עולם סרטי האימה כולל לא מעט תת ז'אנרים והתמזגויות ובכל שנה אנחנו רואים גרסאות שונות לתפיסה של סרטי האימה, אבל פולחן הדמים שונה למדי מכל אלה. הסרט מתאר יציאה מהארון של שני טינאייג'רים שתקועים בעיירה תעשייתית מיושנת ודתית אי שם באוסטרליה.
אם בערים הגדולות יש רשת בטחון וקהילה שיכולים לעזור לנערים ונערות שמגלים שהם שונים, זה בהחלט לא המצב בעיירה הזו. אמא של ניים, שגם המיניות שלה מודחקת למדי, גוררת אותו לעיירה כזו, שם היא מרגישה שהיא יכולה להיות עצמה – אבל בפועל הם מצטרפים לקהילה שמרנית ואולטרה דתית שלא סובלת מיניות לא הטרוסקסואלית.
ככל ש-ניים (ג'ו בירד, שחקן מחונן) והחבר שלו (סטייסי קלוזן) מגלים שהם מאוהבים, כך הקהילה מזהה את השונות שלהם. אל כל הסיפור מתווסף אלמנט על-טבעי כאשר כומר מומחה מגיע בכדי "לרפא" את "ההתנהגות הלא טבעית" שלהם. מטרת הכוח הזה לפתות אותם ולבחון אותם כל הזמן. התוצאה הוא חוסר תפקוד מוחלט ופחד אבסלוטי.
את כל זה ההורים מתרצים במני תירוצים, כולל אי רצון לחשוף אל אותם ילדים לשנאה בגלל מיניותם, רצון לתת להם "חיים נורמליים" אך ככל שהזמן נמשך ניתן להבין שההורים פנאטיים ומוכנים להקריב את ילדיהם ואת השפיות שלהם בכדי לאלץ אותם להיכנס למה שהם מחשיבים נורמטיבי.
הסרט משחק על האנלוגיה בין הפחד לצאת מהארון, בוודאי בסביבה שמרנית ולא אוהדת, לבין אותם כוחות על טבעיים שישמידו אותם אם הם יסטו "מדרך הישר". זה סרט שבמקביל לפחד והטכניקות הבהלה, מנסה גם לתת סיפור מסגרת ראלי שכולנו מכירים מקהילות אולטרה-שמרניות והומופוביות.
