אפתח את הביקורת בשאלה, "הייתם עושים הכל בשביל המשפחה שלכם? על השאלה הזו בדיוק עונה הסרט הדרום קוריאני החדש "משפחה נורמלית", שעולה היום (חמישי) בבתי הקולנוע ברחבי הארץ. "משפחה נורמלית" הוא עיבוד קולנועי לספר הולנדי בשם "ארוחת הערב", שכתב סופר ותסריטאי הולנדי בשם הרמן קוך. גיבורי הסרט הם שני אחים. ג'ה וואן (שאותו מגלם סול קיונג יו ), עורך דין פלילי מצליח וחסר רחמים וג'אי גיו (שאותו מגלם ג'אנג דונג גאן), רופא ילדים רגיש ומוסרי. שניהם עסוקים, היחסים ביניהם קורקטיים וכדי לשמור על קשר הם נפגשים פעם בחודש עם נשותיהם לארוחת ערב במסעדה טרנדית. באחת מארוחות הערב הם צופים בסרטון של שני צעירים מכים למוות הומלס. הסרטון הופך לוויראלי, אבל התיק לא מתקדם כי לא ניתן לזהות את התוקפים. יום אחד נשותיהם של האחים צופות שוב בסרטון וחושבות שילדיהם מעורבים בתקיפה. מכאן מתגלגל כדור שלג שמשנה גם את השקפת עולמם של האחים וגם את היחסים המתוחים ביניהם ובין המשפחות שלהם.
לפני שהלכתי לראות את "משפחה נורמלית" לא קראתי חומר עליו או ראיתי את הטריילר, כדי להגיע לאולם עם דף חלק. אחרי שצפיתי בו הבנתי ש"משפחה נורמלית" הוא סרט מדרום קוריאה, אבל באותה נשימה היו יכולים להפיק אותו בכל מדינה אחרת. "משפחה נורמלית" הוא סרט מרתק ולא קל לצפייה, שעוסק בנושא אוניברסלי כמו יחסים במשפחה וצופים בכל העולם יכולים להתחבר אליו. אני בטוח שבשנים הקרובות יעשו לו רימייק אמריקאי או צרפתי.
"משפחה נורמלית" מרתק כי הוא מערב דרמה משפחתית עם סרט מתח. הבמאי הור ג'ין-הו יוצר מהפריים הראשון אווירה מותחת ומלחיצה שלופתת חזק את הצופים מבלי שהם מוכנים לזה. הוא גורם לנו הצופים להרגיש לא בנוח וכך משאיר אותנו ישובים בכיסאות כדי לא להחמיץ שום דבר ממה שקורה על המסך. ג'ין הו בונה את המתח לאט לאט, הוא מתפרץ בשיא מסוים ואז שוב נבנה באיטיות עד לשיא הבא. מהסיבה הזו בדיוק, "משפחה נורמלית" גם לא קל לצפייה. "משפחה נורמלית" עולה ויורד כמו גרף בין סצנות מפתיעות שמגיעות משום מקום ונותנות לצופים בעיטה בבטן, לבין כאלו שלא קורה בהן שום דבר ומרגישות כמו הצגה מצולמת. כשיורד המתח והאווירה נהפכת למשעממת, מגיע שיא נוסף שמעלה את הקצב למעלה וגורם לצופים באולם לשאול "מה קרה כאן עכשיו"?. לי אישית זה קצת הפריע ובשלב מסוים צופים בהקרנה שבה נכחתי פתחו טלפונים כדי לבדוק הודעות.
הידוק של התסריט והעריכה היו יכולים להפוך את "משפחה נורמלית" ליותר מותח ועוכר שלווה. אבל למרות הקצב שעולה ויורד כמו גרף ובגלל האווירה המותחת שיש ברובו והמשחק המצוין של קאסט השחקנים (ובמיוחד של אלו שמשחקים את שני האחים), כדאי לתת לו הזדמנות.
תמונות, פוסטר וטריילר באדיבות סרטי נחשון
