולדרבן אותם לנגן בקול גדול. הבאס מכה בחוזקה שלא הכרתי מרסיברים קודמים, הגבוהים מפורטים, טווח דינמי גדול, ועומק במה מרשימים. לצליל יש מאין רכות כזו, lushness, שלדעתי ימהה מכיילים פנימה.

 

 

אבל אני לא פה בשביל לעשות לו חיים קלים, ואחרי יום יומיים שהוא נהנה מהסלון לבד, נכנס לזירה תלמיד חרוץ מכיתת המחוננים, הלא הוא ה SIA2-150 של ATC האנגלית, שנמצא אצלי לבדיקה. ובכן, איך עומד ה Z מול ה SIA2? הוא לא.
ה ATC הוא מגבר משולב די מדהים, שממש לא פייר להציב מולו רסיבר, "דגל" ככל שיהיה. עם תג מחיר של כ 17K ישראליים, ה ATC משאיר מאחוריו את ה Z11 ללא בעיה, וזאת בעודו מקבל את היציאות האנלוגיות הצנועות של ה SB3 שלי.

יתרון ה ATC רק גדל כשחיברתי לו את ה Linn Majik DS, מזרים מדיה בפני עצמו, ו DAC לעת מצוא. ל LINN צליל נקי, מדויק, צלול ונעים בהרבה מה SB3. אבל היות ואני אדם טוב לב בבסיסי, באתי לעזרתו של ה Z11,  ודילגתי על ה DAC הפנימי שלו  ע"י חיבורו ליציאה של ממיר ה Kora Hermes 2. הצליל השתפר משמעותית, קיבל נפח, הפרדה טובה ועידון, אך עדיין, ל Z אין את השליטה, את עומק ורוחב הבמה המרשימים של ה ATC, ואת הגוון צליל הנעים והראליסטי שלו.  לכשעצמו הוא לא רע בכלל, אבל בהשוואה למגבר סטריאו שכזה, הוא יוצא נפסד.

לסיכום שלב הסטריאו, לימהה הגברה מצוינת, שילוב של טווח דינאמי גדול  ובמה עמוקה למדי, אך הוא יוצא נפגע מה DAC הפנימי שלו. מי שרוצה להנות ממוזיקה יותר ממה שהממיר הפנימי של ימהה יודע לעשות, כדאי לשקול הוספת ממיר חיצוני איכותי, ובסופו של דבר, לבדוק מגבר סטריאו כאלטרנטיבה.

הפתעה חיובית הגיעה כשניסיתי על ה Z11 מוזיקה רב ערוצית. יש ברשותי דיסקים בפורמט DTS, שנשמעו נפלא בימהה. חבל שנושא המוזיקה הרב ערוצית לא ממש תפס, יש פה פוטנציאל גדול. דיסקי ה SACD שלי נשמעו גם הם נהדר, למרות שפוענחו מראש בנגן הפיוניר 575 שלי, עדיין, ה 11 עושה עבודה מאד יפה בפיזורם בחדר.

ימהה היו תמיד חזקים בתחום ה DSP, וגם ברסיבר זה ניתן לבחור בין כמות גדולה של הגדרות יצרן שונות, בינהן אולם קונצרטים במינכן, ומרתף ג´אז בניו יורק. אני חייב לציין שהופתעתי לטובה ביכולת של הרסיבר הזה לקחת שני ערוצים ולהפוך אותם לחגיגת סראונד. יש קטעים שבהם זה עובד מדהים, ויש שפחות. באופן כללי אני חסיד של סטריאו נקי במוזיקה, לכן מצבים אלה לא היו בשימוש נרחב, אבל ה Z11 ממש חזק בתחום הזה. חביב עלי במיוחד היה מצב הסטריאו על 11 ערוצים ( 8 בלבד אצלי), שיחד עם יתרונות הימהה בתיקון חדר והגברה מעולה, הגדיר מחדש את מה שאפשר לצפות ממקור דו ערוצי.

הגברת סטריאו היא תחום ענק כשלעצמו, ואם אקח לרגע את מחיר ה Z11 ואחלק סכום זה במספר ערוציו, לעומת למשל, מחירו של ה ATC על שני ערוציו, אגלה שבעצם ליצרן הרסיבר, למרות מחירו הניכר, יש תקציב קטן יותר לערוץ. זה לא פלא אם כך, שמגבר שמיועד לשנע שני ערוצים בלבד, נמצא ביתרון על רסיבר, שיש לו עוד כמה דברים לעשות בחיים. זהו הסבר כוללני משהו, אך די קרוב למציאות.

למגברי וציוד סטריאו אופי שונה ומשתנה, חלקם "חמים", חלקם אנליטיים, חלקם בטכנולוגיית מנורות וחלקם טרנזיסטוריים. העולם האודיופילי גדול, עם המון חברות שמציעות אופיי סאונד שונים ואיכויות רבות. לדעתי רסיבר טוב צריך לכוון ל"אמצע". לתת סאונד נקי, ניטרלי ונכון וכמובן, לייצר זאת דרך 7-11 ערוצים, כזה שיהווה בסיס טוב לסרט קולנוע על כל ערוציו. איכות הרסיבר בסטריאו בלבד היא למעשה רק חלק ממה שהוא יודע לעשות, ולא בראש סדר העדיפויות של היצרן, כי זו לא מטרת המכשיר.

קולנוע ביתי

גבירותי ורבותי, אומר זאת בצורה גלויה מראש: המכשיר הזה מדהים בקולנוע ביתי! אמנם המבחן הזה מוצג כך ששלב הקולנוע הביתי מגיע בסוף, אבל לא כך הכרתי את ה Z11. לי אין סבלנות רבה כמו לכם. מיד עם חיבור החוטים וההגדרות הבסיסיות, ועם סיום זריז של שלב הRC ההכרחי בימינו, הנחתי במגירת הפנסוניק BD30 את בלייד-ראנר, הרימסטר, ולחצתי play בהתרגשות קלה, בעודי מוצא את מקומי על הספה. למזלי, לנגני בלוריי של היום יש השהייה של כ 30 שניות עד שהם מתארגנים על עצמם ולכן הספקתי לכבות את האור ולהשקיט את המזגן. ואז זה קרה! מי שזוכר את הסרט, הוא מתחיל בנסיעה מעל העיר, תוך מעבר בין כמה ארובות יורקות אש ומכוניות מעופפות, לאורך הפסקול המדהים של וואנגליס. מעולם לא שמעתי את הקטע הזה כ"כ טוב! תיקון, זה כבר לא בקטגוריה של "לשמוע". זה עולה לקטגוריית החוויה. הסאונד עוטף אותך כך, שאתה נמצא בתוך העולם הזה, בצורה וברמה שלא הכרתי בעבר. איכות הסאונד מדהימה.

רבותי (וגבירותי), דולבי דיגיטל ו DTS הם מקרה היסטורי שחלף לו. הפורמטים החדשים הרבה יותר טובים. ב Z11 שומעים את זה טוב מאד. עכשיו הבנתי על מה מדברים.

דיסק נוסף שאציין, מבין הכ 20 שחוויתי איתו, הוא הופעה חיה של Chris Botti. איכות תמונה וסאונד מעולים, ומה שמעניין בדיסק הזה, זה ששומעים בו ממש בקלות את ההבדל בין פורמטי הסאונד הישנים לחדשים. בדולבי דיגיטל (128 קילובייט לערוץ, להזכירכם), הסאונד נשמע דחוס ורועש, ממש לא נעים וכמעט בלתי אפשרי להאזין לחצוצרה של הסולן. בפסקול ה PCM 24/96 האיכותי של הדיסק הזה, הופעה נשמעת מפורטת, עשירה, כזו שניתן להגביר את הווליום ורק להנות יותר. אין צרימות, יש רק ים של פרטים, גודל, עוצמה והרגשה של חלל המקום.

ספיידרמן 3, עם קטעי האקשן הרבים שבו, הוחזר לסצינה בו ידידנו מציל את הבחורה הנופלת מבניין. הימהה כה חזק, דינאמי וצלול, שממש הרגשתי שאני במגה-קולנוע אמריקאי, אי שם בפרבר אל-איי חביב. השכן שלי מלמטה גם חשב כך, ובא לקלקל לי את ההנאה. אני הולך ומשתכנע שאני צריך לעבור לכפר… הרסיבר הזה לימד אותי איך צריך להשמע סרט פעולה. נקי, גדול, חסר מאמץ, ומדהים.

האלמנט החמישי גם הוא סרט מד"ב משובח שעבר רסטורציה רצינית לכבוד הפורמטים החדשים, וגם דיסק זה השמיט את לסטי לכיוון מרכז הפלנטה. שוב, לא היה צריך הרבה כדי שזה יקרה. קטע הפתיחה של הסרט, עובר בתוך שדה מטאוריטים, הרוחשים להם ביעף. ואז מבליח לביתכם צליל ענק, נמוך, מבעית  שקשה לתאר אותו, הספה רעדה והסאב החליק הצידה מספר סנטימטרים, ואני החלטתי סופית שלעולם לא אראה יותר סרט בפורמטים הישנים. 

ואז בדקתי סרט עם פורמט ישן, חביבי משכבר הימים, גלדיאטור. אכן, מורגשת הצניחה בטווח, והדינמיקה קומפקטית יותר, והכל קצת יותר צנוע. אבל עדיין, לאחר שהאוזן מתרגלת, מורגש כוחו של ה Z11 להפיח חיים בפס הקול המקסים של האפוס הזה. מתי הוא יצא בבלוריי, זה כל מה שנותר לי לשאול את אלוהי הקולנוע הביתי, שבטח קוראים סקירה זו בשקיקה.

סיכום וציונים

סיכום

הימהה Z11 הוא קפיצת מדרגה על מה שהכרנו עד היום בתחום רסיברי הקולנוע הביתי. מכונת סרטים מזן משובח, שבו הפורמטים החדשים "יוצאים החוצה" בצורה שלא הכרתי ולא ידעתי שאפשרית.
הסאונד גדול, מפורט, נקי, צלול מאד, דינאמי ובסה"כ מאד מהנה. הסלון שלי הפך לאולם קולנוע, רק להתקין שלט "יציאה" מניאון ירוק מרצד מעל הדלת.
המכונה הזו לימדה אותי דבר או שניים על איך יכול להשמע פסקול של סרט, ואחרי כחודש משותף, השכנים שלי יכולים לנוח יממה, כי זה הזמן שלוקח לי לחבר את הכבלים לרסיבר הבא.
🙂

ציונים

רב ערוצי – 9.5
מדובר ברסיבר-על אמיתי, חווית קולנוע בסטנדרט חדש.
דו ערוצי – 8
איכותי למדי, אך לא ברמה של מגברי סטריאו יעודיים.
עיבוד ווידאו – 8.5
איכות בסיסית טובה, אך חוסר באופציות מגבילים את השימוש בו.
איכות בנייה – 9.5
הרסיבר הזה בנוי ומגומר איכותי מאד.
הנדסת אנוש ושימושיות – 8.5
חוסר התצוגה ב HDMI, ואיטיות הווליום פוגמים בחוויה של רסיבר קל להפעלה. 
תכונות – 9
מערכת תיקון החדר ואפשרויות הכיוון הרבות של האודיו פוגשות בכמה חוסרים מציקים.
שלט – 7
השלט קצת קטן לכמות הכפתורים עליו, מואר חלקית בלבד, ולכן קשה להפעלה בחושך.

 

הציוד בעזרתו נערכה הבדיקה:

מקורות:

  • נגן בלו-ריי Panasonic BD-30
  • מזרימדייה – DVICO 6500
  • פלייסטיישן 3
  • YES
  • נגן DVD אוניברסלי פיוניר 575
  • אמצעי תצוגה:

    • מקרן – Panasonic 900
    • פלזמה – Pioneer 435

    רמקולים:

    • קדמיים – דובל יופיטר
    • סראונד – פוקל אלקטרה
    • סאב – וולודין DD15

    ציוד להשוואה:

    • סטריאו – מגבר משולב – Edge G3,  ATC SIA2-150
    • ממיר – Linn Majik DS, Kora Hermes
    • רסיבר – Onkyo 905

     

    המכשיר נבדק באדיבות היבואנית: חברת SG.

    מחיר מומלץ לצרכן: 28,900 ש"ח

    תודה מיוחדת ל SG, אודיו-דזיין, מאסטרו אודיו, והעולם הדיגיטלי  על השאלת הציוד השונה לבדיקות.

    להמשך דיון בנושא הכתבה לחץ כאן.


    7:00
      /  
    19.10.2008
      
    כתב: איתי בכר

    1