בחירת מסך LCD – מדריך למתחילים

אז התייעצת עם חברים, נכנסת לזאפ, הלכת לחנות אחת או שתיים, ומבחר המסכים מספיק בשביל להעסיק אותך בבדיקות שנתיים רצופות. על מה הולכים? לפי איזה פרמטרים בוחרים? מה חשוב לדעת, וממה חשוב להתעלם? במאמר זה ננסה לענות על כמה מהשאלות האלה. יש לציין שאין כאן שום מידע חדש או מפתיע, ואם אתה מכיר את הנושא מעט לעומק, תגלה שלא חידשנו לך כלום. אבל אם אתה מתחיל בתחום, יש דברים שכדאי שתדע…

גודל המסך

גודל המסך

אם אתה עובר ממסך 4:3 בגודל 29 אינץ´ וחושב שמסך רחב (16:9) בגודל 32 אינץ´ הוא more than enough, ובכן, כדאי שתחשוב שוב. יש כמה עובדות שישנו את דעתך:

1. למסך רחב יש שטח קטן יותר ממסך רגיל בעל אותו גודל. מכיוון שגודל מסך נמדד באלכסון מפינה לפינה, חישוב קל יראה שהשטח הגדול ביותר מתקבל במסך ריבועי לחלוטין, כלומר כשהגובה זהה לרוחב, וככל שמתרחקים מיחס של 1:1 כך קטן השטח. מכיוון ש-16:9 רחוק יותר מ-4:3, קיבלנו שטח קטן יותר באותו גודל מסך.
2. גם עם אותו שטח פנים, מסך רחב נראה בעינינו כקטן יותר, בגלל גובהו, או ליתר דיוק חוסר גובהו.
3. לדברים טובים מתרגלים מהר… לא מעט אנשים קונים מסך רחב שנראה להם כסוף הדרך, ולאחר כמה חודשים מתברר כתחילת הדרך, הדרך הארוכה לשדרוג ולקניית מסך גדול יותר.

אז איך קובעים גודל מסך?

כלל האצבע עבור מסך HD READY הוא שמרחק הצפייה צריך להיות גדול פי 3 עד 5 מגודל המסך. כלומר למסך 32 אינץ´ מרחק הצפייה המומלץ הוא בין 2.40 ל-4 מטר, למסך 37 אינץ´ נקבל בין 2.80 ל-4.60 מטר ולמסך 42 אינץ´ – בין 3.20 ל-5.30 מטר. עבור מסכי FULL HD, אפשר לקצר את המרחקים בגלל שהפרוט גדל. הבדלים עצומים, שנובעים מההעדפות של כל אדם: אחד אוהב להרגיש "בתוך הסרט", בעוד האחר רוצה גבולות ברורים: אני כאן והם שם…

כאן תגיע המלצה שתככב עוד הרבה בהמשך: בחן במו עיניך. קח סרט מדידה, מדוד את המרחק הממוצע לצפייה בביתך, וגם את המרחק המינימלי והמרחק המקסימלי, לך לחנות ושב במרחקים האלה מול המסך. זכור שלא קונים מסך כל חודשיים, ונסה לחשוב אם המסך גדול מספיק כך שלא תרצה להגדיל אחרי זמן מה, וקטן מספיק כדי לא לגרום לתחושת חוסר נעימות בצפייה ממושכת.

רק לידע כללי, ההמלצה המקובלת היא הממוצע ומטה לכל טווח, כלומר 3 מטר למסך 32 אינץ´, 3.5 מטר ל-37 ו-4 מטר ל-42. אבל, כאמור, זוהי המלצה בלבד, וכדאי לבדוק לפני הקניה.

טכני

שיטות שידור

כל סרט או סדרה שתקבל ב-DVD או "תקבל בדרכים אחרות" יכולים להיות משודרים באחת משתי השיטות – PAL האירופית או NTSC האמריקאית. נסה לצפות בסרט ששודר ב-NTSC עם מסך שתומך רק ב-PAL, ותיאלץ לצפות בו בשחור-לבן. לא נעים. כיום כמעט כל מסך LCD תומך בשתי שיטות השידור, אבל בכדי למנוע חוסר נעימות, לא יזיק לזרוק שאלה למוכר ולוודא זאת. חשוב לציין שמסכים בעלי טיונר אנלוגי (RF) צריכים להיות תואמים PAL B/G – התקן הנהוג בישראל.

רזולוציה

מסכי LCD בגדלים סבירים (37" ומעלה) מגיעים בד"כ עם שתי רזולוציות עיקריות:

1. 1366×768 – רזולוצית HD-Ready. לקחנו את רזולוציית ה-1024×768 המוכרת כ-XGA מעולם המחשבים, מתחנו את התמונה ל-16:9 וכך הגענו ל-1366 שורות. רוב המסכים מגיעים כיום עם הרזולוציה הזו.
2. 1920×1080 – רזולוצית Full HD. מעטים המסכים (מסכי טלוויזיה, לא מסכי מחשב) המגיעים כיום עם רזולוציה כזו, אולם אין ספק שהם ילכו ויתרבו.

בגדלים קטנים יותר מ-37", גם רזולוציה 1280 על 720 בהחלט באה בחשבון.

כיום, מחיריהם של מסכי ה-FHD גבוהים יחסית למסכי ה-HD-Ready. האם יש סיבה לקנות בכל זאת מסך FHD? שקול לפי צרכיך. האם אתה מתכוון לצפות כבר כעת (או בעתיד הקרוב) בסרטי FHD? אם לא, כנראה שעדיין אין לך סיבה לקנות FHD, וכשהצורך האמיתי בהם יגיע יהיו מחיריהם נמוכים יותר ואולי גם טכנולוגית הייצור שלהם תשתנה. יש לזכור שגם מסכי HD-Ready מסוגלים לקבל אות של 1080i ולבצע כיווץ (downscaling) של התמונה.

תאורה

תאורה נמדדת ביחידת מידה הקרויה cd/m2, נרות למטר מרובע. רוב המסכים מגיעים עם תאורה של בין 450 ל-550 נרות, וזוהי מידת תאורה מצוינת. כמובן, אם תצפה בשעת צהריים של יום קייצי ותציף את הסלון בשמש, אל תצפה שה-LCD שלך תראה נוצצת ומבהיקה, אבל לתנאי צפייה סבירים, לא תהיינה לך תלונות.

ניגודיות

ניגודיות

נושא כאוב במסכי LCD (לפחות עד שתאורה אחורית מבוססת LED תהפוך לזולה יותר). ניגודיות היא היחס שבין הלבן הכי בוהק לבין השחור הכי עמוק שמסוגל המסך להוציא. מכיוון ש-LCD בנוי על תאורה אחורית, והפיקסלים לא מאירים אלא חוסמים אור, LCD לעולם לא יגיע לשחורים העמוקים של הפלאזמה, מהסיבה הפשוטה שתמיד תהייה כמות אור מסוימת ש"תדלוף" דרך הפיקסלים. זאת הסיבה שהניגודיות הינה מדד חשוב מאד ב-LCD.

בניגוד לפלזמות, שם הניגודיות נמדדת באלפים (בין 1:7000 ל-1:10,000), ב-LCD מגיעים לנתונים הרבה יותר צנועים, בין 1:600 ל-1:1,600. יש לזכור שההבדל בין פלזמה של 1:10,000 לבין LCD של 1:1,000 אינו פי עשר: העין שלנו אינה ליניארית ולכן ההבדל בין 1:600 לבין 1:1,600 חשוב הרבה יותר מאשר ההבדל בין 1:7,000 לבין 1:10,000.

בנוסף, חלק מהמסכים מגיעים עם ניגודיות דינאמית, שעובדת על עיקרון שינוי רמת התאורה האחורית כך שסצינות חשוכות יקבלו פחות תאורה ולכן יקרינו שחורים עמוקים יותר. כמובן שניגודיות כזו פוגעת ביכולת לשדר לבנים בוהקים באותה הסצינה, אולם הלבנים מן הסתם פחות חשובים מהשחורים בסצינות כאלו. בנוסף יש לזכור שניגודיות דינאמית תלויה באלגוריתם של המסך, וביכולת שלו לשנות את רמת התאורה ללא הבחנה של העין.

אז מהי רמת הניגודיות המינימלית הדרושה לך? ובכן, צר לנו, אך אין אפשרות לענות על שאלה זו רק על סמך נתונים טכניים, מהסיבה הפשוטה שאין תקן מוסכם וברור למדידה. צורת המדידה, כמובן, משפיעה על התוצאה, ולכן אין אפשרות להשוות בין נתונים מוצהרים של שתי חברות שונות, אלא רק על נתוני שני דגמים של אותה חברה, וגם זה בעירבון מוגבל. אז איך בודקים? שוב, בעיניים. שים לב לשחורים, במיוחד בסצינות חשוכות, ובדוק אם בעיניך השחורים הם שחורים ולא אפורים, ואם בסצינות חשוכות ניתן להבחין בפרטים והדמויות לא נראות כדמויות קרטון חשוכות ודו מימדיות.

מהירות תגובה

קצב רענון

עוד נושא כאוב. במסכי LCD נמדד קצב הרענון באלפיות השניה (mili seconds). בטלוויזיות ה-CRT ובפלזמות זמן הרענון הוא באמת זניח, משהו כמו מספר מיליוניות השניה (מיקרוסקנד), והנתון הזה אפילו לא מצוין בנתוני המסך. קצב רענון התמונה נמדד על ידי מדידת הזמן שלוקח לפיקסל לעבור מלבן לשחור, או להיפך. קצב רענון נמוך גורם לפיקסלים לשנות את צבעם בזמן שעדיין ניתן להבחנה על ידי העין, וזאת הסיבה לשובלי הצבע הקטנטנים שנמרחים מאחורי דמויות שזזות מהר למשל על מגרש הכדורגל (האירופי והעולמי, לא הישראלי…), או במשחקי מחשב מהירים שבהם הרקע משתנה במהירות כגון במירוצי מכוניות. אל תקפוץ ותגיד שבמסך המחשב שלך אתה לא רואה שום מריחה. מסכי מחשב מגיעים בגדלים אחרים ובמהירויות רענון אחרות לגמרי. במסכי הטלוויזיה כדאי שתשים לב לנתון הזה.

כיום מסכי LCD נמדדים בין 6 ל-16 אלפיות. אולם בדיוק כמו בניגודיות, גם כאן אין תקן מוסכם וברור למדידה, ולכן אין דין קצב הרענון בפיליפס כדין קצב הרענון בטושיבה (למשל). גם כאן ניתן להשוות נתונים מוצהרים של שני דגמים של אותה חברה, וגם כאן זה בעירבון מוגבל. אז איך בודקים? גם כאן, בעיניים. וכאן חשוב לבדוק בעצמך אפילו יותר מאשר בבדיקה של הניגודיות, מכמה סיבות:

1. קצב הרענון משפיע באופן שונה של תכנים שונים. מי שצופה בעיקר בסרטים איטיים או במהדורות החדשות ישים לב הרבה פחות למריחות מאשר מי שצופה בעיקר בכדורגל ובכדורסל.
2. קצב הרענון משפיע באופן שונה על תכנים מאיכות שונה. מי שצופה בסרטי DVD מקוריים או אפילו בסרטי HD ישים לב למריחות פחות ממי שצופה בערוצים ציבוריים באיכות נמוכה.
3. קצב הרענון משפיע באופן שונה על אנשים שונים. לכל אחד מאיתנו עיניים שונות, מוח שונה, מידת אבחנה שונה וסבלנות שונה, ומה שנראה לאחד בתמונה קריסטלית מדהימה יראה לאחר כתמונה בוהקת מדי, מרוחה ומעצבנת.

מתיחת התמונה

מתיחת תמונה

כיום שידורי הערוצים הציבוריים מגיעים עדיין ביחס תמונה של 4:3, אולם למסך ה-LCD יש רזולוציה עם יחס תמונה של 16:9. מה שאומר שאו שתשאיר את התמונה ביחס רגיל ואז יהיו פסים אנכיים לצידי התמונה, או שהמסך יבצע מתיחה של התמונה לצדדים. קיימות מספר שיטות לביצוע המתיחה, כגון מתיחה פרופורציונאלית שמותחת הכל באותו היחס, ומתיחה פנורמית שמשאירה את התמונה במרכז ללא כל מתיחה, אולם מבצעת מתיחה חזקה ובולטת יותר בצדדים. כדאי שתראה במו עיניך את סוגי המתיחה שמבצע המסך שאתה רוצה לקנות, ותוודא שעיוות התמונה לא מציק לך ומפריע לצפייה.

מסכים מסוימים מקבלים native rate באמצעות תוכנות ייעודיות כגון powerstrip, למרות שהנתונים הטכניים שלהם שוללים זאת…

מה זה native rate? המסך בעל רזולוציה מסויימת. כאשר מחשב או מקור אחר שולח כל רזולוציה אחרת למסך, המסך צריך להתאים אותו "ולמתוח" את התמונה בכדי שתתאים בדיוק למסך. כשאנחנו מחברים מקור שיש לו רזולוציה זהה למסך (למשל מסך 1080P ומחשב שמכוון למצב 1080P) נקבל איכות תמונה מירבית. בבדיקות המסכים שנעשים באתר זה, אנחנו משתדלים לבדוק כל מסך מכל סוג עבור תאימות native rate בעיקר בחיבורים הדיגיטליים (שם בד"כ נמצאות הבעיות, וזו גם הדרך העדיפה על מרבית המשתמשים בכדי לצפות במסכים).

במידה והמסך אינו מקבל native rate דרך אף אחת מהכניסות, יש לבדוק באיזה הגדרה של רזולוציה מתקבלת התמונה הטובה ביותר. בדרך כלל פעולת עיבוד התמונה של המסך תיפול באיכותה מעיבוד תמונה של מחשב, סטרימר, מכשיר DVD וכדומה, לכן עדיף לבצע upscaling או downscaling דרך הנגן ולא דרך המסך. פירוש הדבר הוא שעדיף למשל לחבר את המחשב ברזולוציית 1024×768 ולא ב-1280×1024, מכיוון שהזרמת 768 שורות למסך תיתן למחשב לבצע את המתיחה או הכיווץ של התמונה מבחינת כמות השורות, והמסך יאלץ רק לקבוע מתיחה אופקית. הזרמת 1024 שורות תגרום לעיבוד תמונה כפול: המחשב ימתח או יכווץ את התמונה ל-1024 שורות, והמסך יכווץ הכול ל-768 שורות. ברוב המקרים התוצאה תיפול באיכותה מהאופציה השנייה.

בניגוד למה שחושבים רבים, הגדרת רזולוציה של 768 שורות לא תימנע נגינת חומרי FHD עם 1080 שורות. הגדרה זו בסך הכול קובעת שהמחשב הוא זה שיבצע downscaling ל-768 שורות, במקום שהמסך עצמו יהיה זה שיבצע זאת. כך או כך, כמות השורות תיאלץ לרדת, השאלה היא מי יבצע את העיבוד, וכאמור, עיבוד התמונה של המחשב יהיה לרוב עדיף על פני זה של המסך.

בכל מקרה, שווה לשחק עם תוכנת powerstrip אשר פעמים רבות תאפשר שימוש ברזולוציות עדיפות בהרבה ממה ש-WINDOWS מאפשר בפני עצמו.

אפשרויות נוספות

מחברים

נושא חשוב שלעיתים לא מקבל מספיק תשומת לב לפני הקניה הוא המחברים שבהם מצויד המסך. קיימים כיום מספר סוגים של מחברים:

1. COMPOSITE ו-SVIDEO – החיבורים הנחותים מכולם (SVIDEO טוב יותר מ-COMPOSITE) שבהם מצויד כל מסך.
2. COMPONENT– מחבר איכותי המשמש בעיקר לחיבור מכשירי DVD.
3. SCART – מחבר ה-21 פינים הינו מחבר העשוי להעביר דרכו אותות שונים, והוא המחבר החשוב והאיכותי ביותר כיום לחיבור הממיר של HOT/YES למסך. אם תקנה מסך ללא SCART תיאלץ לקנות ממיר מ-SCART ל-COMPONENT או להתפשר על חיבור נחות יותר.
4. HDMI/DVI – המחברים הטובים ביותר הקיימים כיום, ובעתיד הנראה לעין. מאפשרים מעבר של אותות דיגיטאליים לא דחוסים, של אודיו (רק HDMI) ווידאו. כיום כל מסך LCD מגיע עם כניסה אחת כזו, כשיותר ויותר דגמים מתחילים לקבל עוד כניסות כאלה. כבר כיום ניתן לחבר מכשירי DVD, סטרימרים ומחשבים אישיים למסך ע"י כניסה זו, ובעתיד הקרוב נוכל לחבר גם את הממירים דרך HDMI. אם תהייה לך רק כניסה אחת כזאת, תצטרך למתג את המכשירים השונים דרך ממתג או רסיבר אודיו/וידאו מתאים, או להתפשר ולהפנות חלק מהמכשירים לכניסות מעט פחות טובות. יש לבדוק איזה רזולוציות מסוגל המסך לקבל דרך כניסה זו, כשבנוסף ל-720p ול-1080i כדאי שהמסך יקבל גם 768p ו-1080p.
5. VGA – מחבר ה-15 פינים המוכר ממסכי המחשב. מסוגל להעביר אותות אנלוגיים ברזולוציות גבוהות. גם כאן כדאי לברר איזה רזולוציות מסוגל המסך לקבל דרך כניסה זו, מפני שלא מעט מסכים מסוגלים לקבל רק רזולוציות מחשב ביחס 4:3 כגון 800:600 או 1024:768, מה שידרוש מתיחת התמונה ל-16:9.

ככלל, כדאי שהמסך יקבל native rate (כלומר את הרזולוציה הטבעית שלו) דרך כניסות ה-VGA וה-HDMI. תמונה שתתקבל ברזולוציה אחרת (למשל ממחשב) תיאלץ אותך להשאיר פסים רוחביים או אופקיים שחורים מסביב לתמונה, או לבצע מתיחה של התמונה אל גבולות המסך. נושא זה חשוב בעיקר למי שמתכוון לחבר את המחשב האישי שלו למסך ה-LCD. במצב זה כדאי לוודא שלפחות כניסה אחת תהייה מסוגלת לקבל native rate ולמנוע עיבוד תמונה מיותר במסך.

סיכום

סיכום

כדאי שתבין שמנתונים טכניים לא ניתן ללמוד יותר מדי. ישנם דברים שכדאי להקפיד עליהם, אבל אל תחשוב שתוכל לבחור מסך רק על פי הנתונים המתפרסמים במכרז באינטרנט. אז עצה אישית – שכח מהלחץ ומהדחיפות. אתה הולך לבצע קנייה יקרה של כמה אלפי שקלים טובים ממיטב כספך, אז כדאי שתבצע את הבחירה בטובה ביותר שתוכל. תלמד, תשאל, תתייעץ ותראה במו עיניך לפני הקנייה. חשוב כמובן לצפות בתכנים מגוונים הקרובים לתכנים שבהם תצפה בביתך. אם המסך ישמש בעיקר לצפייה בכבלים או בלווין, אל תקנה מסך שהציגו לך בו רק סרטי HD או אפילו DVD – מסך כזה ייראה נהדר בחנות, אבל אל תתפלא אם בבית הוא ייראה קטסטרופה. בדיקה מקיפה, גם של הנתונים הטכניים וגם של המסך עצמו בתכנים הקרובים להרגלי הצפייה הרגילים שלך, תאפשר לך לקבל את המסך המתאים ביותר לצרכיך.

בהצלחה!

להמשך דיון בנושא המדריך לחץ כאן .