"עצמאות", סרטו החדש של משה רוזנטל (שכתב וביים גם את "קריוקי" מ-2022) שעולה היום (חמישי) בבתי הקולנוע, הוא אחד הסרטים הישראליים המדוברים של השנה. הוא הוקרן בבכורה בפסטיבל סאנדנס, פתח את פסטיבל ירושלים לפני חודשיים, קיבל ביקורות מחמיאות ומועמד ל-16 פרסי אופיר בטקס שיתקיים ביום רביעי הקרוב. כולל לסרט, לבמאי, לתסריט, לצילום ולכל קטגוריות המשחק. "עצמאות" מתרחש בשנת 1987 ועוקב אחרי בועז שבת בן ה-12 (שאותו מגלם הנער יאיר מזור, התגלית של הסרט) ומשפחתו. האב מאיר (אסי כהן המעולה), האם בלה (קרן צור, המעולה גם היא) והאחיות הגדולות עידית ומיטל (מור דימרי ונטע אורבך המצוינות). רגע לפני בר המצווה שלו, בועז מגלה סוד שאביו הנערץ הסתיר מהמשפחה. גילוי שמטלטל אותו באופן אישי, גורם לאביו לעזוב את הבית ומשנה את החיים של אמו ואחיותיו. עשור אחרי, ב-1996, בועז כבר בן 22 (ובגרסתו הבוגרת מגלם אותו עידו טאקו הצעיר והמוכשר). מבחוץ הכל בסדר איתו, אבל מבפנים הוא טעון ואכול רגשות אשמה. הוא יוצא למסע למצוא את אביו ולתקן את מה שקרה, ובדרך מתמודד עם עצמו ועם השדים הפנימיים שלו.
שנת 2026 עוד לא הסתיימה, אבל אני יכול לומר לכם בוודאות של"עצמאות" יהיה מקום גבוה ברשימת סרטי השנה שלי. "עצמאות" הוא סרט התבגרות מרגש, נוגע ועשוי היטב, שמעביר את הצופים באולם מסע חוויתי. באופן אישי, חווית הצפייה ב"עצמאות" נשארה אצלי בראש גם אחרי שיצאתי מהאולם. משה רוזנטל, שכתב וביים את "עצמאות", מדבר ב-109 הדקות של הסרט על התבגרות, זהות, מיניות ויחסים בין גברים לנשים ובין הורים וילדים. ולכל הטוב הזה מצטרף שחזור תקופתי מדויק להפליא ופסקול שכולל את מיטב להיטי שנות ה-80. אחרי שתראו את הסרט הזה ותצאו מהאולם, אני בטוח שתתקשרו להורים שלכם ותגידו להם כמה שאתם אוהבים אותם.
מה שמאוד אהבתי בסרט הוא הסיפור שלו והרעיון המרכזי שעומד מאחוריו. בסופו של דבר, כולנו חלק ממשפחה וכולנו הילדים של ההורים שלנו ואחים של האחים/האחיות שלנו. ונכון, עם השנים גדלנו, התבגרנו, גם כעסנו על ההורים שלנו לפעמים (בעיקר בגיל ההתבגרות) אבל למרות הכעס והמטענים, בפנים אנחנו ילדים קטנים שרק צריכים חיבוק מאמא או מאבא או מילה טובה מהאחים/אחיות שלנו. התמה הזו נגלית לנו דרך הדמות של בועז ובעיקר ביחסים שלו עם אביו, אמו ואחיותיו, שמשתנים ככל שהסרט מתקדם וזוכים לסגירת מעגל יפה ומרגשת בסיום. זה סרט שכדאי לראות יותר מפעם אחת, כי הוא עשיר במידע ובפרטים ויכול להיות שצפייה שניה תיתן לכם תובנות נוספות לגביו.
משה רוזנטל מביים את "עצמאות" ביד בוטחת ועם הרבה כישרון. הצילום של זיו ברקוביץ', העריכה של דפי פרבמן, המוזיקה ועריכת הסאונד עוזרים לו לשאוב את הצופים לתוך הסיפור וגם להראות ולהדגיש את המצב הנפשי, הקונפליקטים והסערות של הדמויות. השחקנים שמשחקים את בני המשפחה מצוינים. אסי כהן בתפקיד האב מאיר מוכיח שקומיקאים הם השחקנים הדרמטיים הכי טובים שיש. קרן צור מצוינת בתפקיד האם בלה ומצליחה באמצעות הבעות פנים ושפת גוף להטעין את הסצנות שלה בהרבה רגש ועוצמה. מור דימרי ונטע אורבך מפתיעות לטובה בתור האחיות הגדולות של בועז, שהן כמו אימהות שניות שלו. יאיר מזור ועידו טאקו חולקים את התפקיד הראשי של בועז בצורה טובה. מזור מתפוצץ על המסך כבועז הצעיר באמצעות משחק אותנטי ומלא הבעה וטאקו משלים אותו כגבר צעיר רגיש וטעון.
מילה טובה מגיעה גם לעיצוב האומנותי, שמשחזר את שנות ה-80 בצורה מדויקת ואמינה עד לרמת מוצרי המזון ובקבוקי הקריסטל שעל השולחן והלוגו הירוק שהודבק על המונית של האב מאיר. מי שגונב כאן את ההצגה הוא הפסקול המפתיע, שמשלב בחכמה בין משינה, אייר סופליי, טובה גרטנר ואילנה אביטל. אני מקווה מאוד שהשירים שמככבים בפסקול יזכו לקאמבק ולסאונדים ויראליים ברשתות החברתיות, כי כל-כך מגיע להם.
תמונות, פוסטר וטריילר באדיבות סרטי יונייטד קינג וגרין פרודקשנס
צילום תמונות: ורד אדיר
