"הרוע שבפנים: מחוץ למעבר" שעלה שלשום (חמישי) בבתי הקולנוע בישראל, הוא סרט המשך/אתחול מחדש לסדרת סרטי האימה/על טבעי המצליחה שיצרו ג'יימס וואן ולי וונל (שיצרו בשנת 2002 את "המסור" והפכו ביחד ולחוד לכוחות עולים בז'אנר האימה) ב-2010. גיבורת הסרט היא ג'מה (שאותה מגלמת אמיליה איב המצוינת). ג'מה היא אם צעירה, שעובדת כשיננית ומגדלת לבדה את בתה מאיה (שאותה מגלמת איילנד אוסטין, התגלית של הסרט) בבית שבו גדלה בעצמה בתור ילדה עם אמה המעורערת בנפשה. אחרי שרשרת של אירועים מלחיצים, ג'מה מגלה שני דברים. הראשון הוא שהיא יכולה לעבור אל "העולם שמעבר", שהוא מין מימד אפל שמשמש כחיץ בין העולם הבא לעולם האמיתי. השני הוא שהיא לא רק יכולה לעבור בעצמה, אלא גם להעביר יצורים וחפצים בין שני העולמות. מה שגורם לכוחות מרושעים ועל טבעיים לרדוף אחריה ואחרי משפחתה. איך זה יתפתח? תצטרכו לראות את הסרט כדי לדעת.
מודה שלא ראיתי את סדרת סרטי "הרוע שבפנים" כשהם הוקרנו בזמן אמת בבתי הקולנוע או כשהם הגיעו לטלוויזיה. לשמחתי, "הרוע שבפנים: מחוץ למעבר" עומד בזכות עצמו ולא צריך לראות את הסרטים הקודמים כדי להתמצא בו. אם אתם שייכים לסוג האנשים שסרטי אימה מספקים לכם את מנת האסקפיזם מהמרק החם והלח שנקרא קיץ 2026 במדינת ישראל, אז "הרוע שבפנים: מחוץ למעבר" הוא אופציה ראויה בהחלט.
הנקודה החלשה שלו בעיני הוא התסריט. הסיפור שלו תבניתי וצפוי מבחינת העלילה, כבר מההתחלה אפשר להבין לאילו מקומות הסרט הולך להגיע ומה הולך לקרות לדמויות. לשמחתי, הבמאי ג'ייקוב צ'ייס, שכתב את התסריט ביחד עם לי וונל והתמקצע בבימוי של סרטים וסדרות בז'אנר האימה, הופך את הדפקט לאפקט ומפצה על זה ובגדול בביצוע ובמעבר של התסריט הכתוב למסך הגדול. "הרוע שבפנים: מחוץ למעבר" הוא מותחן אימה אפקטיבי, שמודע לעצמו ולז'אנר שממנו הוא מגיע. ג'ייקוב צ'ייס יודע טוב מאוד מה הוא עושה, וזה ניכר מהפריים הראשון. הוא משתמש בכל האמצעים הקולנועיים שעומדים לרשותו (צילום, עריכה, עיצוב אמנותי, אפקטים מיוחדים, פסקול ומשחק) כדי להכניס את הצופים לאווירה ולסיפור, לבנות את המתח בהדרגה ואז לשחרר אותו בצורה הכי אפקטיבית שהוא יכול. צ'ייס לא מפחד להשתמש ב-Jump scares, באימת גוף וב-gore (האפקטים המיוחדים בסרט, גם הפרקטיים וגם הממוחשבים, פשוט מעולים) ומצליח באמצעותם לרתק את הצופים למסך גם ברגעים מלחיצים וקשים לצפייה. במהלך הסרט צ'ייס וונל מטפלים בצורה מאוד רגישה בנושאים כמו מחלות נפש, התמודדות עם אבדן ופוסט טראומה. הטיפול הרגיש בנושאים הללו מתאפשר לא רק בזכות התסריט, אלא גם בזכות השחקנים. אמיליה איב ודניאל אוסטין שמגלמות את התפקידים הראשיים של ג'מה ומיה (האם והבת), מצוינות ומעוררות הזדהות ומובילות צוות שחקנים שנטמעו בדמויות שהם מגלמים בצורה מאוד משכנעת. כולל לין שאיי, שבזמן המסך המועט שיש לה היא זוכה לסגירת מעגל עם הדמות שגילמה בסרטים הקודמים בסדרה.
תמונות, פוסטר וטריילר באדיבות "פורום פילם בע"מ"
