לפני שאתחיל בביקורת, תיאום ציפיות קטן. הסרט החדש "ציפור לבנה: סיפור פלא" שעולה ממש היום בבתי הקולנוע, הוא לא סרט ההמשך של "פלא" מ-2017. הסרט הוא עיבוד קולנועי לרומן גרפי באותו שם שכתבה ר. ג'יי פאלאסיו, הסופרת שכתבה גם את "פלא" (והשתתפה בכתיבה התסריט לסרט החדש) והוא משיק בקטנה לעלילת הסרט והספר הקודמים. גיבור הסרט הוא ג'וליאן (שאותו מגלם ברייס גייזר), ילד שעובר לבית-ספר חדש, אחרי שסולק מבית הספר הקודם כי הציק לילד ששונה ממנו (אוגי פרלמן, גיבור הספר והסרט "פלא"). ג'וליאן לא מוצא את עצמו בבית הספר החדש והוא מרגיש מתוסכל. כאשר סבתו שרה (הלן מירן) מגיעה לביקור מפריז, היא מנצלת את ההזדמנות כדי לספר לו את הסיפור שקרה לה כאשר הייתה נערה בצרפת בזמן כיבוש הנאצים, מלחמת העולם ה-2 והשואה. כשהנאצים מגיעים לבית הספר של שרה ורוצים לקחת את התלמידים היהודים לקראת שליחתם למחנות, שרה הנערה (שאותה מגלמת הנערה אריאלה גלזר המקסימה, התגלית של הסרט) ניצלת ע"י נער בן כיתתה בשם ג'וליאן. ילד שסובל ממגבלה פיזית, אבל בעל ידע גדול ודמיון מפותח (מגלם אותו אורלנדו שוורד המהפנט, התגלית השנייה של הסרט). ג'וליאן והוריו (שאותם מגלמים ג'ו סטון פיואינגס וג'יליאן אנדרסון, לנצח סקאלי מ"תיקים באפלה" בתפקיד מקסים וחינני שמזכיר לנו איזו שחקנית מצוינת היא) מחביאים את שרה במרתף ביתם וככל שהזמן עובר ג'וליאן ושרה מתחילים להכיר זה את זו ומתחברים למרות הפערים ביניהם.
אם קראתם, ראיתם ואהבתם את "פלא", אתם תאהבו מאוד את "ציפור לבנה". אבל גם אם לא קראתם או ראיתם אותו, אתם תוכלו ליהנות ממנו. "ציפור לבנה: סיפור פלא" הוא סרט מקסים, מהסוג שעשו המון פעם וכבר אין היום. סרט FEEL GOOD קלאסי, שעושה נעים בבטן וטוב בנפש. אבל זו לא הסיבה העיקרית שבגללה אהבתי אותו. אהבתי את "ציפור לבנה" בגלל ארבע סיבות. הסיבה הראשונה היא שהוא אורך בדיוק שעתיים על השעון. מה שהופך אותו לבולט במיוחד כי הסרטים שיוצאים היום לבתי הקולנוע עוברים בכיף את השעתיים וחצי.
הסיבה השנייה היא העובדה שהוא מצליח להנגיש את כל נושא השואה לדור הצעיר. הדור של ניצולי השואה הולך ונעלם לאט, ואיתו מספר האנשים שיכולים לספר על מה שקרה בשואה בגוף ראשון. יש פרויקטים חשובים כמו "זיכרון בסלון", וגם ארכיונים שמשמרים עדויות מוקלטות ומצולמות של ניצולים ואת זכר השואה. אבל הדור הצעיר צורך את המידע שלו אחרת, ולכן צריך לדבר אליו בשפה שהוא מבין. "ציפור לבנה" עושה את זה באמצעות שורה של סצנות חזקות ועדינות בו זמנית, שמספרות לצופים הצעירים את ההיסטוריה והפרטים היבשים וגם מראות להן כיצד הסבים והסבתות שלהם, שהיו אז ילדים, התמודדו עם מה שקרה ואיך למרות שנאלצו להתבגר במהירות בגלל כל הרוע שהיה סביבם, הם מצאו את הדרך להישאר קצת ילדים (הסצנות הללו מומחזות בסרט באמצעות אנימציה, מוזיקה וקטעי וידאו ישנים). מה שמאוד רלוונטי לבני הנוער שלנו לאור אירועי ה-7/10. הסיבה השלישית והאקטואלית מתמיד היא העיסוק באנטישמיות, בגזענות ובמה שהשנאה והקיצוניות יכולה לעשות לאנשים. הנושא הזה תמיד רלוונטי, אבל מה-7/10 הוא הרבה יותר אקטואלי ורלוונטי עבורנו. הסרט מטפל בנושא הטעון הזה בצורה חכמה ומעניינת והיו בסרט כמה סצנות שלי אישית הזכירו את מה שקורה היום בארץ ובעולם.
הסיבה הרביעית והאחרונה היא עיסוק בנושא שנעלם מהמפה בשנה האחרונה והקשה שעברנו וחבל, והוא החמלה. גם "פלא" וגם "ציפור לבנה" שמו במרכזם את ערך החברות, את הקבלה והעזרה לאנשים ששונים מאיתנו ואת העובדה המוגמרת שכולנו בני אדם ושאם נלמד לראות מעבר לסממנים הרוחניים והגשמיים שמגדירים אותנו (גוף, משקל, מקום מגורים, דעה פוליטית) ונתייחס אחד לשני בצורה הרבה יותר מכילה ומקבלת, יהיה במדינה ובעולם שלנו הרבה יותר טוב. תקראו לי אופטימי, אבל אני מאמין בזה. בקיצור, אם יש לכם ילדים מגיל 9 ומעלה, קחו אותם ולכו לראות את "ציפור לבנה". מניסיון, אתם הולכים להתאהב בו והסרט הזה שווה כל שקל ממחיר הכרטיס. והכרטיסים היום מאוד יקרים. אגב, אם תסתכלו טוב טוב, תוכלו לראות גם את השחקן הישראלי ישי גולן, שמנצנץ בתפקיד קטן אבל מאוד חשוב.
בקיצור – 9/10 – כדאי לראות.
"ציפור לבנה: סיפור פלא" – בריטניה/צרפת 2023. 120 דקות. בימוי: מארק פורסטר. תסריט: מארק בומבאך, אר.ג'יי פאלאסיו. שחקנים: אריאלה גלזר, אורלנדו שוורד, ברייס גלייזר, הלן מירן, ג'יליאן אנדרסון. ישי גולן.
התמונות והטריילר באדיבות "פורום פילם"
