הסרט "תה שחור" נפתח בחתונה המונית בחוף השנהב. אנחנו רואים אישה עצובה, שברגע האחרון נוטשת את החתן שלה בחופה, כשבבירור הם לא רק אינם מאוהבים אלא מסוכסכים קשות…
נראה שאיה, אותה אישה שנטשה את החופה, לא נשארה בחוף השנהב אלא עברה לאיזור בסין שבו יש שילוב מוזר של תרבות אפריקאית וסינית. יש שם לא מעט גזענות, מה שמפתיע לאור העובדה ששתי התרבויות מייצאות לא מעט עובדים זרים לכל העולם.
השיפט בשלב הזה בסרט הוא מפתיע ולא צפוי – הוא נכנס לתרבות התה הסינית, מה שדורש מאיה אין סוף שעות לימוד והתנסות בריחות, תמהילים ושיטות הכנה. כל זה נעשה בהדרכתו של קאי, מומחה תה מקומי. עם הזמן, השניים מתאהבים אך מתברר שגם לקאי יש היסטוריה ענפה מאחוריו ומשיכה לנשים שחורות.
הסרט לא עקבי במסר או בקצב שלו. תחילת הסרט מפתיע וזורם מהר. מרכזו מתמקד בתרבות התה והיחסים הבין אישיים וסופו מתמקד בהיסטוריה של קאי ובגזענות בין התרבויות השונות כל כך. החלק החלש ביותר הוא החלק על תרבות התה, שבו הסרט נע בקצב איטי עד בלתי נסבל. אנחנו לא לומדים יותר מדי, וגם הסוף האניגמטי גורם לנו לפקפק אם כל מה שצפינו בו הוא באמת מה שהתרחש במציאות…
הסרט אסתטי מאוד, ונכנס לעומקם של דברים, אולי בחשיבות עצמי מיותרת. מצד שני הוא מתפזר בין הנושאים השונים בלי מיקוד מספק ובלי תהליך ברור שהדמויות עוברות. זה גורם לנו להתנתק רגשית מהדמויות. אם ניקח את קאי לדוגמא, אם היינו מפתחים אליו חיבה מספקת, היה לנו יותר קל להתמודד עם המסע שלו לאתר את ביתו ולהתמודד עם הגזענות במשפחה שלו. אבל בסופו של דבר לא התחברתי מספיק לדמות שלו, והתוצאה היא תחושה של פספוס.
תה שחור / Black tea |צרפת/מאוריטניה/ לוקסמבורג/טאיוואן/חוף השנהב 2024 | 111 דקות
במאי: עבדרחמן סיסאקו | שחקנים: נינה, צ'אנה האן
