שאלות נפוצות
מבלי להיכנס לפרטים טכניים עמוקים, ניתן לומר כי הפטפון כמקור אנלוגי, מכיל גורמים רבים מאוד המשפיעים על איכות הצליל הסופית. כל רכיב כזה מהווה חולייה בשרשרת ארוכה, בה חולייה חלשה משפיעה באופן קריטי על איכות הצליל. באם זה המנוע שמניע את הפלטה, ספק המתח החשמלי, הזרוע, החיווט הפנימי, הראש, המחט, סוג התקליט, איכותו, נקיונו ואופן הדפסתו, ההגברה של הפטפון, הכבילה הקושרת אותו למערכת, "האמים" ווויברציות, החזרים, ואפילו – שקע החשמל ויציבות מתח החילופין, סוג החומר ואיכות החומר בו נעשה שימוש בפטפון וברכיביו, משקלו, בידודו, ועוד אינסוף גורמים…
דבר אשר יצר לו, ובצדק רב, תדמית של מקור "מפונק" ו-"רגיש", אך המקור הזה, בקונסטלציה הכללית, מסוגל בפוטנציאל שלו, להעניק חווית סאונד יחודית ואיכותית מאין כמוה!
בסדרת הכתבות הזו, נתרכז באחת מהחוליות הקריטיות ביותר לאיכות הצליל שמייצר פטפון, הלא הוא הפונו-סטייג' – מגבר פרה יעודי ויחודי לפטפון.
כל תפקידו הוא להגביר את האות החשמלי החלש הנוצר ע"י הפטפון ולהגבירו לרמת אות שמגבר יוכל לעבדו.
שלא ככל כניסות ה-LINE (כמו RCA ולעיתים אף כניסות אחרות כמו XLR ו-DIN), לכניסת PHONO, על אף שפיזית היא נראית ככניסת LINE רגילה, היא איננה כזו. תקן מיוחד הנקרא PHONO עובד במתחים נמוכים בהרבה, והוא תקן יחודי ובלעדי לפטיפון כך שבמצב רגיל, פטפון אינו יכול להזרים את אותותיו דרך כניסת LINE סטנדרטית.
בעבר, כל המגברים שיוצרו כמעט, כללו כניסת פונו יעודית ולא היתה שום בעייה לחבר פטיפון לכל מגבר סטנדרטי שיוצר.
אולם, ברבות השנים, עם דעיכת שוק הפטיפונים, תוך רצון למקסם את כמות כניסות ה-LINE ומשיקולים כלכליים ואחרים, השוק עבר למגברים ורסיברים אשר אינם כוללים כניסת PHONO.
חלק מהיצרנים המשיכו ועדיין ממשיכים לייצר מגברים הכוללים כניסת פונו, חלק מאפשרים זאת כאופצייה, בתוספת תשלום, ע"י תוספת כרטיס הכולל מעגלי הגברה לפונו (למשל – חברת ARCAM).
גם יצרנים אלו, המליצו לא פעם, על שימוש במגבר פונו נפרד כבעל עדיפות רבה והוא נחשב כאיכותי בהרבה מאשר כרטיס או מעגל מובהנה/אופציונלי בציוד ההגברה שייצרו.
אך הרוב המכריע של הייצרנים החל מייצר מגברים ורסיברים ללא כניסת פונו כלל.
במצב בו אין כניסת פונו במגבר, יש הכרח להצטייד במגבר יעודי שייהווה פרה לפטפון. גם במצב בו היתה כניסת פונו, אך קיים היה הרצון לשפר את הצליל, נוצר הצורך גם ברכישת מגבר פונו.
מגוון מגברי הפונו הוא סביר בישראל וגדול יחסית בחו"ל, ובו מגברים מרמות מחיר של 30 דולר ועד עשרות אלפי דולרים, על מנת לתת מענה לכל צרכן ודרישותיו ולכל כיס.
באופן כללי ניתן לומר כי קיימים 3 סוגים של מגברי פרה-פונו:
- מובנה במגבר/רסיבר או בפטפון עצמו (יש פטפונים המוציאים סיגנל LINE לאחר הגברה + תיקון RIAA בכרטיס מובנה).
- מגבר פרה-פונו נפרד, הן טראנזיסטורי והן שפורפרות או היברדי וההתאמה היא לפי תקציב, סוג הראש וכדומה.
- מגברי פרה-פונו יחודיים כגון אלו הפועלים על סוללות (נחשב כיתרון עקב הצורך במתח DC – קריטי כיוון שהגברת RIAA רגישה מאוד לתדרים הנמוכים המוגברים מאוד כתוצאה מרעשים ממתח AC המשפיעים לרעה על יחס ה-SNR בתדרים אלו).
כמעט כל מגברי הפונו הקיימים בשוק, מגיעים עם ספק מתח משלהם. יש מגברים שרק ספק המתח שלהם, (שהוא יהיה לרוב איכותי ועשוי מחומרים יקרים, ומחומרה יקרה) יעלה מאות ואף אלפי דולרים.
מגברי פונו חייבים להיות תואמים גם לסוג הראש המורכב בפטפון. ישנם שני סוגים עיקריים נפוצים של ראשי פטפון, MM MOVING MAGNET אשר מייצרת מתחים חשמליים בתחום מסויים, ו-MC- MOVING COIL המייצרת מתחים בתחום נמוך יותר, ולפיכך, בהכרח, יש צורך בהגברה תואמת.
ישנם מגברי פונו הניתנים לכיול ומתאימים כמעט לכל סוג של ראש בין אם MM ובין אם MC.
כל מגבר פרה לפונו וכל רסיבר או מגבר הכוללים כניסת פונו, אימצו את תקן RIAA.
התקן נולד עקב הצורך למצוא פתרון אחיד לבעייה פיזית שקיימת למן היום בו סבב לו התקליט הראשון.
צלילים נמוכים על גבי תקליט, הצריכו מסילה רחבה יותר כי טווח הרעידות של המחט בצלילים אלו הוא רחב יותר, מאשר צלילים גבוהים אשר שם המחט רועדת במהירות אך בטווח קטן מאוד.
הבעייה החריפה מאוד כאשר רצו להאריך את זמני הניגון של התקליט (מדקות בודדות לכמחצית השעה ויותר), ואף החרפה נוספת נוצרה כאשר האטו את מהירות הסיבוב של התקליט מ-80-78 סיבובים לדקה, ל-33.3 – התקן העולמי של LP.
בנסיון לפתור בעייה זו, הוחלט על הנחתת הצלילים הנמוכים באופן חד, בתהליך יצור התקליט, כך ניתן היה "לדחוס" יותר זמן על פני כל צד וצפיפות המסילות עלתה. מנגד – מגברים צויידו במעגל הגברה אשר "ייפצה" את הצליל על אובדן הנמוכים וכך יחזור הצליל להישמע דומה ככל שניתן למקור מבלי לצמצם את משך הנגינה של התקליט.
הבעייה היתה כי חברות רבות ייצרו תקנים לא אחידים. חברה אחרת ביצעה מניפולציות דומות גם על תחום הצלילים הבינוניים, ופחות על הנמוכים, חברה אחרת הגבירה תוך כדי יצור התקליט, דוקא את התדרים הגבוההים כיוון שעקב צפיפות המסילות, בהכרח, היתה פגיעה גם בצלילי ה-TREBLE, ועוד ועוד.
חברת RIAA – התאחדות חברות התקליטים האמריקנית, פיתחה לאחר שנים מספר של ניסוי, אלגוריתם בו נסיון לשמר את האיכות המקסימלית מחד, ואורך הנגינה מאידך, ובכך נולדה, בשנת 1954, והגיע לתצורתה הסופית בשנות ה-60, "עקומת השחזור של RIAA":
עקומה זו מסבירה כיצד מתוקן הצליל: צליל נמוך מוגבר מאוד (20Hz – מונחת מאוד במקור – מצד שמאל), צליל בינוני מוגבר מעט עד כמעט למצב של 0 הגברה, וצליל גבוה (20K) מונחת (ממילא גבוה מאוד במקור).
לדוגמא: תדר של 20 הרץ יוגבר בפונו-סטייג' או במעגל ההגברה של כניסת פונו במגבר, ב-19.36 dB,
ואילו תדר 21 קה"ץ יונחת ב-19.95 dB.
כאמור, רק כניסת פונו, בהכרח תהיה תואמת תקן RIAA ורק משם נוכל לשמוע תקליטים דרך פטיפון, וכל מגבר פונו, כאמור, חייב
להכיל מעגלי הגברה תואמי-RIAA.
ראציונאל נוסף לשימוש הולך וגובר במגברי פרה-פונו הוא כי ביחידה נפרדת איכותית, המבצעת רק משימה אחת אבל תוך התמקדות במשימה, ולא ריבוי משימות (ALL IN ONE) כמו מגבר ממוצע, התוצאות יהיו בהכרח טובות יותר (גם נושא זה ייבדק בהמשך). מגבר פונו כיחידה נפרדת ייצר פחות רעשי לוואי, לא יושפע מהשראות חזקות הקיימות בתוך מגבר צפוף-מעגלים כמו רסיבר קולנוע ביתי ממוצע, נושא אספקת המתח לפרה פונו עובר טיפול משמעותי, טיפול בעקומת RIAA מדוייק יותר ואיכותי יותר.
אז אחרי קצת היסטוריה ומידע טכני, האם יש בכלל הצדקה לכל זה? תמונת מצב בפרק הבא.
חלק מהתכנים באתר כוללים מעת לעת קישורים לתוכניות שותפים, שעבורם האתר מקבל עמלה עם רכישה בפועל באמצעותם.
עמלה זו איננה מייקרת את עלות הרכישה של המוצרים.
