רסיברים – עבר, הווה, עתיד. פרק ב´

מיתוג והמרת וידאו

וידאו היה הרבה שנים מחוץ למשחק בכל מה שקשור לרסיברים.
תפקידו העיקרי של הרסיבר היה לשמש כמגבר סטריאופוני (או כמקלט רדיו), ואם במקרה מישהו חיבר את הרסיבר לשמע בטלוויזיה או למקור תצוגה אחר, נתנו לו להתמודד עם נושא הוידיאו בעצמו. הרסיבר זה Audio ולא שום דבר אחר…..עד שהגיע הצליל ההיקפי וטרף את כל הקלפים. הצליל ההיקפי כבר לא מנותק מהטלוויזיה כי אם קשור בקשר הדוק למערכות צפייהכ שרק הולכות ומשתכללות.  היום ללא ספק, הוידיאו והשמע אחד הם. ריבוי מקורות הוידיאו אילצו מציאת פתרונות מיתוג שמקביל למיתוג השמע ובגלל שגם הוידיאו נתברך בריבוי פורמטים שונים, היה צורך לבצע גם המרות מפורמט אחד לפורמט אחר כדי למנוע התעסקות של הצופה בניתוב ידני של אות הוידיאו.

ככל שהרסיבר יותר משוכלל הוא מכיל יותר סוגי כניסות ויותר מיתוגים של מבנה וידאו לסוגיו. הרסיברים היקרים יותר לא רק ממתגים כניסות, כי אם גם מבצעים המרה מפורמט אחד לשני.  הפורמט שהיה המקובל והנפוץ ביותר הוא אות ה Composite שמאופיינת במחבר RCA בצבע צהוב. קואקס אחד שמעביר בתוכו אות אנלוגי שמכיל את כל הנחוץ לטלוויזיה לשחזור התמונה. עוצמת אור, עוצמת צבע, אותות סנכרון וטלטקסט הכול באות מורכב אחד. הפורמט היותר טוב הוא ה S-Video שמאופיין במחבר עגול עם 4 נקודות מגע. פורמט הומצא ע"י Sony ובנוי מכבל שמכיל בתוכו 2 קואקסים, אחד לאות הצבע והשני לכל השאר. העברת הצבע בנפרד משאר האותות משפר את איכות התמונה יחסית לתקן ה Composite.

לשני הפורמטים הנזכרים, בגלל אילוצים טכניים, מכניסים פילטרים שמקטינים את כמות מידע הצבע שעובר (בייחוד בצבע הכחול) ולכן הם נחשבים לפחות טובים מהפורמטים החדשים ותמיד רצוי עד כמה שאפשר לא להשתמש בהם.

בתמונה הבאה אפשר לראות גם את מחבר ה Composite וגם את ה S-Video, כניסות ויציאה:

כניסת המסכים הדקים במקביל לשכלולים שבוצעו בנגני ה DVD הביאו התייחסות רצינית יותר לפורמט ה Component. היום כל מסך דק יודע לקבל פורמט זה והשיפור בתמונה בולט מידית גם למי שלא ממש פריק של וידאו. בפורמט אנלוגי זה מעבירים את שלושת הצבעים (RGB) בנפרד כדי לקבל את המיטב שאפשר ממקור אות הוידיאו.

חיבורי פורמט ה Component הם שלושה חיבורי RCA בצבעים אדום ירוק וכחול:

אם מביטים בתמונה רואים שההגדרה של הכניסות או היציאות הוא לא RGB כי אם Y Pb ו Pr. אלו עדיין אותות RGB שאת ההסבר המורחב לקשר ביניהם אפשר למצוא במאמר אחר באתר. 

וכאן הגענו לפורמט חדש שהעולם נחשף אליו יותר ויותר – ה HD (High Definition). להבדיל מהפורמטים האחרים, זהו פורמט שמעביר גם את השמע וגם את הוידיאו בחבילה אחת דיגיטאלית. גם החיבור הפיזי הוגדר ויצרו גם מחבר סטנדרטי מיוחד – High Definition Multimedia Interface ובקיצור מחבר HDMI.

תת פורמטים רבים מסוגלים לזרום בחוטי הנחושת של ה HDMI וככל שהרסיבר יותר משוכלל כך גדלה יכולתו להבין את הפורמטים השונים: 480i , 576i , 480p , 576p , 720p , 1080i וזה המוגדר כ HD מלא 1080p.

הרסיברים החדשים מתהדרים לא רק בניתוב הפורמטים כי אם גם ביכולות המרה ביניהם. גם המרה בין פורמט דיגיטאלי אחד לפורמט דיגיטאלי שני וגם המרה מפורמטים אנלוגיים לפורמטים דיגיטאליים. יכולות הרסיבר קשורות כמובן למחירו והשאלה שנשאלת היא לשם מה אנחנו בכלל צריכים לשלם יותר עבור כל האלקטרוניקה הזאת?

במקרה שמסך הטלוויזיה יודע לקבל את כל הפורמטים הדיגיטאליים מה שנדרש מהרסיבר זה לשמש כמתג שמחבר כניסת HDMI נבחרת ליציאת HDMI OUT. אבל במקרה בעייתי שהמקור משדר 1080i והמסך מסוגל לקבל רק 1080p נחוצה המרה וכאן נכנס הרסיבר לתפקידו החדש וממיר את ה 1080i ל 1080p. כלומר יכולת הרסיבר להמיר מפורמט דיגיטאלי אחד לשני הכרחית במצב שמקור האות הוא בפורמט שהמסך לא יודע לקבל.

ההמרה השנייה, זו שממירה מפורמט אנלוגי לפורמט אנלוגי אחר או לפורמט דיגיטאלי, משמשת בעיקר לנוחיות, וברסיברים מסוימים, גם לשיפור איכות.

אפשר לראות בדיאגראמה הבאה דוגמה לסוגי המרה של הפורמטים השונים:

וכמו שרואים אפשרויות ההמרה רבות והדגמים החדישים של הרסיברים מסוגלים לקבל אות Composite אנלוגי ולהוציא רצף ביטים דיגיטאליים בפורמט HDMI.

אפשר לראות בדיאגראמה שהרסיבר לא בנוי להמרה מדיגיטאלי (HDMI) לפורמט אנלוגי.

דוגמה למקרה מעשי:

מצב נתון, מסך הטלוויזיה מחובר לערוצי הכבלים בחיבור Composite ומחובר ל DVD בחיבור Component.
ללא המרה של הרסיבר, כל פעם שעוברים ממדיה אחת לשנייה נאלצים להחליף את המיתוג ברסיבר לצורך מיתוג השמע וגם להחליף את המיתוג במסך לצורך הוידיאו.

כשיש המרה של הרסיבר, אות הוידיאו מחובר למסך הטלוויזיה דרך הרסיבר ובפורמט קבוע, בדרך כלל הפורמט הטוב ביותר שהוא יודע לקבל. מיתוג בין המדיות בעזרת הרסיבר גורם למיתוג השמע וגם למיתוג והמרת הוידיאו כך שאין צורך לגעת גם במסך.

עד כאן הודגשה רק הנוחיות שבהמרה אבל חלק מהרסיברים החדשים מצוידים בממירים שהם יותר איכותיים מהממירים שקיימים במסך עצמו ולכן במקרה הזה, ההמרה לא רק נוחה יותר כי אם גם את איכותית יותר.

איזון הצליל בחדר

אחד מהמנגנונים המופלאים שהוכנס לרסיברים החדשים הוא ה RC ראשי תיבות של Room Correction. כל חברה מגדירה את התהליך בשם משלה אבל בסיכומו של דבר המטרה אחת היא – איפוס מערכת השמע מרובת הרמקולים ליצירת איזון צליל בנקודת מרחב אחת בחדר, היא הנקודה שבה יושב המאזין.

אחרי שנבחרו הרמקולים, הרסיבר ושאר חלקי מערכת השמע ואחרי שהם מוקמו אחר כבוד בסלון או בכל חדר האזנה אחר, נכנס החדר למשחק. לא תמיד אפשר להציב את הרמקולים במרחקים אידיאליים סימטריים מהמאזין כמו בתיאוריה, וגם הישיבה לא בהכרח במרכז החדר כי אם קרוב יותר לרמקולים האחוריים. קירות החדר וחפצים שונים בחלל גורמים להחזרות צליל מוזרות בתדרים שונים והצליל המקורי מגיע לאוזן בסיום "הטיול" בחדר עם עיוות משמעותי בהשוואה לזה שיצא מהרמקולים.

וכאן נכנס לתפקידו מנגנון ה RC שתחילתו במיקרופון הקטן שמסופק עם הרסיבר:

מציבים את המיקרופון בדיוק במקום ששם אמור להיות ראשו של המאזין, מפעילים את מנגנון ה RC ברסיבר וממתינים. ברגע זה הרסיבר משדר אותות לרמקולים ובמקביל מקבל מהמיקרופון מה אמור המאזין לשמוע ומכייל כל ערוץ בנפרד לעוצמה המתאימה, לפאזה מדויקת זמן התפשטות וזמן דעיכת האות.

אופטימיזציה של החדר

חדר יכול להדהד ולהדגיש תדר מאד נקודתי ובאותו זמן להנחית תדר אחר קרוב לראשון. תיקון של תדרים בתחום צר (למעלה או למטה) מחייב כוח חישוב רב עם רזולוציה גבוהה. אם קיים הדהוד בתדר 120 הרץ וב 150 הרץ ההדהוד נעלם, על מנגנון ה RC להנמיך רק את תדר ה 120 ולא לגעת בתדרים אחרים.
די מסובך כשמדובר בתדרים סמוכים.

אני תמיד אומר: "אם אתה עושה את זה, עשה את זה טוב. אם לא, אל תעשה את זה בכלל".

אם ה RC ברסיבר לא יכול לבצע את התיקון בצורה מדויקת עדיף שלא יתקן בכלל, כי אחרת התוצאה תהיה רק יותר גרועה.

כיום מנגנון ה RC ברסיברים החדשים מתחיל למדוד ולתקן מהבאס הנמוך (32 הרץ) ועד לגבוהים ביותר (16K הרץ). התיקון נעשה ברזולוציה מעולה של שליש אוקטאבה ובאפשרות של תיקון הדגשה או הנחתה בתחום רב.

דוגמא ליכולתו של מנגנון ה Room Correction ברסיבר אפשר לראות בשרטוט הבא:

בדרך כלל איזון הרמקולים מתבצע בצורה יחסית לרמקולים הקדמיים (ימין ושמאל). בסיום פעולת ה RC כל שאר הרמקולים אמורים להיות יותר מאוזנים לרמקולים הקדמיים כך שמעבר צליל מרמקול אחד לשני לא יגרום לשינוי בולט באופי הצליל. הרסיבר גם לומד את הזמן שלוקח לצליל להגיע מהרמקול למיקרופון ומוסיף את ההשהיה המתאימה כך שאם צלילים שונים יכנסו למערכת התיקון בו זמנית הם יצאו לרמקולים בהשהיות שונות במטרה שיגיעו לאוזן המאזין בדיוק באותה נקודת זמן.

כמובן שאם כבר הוכנס מנגנון אוטומטי, הוסיפו ברסיבר גם אפשרות לכיוון ידני של הפרמטרים השונים וזה נותן למאזין יכולת חזקה לשלוט בכל פרמטרי הכיול לפי טעמו.

ועוד כמה חידושים

איכות שמע גבוהה, מיתוגי וידאו מסובכים, המרות שמע והמרות וידאו תיקוני שמע מרחביים, כל אלה כנראה לא מספיקים. ברסיברים החדשים הוכנסו עוד ועוד שיפורים. רשימת החידושים ארוכה וקשורה לדמיונו וכושרו של כל יצרן רסיבר כדי לשכנע אותנו שזה הרסיבר האידיאלי בשבילנו.

ונזכיר כמה מהחידושים שקיימים אצל רוב יצרני הרסיברים בצורה זו או אחרת:

Pure Direct Sound – מתאים לאלה שלא רוצים עיבוד של אות השמע, ולא רוצים באס או טרבל, ולא רוצים RC ולא רוצים אפילו שהמחשב הפנימי של הרסיבר יפעל. לאלה שרק רוצים להרגיש שקנו גם רסיבר תותח לצליל היקפי וגם באותה קופסה מגבר סטריאו טוב של פעם, במיוחד עבורם הוכנס מפסק הPure Direct.

לחיצה אחת על הכפתור ואות השמע עוקף בזריזות את כל מעגלי בקרת הצליל, ועובר בצורה נקייה מהשפעת המעגלים השונים בדרך הקצרה ביותר עד כמה שאפשר, ישירות לרמקולים.

וכאן המקום לחזור לשרטוט הראשון: "מסלול אות השמע ברסיבר". במצב Pure Direct אות השמע לא עובר במסלול הרגיל כי אם במסלול המקווקו הירוק, ואפשר לראות שהאות האנלוגי במצב Pure Direct ממותג ישירות ליחידת דוחפי הרמקול והאותות הדיגיטאליים ,ה S/P DIF וה HDMI, עוברים רק המרה חזרה לאנלוגי ביחידת ה D/A ומיד לרמקולים.
מתבצעת עקיפה טוטלית של רוב מערכות הרסיבר, וכמעט כולו משותק. רק הווליום עדיין במשחק.

דגימה ב 30 ביט – ככל שיש יותר מניפולציות על אות הוידיאו (בעיקר ההמרות למיניהן), כך יגדלו האי דיוקים בחישובים המתמטיים שמתבצעים ברסיבר. ככל שמגדילים את מספר הביטים שמייצגים חלקיק אות (דגימה), כך מקטינים את השגיאות בחישובים. ברסיברים החדשים העלו את רמת דגימת אות הוידיאו מ 24 ל 30 ביט ואפילו ל 36 ביט (כשמדובר באות דיגיטאלי).

חיבור לרשת -חיבור הרסיבר ל PC, חיבור ישירות לרשת האינטרנט, חיבור USB וחיבור ל I-POD כבר הפכו לדבר שבשגרה. איך לא?

On Screen Display – מורכבות ההגדרות של הרסיבר חייבה תוספת המאפשרת לשלוט בכל שלל האפשרויות של הרסיבר. לשם כך הוכנסו ציורים גראפיים שמוצגים על מסך הטלוויזיה ושמבוקרים ע"י שלט הרסיבר בצורה כזאת שכיול הגדרות וכיוון הרסיבר יעשה בצורה קלה וידידותית.

זיכרון מערכת – לא פעם מבנה והגדרות הרסיבר צריכות להשתנות לפי טעמו של המאזין. לפעמים יש המעדיפים בסרטים להדגיש צלילים מסוימים ובשמיעת חדשות מעדיפים להגביר את הרמקול המרכזי. לפעמים מעדיפים לכבות את הצליל ההיקפי ביחד עם הגברה קלה של הבאסים ולפעמים….. בקיצור, ברסיברים החדשים ישנה אפשרות לשמור בזיכרון את מצב הרסיבר הנוכחי (Setup) ולשחזר אותו בלחיצת כפתור אחת כשזה נחוץ.
רסיברים עם זיכרון מערכת, מאפשרים שמירה של יותר מסט אחד של פרמטרים כדי לאפשר שיחזור מהיר של יותר ממצב תצורה אחד.

Adaptive Dynamic Range – התחום הדינאמי של הצליל בסרטים הוא די גבוה, במיוחד בסרטי פעולה. הבדלי העוצמה החריגים המותרים בסרט נמדדים ממצב עוצמה ממוצעת של דיאלוגים עד לרעש רגעי של יריות, פיצוצים וכו´ ועומדים על כ 20dB. לא סוד הוא שבצפייה בסרט אקשן שכזה קשה להחליט לאיזה ווליום לכוון את הרסיבר, בייחוד בשעות הלילה. כפתרון, הכניסו לרסיברים מצב של "לילה" (night mode), שבו הרסיבר מקטין מלאכותית את ההבדלים בין הצליל בעוצמה הנמוכה לצליל עם העוצמה הגבוהה, והתוצאה, פחות שינויי עוצמה ברמקולים.

במילים פשוטות, אם עוצמת השמע תרצה לעלות ב 20dB, הרסיבר (יחידת ה DSP ), יגרום לעליה של 10dB בלבד. ולחילופין, אם הצליל אמור היה לרדת ב 30dB הוא ירד רק ב 15dB, כל זאת כדי להקטין את ממוצע שינויי עוצמות השמע בחלל החדר. למעשה הרסיבר דוחס את השמע ברמה קבועה והפעולה הנ"ל מוגדרת כהקטנת ה Dynamic Range של הצליל.

הרסיברים החדשים מתהדרים גם בתוספת חוכמה למנגנון זה. הם מנסים להבין האם בכלל צריך לשנות את ה Dynamic Range, ואם כן, האם לבצע את זה קבוע או רק לפעמים, כשזה נחוץ. המנגנון החדש קיבל את השם Adaptive Dynamic Range כי הוא מתהדר בכך ששינוי התחום הדינאמי הוא לא קבוע כי אם משתנה כתלות בתוכן השמע ומצב כפתור הווליום.

מנגנון חדש ומשופר זה מקטין ביתר יעילות את הבדלי העוצמה בין הדיאלוגים והפיצוצים כך שגם נשמע היטב את הנאמר וגם לא נאלץ להוריד ווליום בפזיזות כשרק נראה את המטוס מתקרב מהאופק.

למעשה, רשימת החידושים רחוקה מלהסתיים.

אצל חלק מהיצרנים אפשר למצוא תמיכה בקצב דגימת שמע של 192K הרץ ממקור DVD, קליטת רדיו מלווינים, בניה או שחזור של פורמט MP3 ופורמט WMA, מנגנון הורדת רעש באות וידאו, PLL משופר להגדלת דיוק הדגימה של זרימת האות הדיגיטאלי, עיבוד אות מיוחד לקבלת צליל היקפי גם באוזניות, אפשרות לשמוע מקורות שמע שונים בחדרים נפרדים, אין סוף הרכבים של דימוי אולם קולנוע או אולם קונצרטים לפי נושא הסרט או המוזיקה……. ועוד ועוד תכונות שחלקן חשובות וחלקן סתם גימיקים, הכול כיד הדמיון הפורה של היצרנים.

ולמרות כל החידושים והפטנטים, בסופו של אוזן, הרסיברים עדיין לא נשמעים אותו דבר, למה?

אז למה הם לא נשמעים אותו דבר?

הרסיברים המובילים בנויים כולם בטכנולוגיה הכי משוכללת עם חלקי האלקטרוניקה המתקדמים ביותר ולא פלא שהמפרטים שהיצרנים מציגים נראים דומים כאילו הועתקו אחד מהשני. היינו מצפים שההבדלים בין הרסיברים של החברות השונות יהיו כל כך מינימאליים כך שהחלפה ביניהם לא תגרום לאיזה שינוי בצליל. ובכל זאת, במבחני שמיעה שערכו לטובים שברסיברים מחברות שונות נמצאו הבדלים גם בנגינת מקור סטריאופוני וגם בהשמעה של צליל היקפי.

למה?

כי היצרנים לא מראים את כל הפרמטרים של הרסיבר, ולמען האובייקטיביות נאמר שהם גם לא תמיד יכולים.

מי שחיפש מצלמה דיגיטאלית וניסה להגיע למסקנה איזו מצלמה טובה יותר רק על סמך מפרטי היצרן, הבין מהר שזה בלתי אפשרי. תכונות חשובות שמשפיעות על איכות התמונה (הרבה יותר ממספר פיקסלים שמהן מורכב הצילום), לא מפורסמות כלל ע"י היצרנים. אין מידע על דיוק הצבע, מהירות הזום, זמן מרגע לחיצה לחשיפה ועד לצילום עצמו, כמות הרעש האקראי שמתווסף לתמונה באור חלש, דיוק מד התאורה, זמן לביצוע פוקוס ועוד תכונות שהן הן המבדילות האמיתיות בין מצלמה אחת לשנייה.

כך גם ברסיברים.

אחד מהמעגלים החשובים ברסיבר הוא כמובן מעגל ה PA, זה שדוחף את הזרם לרמקולים. מעגלי ה PA נבדקים כשהם מחוברים לנגד של 8 אוהם והתוצאות המתקבלות ממדידות אלו מתפרסמות כנתוני הרסיבר. ברור שבסיכומו של דבר הרסיבר מחובר לרמקול ולא לנגד. ורמקול, או יותר נכון שילוב של רמקולים בודדים בתיבה אחת זו מערכת אלקטרו-מכאנית שרק לפעמים מזכירה נגד. ההתנגדות של התיבה בתוספת ההשראות של הסלילים הפנימיים יוצרים קומפלקס מורכב של התנגדויות (עכבות) שמשתנות בהתאם לתדר ובהתאם לעוצמה ואפילו תלויות במיקום הרמקול בחדר.

צורת הבדיקה של יצרני הרסיברים דומה לבדיקת יצרן רכב שבודק את הרכב שלו בחדר סגור כשהרכב נוסע על גלגליות דמוי כביש חלק, ללא מהמורות, ללא רוח ובמהירות קבועה.

יצרני הרסיברים לא מפרטים כיצד מתמודדת יחידת ה PA שלהם עם שינויי ערכי הרמקול ולא כותבים אילו עיוותים במישור הזמן ובמישור התדר נוצרים בעקבות כך.

וכשיש נתונים לא ידועים בין יחידות PA של רסיבר אחד למשנהו זה גורם בפועל להבדלים טכניים ביניהם, הבדלים שניתנים להבחנה רק בשמיעה.

נושא נוסף הוא נתון ה DF – Damping Factor

נתון זה מציג למעשה את התנגדות היציאה של המגבר. אם המגבר מוגדר לעבוד עם התנגדות של 8 אוהם ונתון ה DF הוא 100 אז אם נחלק 8 ל 100 נקבל שהתנגדות היציאה של המגבר היא 0.08 אוהם. ולמה המספר הזה חשוב? כי זאת הבלימה של הרמקול (Damping), וככל שהבלימה יותר חזקה (מספר יותר גדול) כך טוב יותר, לפחות תיאורטית.

רמקול זה מכאניקה. אם לדוגמה מזריקים לרמקול צליל קצר ולאחריו שקט, הממברנה המכאנית של הרמקול תנוע בקצב הצליל שמגיע מהמגבר, וברגע שצליל זה יפסיק הממבראנה של הרמקול, מהאינרציה, תמשיך להתנדנד לזמן קצר עד שהנדנוד ידעך ויפסיק. נדנוד זה לא רצוני ומהווה תוספת עיוות בר שמיעה.

תפקידו של הרסיבר "לחנוק" את הרמקול במקרה שהנ"ל ירצה להתנדנד בתדר הלא רצוי, וככל שהתנגדות היציאה של המגבר נמוכה יותר כך היכולת שלו לשלוט על הרמקול עולה.

התנגדות נמוכה אומר DF גבוה.

וכדי להמחיש את הנאמר אפשר להתבונן בסימולציה הבאה:

מה שרואים זה מצב ממבראנת הרמקול כשצליל מוכנס ליחידת ה PA של הרסיבר ומופסק בפתאומיות. במקרה שה DF נמוך, עדיין ההדהוד ממשיך אפילו אחרי שהצליל נגמר. כשה DF גבוה הרסיבר מכתיב את תזוזת הרמקול בכך שהוא גורם לדעיכה מיידית של כל ניסיון השתוללות לא רצויה ברמקול.

חדי העין יכולים לראות שגם תחילת הצליל משתנה בהתאם למספר ה DF.

אז למה למרות שכל הרסיברים נותנים מספרי DF מצוינים עדיין יש הבדלים בצליל? מהסיבה הפשוטה שמספרי ה DF נמדדים על נגד סטרילי של 8 אוהם בהספק נתון ובאות סינוס קבוע, ומספרים אלו לא בהכרח נשמרים גם כשיש מעברים חדים בעוצמת הצליל או כשיש ירידה חדה בהתנגדות הרמקול מה שמאלץ את הרסיבר לדחוף הרבה יותר זרם.

עד שלא יוגדרו בדיקות המגברים על מדמה רמקול (רמקול ממוצע ???) במקום על נגד, לא נוכל (בנושא הזה) להשוות איכויות בין הרסיברים פרט כמובן להשוואת האזנה.

ולא נשכח את מנגנון ה Tone Control ושאר גורמי ההשהיה

גם במנגנון זה ישנם הבדלים בין הרסיברים. בבניה ותכנון של מגברים הכלל המנחה למגבר טוב זה להימנע כמה שאפשר מקבלי צימוד טוריים בדרכו של האות. זה די קשה לתכנן מעגלים כאלו ותמיד נמצאים שפע של קבלים ועוד רכיבי אלקטרוניקה שתפקידם לייצב את המעגל האלקטרוני, או לשמש כמנגנון לתיקון או שינוי עקום ההיענות של האות בדרכו מהכניסה ועד לרמקולים.

לצורך ההסבר ניקח לדוגמא מעגל אחד בלבד הוא מעגל ה Tone Control. ההשפעה שיש רק למעגל זה על הצליל נע מהשפעה אפסית ועד להשפעה דרמתית שקשורה לזמן התפשטות האות בתוך הרסיבר. הכול כמובן תלוי בתכנון המעגל.

ולמה הכוונה?

נכוון את ה Tone Control למצב של הדגשת הבאס ב 6dB ונכניס למעגל זה שני צלילים. אחד בתדר 100 הרץ והשני בתדר 1000 הרץ. שני הצלילים יוכנסו למעגל בו זמנית. האם הם גם יצאו מהמעגל בו זמנית?

התוצאה, צליל ה 100 הרץ יוצא בפיגור אחרי צליל ה 1000 הרץ!

שני הצלילים מתחילים ביחד אבל לא יוצאים ממנגנון ה Tone Control ביחד. תדר ה 100 הרץ מושהה בתוך מעגל ה Tone Control ויוצא אחרי כ 250 מיקרו שניות. זה נכון שצליל ה 100 הרץ יוצא יותר גבוה בעוצמתו מתדר ה 1000 הרץ (כי כך כיוונו מראש את בקר הבאס) אבל זה ששניהם נכנסים יחדיו אבל לא יוצאים יחדיו, זאת כבר בעיה שבהחלט גורמת לשינוי הצליל הסופי.

וכדי להמחיש כמה זה חמור נציין שהשהיה של 250 מיקרו שנייה שווה לרבע מחזור של 1000 הרץ או לשני מחזורים שלמים של תדר 8000 הרץ. אם ננסה לפשט, אז במילים אחרות, אם נכנס למעגל המתואר צליל תוף וצליל של פיקולו בדיוק באותו זמן, צליל התוף יצא מהרמקולים זמן קצר אחרי שצלילו של הפיקולו כבר בחדר.
כאמור הכול תלוי בתכנון המעגל.

במעגל Tone Control שבנוי מרכיבים אנלוגיים כמו קבלים ונגדים התופעה הנ"ל תתרחש אפילו ביתר חומרה, אבל אם ה Tone Control הוא חלק מתהליך מתמטי שנמצא ביחידת ה DSP של הרסיבר תופעת ההשהיה לא קיימת.

זאת רק דוגמה נוספת להבדלים בין הרסיברים. הבדלים שלא מופיעים בנתוני היצרן אבל בהחלט משפיעים על האוזן.
אחת הסיבות לשימוש במצב Pure Direct Sound היא שאות הכניסה מנותב לעקוף את כל תת המעגלים הלא הכרחיים כולל מעגל ה Tone Control כדי להבטיח מינימום השהיות כתלות בתדר.

מפענחים

כולם מצוידים במפענחי צליל היקפי, אבל האם הפענוח של כולם זהה?

רכיבי אלקטרוניקה מוכללים עולים כסף. כל חברה מפתחת רכיב משלה לפענוח הקודים של הצליל ההיקפי וכל חברה מחליטה על כמות האלקטרוניקה שהיא מוכנה להכניס במחיר הרכיב. כמות הפילטרים במפענחים, מהירות עיבוד האות, כמות החישובים שמבצע כל מפענח, ההפרדה שמתקבלת והדרישה לדיוק הם שמשנים את איכות הצליל הסופי שנזרק לחלל החדר ושנקלט בסיכומו של דבר ע"י האוזן.

לא ניתן להשיג נתון מספרי שמראה את רמת הדיוק של המפענחים כי הוא לא קיים במפרטי היצרן. גם כאן תאלץ האוזן לבצע את ההחלטה בין הטוב לטוב יותר.

אפשר להצביע על הבדלים שקיימים גם בספקים, בסיכוך, ברמת דיוק ה Room Correction ובעוד מנגנונים שהם חלק בלתי נפרד מכל רסיבר, אז מה הפלא שעל הנייר כל הרסיברים מהשורה הראשונה נראים מאד דומים אבל כשפותחים ווליום שומעים שהם מאד לא זהים.

סיכום שהוא התחלה

אפשר לחלק את הרסיברים לשני סוגים עיקריים, רסיברים לסטריאו ורסיברים לקולנוע ביתי. נראה שזה לא יעזור, תמיד אוהבי המוזיקה יטענו שרסיבר לסטריאו, זה שיש לו רק 2 ערוצים, נשמע יותר טוב מרסיבר לקולנוע ביתי. התפתחות האלקטרוניקה מאפשרת, בכל צורה שהיא, העברת אותות שמע באיכות טכנית שפעם אפילו לא חלמו להגיע. יצרניי הרסיברים לקולנוע ביתי מנסים שוב ושוב לשכנע אותנו בכל מיני דרכים שהמגבר שלהם מקביל ואפילו עולה על כל מגבר סטריאופוני אחר, אבל המוח אומר אחרת.

וכמו שלא חשוב באיזה מהירות נדגם האות האנלוגי וכמה ביטים מייצגת כל דגימה לפני שהוא הופך לאות דיגיטאלי, המצדדים בתקליטי הווניל השחורים תמיד ירגישו וידגישו שרק משם תבוא המוזיקה האמיתית.
כך גם ברסיברים, אם בקופסא הוכנס ולו רק מפענח אחד מתוחכם, זה כבר לא סטריאו, זה הפך להיות קולנוע ביתי וזה כבר נשמע אחרת.

אז כמו כל מוצר, החברה תפרסם שהצליל ההיקפי שלה נשמע אמיתי בדיוק כמו בבית הקולנוע, ואחרי שנה, כשיצא מגבר חדש לאותה חברה, הפרסומת תהיה זהה – עכשיו באמת זה נשמע כמו בקולנוע.

האומנם?

להמשך דיון בנושא המאמר לחץ כאן