החודש אנחנו מציינים 3 שנים לטבח ה-7/10. השבת השחורה, שבעקבותיה התחילה מלחמת "חרבות ברזל". בשנתיים האחרונות יוצרי קולנוע וטלוויזיה ישראלים התייחסו לאירועי היום ולהשלכותיו באמצעות סדרות כמו "אור ראשון", "שחר אדום" והעונה החמישית של "פאודה", שעלילתה שונתה והושפעה מהטבח. וגם הסרט "על כלבים ואנשים" של דני רוזנברג. ביום רביעי האחרון עלה הסרט החדש של אבי נשר "האהבות שלנו", דרמה עם מעט הומור שמתייחסת לאירועי ה-7/10. עוד לפני שיצא רשמית בארץ "האהבות שלנו" הוקרן בבכורה מוצלחת בפסטיבל טורונטו, פתח את פסטיבל הסרטים בחיפה וקיבל 12 מועמדויות לפרסי אופיר, כולל 2 מועמדויות אישיות לנשר על הבימוי והתסריט. במרכז הסרט, שנכתב בהשראת סיפורים אמיתיים וראיונות אישיים, עומדות שבע דמויות שונות. לכל אחת מהדמויות יש סיפור אחר וכל הסיפורים הללו נפגשים אחד עם השני ב-7/10. מה שמשותף לכולן, הוא שכל אחד ואחת מהדמויות נמצאת במערכת יחסים כושלת שמתפרקת ביום שישי ה-6/10, יום לפני הטבח. ומבחינתן היום הזה הוא היום הכי נורא בחיים שלהם, עד הבוקר ששינה את החברה הישראלית כולה.
כתבתי כאן בעבר שאבי נשר הוא הבמאי הישראלי האהוב עלי. ראיתי את רוב הסרטים שהוא יצר ומאז שחזר ליצור בארץ ב-2004, אני מקפיד לראות אותם בקולנוע. באופן אירוני, סרטו הקודם "גן קופים" היה הסרט האחרון שראיתי בקולנוע והביקורת האחרונה שכתבתי לפני שבתי הקולנוע יצאו להפסקה כפויה בעקבות המלחמה. באותה ביקורת גם כתבתי שנשר הכריז שזה סרטו האחרון, עד שקרתה השבת ההיא ובעקבותיה הוא כתב את "האהבות שלנו". וכמו שכתבתי כאן פעם, אני מאוד מקווה שאבי נשר ימשיך ליצור סרטים. "האהבות שלנו" הוא לא סרט מושלם, אבל הוא קטן וטוב. וחשוב מאוד ללכת ולראות אותו.
אתחיל במה שאהבתי ב"האהבות שלנו". קודם כל, מדובר בסרט הכי ישראלי שאבי נשר כתב וביים, אפילו יותר מ"הלהקה". כתבתי כאן בעבר שהסרטים של נשר מושפע מסוגים שונים של קולנוע. לא רק ההוליוודי המוכר, אלא גם צרפתי, איטלקי, בריטי ואירופאי. ואילו "האהבות שלנו" מושפע ממה שקורה כאן. לא רק מהקולנוע, אלא גם מהפוליטיקה ומהתרבות. "האהבות שלנו" הוא גם סרט אנושי ובוגר. נשר היה יכול ליצור אפוס קולנועי הוליוודי על ה-7/10, עם סצנות אקשן גדולות ועמוסות בניצבים וסיפור רומנטי קיטשי שעומד במרכז הסרט. אבל הוא עשה את ההיפך. הוא לקח את אירועי ה-7/10 ובנה סביבם סיפור שמתייחס לאזרח הישראלי ולאיך הוא מתמודד עם הסיטואציה שנכפתה עליו. וזו אחת הסיבות למה הסרט התקבל בתשואות בעולם ועוזר מאוד להסברה הישראלית. יש סצנות גדולות וטובות של אקשן, פיצוצים וקרבות. אבל הן מעטות (ידין גלמן, שעבד עם נשר ב"תמונות הניצחון" ונלחם ונפצע ב-7/10, הפיק את הסצנות הללו). נשר גם בחר במודע לא להתמקד בזוועות, כי הצופים יודעים כבר מה קרה באותו היום (ולמרות שאני יודע מה קרה, היה לי קשה לצפות בחלק מהסצנות). במקום זה, הוא בחר להתמקד בדמויות עצמן, ובתגובות שלהן לכל מה שקורה. הצילום של עמית יסעור מלא בקלוזאפים ובמדיום-שוטים שמתמקדים בהבעות הפנים ובשפת הגוף של הדמויות. אפשר לראות את האימה והפחד דרך הגוף והנפש שלהם, מה שעוזר לצופים להתחבר אליהן.
כמו בכל סרט שלו, גם ב"האהבות שלנו" נשר ליהק קומיקאים לתפקידים דרמטיים. ב"האהבות שלנו" הוא נותן הזדמנות לשני קומיקאים ענקיים לזרוח. הראשון הוא שלום מיכאלשווילי, שמוכר מ"מה קשור" ומפתיע בתפקיד דרמטי של שוטר גרוש שיש לו יחסים בעיתיים עם ילדיו. המשחק העוצמתי של מיכאלשווילי משלב קשיחות גברית עם רגישות פגיעות, וככל שהסרט מתקדם הדמות שלו עוברת תהליך ושינוי שמתבטא דרך המשחק שלו. השנייה היא מגי אזרזר, שמאוד הפתיעה אותי. אזרזר היא שחקנית תיאטרון וטלוויזיה שמוכרת בעיקר מדמויות מאוד קיצוניות וקולניות. מה שגרם לי פחות לחבב אותה. ב"האהבות שלנו" היא משחקת דמות של שוטרת שמנהלת מערכת יחסים עם אישה, אבל פוחדת לספר על זה לאמה המבוגרת . ודרך הדמות הזו היא מראה שהיא יכולה להיות שקטה ורכה ולרתק את קהל הצופים בלי קולות, מימיקה ושפת גוף מוגזמים. מיכאלשווילי ואזרזר מובילים קאסט מגוון שכולל את יניב ביטון, לנה פרייפלד, אוולין הגואל, ליאור מילר, לייב לב לווין, קים אור אזולאי וגם את נועה כהן, אמיר בנאי, אלעד תורג'מן ודניאל גימפל הצעירים שמוסיפים מאוד לסרט.
מה שמוביל אותי למה שפחות אהבתי ב"האהבות שלנו" וזה הסיום. במקום לתת לכל הדמויות לעבור תהליך ושינוי, נשר השאיר חלק מהסיפורים עם סוף פתוח. לי אישית זה מאוד הפריע והוציא אותי מהאולם עם טעם חמוץ בפה. הריפוי של הדמויות היה מביא לקתרזיס, שיגרום לכל הצופים באולם להתפרק מבכי, שיוציא החוצה את כל הרגשות ואולי יוביל גם לריפוי אישי. זה לא קרה, ובמקום זה יצאתי מהאולם עם תחושה שראיתי סרט קטן וטוב. הוא היה יכול להפוך בקלות לסרט גדול. אבל למרות הסיום, חשוב שתלכו לראות את "האהבות שלנו".
תמונות, פוסטר וטריילר באדיבות "סרטי יונייטד קינג בע"מ".
צילום תמונות: עמית יסעור
