פרוססורי וידאו – מי, למה, כמה? חלק א'

פרוססורי וידאו קיימים בשוק כבר מספר שנים, אך מעולם לא תפסו נתח שוק בישראל. מה עומד מאחורי הטכנולוגיה ומדוע קיימים ...

11:00
  /  
13.12.2004
  


rnהתקופה: שלהי שנות השמונים, ובחור בשם YVES FAROUDJA פונה לחברת סוני עם הצעה שאי אפשר לסרב לה. ההצעה: הוספת עלות של כ-5$ למסך וניתן לשפר דרמטית את איכות תמונת הטלויזיה. מר פרודג'ה ציפה לתשובה חיובית, הרי סוני היתה בחוד חנית איכות התמונה באותה תקופה (למי שזוכר, אלו השנים שסוני שיפרה דרמטית את עומק השחורים במסכי CRT עם טכנולוגית טריניטרון).

rnלהפתעתו, חברת סוני היתה מעוניינת באותה תקופה בפיתרונות שיורידו את עלות המסכים ולא תעלה אותם. הפיתרון של פרודג'ה, היה שילוב של רעיון ישן (פילטר COMB מסוג חדש) עם רעיון חדש (זיהוי FILM MODE ושימוש בו על מנת לעבור לתמונה פרוגרסיבית).rn

rnכאשר ראה כי אין עניין בחברות הגדולות ברעיונותיו, פתח פרודג'ה חברה חדשה (שנקראה FAROUDJA) והגיש הצעת פטנט להמצאתו החדשה – זיהוי FILM MODE על ידי מציאת 3:2 PULLDOWN SEQUENCE. הפטנט הוגש בשנת 1989 והתקבל סופית בשנת 91.


הפטנט זיהה בעצם את התמונה המקורית לפני העברתה ממצב PROGRESSIVE למצב INTERLACED, תהליך אשר כיום נקרא FILM MODE DEINTERLACING.rn


rnעל פעולת ה-DEINTERLACING ומשמעותה ניתן לקרוא במאמר זה.

rnהמוצרים הראשונים של פרודג'ה התבססו על פטנט ראשון זה (בהמשך, הרחיבה חברת פרודג'ה את מספר הפטנטים בתחום, אשר כיום מגיע לכ-60 פטנטים) והיו מסוגלים להוציא תמונה פרוגרסיבית, אשר איפשרה בעצם צפיה ברזולוציה כפולה מצפיה ישירה במסך. המוצרים בעיקר היו בשימוש עבור מקרנים, כאשר הטכנולוגיה המובילה באותה תקופה היתה הקרנת CRT.rn

rnאחת הבעיות בהקרנה של CRT היו קוי הסריקה. ככל שמגדילים את גודל ההקרנה, מתרחקים קוי הסריקה זה מזה ובינהם נפער פער. ניתן להרחיב את עובי קו הסריקה, אולם הדבר כרוך בירידה משמעותית באיכות התמונה. הכפלת מספר הקוים, אל ידי המכשירים של פרודג'ה, בעצם איפשרו להכפיל את גודל התמונה עם שמירת מרווחים קבועים בין קוי הסריקה. יש לציין כי לפני כן, היו מוצרים דומים בשם LINE DOUBLERS אשר פשוט שכפלו כל קו פעמיים – ובכך הורידו את המרחקים בין קוי הסריקה, אולם הוסיפו תופעות נוספות (כגון JAGGIES ו STAIRCASING אשר הפריעו לתמונה).rn

rnהפיתרון של פרודג'ה הפך פופולרי במהלך שנות ה-90 והחברה גדלה והמשיכה כחוד החנית של תחום חדש זה. החברה הוציאה מוצרים נוספים ובמקביל קיבל מייסדה פרסים רבים על תרומתו לתעשיה (כגון שני פרסי EMMY, עבור פעילות טכנית וכן עבור השגי חייו של יווס פרודג'ה).

rnחברות נוספות החלו לייצר מוצרים דומים ושכללו את הטכנולוגיה. חלקן ניסו לעשות זאת ללא תשלום על הפטנט (חברת DWIN, למשל הפסידה בתביעה נגד הפטנט של פרודג'ה והיתה חייבת לשלם תמלוגים על הטכנולוגיה). החברות האחרות הוסיפו פונקציות כגון LINE TRIPLING ו – LINE QUADRUPLING, אשר שילב שכפול קוים עם DEINTERLACING ובכך איפשר הגדלה יותר משמעותית עבור מקרני CRT.

rnהעלות של המכשירים הללו היתה אסטרונומית, וחברות אחרות ניסו להוריד את המחירים במקביל לפרודג'ה. בינתיים הוציאה חברת פרודג'ה פרוססורים חדשים עם תכונה חדשה: VIDEO MODE. עד עתה, כאשר נתקל מכשיר כזה במצב שלא היה FILM MODE, הוא היה פשוט מכפיל רזולוציה בטכנולוגיות פרימיטיביות כגון BOB/WEAVE (שכפול קוים או שילובים בתקווה שלא ישימו לב לכל הבעיות בתמונה). אולם, מחלקת המחקר של פרודג'ה היתה מתקדמת ביותר והוציאה מוצרים שנתנו שיפור דרמטי באיכות התמונה גם במצבים שלא נמצא בהם FILM MODE.

rnבמקביל, חברות אחרות החלו לפעול בתחום. החברה המעניינת ביותר היתה חברת DVDO, אשר היה קיצור של "Digital Video Done Outrageously" אשר החלה לפעול בשנת 1997 ופיתחה צ'יפ ייחודי בשם Pure Progressive 503). הצ'יפ היחודי היה משמעותית יותר זול מכל אופציה אחרת ונתן פיתרון ל-NTSC שכלל גם 3:2 PULLDOWN וכן VIDEO MODE מוצלח ביותר. בהמשך, שופר הצ'יפ ויצאה גירסא שניה שלו (504) אשר כללה תמיכה ב-PAL וכן היתה פשוטה יותר להפעלה. הצ'יפים נועדו לשילוב ב-STB, מכשירי DVD וכו'. על מנת להדגים את יכולות המוצר, יצרה החברה קו מוצרים בשם iScan אשר היה בעצם סידרה של LINE DOUBLERS זולים במיוחד.

rnהעלות הזולה של המכשירים איפשרה, בעצם בפעם הראשונה, לקהל הרחב להנות מעיבוד תמונה ראוי.rn

rnבמקביל, שיפרה חברת פרודג'ה את הטכנולוגיה שלהם ושכללה את ה-VIDEO MODE והוסיפה טכנולוגיה חדשה בשם rnrnDCDI – Directional CorrelationalrnDeinterlacing אשר זיהה JAGGIES בזויות נמוכות והחליק אותם.rn

rnחברת פרודג'ה ראתה את התחרות המתחממת והוציאה צ'יפ מקביל לזה של DVDO בשם FLI2200, אשר היה אומנם יקר יותר מהצ'יפ של DVDO, אולם הוא הכניס את DCDI לצ'יפ של כ-20 דולר.rn

rnחברות נוספות פעלו בתחום של ה-LINE DOUBLERS, למשל DWIN, EXTRON, חברת Focus Enhancements, ועוד ועוד. רובן יצרו עדיין LINE DOUBLERS ו-LINE QUADRUPLERS. רובן השתמשו בשלב הזה בצ'יפים של שתי חברות אלו עם דרגות שונות של פיצ'רים ואפשרויות.

rnהשיפור המשמעותי הגיע בצמוד להוצאת הצ'יפים בסוף שנות ה-90. במקום להכפיל את מספר הקוים, החלו חברות להוציא מוצרים שנתנו לשלוט באופן אבסלוטי באופי הסיגנל היוצא מהפרוססור. במקום להכפיל את מספר הקוים, היה ניתן לתת כל מספר ולשלוט בדיוק ברזולוציה היוצאת. לטכנולוגיה זו קוראים SCALING. עם כניסת המסכים והמקרנים הדיגיטליים לשוק, היתה טכנולוגיה זו כבר קיימת די מזמן (היא בעיקר פותחה עבור כרטיסי מחשב PC) אולם בתחום הוידאו היא פשוט לא היתה קיימת. הטכנולוגיה שוכללה ומרבית החברות הגיעו למסקנה שהרזולוציה האופטימלית במסכים דיגיטליים דרשו שהפרוססור הפנימי של המסך לא יפעל (כלומר, שלא יאלצו להפעיל פעמיים אלגוריתמי SCALING שונים). לכן, החל המרוץ להגיע ל-NATIVE RATE, הרזולוציה הטבעית של המסכים הדיגיטליים. במסכי CRT עדיין עושים שימוש בכפולות של רזולוצית המקור – למשל 960P.

rnעוד מספר פתרונות מעניינים עלו בשוק, כאשר חברת TAW הפיצה את הפרוססור הראשון אשר התבסס על מחשב HTPC, מוצר בשם THE ROCK (על שם האבן של גיברלטר, ולא על שם השחקן/מתאבק המפורסם). המיזם לא עלה יפה, בעיקר בשל בעייתיות בעלי החברה ולמרות שהמוצר בבסיסו היה לא רע בכלל. המוצר הוסיף סט של פיצ'רים שלא היו קיימים עד אז בפרוססורים – כגון שליטה על Y/C DELAY, שליטה מוחלטת על TIMING, תבניות בדיקה מיוחדות, ועוד מני פיצ'רים חשובים).



rnההמשך, מחר.rn

rnהמאמר נכתב ע"י rnrnעפר לאור


11:00
  /  
13.12.2004
  

1