הממשל האמריקאי הודיע על רכישת מניות רגילות באינטל בשווי של כ־8.9 מיליארד דולר, המקנים לו מעין בעלות פסיבית של כ־9.9%–10% מהחברה. רכישה זו ממומנת באמצעות היתרה שנותרה למימוש מתכנית CHIPS Act (5.7 מיליארד דולר), וכן באמצעות תכניות Secure Enclave (3.2 מיליארד דולר) . מניין זה מצטרף לשני מיליארד הדולרים שכבר ניתנו באותו מסגרת.
חשוב להבין שהממשלה אינה מקבלת זכויות בקרה או מועצת מנהלים, אך קיבלה אופציה (וורנט) לרכוש עוד 5% נוספים בארבע־חמש שנים הבאות, אם אינטל תמכור נתח משמעותי מיחידת ה-foundry שלה.
הנשיא טראמפ הכריז שהחקיקה אינה עולה “לתושבי ארה"ב אף אגורה", והעריך שהמנכ"ל ליפ־בו טאן מסכים שזהו "עסק מצוין לשני הצדדים". מנכ"ל אינטל מצידו הודה על האמון של הממשל בארה"ב במטרה לחזק את ההובלה הטכנולוגית והייצור המקומי
כבר נרשמות עליות
בשוקי ההון נרשמה עלייה של כ־5–7% במניית אינטל ביום ההכרזה. חלק מהמומחים רואים בכך תמיכה קריטית עבור תכנית ההשקעה של אינטל בתוך ארה"ב, במיוחד ביחס למתחרות כמו TSMC וטכנולוגיות AI.
ההשקעה מגיעה בתקופה לא קלה עבור אינטל ומדובר במהלך נדיר בו ממשל ארה"ב עושה כניסה ישירה להון של חברה פרטית שאינה בפירוק, דבר שמזוהה עם מדיניות תעשייתית נוקשה יותר ועם נטייה לשיתוף פעולה בין שלטונות לפרטיים ודומה יותר למדינות אחרות כמו סין או טורקיה.
איך זה משפיע עלינו?
כחברה בעלת קשר עמוק בישראל, כולל מרכזי פיתוח, אינטל ישראל עלולה להרוויח מהמשך תמריץ והשקעות מצד חברת האם, מה שמחזיר מרכזי חוזק למחקר ולפיתוח בארץ.
בישראל נשמעות כיום קריאות להגדיל השקעות ממשלתיות בתחומים אסטרטגיים טכנולוגיים. המהלך בארה"ב מספק דוגמה לנוסחה שיתופי: משק פרט-מדינה לקידום החזון הלאומי. עם זאת, יש להכיר בכך שמדיניות תומכת לא בהכרח תישאר יציבה לאורך זמן. קבלת הון מתנודתית יכולה להעמיד חברות ציבוריות בסיכון של תלות ממשלתית.
מה שכן, אולי מדובר באסטרטגיה שישראל יכולה ללמוד ממנה. כרגע אינטל היא שחקן מרכזי בתעשיית השבבים המקומית, והמדינה עשויה לשקול אמצעים להבטיח המשכיות ויכולת גישה לחומרי גלם בשעת משבר.
בשורה התחתונה,הממשל האמריקאי מיישם צעד לא שגרתי, בו הוא הופך משקיעים פאסיביים בחברה אסטרטגית כמו אינטל, ללא ביטול שליטה ניהולית. ההסכם עוקף באופן נדיר את הכללים והדגמים הקלאסיים של שוק חופשי, ומציג מודל חדש של מדיניות תעשייתית מתקדמת.
