ג'ורג' מילר, כיום בן 79, התחיל את הקריירה שלו בקולנוע באוסטרליה של שנות השבעים, אך את הפריצה שלו עשה עם "מקס הזועם" שבו מקס (מל גיבסון בתפקיד שהפך אותו לכוכב) הוא שוטר לשעבר שנלחם באופנוענים בדיסטופיה אוסטרלית עתידנית. הפרק השני של מקס הלוחם בדרכים בשנת 81 כבר דומה יותר למה שאנחנו מכירים והחלק השלישי כבר הפך לסנסציה עם טינה טרנר בכיפת הרעם. כילד אהבתי מאוד את הסרטים האלה, אך לאחר שהטרילוגיה הסתיימה, חשבנו שהעולם של מקס מיצה את עצמו.
מילר עשה מאז לא מעט פרוייקטים, אך "מקס הזועם: כביש הזעם" מלפני 9 שנים (!) החיה מחדש את הדמות עם תום הארדי בתפקיד הראשי. בכביש הזעם ראינו שדרוג מטורף של העולם של מקס – מדבר אפוקליפטי לחלוטין שבו עיירות פיודליות שנשלטות על ידי שליטי על ששולטים בהמונים בעזרת מים ורכבים, כלי נשק ואכזריות אין סופית.
בכביש הזעם גנבה את ההצגה שרליז ת'רון בתור פיוריוזה הפרטוריאנית – לוחמת מיומנת שבוגדת באימורטנן ג'ו, המושל הגדול ושגונבת לו את הנשים שהוא כלא, בתקווה להביא אותן ל "מקום הירוק" מין אואזיס במדבר שאף אחד לא באמת יודע אם היא קיימת ואיפה בדיוק היא נמצאת. מקס נקלע לתוך הסיפור ובסופו של דבר מסייע לה. עם זאת, הרבה מאוד פרטים חסרים לנו – מי היא פיוריוזה, איך הגיע למקום, למה היא גנבה את הנשים ומדוע היא בחרה לבגוד באימורטן ג'ו.
את כל השאלות הללו הסרט הזה אמור לפתור. הסיפור מתאר את ילדותה של פיורוזה, וכיצד היא נקלעה למלחמה הגדולה בין אימורטן ג'ו שאותו ואת בניו כבר הכרנו, כמו גם את השבט ילדי הלחימה של אימורטן, לבין דר.דימנטוס – מנהיג נוסף ומופרע למדי שמנסה לפרק את השליטה של אימורטן על שלושת המבצרים הגדולים במדבר – המצודה, עיר הכדורים ועיר הדלק. את דמנטו מגלם כריס המסוורת' (ת'ור) בכשרון רב ובאיפור ושינוי קול שמקשים מאוד לזהות אותו.
החוליה החלשה בסרט היא אנה טיילור ג'וי שנבחרה כי שרליז ת'רון לא היתה יכולה לגלם את התפקיד מפעת גילה (למשך מרבית הסרט פיורוזה היא ילדה או טינאייג'רית). היא אמנם רוב הזמן מכוסה אבל עדיין קשה לפספס את עיני הצפרדע המוזרות, לרוב בתוך משקפי מגן… חבל שלא נמצאה דרך לשלב את ת'רון בסרט הזה, היא היתה מקפיצה את הסרט בכמה רמות. עם זאת, למרות שכוכבת הסרט מוזרה למדי, כל המשתתפים האחרים, הכתיבה ומעל הכל האפקטים והבימוי, משאירים אותנו ללא מילים או חמצן בריאות בסוף הסרט.
הסרט עצמו הוא שדרוג של "כביש הזעם". העלילה כאן מורכבת יותר, הדמויות מעניינות יותר. מרביתן אותן דמויות מוכרות מהסיפור הקודם, עם אותם שחקנים, אך הפעם עם הרבה יותר עומק. סיפורי הרקע על המלחמות בין השבטים השונים מכניסים הרבה מאוד צבע ועניין לסיפור. אל תבינו אותי לא נכון, יש הרבה מאוד לחימה בדרכים (זה בסופו של דבר חלק מהקסם של הסדרה הזו, כל מני רכבים בהרכבים לא סבירים נלחמים על רקע מדברי ברכבים אחרים עם כלי נשק פרימיטיביים למדי). אבל עדיין, סיפור הרקע הרבה יותר מורכב ושיתופי הפעולה ונסיונות ההטעיה של מובילי הסרט מרתקים למדי. זה סרט לא קצר – שעתיים וחצי, אבל הם עוברים בהרף עין ועם לא מעט דם, עצמות ואיברי גוף נוטפי דם ותולעים.
נשארתי עם חשק לעוד ועם תקוה בלב שמילר יספיק לתת עוד פרק שלישי ומסיים לטרילוגיה שתיתן לנו סיפור מקור או אולי סיפור סיום של מקס עצמו. אפשר רק לקוות. אם אהבתם את מקס הזועם, תאהבו את הסרט הזה אף יותר. אם לא סבלתם את מקס, למה אתם מבזבזים זמן בקריאת הביקורת הזו?
"פיוריוסה- מסאגת מקס הזועם" – Furiosa: A mad max Saga
ארה"ב 2024 | 148 דקות | במאי: ג'ורג' מילר | שחקנים: אניה טיילור ג'וי, כריס המסוורת'
