קומדיית האקשן החדשה "ראנר" שעולה היום (חמישי) בבתי הקולנוע בארץ, מחזירה לחיים את ז'אנר סרטי ה"באדי מוביז". הז'אנר הזה היה פופולרי מאוד בשנות ה-80 עם סרטים כמו "48 שעות", "מרדף חצות" ו-"תאומים" ובמרכזו עמדו שני גברים שהיו מנוגדים ושונים זה לזה באופי ועלילת הסרט הצמידה ביניהם. בהתחלה הם לא סובלים אחד את השני ותוך כדי שהסרט מתקדם הם מכירים ונהפכים לחברים טובים. העלילה של "ראנר" מתרחשת בבריסביין שבאוסטרליה ובמרכזה עומד האנק מלון (שאותו מגלם אלן ריצ'סון, שמגלם את ג'ק ריצ'ר בסדרת הטלוויזיה שנושאת את שמו), גבר אמריקאי שחי לבדו על סירה בנמל ומתפרנס מעבודה כבלדר שמעביר חבילות שונות ממקום למקום בדיסקרטיות ובבטחה. בוקר אחד הוא מקבל משימה, להעביר חבילה שבתוכה איבר להשתלה תוך שלוש שעות כדי להציל את חייה של ילדה בת 7. כשהוא מגיע לקחת את החבילה הוא מגלה שני דברים. הראשון הוא שהחבילה מגיעה ביחד עם האחראי עליה, אדם בשם בן בישופ (שאותו מגלם אוון ווילסון), שהוא איש קליל, פטפטן וההפך הגמור מהאנק שמעדיף לשתוק. השני הוא שלא רק הילדה מחכה לחבילה, אלא גם ארגון פשע אכזרי שמנסה להשתלט עליה מסיבותיו שלו. מכאן העניינים מתחילים להסתבך.
מכירים את הסרטים הללו שמהטריילר יש לכם רושם ראשוני לגביהם, ובצפייה אתם מגלים משהו אחר לגמרי? אז "ראנר" הוא בדיוק סרט כזה. כשראיתי את הטריילר של "ראנר", חשבתי שאני מגיע לסרט אקשן גנרי מהסוג שכבר ראיתי מיליון פעם בקולנוע ובטלוויזיה. ככה שהגעתי לראות אותו בלי ציפיות בכלל. אחרי שראיתי אותו הבנתי ש"ראנר" הוא סרט אקשן מהנה וכיפי, שלוקח תסריט גנרי וצפוי עד דק ומבצע אותו ממש טוב.
אתחיל במה שלא אהבתי ב"ראנר" וזה התסריט. "ראנר" משתמש באותה תבנית תסריטאית שהשתמשו בה בעבר בעשרות סרטים קודמים עד שהיא נשחקה. הסיפור ישן נושן, המהלכים העלילתיים צפויים מהרגע הראשון, הדמויות כתובות ומאופיינות בגסות והנבל (שאותו מגלם רודריגו סנטורו מ-300) מוגזם וממש לא מפחיד. לשמחתי הבמאי סקוט וו, מקצוען של אקשן שיודע מה הוא עושה, לוקח את התסריט החבוט הזה ומשדרג אותו בכמה רמות באמצעות שלושה מאפיינים עיקריים.
המאפיין הראשון הוא הקצב המהיר. אין ב"ראנר" גרם אחד של שעמום או של שומן מיותר. הכל צפוי יחסית, אבל גם מהיר, קצר ומאוד מהנה. המאפיין השני הוא האקשן. אקשן שרירי, מהודק ומדמם כמו של פעם שפשוט כיף לראות ועוד יותר כיף ליהנות ממנו. והמאפיין השלישי והטוב מכולם הוא הכימיה המצוינת והניצוצות הטבעיים שיש בין אלן ריצ'סון ואוון ווילסון, שנהנים מכל רגע ורואים את זה על המסך. את אלן ריצ'סון אף פעם לא ראיתי והוא הפתיע אותי לטובה, ואוון ווילסון פשוט לקח את הדמות שהוא רגיל לגלם בקומדיות והלביש אותה כמו שהיא על סרט אקשן. להפתעתי, זה עבד לו ממש טוב .
תמונות, פוסטר וטריילר באדיבות "רד קייפ הפצה"
