שאלות נפוצות
rnהשנה 2027, המין האנושי עקר ולא מסוגל להוליד ילדים, האזרח הצעיר ביותר על פני כדור הארץ נרצח, בן 18 במותו.
rnכך נפתח הסרט: מהדורת חדשות, כוס קפה של בוקר, פיצוץ.
rnהחיים לא משהו בשנת 2027: האויר והאוירה אפרוריים, העיר אפלה, אפילו הטבע צבוע בצבעי ירוק כהה/אפור, ללא הבזקי שמיים כחולים ושמחת חיים.
rnלתוך המציאות הזו אנו נשאבים ומקבלים הזדמנות ללוות אדם אחד, אחד שהתייאש ונכנע למציאות האפורה והשגרתית אבל לפתע מקבל הזדמנות לחרוג, להסתכן, להצית אנרגיה בנפשו השפופה.
rnהחיים של מחר לא מאוד שונים מחיי ההווה: המסכים קצת יותר משוכללים ודקים, הפרסומות תופסות מקום רב יותר על קירות הבתים והבעיות אותן בעיות – אבל מוקצנות יותר.
rnגיבור הסרט, תיאו, כאמור, חיי חיי שיגרה אפורים, סוגר את נפשו מהעולם, מקבל יום אחד מסר מאישתו לשעבר, מסר שמגיע אליו בצורה מקורית ושאינה משתמעת לשני פנים… המבקשת ממנו לסדר אישור מעבר לנערה.
rnאת חברו של תיאו, זה הקרוב אליו ביותר משחק מייקל קיין שעושה כאן תפקיד לא שגרתי (יחסית לעצמו) – האם זיקנתו של שחקן דוחפת אותו לתפקידים לא שגרתיים? למען האמת, ניכר עליו שנהנה מכל רגע: התפקיד מאפשר לו לשמוע מוסיקה בקולניות ולעשן חומרים "משמחים". ג'ספר (קיין) בונה לעצמו בית מקלט פיסי ונפשי בתוך יער, שם הוא חי, בבית מעץ עם אשתו האהובה והבלתי מתפקדת לחלוטין (קורבן נוסף של משטר הדיקטטורה).
rnהבית הזה משמש את תיאו כמחסה מפני רודפיו – אלו החיצוניים (בני האדם) ואילו הפנימיים (זכרונות) וכהפוגה מפני הרע בחוץ.
rnהשחקן הראשי – קלייב אוון, שמתמחה בסרטיו האחרים ('עיר החטאים') בהבעות אטומות ובניסיונות כנים להפגין הבעת רגש כלשהיא מתאים לעלילה והאוירה הכללית, עושה את שלו מבלי "לבלבל יותר מדי בשכל". הוא שכלתן, בעל מצפון חיובי, פועל במהירות ולא מאבד עשתונות בקלות, הוא סובל במהלך הדרך, אבל לא נותן לדבר להסיט אותו מהיעד.
rnהטובים באמת לא ממש מופיעים בסרט ומבליחים לרגע קצר אחד מתוך הערפל, כן, אני יודע, גם הגיבור הוא טוב אבל הוא שקוע כל כך עמוק בתוך הרוע מסביב שהתקווה היחידה שלו היא להמשיך לעשות מה שהוא יודע, לפלס דרך בתוך הבוץ והדם, לשם כך הוא חייב להשאר קשוח וסגור רגשית, מפוקס ודרוך, רק כך יצליח להוציא משהו טוב, אולי בסוף המסע.
rnכך יוצא שזהו סרט של רעים, הנופך הרע משתלט על הסרט ומעט הטובים שבו מבליחים כלהבת נר קטנה אשר נמצאת על סף כיבוי מהרוח.
rnבמאי הסרט הינו אלפונסו קוארון, ביים, בין השאר, את "הארי פוטר והאסיר מאזקבאן", "ואת אמא שלך גם", "תקוות גדולות".
rnקוארון מתאמץ קשות לנסוך נופח ראליסטי בסרט: הפעלולנים עפים, מקבלים מכות ומתיזים דם, אין הרגשת "פעלולי מחשב" שהורגלנו אליהם בשנים האחרונות.
rnכשאופנוע נחבט בדלת הרכב, נופל ומתרסק, אנחנו מרגישים בעצמותינו את עוצמת הפגיעה בגוף הרוכב.
rnקטעים מסצינת הקרב מזכירים את הסרט "להציל את טוראי ראיין" – אפילו טריק הדם שמותז על עדשת המצלמה מופיע כאן.
rnגם אפקטי הקול ראליסטים להחריד והסאב באולם בהחלט הקפיץ מספר פעמים (לפחות את בת זוגתי…).
rnאך יש משהו מיוחד בסרט, יוצא דופן ומקורי בין שלל סרטי הבידור להמונים שיצאו מרחמה של ארה"ב. כמו רבים אחרים, הוא עוסק במציאות ראליסטית (למרות שמתרחש בעתיד), אך בעוד בימאים אמריקנים נוטים, לעיתים, לרכך האוירה ע"י שתילת רגעים וסיטואציות קומיות, מתרכז הבימאי בהעברה מקסימלית של מציאות זו אל הצופה, ללא הנחות: אפילו קריאות "אללה וואכבר" שכל כך עכשויות, מוצאות את מקומן בסרט !
rnהצילום יפייפה – לפעמים מוחזק ביד, רועד מעט ולעיתים חלק, רציף וזורם ותמיד מסוגנן ובזויות המאפשרות לצופה לחוות כל פרט וסצינה.
rnהסרט הוקרן בפורמט 16:9, אני מעדיף את הפורמט הרחב יותר 2.35:1 אבל לאחר מס' דקות של צפייה שכחתי מעניין זה.
rnלאתר הסרט: Children Of Men
