על ההבדל בין תקליט ל-DVD, התנסות של Adix

ביום שישי קניתי לאחר כבוד את ה- DVD של מופע הצדקה שיזם ג'ורג' הריסון ז"ל "Concert for Bangladesh" בשנת 1971.rnתקליט ...

7:00
  /  
31.10.2006
  
הסקירה נכתבה ע"י Adix ונערכה ע"י LiorC

ה-DVD אשר נרכש הנו מהדורה מוגבלת אשר כוללת צ'ופרים רבים:
rnבונוס DVD הכולל ראיונות עם האומנים, המפיקים, קופי ענן המשבח את פועלו של ג'ורג' הריסון וכו',
rnספרון מהודר המכיל אלבום תמונות ותאור הארוע, גלויות עם תמונות מההופעה, צילום של דף הנייר עליו כתב הריסון שיר אשר נכתב במיוחד להופעה והוקדש לבנגלדש, מדבקה של לייבל החיפושיות Apple Records, רפרודוקציה של פוסטר ההופעה.
rnבקיצור, חגיגה לכל מעריץ של הריסון ושל חובבי התקופה.

rnאחר כבוד ובהתרגשות התחלתי לצפות ולהאזין ל-DVD.
rnקרוב לשעתיים של שכרון חושים, התרגשות ואנרגיה של הופעה מדהימה שמצליחה לרגש גם לאחר שלושים וחמש שנים.
rnבתפריט ה DVD ניתן לבחור בין DTS, Dolby Digital 2.0, Dolby digital 5.1.
rnרגע, אין אפשרות ל-PCM אמרתי לעצמי: "אני רוצה לשמוע את פס קול הסטריאו כפי שהוקלט במקור".
rnהתחלתי לשמוע את ה-DVD ב-DTS, ההופעה מקיפה אותך מכל הכוונים, בדרך כלל אני מעדיף לשמוע מוזיקה בסטריאו, אבל בסך הכל פס הקול נשמע לא רע.
rnהחלטתי להשוות את הסאונד ב-DVD אל מול הסאונד בתקליט, הייתי בטוח שהתקליט ישמע טוב יותר.

rnהייתי רוצה לומר שהתקליט ניצח אבל אתן לכם לשפוט.

rnהאזנה נעשתה ב-DTS, Dolby 2.0 מול התקליט.
rnהושוו 3 קטעים, האזנה ב-Sweet Spot וכמובן עם מד SPL מכויל.
rnלהפתעתי הטווח הדינאמי ב-DVD היה קטן יותר: נע בין 67dB ל-75dB לעומת 60dB עד 75dB בתקליט.
rnהאזנה ל-DVD: טכנאי האולפן עשו עבודה טובה ופס הקול עבר ל-DVD בצורה טובה, הוקלט ברורה ולא "בומית". הדבר היפה, זה שהכריע את הכף היה ה-Balance שנעשה בין הכלים והזמרים, כלים שנשמעו חלשים יותר קיבלו חיזוק במקומות שצריך.
rnדוגמא מאוד ברורה ניתן לשמוע בשיר While my guitar gently weeps (במקור של החיפושיות והשתתפות אריק קלפטון מתוך האלבום הלבן של החיפושיות).
rnבגרסת התקליט קשה לשמוע את נגינת הגיטרה של הריסון ודואט הגיטרה בין קלפטון להריסון פשוט הולך לאיבוד. ב-DTS כל אחד מהאומנים מקבל רמקול משלו: קלפטון בוקע מהרמקול הימני והריסון מהמרכזי.
rnגם ב-Dolby Digital 2.0 48Khz הדואט נשמע ברור.

rnומה עם התקליט אתם שואלים? התקליט העייף שלי שהודפס אי שם בשנות השבעים, עבר מי יודע כמה ידיים ונחרש לא מעט פעמים החזיר מלחמה שערה בשארית כוחותיו.
rnהתקליט פחות מפורט אבל יש לו יותר אופי, יש לו עוד כמה הרמוניות והפטיפון מן הסתם מוסיף צבע לסאונד.
rnמצדי שני, את מגע הקסם המסתורי של המחט, את הפלא שיוצר צלילים קסומים שמרחפים באוויר ברכות ועוטפים אותך ואת אלו אי אפשר לקחת ממנו.
rnכנראה שפירוט זה לא הכל בחיים, יש גם מקום לדמיון, להאזנה למוזיקה בעיניים ואולי גם לנוסטלגיה.


rnמסקנה ברורה כנראה שאין.


rnהשורה האחרונה מבחינתי היא שמוזיקה מכשפת ולא משנה באיזה פורמט.







עטיפת ה-DVD


rn






rnעטיפת התקליט rn




rnהפטיפון – Roksan rn






rnאחד ממשתתפי המופע: בוב דילן rn




rnג'ורג' הריסון עם בילי פרסטון




rnהזמרת Claudia Lennear (בכתום), שירם של האבנים המתגלגלות Brown Sugar נכתב עליה.



7:00
  /  
31.10.2006
  
הסקירה נכתבה ע"י Adix ונערכה ע"י LiorC

1