בתקופה עמוסה כמו הקיץ, שבה יוצאים לבתי הקולנוע ולסטרימינג סרטים בכמות של בין 6-7 בשבוע, צריך לבלוט. סוני קולומביה ואפל (כן, לאפל יש מחלקת קולנוע והסרטים שהיא מעורבת בהפקה שלהם יגיעו בהמשך גם לאפל TV. הם הפיקו את "רוצחי פרח הירח" של סקורסזה שבלט באוסקרים של שנה שעברה ואחראים גם על אחד הפרויקטים המסקרנים של קיץ 2025, סרט המרוצים "F1" עם בראד פיט), המפיקים של הסרט החדש "קח אותי לירח" שעלה אתמול (חמישי) לבתי הקולנוע בטח חשבו לעצמם "יש לנו את סקארלט ג'והנסון וצ'אנינג טייטום בסרט שמתרחש בתקופת הנחיתה על הירח, בואו נשווק אותו כקומדיה רומנטית בחלל. הנה, יש לנו סרט לכולם. הנשים יגיעו לראות קומדיה רומנטית, הגברים יגיעו לראות סרט על החלל, הצעירים יגיעו לראות את הכוכבים האהובים עליהם והמבוגרים יגיעו בגלל הנוסטלגיה. נשמע קל נכון? אז זהו שלא. יהיה קצת חטא לקרוא ל"קחי אותי לירח" קומדיה רומנטית כי הוא לא, בגלל שהכימיה בין ג'והנסון לטייטום היא לא המרכיב המרכזי בסרט. מה שכן מדובר בסרט מהנה ומאוד מצחיק, עם המון מחוות לעולם הפרסום והשיווק, כמות נכבדת של נוסטלגיה וסקארלט ג'והנסון אחת ויחידה שנהנית מכל רגע שלה על המסך.
העלילה של "קחי אותי לירח" שמבוססת על ספר באותו השם מתרחשת בשנת 1969, בשיאו של המירוץ לחלל והיריבות בין האמריקאים לרוסים על מי יגיע ראשון לירח. בנאס"א עדיין מלקקים את הפצעים מאירועי אפולו 1 והציבור האמריקאי מתעניין בעיקר במלחמת וויטנאם. סקארלט ג'והנסון המצוינת מגלמת את קלי ג'ונס. אשת פרסום יצירתית, חדה וחריפה מניו-יורק, שמגויסת על ידי בכיר בממשל האמריקאי בשם מו ברקוס (שאותו מגלם וודי הארלסון) לעזור לנאס"א להפוך את הנחיתה של צוות החללית "אפולו 11" (עם האסטרונאוטים ניל ארמסטרונג ובאז אולדרין) על הירח לאירוע שכולם ידברו עליו. היא מגיעה לבניין של מטה נאס"א בפלורידה חמושה באנרגיות וברעיונות חדשים ומתחילה ישר לעבוד. בהתחלה היא מקבלת כתף קרה מהעובדים שבראשם עומד מנהל השיגור קול דיוויס (שאותו מגלם צ'אנינג טייטום), אבל לאט ובעזרת שיטות לא שגרתיות, היא מצליחה להיכנס למקומות הכי נסתרים בבניין, להתחבב על העובדים, לשפר את התדמית של נאס"א ולהפוך את הנחיתה על הירח לאירוע תקשורתי ולאחד הרגעים הכי זכירים לאורך ההיסטוריה.
"קח אותי לירח" אורך כמעט שעתיים ורבע. מודה שלפעמים הוא נמתח והיה אפשר לקצר אותו. אבל למרות האורך שלו, מדובר בסרט קולח ומאוד מהנה. הוא קצבי וזורם וכשיש רגעים מתים, הם עוברים חלק בזכות הקצב המהיר, הבדיחות ובעיקר בזכות סקארלט ג'והנסון. מאז "האלמנה השחורה" הבינוני של מארוול לא ראיתי אותה בתפקיד ראשי בסרט, וב"קחי אותי לירח" היא מחזיקה את הסרט על הכתפיים שלה, נהנית מכל רגע שלה על המסך ומצליחה לגנוב את ההצגה מהשחקנים שחולקים איתה את הפריים. צ'אנינג טייטום הוא שחקן שלאורך השנים מפתיע לטובה ומתגלה כשחקן ורסטילי, שיש לו גם טיימינג קומי מצוין וגם רגש ועומק. הכימיה בינו ובין ג'והנסון נהדרת, אבל מרגיש שהוא לא מצליח להוציא את המיטב מעצמו בתפקיד קול דיוויס (מה שבא לידי ביטוי בסצנות היותר דרמטיות בסרט). וודי הארלסון הוא וודי הארלסון ומגלם את אותה הדמות בכל סרט שבו הוא משתתף, רק שהשם שלה שונה. זה כמו תבלינים באוכל. הם נותנים עומק וטעם,אבל אם שמים יותר מדי מהם הם יכולים להשתלט. במקרה של "קח אותי לירח" זה עובד לטובה. אנשים שעובדים בדרגות שונות בתחום הפרסום והשיווק, סטודנטים שלומדים מנהל עסקים ושיווק וסתם אנשים שמתעניינים בתחום ייהנו מאוד מ"קחי אותי לירח", שהנושא העיקרי שלו (לצד עולם החלל והנחיתה על הירח) הוא עולם השיווק. רוב הבדיחות שלו צוחקות על עולם השיווק, הוא מציג המון פתרונות לבעיות שונות שאמנם עולות במהלך עבודה על קמפיין שיווקי, אבל מתאימות גם ליישום בתוך כל מקום עבודה. "קח אותי לירח" גם נותן מקום לכל מיני קונספירציות שהתעסקו בהם במהלך השנים על מידת האמינות של האירוע ובלי לומר יותר מדי גם מטפל בהן בדרך יצירתית ומעניינת.
ולפני סיום. אם אתם מעוניינים בבריחה של שעתיים מהחום, הלחות והחדשות המעיקות, "קח אותי לירח" יספק לכם את האסקפיזם שאתם כל-כך זקוקים לו.
בקיצור – 8/10 – כדאי לראות.
"קח אותי לירח" – ארצות-הברית/בריטניה 2024. 132 דקות. בימוי: גרג ברלנטי. תסריט: קינן פליין, ביל קירשטיין, רוז גילרוי. שחקנים: סקארלט ג'והנסון, צ'אנינג טייטום, וודי הארלסון, ריי רומנו, ג'ים ראש, אנה גארסיה.
תמונות, פוסטר וטריילר באדיבות "פורום פילם בע"מ"
