"החשבון החברתי" שעולה היום (חמישי) בבתי הקולנוע, הוא סרט המשך עקיף ל"הרשת החברתית" מ-2010. הסרט שסיפר לנו את סיפור הקמתה של פייסבוק ואת סיפורו האישי של מארק צוקרברג, מייסד פייסבוק ואחד האנשים העשירים בעולם. למה המשך עקיף? מה שמשותף לשני הסרטים הוא התסריטאי אהרון סורקין, שכתב את "הרשת החברתית" וכתב גם את "החשבון החברתי" (וגם יצר את הסדרה המעולה "הבית הלבן"). מה שמבדיל ביניהם הוא שני דברים עיקריים. הראשון הוא שסורקין הפעם לא רק כתב את התסריט, אלא גם החליף את דיוויד פינצ'ר על כסא הבמאי (אתייחס לזה עוד מעט בביקורת עצמה). השני הוא שדמותו של מארק צוקרברג (שאותו מגלם הפעם ג'רמי סטרונג מ"יורשים") אמנם מופיעה בסרט, אבל התפקיד שלו הפעם קטן יחסית (וגם לזה אתייחס עוד מעט). "החשבון החברתי" מתרחש בין השנים 2019-2022 ומספר על האירועים שהובילו לסדרת כתבות תחקיר של הוול-סטריט ג'ורנל בשם "תיקי פייסבוק". פרנסס האוגן (שאותה מגלמת מייקי מדיסון הממגנטת מ"אנורה") היא מהנדסת צעירה בפייסבוק, שיום אחד מבינה שהמנהלים שלה מנצלים את האלגוריתם שהיא וחבריה מתכנתים לצרכים מפוקפקים במטרה להגדיל את הרווחים של החברה. היא חוברת לג'ף הורוביץ (שאותו מגלם ג'רמי אלן וויט המצויין מהסדרה "הדוב"), עיתונאי חוקר מהוול-סטריט ג'ורנל ושניהם ביחד מתחילים לעבוד ולאט לאט מוציאים החוצה את הסודות שהבכירים בפייסבוק כל-כך מתאמצים להסתיר.
כש"הרשת החברתית" יצא ב-2010 פספסתי אותו כשהוצג בבתי הקולנוע, אבל כמה חודשים אחרי ראיתי אותו כשהוקרן באחד הערבים בטלוויזיה ומאוד אהבתי אותו. הוא היה עשוי טוב, קצבי, מותח במידה ובעיקר נתן לי בעיטה בבטן וגרם לי לחשוב על כמות הזמן שאני מבלה ביום מול הפייסבוק. אם ראיתם ואהבתם את "הרשת החברתית", אז בטוח שתיהנו גם מ"החשבון החברתי". יש לו כמה בעיות, אבל ברובו הוא עשוי טוב, קצבי, מותח ומעורר מחשבה.
אתחיל במה אהבתי ב"החשבון החברתי". קודם כל, מייקי מדיסון. מדיסון, שזכתה לפני שנתיים באוסקר השחקנית הטובה ביותר על "אנורה", מסתערת בענק על התפקיד הראשי של פרנסס האוגן. היא מעצבת דמות שבהתחלה היא רגישה, פגיעה ורכה וככל שהסרט מתקדם היא מתחדדת ומראה גם צד קוצני, אסרטיבי וקשוח. הכימיה בינה ובין ג'רמי אלן וויט שמשחק את ג'ף, מצוינת ומטעינה את הסצנות המשותפות ביניהם בניצוצות של חשמל. דבר שני, ג'רמי אלן וויט. אהבתי אותו מאוד בסרט על ברוס ספרינגסטין וגם ב"החשבון החברתי" הוא מפגין את אותה כריזמה שקטה ומערבב אותה עם מעט הומור בתפקיד ג'ף. יחד איתם משחקים עוד כמה שחקני משנה טובים, אבל שניהם מחזיקים את הסרט על הכתפיים שלהם. קו העלילה של הדמויות שלהם והדרך שבה הם עובדים על התחקירים הזכירו לי סרטים כמו "ספוטלייט", "העיתון" ו-"כל אנשי הנשיא". כמיטב המסורת בסרטיו של סורקין, גם "החשבון החברתי" מלא בדיאלוגים ארוכים מאוד. ולמרות זאת, הסצנות המשותפות של פרנסס וג'וזף מרתקות, מותחות ומעניינות. עובדה, ההקרנה שבה נכחתי בפלאנט איילון בר"ג הייתה מלאה בצופים שהיו מרותקים למסך. אפילו הזבוב הטורדני שטיפס על עדשת המקרן וגרם לחלק מהקהל להיקרע מצחוק, לא הפריע לשקט שהיה באולם ונשמר לאורך הסרט.
מה לא אהבתי ב"החשבון החברתי". בנוסף לסיפור של הדמויות של פרנסס וג'ף, יש ל"החשבון החברתי" קו עלילה נוסף ומשני בהשתתפותו של מארק צוקרברג, שאותו מגלם ג'רמי סטרונג. הסצנות של צוקרברג וצוות היועצים שלו, שמתכוננים לשימועים בקונגרס, הן הנקודה החלשה של הסרט ומוכיחים שאהרון סורקין אמנם תסריטאי מחונן, אבל בתור במאי יש לו עוד מה ללמוד. ג'רמי סטרונג נטמע לחלוטין בדמותו של צוקרברג וגם ביל בר וומי מוסאקו בתור היועצים שלו נותנים הופעות מכובדות, אבל הסצנות הללו מאטות את הקצב של הסרט וביחד עם הדיאלוגים הארוכים קיבלתי תחושה כאילו אני צופה בהצגת תיאטרון משעממת ומעייפת. משהו נוסף שהעיב על חווית הצפייה הוא היעדר ההפתעה. האירועים שהסרט מתייחס אליהם כמו התחלת נגיף הקורונה וניסיון ההשתלטות על גבעת הקפיטול התרחשו באמת, שודרו בחדשות וגם ברשתות החברתיות. ההחלטה להראות שחזורים שלהם על המסך השאירו אותי עם טעם רע בפה ועם צמרמורת ממש לא נעימה במורד הגב.
שיוף של התסריט, קיצוץ של הדיאלוגים, עידון של קו העלילה של צוקרברג והיועצים, בימוי משוחרר ועריכה מהודקת היו הופכים את "החשבון החברתי" לסרט מעולה. ולמרות הבעיות שיש לו , הוא ראוי לצפייה. הבעיטה בבטן שהוא נתן לי תוך כדי שראיתי אותו, גרמה לי קצת לחשוב על הזמן שאני מבלה ברשתות ובעיקר על התכנים שאני רואה, משתף ומייצר.
תמונות, פוסטר וטריילר באדיבות "פורום פילם בע"מ".
