על מהפכות ומהפכנים. IFA בברלין. התרשמות.

ברלין, סתיו 2007. מזג האויר מתהפך כאן בבת אחת. שבוע שעבר עוד חיפשנו באונטר דן לינדן מקום מוצל לקפה הפוך ...

0:00
  /  
12.10.2007
  
כתב: דויד הולי (ramkol), ערך: עפר לאור

הסתיו הוא גם זמן נאה לתערוכת האלקטרוניקה הבידורית המתקיימת מדי שנה בברלין. הקרירות העכשוית, הימים המתקצרים והחורף הקרב מושכים את כל המי ומי שבענף וגרורותיו. איך-שהו נצטרך הרי להעביר את החורף הקרוב…

הרבה מהפכות פרצו בסתיו וגם הרבה מהפכות הוכרזו בתערוכה שבברלין. מהפכות צבע, מהפכות רזולוציה, מהפכות התקשרות ומה לא.. ואחרי התערוכות והמהפכות נשארנו אנחנו, אובדי עצות, באונטר דן לינדן, שותים קפה הפוך שמהפכת הקפה האיטלקית שינתה את שמו לקפוצ'ינו…

ענקי האלקטרוניקה מציגים את מרכולתם, והיום אלקטרוניקה היא מושג רחב. האלקטרוניקה נימצאת בכל: מוסיקה, טלביזיה, תקשורת פרטית, תקשורת המונים, בכל תחום שאפשר בכלל לחשוב עליו. וכולם מיוצגים לתפארת בתערוכה. הרבה עיצוב, הרבה שואו, הרבה תאורה מתוחכמת, הרבה חיוכים והרבה חליפות ועניבות בקוליסות שמסביב ובינהן. כל העולם במה וכל העולם קוליסות. אבל סך הכל, הכל מאורגן למופת והמציגים הופכים עולמות למצא את הלקוחות הפוטנצייאלים שיהפכו את הפוטנציאל למעשה, ויהפכו את כיסיהם אל תוך קופת הקונצרן. כפי שזה בכל תעשיה שמכבדת את עצמה וכפי שזה בכל מהפכה שמכבדת את עצמה.

לפני שנתיים, באולם ענק, הציגו סוני את שלהם בתוך מין לבירינט של צעיפים שחורים שירדו מהתיקרה. ללא כניסה וללא יציאה. ללא התחלה וללא סוף. המבקר ניכנס אל עולם קסום שבו כתלושה מהמציאות הוצגה הוירטואליה, ואיבד דרכו שם. היום הציגה סוני מיסדרון, צנוע יגידו חלק וסתמי יגידו המלעיזים, שבצידו, בנישות בגוונים כהים, הוצגו הפריטים. מסדרון קצר שכולו סוני ושמתחיל באולם של מתחרה אחד וניגמר באולם של מתחרה אחר.. בהתחלת כל סוני יש מתחרה, ובסוף כל סוני יש מתחרה.. האם סוני מכירה סוף סוף בגבולותיה? או מנסה להקהות את חושינו?

[הערת עורך: את מרבית מרכולתה הציגה סוני לעיתונאים בלבד משום מה]

בקוקוריקולום ויטה של סוני מכריז הגבר על הרבה מהפכות. מהפכות אלקטרוניות. לפני עשרים וחמש שנים, באיחוד דעות חד פעמי עם המיתחרה פיליפס, הפכו לנו את עולם המוסיקה (לטענתם) והציגו את התקליטור. מהפכנים תמיד מבטיחים. וגם הם, אנשי סוני ואנשי פיליפס, הבטיחו.. והשאר זה היסטוריה… והיום אנחנו מחפשים תקליטים…

פיליפס מציגה בפאר רב מסכים עם תאורה אחורית משתנה. מין תיחמון כזה שתחשוב שאתה רואה טוב.. בהתחלה היה שחור לבן ואז עשו מהפכה ונהיה צבע. כאילו קודם, לפני המהפכה לא ידענו שהעץ הוא ירוק. היום, העץ הירוק במירקע של פיליפס צובע בירוק את הקיר שלצידו, והים ליד בפינה, צובע את השוליים בכחול מרצד. הים הוא עמוק, העץ הוא ירוק והאדם שר שירים כי העץ במסך של פיליפס מטיל צל ירוק על הקיר.

היום פיליפס לא ממש צ'ילבה עם סוני אבל גם לא לגמרי בשולם. ככה משהו באמצע.. אנמי.. לא חלב ולא בשר. האם גם הם עייפים מהמהפכות?

מהפכן טוב הוא מהפכן שמצטלם טוב! את זה ידע צה גוורה ואת זה יודעת גם ניקון שהציגה גם היא בתערוכה, ומייצרת עבורנו מצלמות מהפכניות. המצלמה של ניקון מצלמת רק כשיעלה חייוך על פניך. אין חיוך, אין תמונה…

ואם לא בא לך לחייך? יכריחו אותך במכות עד שתחייך מתוך כאב ורק כדי לא לבכות. ואז יבא הצילום הגואל. עם קליק וירטואלי. מהפכה.

האדם הופך לאט לאט לצמח..

עושה רושם כאן שניקון היא באמת חברה מהפכנית.
גם צה היה מהפכן.
או רוצח.
תלוי איך מסתכלים על זה.

סוני היא חברת אלקטרוניקה שבנתה לאיש עם אקדח הזהב מערכת סאונד מדהימה, וג'יימס בונד הרשע הרס אותה בשם אידאלים שחוקים, אותה סוני מיצרת היום גם מצלמות..
כדי שאחרים יצלמו בהם מהפכנים?
כן, גם ניקון זה מצלמות..
איזה בלגן.. הכל מישמש..

חזותיות התערוכה מהממת כמעט בכל פינה. הרבה השקעה בעיצוב הסטנדים. חללים דמויי מנהרות זמן חלליות שואבים אל קירבם את ההמונים הבשלים למהפכות. הנבחרים, הראויים לכך כמו חמאה שרוככה, מוכנה למריחה. ומנגד חללים שחורים בהם סוגדים המהופכים כבר לאליליהם. יש עשרה סוגים של אנשים בעולם אלה שמשחקים במשחקי מחשב ואני.
מימין משחקים בטניס וירטואלי ומשמאל נוהגים במכונית מרוץ במקום. לא צריך יותר להחליף פלאגים ולא צריך גם להתרחץ אחרי המישחק. עוד שתי הנאות מהחיים נימחקו.

לפני המון שנים, אולי שלושים, יצא לי לעבוד בסיני כשסיני היתה עוד חלק בלתי נפרד. כל הסיטואציה היתה סוראליסטית לחלוטין. סיני התרוקנה. לישראלים היה כבר אסור לנוע בשטחה והמקומיים נאלצו לסור לחוף הים להחליף את תעודות הזהות מפורמט של כובש אחד לפורמט של כובש אחר. סיני היתה ריקה מאנשים. רק אנחנו, מקפצים בגיפ בודד עם עגלה ניגררת בן סלעים, הרים ואבנים, לאחר שהמקומיים גנבו לנו את הגיפ השני.

דחוסים בג'יפ, הג'יפ מביא קפיצה לאויר, נוחת על סלע ומדומם את עצמו בואדי צר ללא שם אי שם בן הרי הגרניט. כולנו זאבי ג'יפים ותיקים שמתקנים פנצרים עם מסטיק וסותמים חורים בראדיאטורים עם מלט, התיישבות הג'יפ לא הרשימה אותנו במיוחד וגם אחר כך כשהג'יפ סרב בעקשנות להראות סימני חיים נשארנו אדישים. אנו בלב המידבר, ישוב אין מאות קילומטרים מסביב ואיש לא מכיר את התוואי שבחרנו.. בקיצור, הדלקנו מדורה והכנו ארוחת ערב כאילו אין מחר.
בלילה אני קם להשתין. ערום לגמרי אני עובר את שרידי המדורה המרמצים, אל החושך כשלפתע, באור הכוכבים המדהים שבמידבר אני רואה מולי אדם מזוקן שפניו דומים לפני משה מהפסל של מיכאלאנגלו אבל עם גוף גרום ומעוות. החסרתי פעימה.

הזקן פותח את פיו ומצייץ: של נעליך מעל רגליך.

המחשבה הראשונה שעלתה בראשי לאחר שהחסרתי פעימה נוספת היא, שהמקומי אחרי שכבר גנב לנו את הג'יפ, רוצה עכשיו לגנוב ממני את הדבר האחרון והיחידי שנישאר לגופי, את נעלי. אני מביט מטה ורואה את הבוהן מבצבצת מחור שבפלדיום שלתוכם דחפתי את רגלי ומבין ששום אדם בעולם, אבל באמת שום אדם, לא ירצה לגנוב כזה מן דבר.
המחשבה השניה היתה מצלמה נסתרת, וגם אפשרות זו ביטלתי חיש מהר… מדבר, אמצע הכלום.. לא יכול להיות..
אני פונה אל הקשיש בנימוס: סליחה?
הוא: של נעליך מעל רגליך!
אני: האא?
הוא: של נעליך מעל רגליך.. בחרנו בך להנהיג את המהפכה המונותאיסטית.
אני: מה זה?
הוא: ניבחרת להנהיג את המהפכה המונותאיסטית..
אני: מה מהפכה מונותאיסטית? מה קרה לך? אנחנו עכשיו בשיא המהפכה הקפיטליסטית..
הוא:קפי מה?
אני: קפיטליסטית.. אתה יודע מה זה.. זה כשלוקחים כסף מהעניים ונותנים לעשירים..
הוא: אהה! בדיוק את זה החלטנו לתקן ואתה צריך להנהיג את המהפכה.. קודם אצל העיברים ואחר כך יבואו גם הכנענים היבוסים והכשדים וכולם…
אני: מה כנענים יבוסים.. עיוני, ניראה לי שהתבלבלת רציני..
הוא: מה סתומרת התבלבלתי? אתה לא משה רבנו?
אני: אני?! מה פיתאום, אני בקושי רמקול טויטר מדבקה של פירלס.
הוא: איך טעיתי? אמרו לי מדבר סיני.. סנה בוער..(מצביע על המדורה הדועכת) ואחד מכוער כזה.. (מצביע בהיסח הדעת עלי)
אני: תודה על המחמאה אבל טעית בכמה אלפי שנים. אנחנו עכשיו 1981…
הוא: 1981!! ואללה איזו טעות.. טוב תסלח לי…

מהפכות הן תמיד הכי הגדולות בעולם.
אם מתייחסים רק לאידאולוגיה הסטרילית, ומתעלמים מהפולחן, דת והמונותאיזים הרי משה רבנו היה מהפכן מהגדולים. אבל מה בעצם הוא הצליח לשנות? המנוע של העולם היום שונה במשהו מהמנוע לפני ארבעת אלפים שנים? יש פירות אמיתיים למהפכה?

מיכאלאנגלו היה גם מהפכן מדהים. אבל איזה אחוז מהמיליארדים שחיים היום מכיר ביכלל מי הוא? מי מבין בכלל את המהפכניות? יש בכלל טעם למהפכות?

מהפכות ומהפכנים מציגים את עצמם תמיד הרבה הרבה יותר ממה שהם באמת. כל שינוי חסר מהות ואנמי מוצג כמהפכה שתשנה את הבנתנו, התנהגותנו, רצונותינו וכו בעולם העתידי.. כך המהפכות הגדולות שבסיפרי ההיסטוריה וכך גם כל המהפכות למיניהן שמצגים בתערוכה כאן. גדול מוכר טוב יותר. וזו הרי המטרה..

הזקן הופך פניו ומתרחק אל החושך…

אני: הי, פעם הבאה שאתה בא ככה בהפתעה באמצע המידבר תסתיר את עצמך מאחורי איזה שיח.. זה מפחיד לאללה כשמישהו קופץ ככה אל מול העניים.. .

תקשורת.
קומוניקציה.
אחת ממילות המפתח של התערוכה. פעם בעברית ופעם בלעז. כמעט כל מה שהוצג כאן קשור במילה הזו, וכמעט כל מה שהוצג כאן אונס את המילה הזו לצרכיו.

עם כל הסלולריות, האס אמ אסים, האי מיילים, האינטרנט, הלוינים וכל שאר הדברים שאמורים להטיב עים התיקשורת בנינו, אז בנינו, מעולם לא היה הבנדם בודד יותר מאשר היום.
ובנינו, דבר נוסף, מעולם לא היה האדם אבוד יותר מאשר היום.
וזאת למרות ואולי בגלל אותם מכשירי ניווט שמבטיחים לך מכל עבר להוביל אותך בביטחה לכל יעד שתחפוץ. תמיד תדע היכן אתה ובעזרת האינפורמציה הרבה המצורפת, תמיד תכיר את היעד אליו תיכמה. כאילו כל ההוויה האנושית היא קואורדינטות במפה וירטואלית בלב עקר של מכונה דבילית. לזה רצינו להגיע?

השכחה היא אויב המהפכה. זאת אומרת שאם היום יש מהפכה ומחר ישכחו את מה שהיה אתמול, הרי המהפכה משולה ללא כלום. המהפכנים יודעים זאת וגם חברות האלקטרוניקה שמגדירות את פעולתם כמהפכנית יודעים זאת ולכן ידאגו להזכיר את העבר העגמומי שכולנו חיינו בו טרם מהפכה. במקרה שהעבר במקרה לא היה ממש עגמומי הרי תתוקן ההיסטוריה.

פעם היה כל כך נורא ללכת באמצעות שתי הרגליים המסכנות שלנו שסוחבות את כל משקל גופנו אל הקולנוע, למגרש המשחקים או ליער. היום הכל בא אליך הביתה ואפילו עד המיטה, ובזמן שחסכת, וטיים איז מני, תוכל לעשות ככל העולה ברוחך. רק תהיה הגיוני ואל תלך למעין.. קר בדרך ויש שודדים בכל מקום…

פעם היה כל כך נורא לשבת כל המשפחה מול טלויזיה שחור לבן ולראות ארצ'י בנקר. היום איזה סבבה, כל אחד בחדר אחר מחובר למסרים שהשד יודע מה הם ויונק את הסמים הוירטואלים שלו. זה ששכחת כמה ילדים יש לך זה דבר טיבעי שחייב לבוא במצב מתקדם שכזה. מרגיעים הרופאים.

אם השיכחה היא אויב המהפכה הרי הנוסטלגיה היא גיס חמישי לה. אז או שמשמידים או שמגייסים. אחרי שחיסלנו את התקליטים התברר שנותרו מספר מבצרים שעדין לא נפלו. נראה גם שלא יפלו. אז נגייס אותם לשורותנו ונציג באולם המערכת היקרה ביותר בעולם את אחת מספינות הדגל של הפטפונים. לא פטפון, מבצר שהוא פטפון! סטיטמנט של קליראאודיו. התקליט מסתובב במהירות נוסטלגית של שלושים ושלוש בתוך מצודה טכנולוגית מיתקדמת. זמר שר וקהל נעלם עונה לו כאילו היה באולם אפילו ששתקנו.

חופש. מהפכנים אוהבים את המילה הזו. חופש. תמיד מבטיחים חופש לאנשים. גם המהפכנים הצרפתים וגם המחדשים באלקטרוניקה הבטיחו ומבטיחים את מילת המפתח. חופש. ובעצם מתכוונים למעבר משיעבוד אחד לשיעבוד אחר.
מערכות האלקטרוניקה היום נותנות לאדם את החופש לרצות, את החופש להחליט, את החופש לבחור בן עשרות קידודים שונים, בין דחיסות שונות, בין פורמטים, בין רזולוציות, בין שיטות שידור ושיטות קליטה ובין עוד מיליון דברים ופרטים שאף אחד לא רוצה ואיש לא צריך.. אבל העיקר זה שיש לנו חופש.. ועוד חופש להחליט!

אבל אם נהיה כנים אז, הקונצרנים הענקיים מעניקים לנו חופש בחירה בצורה כזו שאפילו אלוהים לא נתן לנו, אצלו בעצם אנחנו מוגבלים וצריכים תמיד לבחור רק במה שהוא אמר לנו לבחור…

שלא תחשבו שמהפכות והכמיהה לחופש זה עינין של גברים. גם לנשים מאבקים שהקידמה הביאה בעזרתם הרבה חופש.
אתה יושב בקולנוע. הסרט גודזילה נגד טרזן ושיבעת המופלאים. המתח בשיאו. הקהל לועס את אצבעותיו אחרי שכיסוס הציפרניים לא השביע. ירון זהבי עומד להרוג את המיפלצת כשלפתע שווארצנאגר שמת קודם, מגיח מן האפלה, בידו הענקית מרגמה חשמלית עם ראש נפץ הידרופלוטוניומי, מכוון אל ירון זהבי ועומד לסחוט את ההדק.. תמר שהיא כבר זקנה מקומטת מכל הצרות שעשה לה ירון זהבי, קופצת כמו פנתרה צעירה לתפוס את שווארצנאגר בתפיסת נלסון.. ו… מה יהיה? המתח שביר יותר מהממברנה ברמקולים של מרטין… האויר דחוס יותר מהפלזמה שבפלזמה.. השקט שקט יותר מהשקט אחרי שהפלזמה נופלת מהקיר על הממברנה… ולפתע.. כאילו משום מקום וללא התראה, הגוזל שלידך פותח מקור דק ואומר אליך בשקט מלמטה, כך שכל האולם ישמע:

קוקי, קיבלתי, ושכחתי ליקנות…
הלך הסרט, הלך המתח הכל היתחרבש…
הדודה הגרמנית הממציאה הבטיחה לאישה מהפכה! חופש! שבירת גבולות ומיסגרות.. ומה קיבלנו?

האמת, לא חופש. פשוט שעבוד אחר. פעם היה זה שעבוד לתחבושת והיום שיעבוד לטמפון.. יש ההבדל? ואיפה החופש?
מכל עבר אתה שומע פיתאום בדולבי סוראונד רעשי פתיחה, קליקים של סוגרי תיקים, רישרוש צלופנים, ואז במכה אחת יורד עליך מבול לבן, הי דפנישן, של טמפונים מכל עבר.. כי תדעו לכם אחת מתופעות הלוואי של המהפכה היא הרגשת החברותה. הסולידריות, אחים לנשק, אחיות למאבק, כולנו באותה סירה, ואין כמונו. בוגרי המהפכה הפלזמטית הם כמובן עלית העם וגם בוגרי המהפכה הסולולרית הם כאלו.. וגם כל יוצאי המהפכות לסוגיהם…

כל החידושים הזוהרים שמיסביב כאן בתערוכה מבטיחים הרבה חופש. חופש ופנאי, ופנאי לחופש, וחופש לפנאי, אבל האמת היא שמעולם לא היה הבנאדם יותר משועבד מאשר היום.

האולם של חרמן הדרקוני גורף סופרלטיבים. בעוד מנהרת ענק מציג הקונצרן את מיטבו. בחדרים מרווחים ניתן על כורסאות נוחות להקשיב לספינת הדגל של ג'יי בי אל מדגימה כיצד צריך הדיסק שבמרק לוינסון להישמע. קשה להיפרד מהכורסה אבל אני משכנע את עצמי שכך לא מתחילים מהפכה אלא ניכנסים לאפטיה.. בחוץ מתחת לרקיע המלאכותי, במסלולים מעוצבים להפליא, מוצגים המוצגים על מצעים רכים. דיילות חן מנסות לא למשוך את תשומת הלב בהצלחה מפוקפקת. חולף על פני אחת וחושב על המהפכה במעי שתהיה אם לאחר שאהפוך פני אליה תהפוך היא פניה אלי.. והיא הופכת..
דף בפרוספקט שבידה, החיוך הקנוי שבפניה רחב כמקודם. הבטחת שווא. אשליה כמו כל מה שמסביב. המערכת היקרה בעולם, הפלזמה הגדולה בעולם, האיש המהיר בעולם.. הסלולרי הקל בעולם.. הכל הבטחות יחסיות שמחר יבואו ממלאי מקומן. הנקודה היא אבל בעצם, עצם ההבטחה. ההבטחה היא המסר. כל השאר לא חשוב. לא חשוב מה מבטיחים וגם איש לא מצפה שיקוים משהו.. אולי רק המבטיחים מצפים שהמובטחים יקיימו בעבור המבטיחים את ההבטחות שנתנו המבטיחים למובטחים..

כמו מנהיגי המהפכה הציונית שעד היום מצפים מכם שתקיימו בעצמכם את מה שהם הבטיחו לכם לפני מעל למאה שנים… וואלה עולם מוזר.

התערוכה ענקית ואפילו יום שלם לא יספיק כדי לראות או לעכל את מירב המוצגים. לאחר כעשר שעות הרגליים כואבות, העניים ממצמצות והראש סחרחר. כבר לא ברור מי נגד מי ואיזה מהפכה היא הבאה בתור. הי דפינשן? סופר הי דפנישן? היפר סופר הי דפנישן? או אולי תלת מימד? או ארבע?..

מתוך האובך החושי אני רואה בקצה האולם הגדול, רחוק על התיקרה, את מר מנחם פיליפס צף, חובר למר גרשון סוני, למעלה מביטים, כמו שני אלים יווניים, עלי כאן למטה, ברחמים, קורצים אחד לשני. גרשון מחייך אלי ואומר: רמקול, אתה שריד אחרון לדינוזאורים.. תתעורר כבר, עזוב את הנוסטלגיה ותתקדם איתנו..

אני מביט מעלה בחשש ואומר: דינוזאור בטח שלא.. אולי חרק מעוך..

מנחם פיליפס דוחק מרפק לבטנו של גרשון סוני ואומר לו: עזוב גרשי, הרמקול הזה הוא עינין אבוד.. אין מה לטרוח עליו. חבל על זמננו. הוא ממילא חסר חשיבות ולא מסוכן.. גזע ניכחד.. או כמו שהוא אמר, חרק מעוך..

אני מרחיב חזה צנום ואומר בכעס מה: חרק מעוך! אבל אל תשכחו שהמדע טוען שהחרקים ישלטו בעולם עוד הרבה אחרי שהאדם יעלם!

ברוך נוקיה מיצטרף שם למעלה צוחק לי ואומר: מדע? זה אותו מדע שאמר בשנות השבעים שהעולם מתקרר והיום טוען שהעולם מתחמם? חה חה.. זה אותו מדע שלא שומע הבדלים בן מגברים? חה חה.. שמעת שכבר ארבעים אחוז מהדבורים באמריקה נעלמו? באמת אתה מאמין שחרק אחד ישאר לרפואה בעולם הזה אחרי שנגמור את כל המהפכות שלנו..
מנחם פיליפס מוסיף שמן למדורה שמעולם לא היתה כדי לגבור בקרב שמעולם לא יכול היה להתחיל:

תרד כבר מהקטע הזה של הנסיך הקטן. כבר שבעים שנה שהוא נסיך.. אתה לא תופס שיש כאן משהו פגום? איך זה שהוא לא נהיה למלך? שיבעים שנה כבר, זה חולני! וזה שהוא קטן? ועוד כל כך הרבה זמן? ברור שהוא כישלון טוטלי.. אתה צריך ללכת אחרי הגדולים, אחרי החזקים! הנסיך הקטן מעצם הגדרתו לא יהיה הצלחה לעולם! יותר מזה, הנסיך הקטן הוא מהות הכישלון!

מתרחק מהם, מוכה, אני מזהה צפיפות מסויימת בשולי אחד האולמות. הייתי אפילו אומר שפינה זו היא הצפופה ביותר שראיתי עד עתה. מחלקים שם פלזמות בחינם?? אני מתקדם ומנסה להגביה את עצמי עוד יותר ממה שהטבע איפשר לי, עוקף מימין בלי לאותת ומגיע כמעט עד הדוכן שסביבו בערנות מופגנת ובעניין חי עוקב ציבור בשר ודם, בהנאה אמיתית, חושית שורשית, אחרי דבריו ופעולתו של שף שעומד במרכז מיטבח מודרני, מסביר ומדגים כיצד יש לבשל תבשיל מסויים.. הדוכן של מילה הגרמנית…

אני מחייך ונסוג. אופטימי. לא הכל אבוד. כל העולם במה וכל העולם קוליסים… אני צוחק.. ועדיין אוכל אמיתי, אפילו פשוט, שווה יותר מכל הוירטואליה שבעולם…
כל העולם במיה, וכל העולם כוסה מחשי…

חן חן על תשומת הלב.

לשירשור תגובות לחץ כאן.


0:00
  /  
12.10.2007
  
כתב: דויד הולי (ramkol), ערך: עפר לאור

1