שאלות נפוצות
קשה לומר כי "התקליט השחור" חווה מוות אי-פעם, אך הוא היה קרוב לזה בשלב מסויים. כבר בשנת 1982 עת הציגו סוני ופיליפס את המצאתם החדשה – תקליט הלייזר הקומפקטי (COMPACT DISC), רבים טענו כי החלה הספירה לאחור של התקליט ומותו הצפוי – קרוב.
אכן היה נראה, לקראת אמצע או סוף שנות ה-90 של המאה ה-20 כי התקליט קרוב להיעלמות מוחלטת מחיינו, כפי שהמצאות טכנולוגיות רבות נעלמו במרוצת הזמן והוחלפו בטכנולוגיות אחרות.
אך זה לא קרה!
קיימת מגמה שנמשכת כבר מספר שנים רצופות, של ביקוש הולך וגובר לתקליטי ויניל. במקביל קיים שוק גדול של פטפונים אשר גורר עמו תעשייה שלמה של ראשים, זרועות, מגברי פונו ועוד.
בעוד ששוק המוסיקה סובל מירידה חדה במכירות עקב הורדות קבצי MP3 חוקיים ובלתי חוקיים מהאינטרנט, שוק הויניל מתנהג בצורה הפוכה.
במקביל לעלייה בביקושים מחברות תקליטים להדפיס תקליטי ויניל LP, חלה פריחה מסויימת בענף הסינגלים בויניל (7 " או 12 "), בדיוק אותו ענף של להיטים שהכל צפו כי הוא הראשון להיעלם עם פריחת עידן ה-MP3 ווהורדות המאסיביות של קבצי מוסיקה מהאינטרנט.
תופעה מוזרה נוספת: בעוד שמוסיקה הפכה להיות זולה (שלא לומר "חינמית" בהורדות פיראטיות מהאינטרנט), מחירי התקליטים התייקרו ועקפו בהרבה את מחירי ה-CD, בהדפסות חדשות.
לא מדובר כאן בתופעה מוזרה נוספת, בה אנשים צעירים מאוד, בגיל העשרה, החלו לרכוש תקליטים ביד שנייה או אף תקליטים חדשים (הרי אין זה יוצא דופן מאוד כי אדם בגיל 30-40-50 ירכוש תקליטים).
תופעת הרטרו של אנשים משכבות גיל צעירות יחסית אך גם משכבות גיל אחרות, רוכשים פטפון ותקליטים הפך נפוץ מאוד בשנים האחרונות בעולם כולו.
חנויות מתמחות בתקליטים ותקליטי יד-שנייה לא רק שלא נעלמות, הן אף מתרבות! וזאת בניגוד לתופעה הכוללת המצביעה כי ענף חנויות התקליטים בנסיגה!
בשנים האחרונות צצו חברות תקליטים קטנות, המדפיסות מחדש בהדפסות איכות של 120-180-200 גרם, מויניל טהור שלא עבר מחזור (וירג'ין וייניל), כותרים רבים והמגוון הולך וגדל בלי הרף.
מדובר בחברות המדפיסות תקליטים, על פי רוב, ממאסטרים מקוריים תוך דגש על איכות ההדפסה ותהליך יצור קפדני, דגש על עטיפת התקליט ושימוש באריזה פנימית אנטי סטאטית, ותקליטים "שקטים" במיוחד (רעש חיכוך נמוך ככל האפשר בעת ניגון התקליט), והימנעות משימוש ממאסטרים דיגיטליים, עבור נישת האודיופילים ולא רק.
והנה נתונים נוספים מדהימים, כולם מתייחסים לשוק התקליטים האנגלי, אך התופעות אינן יחודיות לאנגליה. הן מתרחשות גם בארה"ב (שהיא שוק עצום של מוסיקה ובכלל זה תקליטים), והן מתרחשות בקנה מידה מסויים גם בישראל.
ביוני 2006, לפני כשנה, פרסם עתון ה-"סאנדיי טיימס", כי כמעט 15% מכלל הסינגלים שנמכרו בממלכה באותה שנה היו בפורמט ויניל (כתקליטוני "7 או 12") .
תקליטון הויניל הנמכר ביותר השנה היה הסינגל "רובי" של "הקייזר-צ'יפס", במקביל לכך ששיר השנה היה CRAZY של "נארלס בארקלי" שהגיע למקום ראשון במצעד הסינגלים אך ורק על בסיס מכירות אונליין מאתרי הורדת מוסיקה באופן חוקי!
במלים אחרות: שניים מהלהיטים הגדולים השנה בבריטניה לא התבססו על מדייה פיזית דיגיטלית סטנדרטית (קרי CD או CD SINGLE!)!
מפתיע, אך שוק ה-CD SINGLES – נכחד כמעט לחלוטין! מתי לאחרונה נתקלתם בסינגל סי די בארץ??
כל תקליט חדש כמעט, המודפס בארה"ב או באנגליה, רואה אור במהדורות לא גדולות של ויניל, כאשר על פי רוב, המחיר הוא גבוה.
לדוגמא: האלבום האחרון של להקת הרוק הבריטית "OASIS", נמכר ב-26 £ (כ-200 ₪).
ב-CD עלותו 9 £ (כ-72 ₪). אותו כנ"ל גם באלבום החדש של "AIR", ההרכב הצרפתי האלקטרוני.
האלבום החדש של טרייסי ת'ורן, סולנית EBTG, ייעלה כ-150 ₪ בויניל, ופחות מחצי מזה, ב-CD. עסק לא זול בכלל.
מעניין כי בז'אנרים מסויימים של מוסיקה (בעיקר מוסיקה אלטרנטיבית) , מעפילים נתוני מכירות הויניל באנגליה, על אלו של ה-CD.
לדוגמא: להקת "ארקטיק מונקיז" מכרו השנה יותר תקליטי ויניל מאשר CD.
באתר HMV אנגליה, באינטרנט, ניתן לבחור מבין למעלה מ- 10,000 (!) כותרים שונים של אלבומים שלמים (LP) בויניל ברגע זה!
תקליטי ויניל במהדורות מיוחדות זוכים למחירי שיא של כל הזמנים באתר המכירות EBAY.
ככלל – ויניל פורח ב-EBAY מבחינת מבחר, מגוון ומחירים טובים כאילו חזרנו 20 שנים אחורה.
תופעת העלייה החדה בביקוש לתקליטים, הפתיע מאוד את חברות התקליטים עצמן.
בוב ביילי, מנהל בכיר בחברת התקליטים הגדולה EMI, סיפר כי בשנת 1992, הוא העריך כי תוך שנה לכל היותר, הוא סוגר את מפעל התקליטים של החברה.
בפועל, מה שקרה, הביקוש לתקליטים הן כסינגלים והן כ-LP החל להראות סימני התאוששות בלתי מוסברים. באמצע שנות ה-90 עולם הפופ והדאנס חווה תקופת שגשוג כאשר להיטי דאנס הפכו למיינסטרים, הדבר גרר עלייה חדה בביקושים לויניל, במקביל – שוק התקליטים לאודיופילים החל לצמוח, והקהל ה-"רגיל" העלה את הדרישה לתקליטים יותר איכותיים, והתוצאה המפתיעה היתה, שלא רק ש-EMI לא סגרו את מפעל התקליטים, הם נאלצו לרכוש מכונות חדשות, מדוייקות ויקרות מאוד על מנת לתת מענה לביקושים לשוק המתעורר.
גם פורמטי האודיו בהפרדה-גבוהה והרב ערוציים (DVD-A ו-SACD) שפונים במיוחד לקהילה האודיופילית לא הצליחו לאיים על תעשיית הויניל וב-2006 נמכרו בסה"כ יותר תקליטים מאשר כותרים בשני הפורמטים גם יחד.
המבחר של הכותרים החדשים, גם הוא עולה בתצורת תקליט על זה הקיים בפורמטים החדשים.
המסקנה אליה הגיעו קברניטי החברות הגדולות של מוסיקה היתה אחת: "התקליט לא מת. הוא עבר שינוי".
לא רק שוק התקליטים משתנה.
אנחנו רואים שינויים גם בתחום הפטפונים – למרות התבססותם על טכנולוגיה מאוד וותיקה, הם מבצעים כל הזמן התקדמות: הם נעשו טובים יותר מאי פעם, פערי המחירים גדולים יותר (ממאות שקלים ועד למאות אלפי שקלים פר מכשיר פטפון),
מצד אחד הופיעו בשוק פטפונים עם יציאת USB על מנת לחברם למחשב ביתי בקלות, הופיעו כרטיסי קול מקצועיים המכילים מעגלי RIAA לאפשר כניסה ישירה ומהירה של פונו מצד שני, מגברי הפרה-פונו הופכים טובים יותר ויותר, איכות הצליל שניתן להפיק ממערכת היי-אנד הכוללת פטפון היי-אנד, טובה יותר מאז ומעולם, איכות התקליטים ואיכות ההדפסה שלהם עלתה, תוך שימת דגש רבה על איכות פולימר הוויניל ועוד ועוד…
להמשך דיון בנושא הכתבה לחץ כאן.
חלק מהתכנים באתר כוללים מעת לעת קישורים לתוכניות שותפים, שעבורם האתר מקבל עמלה עם רכישה בפועל באמצעותם.
עמלה זו איננה מייקרת את עלות הרכישה של המוצרים.
