בתזמון מופלא (או אולי מתוכנן מראש) נשיא ארה"ב דונלד טראמפ נתן, לפני כמה שבועות, הוראה נשיאותית לשחרר מידע מסווג על חייזרים בדיוק כשהסרט החדש של סטיבן שפילברג על אותו נושא צפוי היה לצאת. אך כפי שהצילומים והמסמכים ששוחררו השאירו אותנו לא מאוד מסופקים, גם "התגלית" השאירה אותי לא מסופק.
שפילברג פעיל מאוד ב… בעצם הוא מעולם לא הפסיק להיות פעיל מאז תחילת הקריירה שלו. הוא מפיק, מביים, כותב לטלויזיה ולקולנוע, הוא בית חרושת לקולנוע. הוא מעולם לא הפסיק להיות מקצוען אמיתי, והחצי הראשון של הסרט הוא בית ספר לקולנוע.
אנחנו צופים במקביל בשני סיפורים שמתחברים, באחד אמילי בלאנט היא אשת מזג האוויר החיננית של תחנת טלויזיה בקנטקי סיטי שבמיזורי, בקיצור בתיזינחור. במקביל אנחנו חווים עסקה מפוקפקת של ד"ר דניאל קלנר (ג'וש אוקונר החביב מ "מתחרים" והשודד מ- The mastermind) שמנסה להחזיר את החברה שלו שנחטפה על ידי ארגון סודי.
החלק הראשון של הסרט הוא סוג של פאזל מורכב עם מספר רב של חלקים שאנחנו מנסים להבין מה קורה בו. גם משם הסרט וגם כל הסימנים מרמזים שמדובר במשהו חייזרי אבל בפועל יש כאן סיפור מסתורי ומסובך שקשה לנו לחבר את כל החתיכות שלו לכדי סיפור הגיוני. ספילברג בונה את הסיפור באופן כזה שאין לנו סיכוי לפצח את הסיפור בלי העזרה והרמזים שלו שאותם הוא מטפטף ככל שהסרט מתקדם.
אלא שברגע שאנחנו מקבלים את כל התשובות הסיפור הופך לבאנלי ומופרך. החלק השני של הסרט ובעיקר בחצי השעה האחרונה, הרגשתי אי נוחות הולכת וגוברת מהטיפשיות והמלודרמטיות של סוף הסרט. אכן קיבלנו את התשובות, אבל הן היו מטופשות מהצפוי. בשלב הזה גם קולין פירת' ואמילי בלאנט לא יכולים להרים את המשקל העצום הזה על כתפי המשחק שלהם.
אי אפשר לומר שספילברג לא מוכשר, אלא שמרגיש שהוא נהנה יותר מדי בלייצר לנו פאזל מורכב, ובסוף כשהוא עומד מולנו מורכב ומושלם, הוא התברר כמטופש למדי וכזה שאולי לא היה שווה את כל המאמץ הגדול הזה להסתיר ולסבך את הסיפור. האמת שזה היה אולי סיפור מהנה יותר אם ספילברג היה מורח אותו יותר והופך אותו למיני סידרה, אבל עבור אירוע קולנועי בסדר גודל של ההפקה הזו היה צריך להיות סוף יותר מספק.
