הביקורת של עופר לאור
כילד מאוד חיבבתי את ספרי חולית, אותם קראתי באנגלית. קצב הספרים היה איטי ורגוע, אך מחושב מאוד והיקום שנבנה דרכם היה עקבי, מתוחכם וחסר רחמים. הסרטים, גם אם אינם בדיוק עוקבים אחרי הספרים (אחותו לא נולדת במהלך הסרט כשבספרים היא כבר נולדה מזמן) הם משמרים את הרוח של הספרים במדויק. "חולית פרק 1" הקפיד להסביר את הפוליטיקה שהתחבאה מעט יותר בספרים עצמם. בפרק השני, הפוליטיקה ומאבק הכוחות בין הבתים הגדולים, הקיסר וכוחות כמו בנות גשרית, הופכים לנושא הראשי של הסרט. בדיוק כמו בספרים אין כאן טובים ורעים, יש רעים ורעים יותר, יש מתוחכמים ומתוחכמים יותר, יש אכזרים ויש את פול אטריידיס שמגיע ליעד הראשון שלו.
כשראיתי את הפרק הראשון בקולנוע, פחות התלהבתי – משהו שם לא התחבר לי עד הסוף. לקראת הסרט השני צפיתי בו שוב והבנתי את הטעות שלי – צריך להתייחס אליו כאל לא יותר מהקדמה לסרט השני והמוצלח יותר. רק בפרק השני אנחנו נחשפים לתוכניות המלאות של הדמויות השונות ובעיקר לזוועה שהיא משפחתו של הברון הארקונן. דמויות שקיבלנו מהם רק הצצה קלה הופכים לבני בית: חאוויר בארדם בהופעה מבריקה, זנדאיה זעופה ועצבנית ודייב באטיסטה מאבד את שארית הסבלנות שלו… דמויות חדשות בגילומם של כריסטופר ווקן, אוסטין באטלר ופלורנס פיו מצליחים ומצליחות להמשיך ולהרחיב את העולם מהפרק הראשון ולרתק אותנו למסך הרחב.
זהו סרט שחייבים לראותו על מסך רחב ושלמרות אורכו (שעתיים ו-45 דקות) הוא מרגיש קצר מדי (!). זהו אפוס מהסוג שאנחנו רואים רק פעם בעשור (שר הטבעות למשל היה כזה). עשוי ללא רבב ועם הגיון פנימי מדהים שמביא בסופו של הפרק הנוכחי למצב שבו מיליוני פנאטים נלחמים בשמו של בנו של דוכס במלחמת ג'יהאד שבמהלכה מיליארדי אנשים יאבדו את חייהם (כל זאת ועוד בפרק הבא). אני מתקשה לחשוב על סרט שנעשה טוב יותר בשנים האחרונות מכל בחינה אפשרית – האפקטים, המשחק, הבימוי או המוזיקה. הכל כאן מדויק, חד ומשלים את היצירה הזו. השאלה שנותרת בסוף הסרט היא רק מתי נקבל את המנה הבאה מהטבח המדהים הזה?
הביקורת של איתמר נימרוד
קודם כל, קצת גאווה ישראלית. ישראל היא המדינה הראשונה בעולם שבה יוקרן "חולית: חלק שני " בבכורה עולמית. כלומר: אנחנו נראה את הסרט לפני כל העולם. "חולית: חלק שני" היה אמור לצאת לאקרנים בחמישי ה-29/2, אבל בגלל יום הבחירות לרשויות המקומיות, שנחשב יום שבתון, "טוליפ אנטרטיימנט" שהם המפיצים של סרטי וורנר בארץ (וגם של יוניברסל) קיבלו אישור מיוחד מוורנר להקרין אותו שלושה ימים בבלעדיות לפני כל העולם. כמה כיף לשמוע על ישראל דברים שלא רק קשורים למלחמה. כל הכבוד לחבר'ה של טוליפ ותמשיכו ככה.
ועכשיו, לסרט. קודם כל, מדובר באירוע הקולנועי הראשון של השנה. עוד לפני שיצא, כבר יש עליו באזז גדול שחוצה גילאים ורשתות חברתיות. צופים ברי מזל שזכו להיות בהקרנות טרום הבכורה שנערכו ל"חולית: חלק שני" כבר שפכו עליו כמות מטורפת של מחמאות וסופרלטיבים, כולל ההגדרה של "יצירת מופת". מבחינת "יצירת מופת", את זה רק הזמן יגיד. מה שכן אפשר לומר זה שמדובר בסרט גדול ואפי. גם מבחינת הסרט (שעליו ארחיב עוד מעט) וגם מבחינת האורך שלו, שעתיים ו-45 דקות.
מבחינת הסרט עצמו, מדובר באחד הסרטים המרשימים והמיוחדים שראיתי וכמו שעופר כתב בביקורת שלו, סרטים כאלה רואים רק פעם בעשור. מה שאהבתי בחלק הראשון של "חולית" זה שמהרגע הראשון דני וילנב והצוות שלו מכניסים את הצופים מהפריים הראשון לסיפור ולעולם הדמיוני שפרנק הרברט היטיב לתאר בספרים שלו באמצעות צילום ועריכה נפלאים ופסקול גדול מהחיים של האנס זימר. שלושתם מכתיבים את האווירה גם בחלק השני ועוזרים להשאיר את הצופים ישובים ודבוקים לכיסאותיהם גם ברגעים הפחות טובים שלו . מילה טובה מגיעה גם לעיצוב האומנותי המוקפד שיורד עד לפרטים הכי קטנים כמו השפה, חיתוך הדיבור והמבטא של הדמויות. בחלק הראשון היו בעיקר דיאלוגים , בחלק השני מצטרפות למשוואה גם סצנות אקשן גדולות, מרשימות ועמוסות באפקטים ובניצבים, שרק בשבילן שווה לראות את "חולית: חלק שני" בקולנוע. ועדיף באולם עם המסך הכי גדול והסאונד הכי צלול וברור שיש. אם מתרכזים מספיק, אפשר גם לקלוט בין השורות ביקורת די חדה וישירה על כל המצב שקורה היום בעולם (ובמיוחד אצלנו מאז אירועי ה-7 באוקטובר) ועל קיצוניים שלוקחים את הדת, מפרשים אותה בצורה מעוותת והרסנית ומובילה את העולם למלחמה. מבחינת משחק, אל הקאסט המגוון שכולל את טימות'י שאלאמה וזנדאיה (שני השחקנים הכי נכונים של התקופה), רבקה פרגוסון, ג'וש ברולין וחוויאר בארדם המצוינים מצטרפות דמויות חדשות. בולטים לטובה פלורנס פיו שמגלמת את הנסיכה אירולן, בתו של הקיסר שאותו מגלם כריסטופר ווקן ואוסטין באטלר שמגלם את פייד ראות'ה הארקונן. אחיו של ראבאן, שאותו מגלם דייב באטיסטה (שמנסה ובעיקר מתאמץ ולא מצליח להיות מפחיד) ואחיינו של הברון הארקונן שאותו מגלם סטלן סקארסגרד, עם איפור כבד וחליפת שומן. חייב לומר שהרבה זמן לא ראיתי נבל כל כך מושלם. באטלר מצליח להיות מפחיד, פסיכי וממגנט בו זמנית והוא כל-כך נהנה עד כדי כך שהוא מצליח לגנוב את ההצגה. יש גם סצנה קצרה מאוד שבה מככבת אניה טיילור ג'וי, שלא מופיעה בקרדיטים וכנראה תיקח חלק בסרט שלישי שוילנב מתכוון לעבוד עליו. הימור שלי: זה עוד מוקדם לדבר על אוסקרים, אבל "חולית: חלק שני" יהיה מועמד לכל הקטגוריות הטכניות והוא גם יכול לזכות בהן. צופה מועמדות גם לסרט, לוילנב על הבימוי, לשלאמה ולזנדאיה על שחקן ושחקנית ראשיים. חייבים לתת גם לבאטלר מועמדות על שחקן משנה.
מה שפחות אהבתי ב"חולית: חלק שני" הוא חוסר האחידות. לסרט לוקח זמן להתחמם ולהיכנס לעניינים וזה בעוכריו, מכיוון שמדובר בסרט ארוך ועמוס שצריך לבוא מרוכזים כדי לצפות בו ולהתמסר אליו מהפריים הראשון. הייתי מקצר את הסרט לשעתיים וחצי, חותך את האקספוזיציה המעיקה, מוריד במעט את הדיאלוגים, מעדן את הדרמה המוגזמת (שלרגעים מסוימים הרגישה לי כמו פרק באופרות הסבון היומיות ששודרו כאן בשנות ה-90) ועובר ישר לאמצע הסרט ולאקשן . אבל חוץ מבעיית חוסר האחידות, מדובר בסרט שכדאי ורצוי מאוד ללכת ולראות אותו בקולנוע.
בקיצור – כדאי לראות.
חולית: חלק 2 – ארצות-הברית 2024. 165 דקות. בימוי: דני וילנב. תסריט: דני וילנב, ג'ון ספייטס, פרנק הרברט. שחקנים: טימות'י שאלאמה, זנדאיה, רבקה פרגוסון, ג'וש ברולין, חוויאר בארדם, דייב באטיסטה, אוסטין באטלר, פלורנס פיו, כריסטופר ווקן, שרלוט ראמפלינג, סטלן סקארסגרד, ליה סיידו.
תמונות וטריילר באדיבות "טוליפ אנטרטיימנט"
