"רוז נגד רוז" הוא רימייק (עיבוד מחודש) לסרט מ-1989 שנקרא בעברית "מלחמת רוז ברוז" ומבוסס על ספר באותו השם מאת וורן אדלר, שהשתתף בכתיבת התסריט לשני הסרטים. את הסרט מ-1989 ביים דני דה-ויטו, שגם שיחק בו לצד מייקל דגלאס וקת'לין טרנר, שהיו הכוכבים הכי גדולים של אותה תקופה (וגם שיחקו זוג ב"בעקבות האוצר הרומנטי", שיצא 5 שנים קודם לכן). גם בסרט החדש מעורבים שמות גדולים. את "רוז נגד רוז" ביים ג'יי רואץ', במאי קומדיות מנוסה שביים את סרטי סדרת "אוסטין פאוארס" וגם את "פגוש את ההורים" וטוני מקנמרה, שכתב את התסריטים ל"מסכנים שכאלה" ול"קרואלה", כתב את התסריט ביחד עם אדלר.
במרכזו של הסרט עומדים תיאו (בנדיקט קמברבאץ' המצוין) ואייבי (אוליביה קולמן, שגם היא מצוינת) רוז. זוג נשוי, עם שתי קריירות יציבות (הוא ארכיטקט מצליח, היא שפית), שני ילדים חמודים, בית בפרברים וזוגיות יציבה וחזקה. לכאורה, הזוג המושלם. כששרשרת של אירועים גורמת לקריירה של תיאו להתרסק, בעוד אייבי מקבלת הזדמנות לממש את עצמה מבחינה מקצועית, התפקידים ביניהם מתחלפים, ואז הסדקים בזוגיות מתחילים להופיע.
אני זוכר בקווים כלליים את הסרט המקורי מ-1989 כי ראיתי אותו כשהייתי נער. לא צפיתי בו מחדש, כך שאין לי למה להשוות בין שני הסרטים. אני כן אעשה תיאום ציפיות. "רוז נגד רוז" הוא קומדיה, אבל הוא נוטה לכיוון של קומדיה שחורה. יש ב"רוז נגד רוז" המון הומור והומור טוב שעובד ותיכף אפרט לכם למה. אבל, יחד עם הבדיחות והצחוקים, "רוז נגד רוז" גם מעורר מחשבה ויצא לי להרהר בו אחרי שיצאתי מהאולם בדרך הביתה. זה לא סרט שמתאים לדייט ראשון, אבל אלו שנמצאים בזוגיות מתקדמת יותר יכולים להעביר איתו ערב בכיף.
מה שמאוד אהבתי ב"רוז נגד רוז" זה שהוא סרט שעוסק במערכות יחסים, אבל גם בבני האדם שמרכיבים אותה. ב-105 הדקות שלו הוא מתעסק במשבר גיל ה-40 בואכה 50, במימוש עצמי, בקריירה, בכסף, במיניות, בגבריות, בנשיות ובהבדלים ביניהם. במהלך הסרט שמעתי לא מעט לחשושים מהקהל בהקרנה שבה נכחתי וראיתי את האישה בשורה שלפני צובטת את בעלה במותן ולוחשת לו "מזכיר לי משהו". "רוז נגד רוז" גם נוגע בסאטירה וצוחק על הפנטזיה שיש לכולם להגיע למה שנקרא "החלום האמריקאי". כלומר, קריירה מצליחה, בית גדול וזוגיות מושלמת. הוא צוחק לא רק על תיאו ואייבי, אלא גם על החברים והקולגות שלהם שעסוקים בלשרוד את המרוץ האינסופי של החיים, ומראה לצופים שמבחוץ אמנם הכל מבריק ונוצץ, אבל בפנים מרגישים אחרת לגמרי ואם לא מטפלים או מדברים על הדברים שמפריעים לנו, הם מבעבעים ובסוף מתפרצים החוצה כמו לבה מהר געש.
אומר בכנות שלא הכל עובד ב"רוז נגד רוז". יש במהלך הסרט גם רגעים דרמטיים ורציניים עם אווירה יותר קודרת, שלטעמי לא היו טובים. אבל למרות ובזכות הרגעים האלה, "רוז נגד רוז" מצליח לזרום ולשמור על קצב אחיד. זה קורה בזכות הבימוי הקצבי והטיימינג הקומי המצוין של ג'יי רואץ', שבונה את הסרט בהדרגה ושומר על אנרגיה גם ברגעים הפחות טובים. ובזכות הכימיה הנהדרת שיש בין בנדיקט קמברבאץ' ואוליביה קולמן בתפקידים של תיאו ואייבי רוז. במהלך הסרט הם מקבלים הזדמנות גם לזרוח לבד, אבל כשהם ביחד הם מטעינים אחד את השני בחשמל שיוצא מהמסך אל הצופים. אציין לטובה גם את קאסט השחקנים שחולק איתם מסך, ובמיוחד את אנדי סמברג וקייט מקינון, שמשחקים את זוג החברים הטובים של תיאו ואייבי ומצליחים לגנוב מהם את ההצגה בסצנות המשותפות שלהם.
תמונות, פוסטר וטריילר באדיבות "פורום פילם בע"מ"
