אדם סקוט (ניתוק, מחלקת גנים ונוף) הוא "אום" סופר אימה מצליח אך מנותק ומריר בשל טראומה קשה בעברו.
כשהוא מתלבט לגבי סוף הטרילוגיה הספרותית שהוא כותב הוא נחשף למלון נידח באירלנד שבו הוריו בילו את ירח הדבש שלהם ומחליט לטוס לשם בכדי לפזר את האפר שלהם שם.
המלון, כך נראה, רדוף רוח של מכשפה ולכן איזור שלם במלון חסום לכניסה. אלה שאום הוא חסר אמונה לחלוטין ולכן דוחה את כל התופעות שהוא רואה כדמיון מודרך. שרשרת אירועים, שבשיאה נעלמת עובדת של המלון, גורמת לו להנעל לבדו במלון באיזור רדוף הרוחות. עכשיו הוא צריך במקביל להתמודד עם טראומת העבר שלו, החשש שלו שמישהו רודף אחריו ורוח המכשפה שרודף אותו (או שלא?).
אדם סקוט עושה כאן יופי של עבודה, אבל מדובר בסרט מבולבל. לעיתים הוא משעשע, לפעמים מפחיד (פחד בסגנון "בו!") יש כאן עלילות מעורבבות על הטראומה שלו, על עובדת שנעלמת, רוח המכשפה. הסרט עמוס פרטים שחלקם לא נחקר עד הסוף, חלקם קריטיים לדחיפת הסיפור קדימה – אך באותה מידה הם גם שרירותיים.
יש לא מעט חורים פרומים בסיפור, למשל מה בדיוק קרה לאום בערב הראשון שלו במלון (אנחנו מבינים את התוצאה אבל לא מה שהוביל לאירוע) ומה בדיוק הרקע לידידו החדש "ג'רי" שהמשטרה מניחה שהוא אחראי להעלמותה של עובדת המלון או מדוע אום מתעלל בעובד זוטר במלון על לא עוול בכפו. הסרט מרפרף על האירועים האלה וממשיך מיד הלאה.
בגדול כולל מספר לא קטן של דמויות מוזרות ומפחידות שהקשר להם לסיפור שרירותי למדי, מה שבעצם מייצר סיפור תלוש שמורכב ממספר תתי סיפורים שהחיבור שלהם רופף ועד לא קיים.
הסרט עצמו מהנה, אבל הרגיש לי די חסר פואנטה.
