בשבוע האחרון כולם מדברים על "אובססיה", מותחן אימה דל תקציב שזכה להצלחה מסחרית מפתיעה והפך לתופעת תרבות. הסרט יצא בארצות-הברית בהפצה מצומצמת לפני כשבועיים וצופים שהלכו לראות אותו, יצאו נדהמים וסיפרו לחברים ולעוקבים שלהם ברשתות. מה שהעלה את הביקוש, גרם לעליה בכמות ההקרנות והרחיב את ההפצה של הסרט. תקציב ההפקה של "אובססיה" הוא מיליון דולר. נכון לכתיבת שורות אלה, ההכנסות שלו הגיעו ל-108.000.000 דולר מהקרנות בכל העולם וידו עוד נטויה. "אובססיה" עוסק באחד הנושאים הכואבים לכל אדם, אהבה. ואם נהיה יותר ספציפיים, אהבה בלתי מושגת או נסיך/נערת החלומות. הגיבור של "אובססיה" הוא ביירון (שאותו מגלם מייקל ג'ונסטון) צעיר ביישן, שגר בעיירה קטנה בארצות-הברית ועובד למחייתו בחנות לכלי נגינה. ביירון מאוהב בקולגה שלו ניקי (שאותה מגלמת התגלית אינדי נאווארט, בתפקיד הפריצה שלה), אבל הוא ביישן מדי מכדי לומר לה ולשתף אותה ברגשות שלו ולכן, הם ידידים טובים. יום אחד, הוא נכנס לחנות מיסטיקה ומגלה חתיכת עץ קסומה שבמידה וקנית ושברת אותה, היא תגשים לך משאלה. בהחלטה אימפולסיבית של רגע, ביירון קונה את חתיכת העץ, שובר אותה ומבקש שניקי תאהב אותו. מכאן והלאה העניינים מקבלים תפנית אפלה ומטרידה, כשביירון מגלה שהאהבה של ניקי אליו מגיעה עם אובססיה חסרת מעצורים כלפיו.
אחרי ש-2025 הייתה שנה מעולה לז'אנר האימה, 2026 התחילה קצת צולע. אבל ההצלחה של "אובססיה" והביקורות הטובות שהוא קיבל העלו צבע ללחיים של חובבי האימה. מודה שכחובב סרטי אימה אני לא מפחד בקלות, אבל "אובססיה" הצליח באמת להפחיד אותי ולהחזיר אותי אחורה לתיכון ולשנות ה-20 שלי. "אובססיה" הוא סרט מאוד מפחיד, מלחיץ, עוכר שלווה ומדמם ברמה שקשה להוריד את העיניים מהמסך. גם בסצנות קשות לצפייה, ויש ב"אובססיה" הרבה כאלה (פה אשים אזהרת צפייה: יש בסרט סצנות שיכולות לטרגר צופים מסוימים). מה שמאוד אהבתי ב"אובססיה", זה שהוא מצליח לקחת נושא מוכר ושחוק כמו אהבה ומערכות יחסים, להתעסק בו בצורה מרעננת ושובר בדרך כמה תבניות קולנועיות מוכרות מז'אנר האימה. כלומר, הסיפור מסופר בדרך אחרת לגמרי ובניגוד לכל סרט הוליוודי, הדמויות ב"אובססיה" הם לא בדיוק גיבורים ונבלים קלאסיים. חובבי הקולנוע ימצאו ב"אובססיה" מחוות מודעות לעצמן לקלאסיקת האייטיז "ביג", ל"חיזור גורלי", ל"אזור הדמדומים", ל"משפחת סימפסון" ולדרמות נעורים מהטלוויזיה עם המבע הקולנועי והבימוי של סרטי האימה של היום. מודה שיש גם דברים פחות טובים ב"אובססיה". התסריט צפוי ותבניתי, יש כמה סצנות שגובלות בקרינג', היה אפשר לוותר על ה-Jump scares ולמתן מעט את ה-Gore , חלק מהדמויות לא מפותחות כמו שצריך ובכנות, גם קשה מאוד לחבב אותן. אבל למרות זאת, "אובססיה" מספק חווית צפייה שנשארת עם הצופים הרבה אחרי שהאור באולם נדלק ושיש בו כמה מסרים שכל אחד מהצופים יכול לפרש אותו אחרת. וזו הגדולה שלו בעיני.
עוד מוקדם לדעת אם "אובססיה" יהיה קלאסיקה, אבל מה שכן, נולדו בסרט הזה כוכבים. הראשון הוא קארי בארקר, שכתב וביים את "אובססיה". בארקר, בחור בסה"כ בן 26 בלי ניסיון קולנועי גדול, אבל עם הרבה אהבה ותשוקה למקצוע, הצליח להרים בתקציב דל תצוגת תכלית שבמאי אימה מבוגרים ומנוסים ממנו מצליחים להביא פעם פעמיים בקריירה. ואם זה סרט הבכורה שלו, יהיה מעניין מאוד לראות את הסרטים הבאים שהוא יצלם. השנייה היא אינדי נאווארט, שמגלמת את ניקי. נאווארט היא שחקנית אמריקאית בת 25, ששיחקה עד עכשיו בעיקר בטלוויזיה ו"אובססיה" היא הופעת הבכורה שלה על המסך הגדול. נאווארט הממגנטת והכריזמטית מחזיקה את "אובססיה" על הכתפיים שלה, במשך 108 הדקות שלו היא מפגינה תצוגת משחק פיזית ורגשית עוצרת נשימה ונטמעת לחלוטין בדמותה של ניקי. הימור שלי, היא תהפוך לאחת השחקניות הגדולות בהוליווד ועוד 5 שנים היא תקבל אוסקר (או אפילו שניים).
תמונות, טריילר ופוסטר באדיבות "טוליפ אנטרטיימנט"
