בויואונה הוא יצור מיתולוגי מהפולקלור הברזילאי, שמכונה גם "הנחש הגדול". מדובר בנחש טורף ענקי, ששוכן במימיו של נהר האמזונס, מגן עליו מפני פולשים פוטנציאליים ומנצל את הג'ונגל הפראי והמסובך כדי להתל בקורבנותיו. אם תרצו, זו גרסת הסמבה לסיפור המוכר של המפלצת מלוך-נס. אגדת העם הברזילאית העתיקה הזו היא הבסיס לעלילה של מותחן האימה החדש "בויואונה: המפלצת מהאמזונס", שהתחיל שלשום (חמישי) את הקרנותיו בבתי הקולנוע בישראל. במרכז הסרט עומדים אנשי צוות סיוע רפואי, שמגיעים בהתנדבות לג'ונגלים של האמזונס במטרה לעזור לתושבי המקום ומוצאים את עצמם בקרב הישרדות מול נחש הבויואונה האימתני, שנחוש להגן על הטריטוריה שלו.
כשראיתי בפעם הראשונה את הטריילר של "בויואונה", ישר עלה לי לראש הסרט "אנקונדה" מ-1997. ובאמת, בין שני הסרטים יש קווים משיקים. שניהם מתרחשים בג'ונגלים של האמוזנס, בשניהם מככב נחש ענק ובמרכז העלילה עומדים צוות של אנשים שמנסים לשרוד ולא להיטרף על ידו. הגעתי להקרנה בתחושה שמקסימום אצפה בשדרוג של "אנקונדה", ואחרי הצפייה יצאתי מהאולם מאוכזב. יש ל"בויואונה" את כל המרכיבים כדי להפוך לסרט טוב. הוא מצולם מעולה (הנופים של האמזונס עוצרי נשימה), עבודת האפקטים והאיפור טובה, הוא מדמם וגרפי אבל לא יותר מדי, הסצנות שבהן אנשי הצוות הרפואי מתמודדים עם הנחש מותחות ומלחיצות והיו גם כמה Jump scares טובים. הבעיה היא מה שקורה ביניהן. ויש לכך שלוש סיבות עיקריות.
סיבה ראשונה, ל"בויואונה" לוקח זמן להתניע. ההתחלה איטית, מפוהקת ומלאה בסצנות אווירה שהיה אפשר להוריד או אפילו ללטש. כך שברגע כשהסרט מעלה הילוך ומתחיל האקשן, רוב הצופים באולם בהקרנה שבה נכחתי היו כבר משועממים. סיבה שניה, הסיפור. ב"בויאונה" יש שלושה קווי עלילה שמתחברים, אחד ראשי ושניים נוספים שהיו יותר משניים. הראשון עוד היה מובן, אבל השניים הנוספים נכתבו בצורה לא טובה וירדו לרמה כל כך מופרכת, שתוך כדי הצפייה אמרתי בקול "נו בחייאת". מה שמוביל אותי לסיבה השלישית, הדמויות. גם הן, כמו קווי העלילה שעסקו בהן, היו משעממות. הדיאלוגים חובבניים והשחקנים ששיחקו אותן (רובם אגב, אלמוניים) נלקחו מהצגת הסיום של התיכון המקומי.
הדבר היחיד שהיה טוב ב"בויאונה", היו הסצנות שבהן כיכב הנחש. אז הסרט העלה הילוך והצליח לרתק וטיפה להפחיד. גם ההחלטה של הבמאי מייק פי. נלסון לא להראות את הנחש במלואו לאורך הסרט, אלא חלקים ממנו באמצעות טריקים של צילום, תאורה ואפקטים, הייתה נכונה ותרמה מאוד לתחושת הלחץ והאימה. אבל לצערי, התסריט הגרוע הזיק ל"בויאונה". שכתוב וליטוש רציני של התסריט, החלפה של צוות השחקנים ועריכה מהודקת, הייתה הופכת את "בויאונה" לסרט טוב. בפועל, נשארתי עם גרסת כיתת המב"ר של "אנקונדה".
תמונות, פוסטר וטריילר באדיבות "רד קייפ הפצה"
