100 הרץ – כפול או לא כלום?

בפרסומות רבות לטלויזיות אנחנו רואים שימוש נרחב במונח "100 הרץ". rnמה זה בכלל 100 הרץ, מדוע זה מעניין אותנו והאם ...

8:00
  /  
02.05.2005
  

בישראל, בדיוק כמו באירופה, אנחנו עושים שימוש בשיטת שידור (PAL (Phase Alternating Line, שיטה אשר עושה שימוש בתדר סינכרון אנכי של 50 הרץ. בשיטה זו, אנחנו מקבלים בעצם את מחצית התמונה – פעם את הקוים האופקיים הזוגיים ופעם את האי-זוגיים, במחזור של 20 אלפיות השניה.

rnלשיטה זו יתרונות רבים על שיטות אחרות, אולם מחסורה הוא קצב עידכון המסך האיטי. קצב איטי זה גורם לכך שהשיטה מפריעה לרבים בשל הבהוב המסך.

rnמערכת הראיה האנושית מפסיקה להבחין בכך שמוצגים לה רצף של תמונות נייחות וחושבת שמדובר בתמונה זזה החל מכ- 20 תמונות לשניה. ובכל זאת עד לתדרים של בין 60 ל 70 הרץ, עדיין ניתן להבחין בהבהוב או ריצוד.

rnשיטת שידור בטלויזיה האמריקאית עושה שימוש בתדר של 60 הרץ – כך שהריצוד הרבה פחות מטריד אותם מאשר אותנו. ב-PAL, הבעיה חריפה יותר בשל תדר הסינכרון הנמוך יותר. בשל תלונות חוזרות ונשנות מכיוון הצרכנים ועם שיפור הטכנולוגיה, ניסו יצרני הטלויזיה למצוא פתרונות לבעיה מציקה זו.rn

rnהפיתרון המוצע הוא שיטה בשם 100 הרץ. בשיטה זו, מכפילים את קצב הצגת ה-FIELDS כך שבעצם כל אחד מוצג פעמיים. במקום הבהוב של 50 הרץ, אנו מקבלים הבהוב בקצב כפול אשר אליו מערכת הראיה רגישה פחות.


rnעד כאן, נשמע מצויין, לא?rn
rnאז זהו, שלא ממש. מקור הבעיה היא בשיטת ה-INTERLACING – שיטה אשר נוצרה בשנות ה-50 בכדי לפצות על דעיכת פוספורים מהירה מדי במסכי ה-CRT הראשונים. בשיטה זו, כאמור, אנו משדרים שדות במקום תמונות. כל שדה הוא מחצית תמונה – קוים אופקיים זוגיים ואי זוגיים לחליפין. כאשר מדובר באובקייטים גדולים על גבי המסך, אין כלל בעיה עם השיטה. אולם, כאשר מדובר על פרטים קטנים ודקים, אשר קיימים רק באחד משני השדות ואינו קיים בשני. במצב כזה נוצר ריצוד קוי אשר בוודאי ראיתם כמוהו כאשר מישהו הלבוש בחליפה או בעניבה "רעשניים" הופיע בחדשות – העניבה השתוללה, זזה ושינתה צבעים ודפוסים מכיוון שהיא כוללת פרטים דקים מדי בכדי לעבוד כראוי בשיטה זו…rn

rnכאשר עושים שימוש ב-100 הרץ, הבעיה מחריפה עוד יותר, שכן קצב "התפרעות" העניבה במקרה כזה יחריף. לכן, אנחנו בעצם מחליפים בעיה אחת במשניה.rn


rnגירסא מתקדמת של 100 הרץrn
rnמן הסתם, בעיה זו לא סתמה את הגולל על שיטה זו. היצרנים המשיכו במסעם לכיוון פיתרון הבעיה. התחנה הבאה במסע היה בתוספת של עיבוד תמונה מתקדם יותר.

rnבעוד שבשיטה הקודמת עליהם היה לשמור עותק של כל שדה ולחזור עליו פעם נוספת – בשיטת 100HZ PROGRESSIVE עליהם לפענח תמונה שלמה. כלומר, במקום פשוט לחזור על כל שדה פעמיים, הם מפענחים תמונה שלמה וחוזרים עליה בקצב של 100 הרץ.

rnנשמע פשוט, אבל כמובן שזה לא ממש פשוט. ההמרה בין INTERLACED (שיטת השידור של השדות הזוגיים/אי זוגיים) לבין PROGRESSIVE (שיטת שידור של תמונות מלאות) אינה פשוטה כלל עבור PAL.


rnניתן לקרוא על פעולת ההמרה הזו במאמר בלינק הבא:rn
מאמר על PROGRESSIVE SCAN

rnכאשר הפעולה מבוצעת כראוי, שיפור איכות התמונה הופך למשמעותי – שכן בעצם אנחנו מגבירים באופן משמעותי את הרזולוציה האפקטיבית של התמונה (נהוג לומר שהשיפור נע בין 30% ל- 70% שיפור, תלוי בצופה ובכמה פרטים הוא "מפספס" בשיטת השידור ה-INTERLACED).rn

rnכאשר הפעולה אינה מבוצעת כראוי, נוצרות בעיות חדשות ותופעות חלופיות כגון הופעת תופעת "המסרק" (גופים שזזים במהירות על גבי המסך מופעים לחלקיק שניה עם פסים הדומים לקציהו של מסרק) ותופעות מריחת וידאו שונות.rn


rnעצות שימושיות לחיים פרודוקטיביים
rnכפי שניתן להבין, לא כל מסכי הטלויזיה בשיטת 100 הרץ נוצרו באותו צלם… ההבדלים בין המערכות השונות עלולות להפריד בין מסכים שממש לא נעים לצפות בהם לבין מסכים עם איכות תמונה מופלאים.

rnבראש ובראשונה, חשוב להפריד בין מסכים עם 100 הרץ "רגיל" לבין מסכים עם 100 הרץ פרוגרסיבי. יש להתייחס לראשונים בעיקר בתור סוג של גימיק שכן הם אינם באמת פותרים בעיה כלשהי אלא מחליפים אותה בבעיה חלופית.

rnלגבי האחרונים, חשוב לבדוק לגבי איכות ההמרה הפרוגרסיבית. במקרה שאיכות התמונה חשובה – יש לבחור בחברות בעלי מערכות המרה פרוגרסיביות מתקדמות יותר (לדוגמאת DRC של סוני, PIXEL PLUS של פיליפס, או DFS של טושיבה).rn

rnיש לציין ששיטות המרה אלו הן בהחלט לא סוף הדרך מבחינת עיבוד התמונה, ובעת רכישה של מכשיר DVD עם יציאה פרוגרסיבית, רצוי לבחור בפיתרון טוב יותר (למשל DCDi של חברת פרוגד'ה או PURE PROGRESSIVE של חברת SILICON IMAGING).rn

rnמאמר זה נכתב על ידי עפר לאור


8:00
  /  
2.5.2005
  

1