איך נוצרים תכני HD – מהלול הישר לצלחת

לאור מהפכת ה-High Definition המתרגשת ובאה עלינו, כתבנו הסבר לגבי סוגי קבצי ה-HD המסתובבים בשוק ומה למעשה עושים עם כל ...

7:00
  /  
28.01.2007
  
מאת: עפר לאור

כיצד הופך סרט קולנוע שצולם בפילם לפורמט דיגיטלי HD ?

לעיתים עולה השאלה מכיוון שמרבית האנשים חושבים שרק בשנתיים האחרונות החלו לצלם ב-HDTV, אולם השידורים נמשכים זה זמן רב (למעלה מ-5 שנים בארה"ב). האם הם רק UPSCALE, כלומר סרטים ברזולוציה "רגילה" שבעצם עברו עיבוד תמונה ומשודרים רק ב "כאילו HDTV" ?

נתחיל מזה שעד היום, רוב סרטי הקולנוע עדיין מצולמים על גבי פילם 35 מ"מ.

כולנו חווינו את סרט הקולנוע שמוצג על גבי מסך ענק בקולנוע ברזולוציה שגם מסכי הטלוויזיה הקטנים אינם מתקרבים אליה.

אפשר להשוות את הרזולוציה של סרט קולנוע (הצפיפות של גרגירי הכסף שעושים את הכהות בצלולואיד) ל-4K = כלומר פי 4 מרזולוצית FULL HD…

לאחר שמייצרים מאסטר, בעצם ניתן לייצר עותקים נוספים של פילם כזה וזה מה שמתקבל בבתי קולנוע בגלגלי צללואיד ענקיים.

לאחר מכן, סרט שצולם בפילם מסוג זה, עובר תהליך בשם TELECINE – אשר בעצם עושה דיגיטציה לפילם ומעביר אותו לפורמט אחר. פעולה כזו נעשית מספר פעמים בחיי הסרט.

חלק מהעניין הוא יחס המסך שבו צולם הסרט. יש כמה אפשרויות כולל OPEN MATT (הכוונה שהבמאי מראש צילם את הסרט באופן כזה שמאפשר שימוש ביחסי מסך שונים ללא איבוד מידע) או באחד היחסים הרגילים (סינמהסקופ 2.35, למשל). תהליך ה-TELECINE נעשה ב-4:3 ברוזלוציה נמוכה עבור שידורי טלויזיה רגילים, ב-16:9 עבור HDTV, באיכויות שונות ועובר המרות שונות (למשל האצה של 5% עבור PAL).

כאשר ערוץ טלויזיה מסויים רוכש סרט כלשהו יש טופס עליו הוא רושם בדיוק מה הוא צריך. זה יכול להיות ברזולוציה מסויימת (SDTV או HDTV), ב-פורמט מסויים (PAL או NTSC) אם או ללא קטעים "קשים" (גירסא שתוקרן במטוס), עם פורמט אודיו כלשהו (5.1 או סטריאו) ועל גבי מדיה כלשהי (בד"כ יש כמה סוגים של קלטות אנלוגיות או דיגיטליות שמתאימות).

בעצם, מיוצרת גירסא מותאמת לכך על ידי האולפן לפי צרכי הלקוח.

ההתחלה

כאשר התחילו שידורי HDTV, התקשו האולפנים לייצר תכנים ואכן ערוצים רבים בארה"ב החלו בשידורי HDTV שהיו בעצם UPSCALE של תכנים רגילים. כיום אין בעיה כזו, וגם עלויות התוכן ב-HDTV קרובות מאוד לאלה של SDTV. כמעט כל החומר המוצג כיום בארה"ב הוא HDTV אמיתי ולא UPSCALE.

קחו למשל סרט כמו THE WIZARD OF OZ מ-1938. הסרט, שהיה אחד הסרטים העלילתיים הראשונים שצולמו בצבע, צולם בשביל הקרנה על מסך גדול. ככזה, הוא בעצם מראש היה ברזולוציה גבוהה באופן טבעי. סרט כזה יכול בקלות להיות מועבר בתהליך TELECINE לפורמט דיגיטלי ב-HDTV, ולהיות מוצג בערוצי HDTV שונים או להימכר על גבי BD או HD DVD.

סרטים כגון 2001 אודיסאה בחלל (אשר הופק בשנת 1968) נראים מדהים ב-FULL HD, אם כי מרבית האפקטים שהוכנסו בהם נראים מלאכותיים ביחס לאפקטים שאנחנו רגילים אליהם כיום.

כאמור, בארה"ב משדרים HDTV למעלה מ-5 שנים. התוכן לשידורים אלה מורכב משידורים שמראש צולמו ב-HDTV על ידי מצלמות דיגיטליות (תוכניות כמו CONAN OBRIEN, THE TONIGHT SHOW וכו´ מצולמות כך), תכנים שעברו UPSCALE (בעיקר פרסומות וקליפים של מוזיקה) ותכנים שהועברו מפילם.

מבין כל אלה, תכנים שצולמו מראש ב-1080P נראים הכי טוב. אחריהם תכנים מפילם וה-UPSCALE הרבה מאחור…

שידורים בארץ ובעולם

גם בתחום השידור יש הבדלים משמעותיים. כאשר אומרים שסרט משודר ב-1080i, בעצם זה לא ממש אומר הרבה על איכות התמונה. זה רק מסביר מה הרזולוציה. קחו דיסק ותהפכו אותו ל-MP3. ניתן לעשות זאת בקצבי נתונים שונים, החל מ-64K ועד ל-320Kbps. בקצב הנמוך ביותר, איכות הצליל לא תהיה מזהירה, בקצב הגבוה ביותר – יהיה קשה להפריד בין האיכות של הקובץ לבין המקור. כמובן שקובץ שקודד בקצב נמוך יהיה קטן בהרבה, אך כל הקצבים יכללו בעצם את אותה מוזיקה ולאותו אורך זמן.

כך גם ב-HDTV. ניתן לשדר HDTV החל מ-9Mbps (קצב שהוא כמו DVD רגיל) ועד 26Mbps (ב-HD DVD וב-BD הקצבים יכולים כבר להגיע למספרים גבוהים בהרבה). ככל שהקצב גבוה יותר, כך איכות התמונה תהיה טובה יותר. כלומר, ניתן לקלוט שני ערוצים עם אותם תכנים אבל אחד מהם יכול להיראות מצויין בעוד שאחר יכול להיראות פחות טוב.

לכל ערוץ טלויזיה יש רוחב סרט שמוקצה אליו (או לקבוצת ערוצים שמשודרים יחדיו), ועל ידי שיקולים שונים, כלכליים וטכניים – מחליטים מה רוחב הסרט המוקצה לכל ערוץ. ניתן לראות בבירור, למשל, שאיכות התמונה בערוצי טלויזיה בארה"ב, למשל, ירד במהלך 4 השנים האחרונות בגלל מחסור ברוחב סרט. זה היתרון, הגדול ביותר של תכנים מדיסקים מקוריים כגון HD DVD ו-BD, שם יש הרבה יותר מקום ולכן יש פחות לחץ לקצץ ברוחב הסרט – משמע, איכות תמונה טובה יותר.

פרמטר אחרון הוא ה-CODEC. כאשר מקודדים סרט לשידור או להפצה במדיה, ניתן לקודד אותו במספר CODECS שונים. טכנית ההבדל הוא רק סוג הכרטיס שבשימוש, אולם המשמעות לגבי איכות התמונה יכולה להיות גדולה. VC-1 ו-AVC (ידוע בשמו הנפוץ H264) מאפשרים שימוש בפחות רוחב סרט אך באיכות תמונה טובה יותר. כמובן שאם סרט בפורמט כזה ישודר ברוחב פס נמוך, לא יעזור לו ה-CODEC המתוחכם, עדיין יראו גרוע…

שילוב של CODEC עם קצב נתונים סביר יניב תמונה מצויינת.

באינטרנט, לעומת זאת, רוחב הסרט קטן והלחץ של המשתמשים הוא לקבל תמונה סבירה במינימום צורך להורדה. סרטים רבים מסומנים ב-HDTV או HD, אך משמעות הדבר היא רק שהם הוקלטו ממקור שהיה HDTV. זה לא אומר שקבצים כאלה הם "HDTV" בעצמם, מה גם שהם מוסיפים קידוד DIVX או אחר מעל הקידוד המקורי ששודר בלויין או בכבלים בחו"ל. קבצים רבים יגיעו בפורמטים שונים שהוקלטו בדרכים שונות וקודדו ב-CODECS שונים וברזולוציות שונות.

לגבי "תחושת" HD אמיתית. היא מתקבלת כאשר הרזולוציה מספיק גבוהה ויש קצב דגימה סביר (10Mbps עבור 720, או 15Mbps ומעלה עבור 1080). כאמור, H264 לא בהכרח משפר את המצב, זה תלוי אך ורק בקצב הנתונים והרזולוציה שמשודרים דרכו. אם למשל ערוץ שמקודד ב- H264 משדר מתחת ל-8Mbps, זה בפירוש יורגש כאיכות בינונית.


7:00
  /  
28.1.2007
  
מאת: עפר לאור

1