לעיתים יש סרטים מוזרים שקשה להכיל אותם או אפילו למצוא להם קטגוריה מתאימה. בירד הוא סרט כזה – הבמאית אנדריאה ארנולד ניסתה והצליחה לייצר סוג של סרט עם לוק של סרט ביתי (16 מ"מ) שמתעד את תקופת ההתבגרות של ביילי (ניקיה אדמס).
אלא שביילי היא לא צעירה רגילה, היא מרדנית ומסרבת להתפשר על הבינוניות הרדודה של הסביבה שלה. היא חיה בשכונת עוני נידחת אי שם בעיירה בריטית קטנה. אין סביבה מבוגרים. הדבר הכי קרוב למבוגר הוא אבא שלה, שנראה ומתנהג כאילו יצא לפני דקה מהתיכון.
ללא עבודה או עתיד, כל הסביבה שלה גרה בבתים עזובים, כולם שוכבים עם כולם מהרגע שהם יכולים, אלימות וכנופיות נמצאות בכל מקום. מעל כולם נמצא אבא של ביילי, באג (בארי קיוגאן המוכשר) מכוסה קעקועים שמרוב אהבה לארוסתו החדשה משגע את כל העולם.
ביילי מתקשה להתמודד עם החיים הקשוחים האלה וכשהיא פוגשת את בירד (פרנץ רגאוסקי), תמהוני שמופיע משום מקום וטוען שהוא היה גר באחד מהבניינים באיזור, היא מחליטה לסייע לו למצוא את עברו והוריו. אלא שבירד, ספק אדם אמיתי, ספק יצור בדמיון של ביילי, מסייע לביילי להתמודד עם הקשיים שלה שהם לא פשוטים בכלל.
הסרט משתמש במוזיקה של שנות התשעים באופן יחודי, המשחק של הדמויות מדהים, אבל הבימוי, הסטייל של הסרט והמבנה שלו בונים לא מעט חיכוך.
זה לא סרט קל לצפיה, הוא דורש סבלנות שחלקית מתממשת בסופו של הסרט. הצילום המאתגר של הסרט – סגנון של פילם 16 מ"מ, וגם העולם הקשוח והקודר שהוא מצייר השאיר אותי מעט מדוכא בסוף הסרט…
בירד / Bird | בריטניה 2024 | 119 דקות
בימוי: אנדריאה ארנולד | שחקנים: בארי קיוגאן, ניקיה אדמס, פרנץ רוגובסקי
